שות עבודת הכהן· רבי הילל דוד הכהן טריווש
הכהן פרט ה
כתבו התוס' בנדה (ב) ד"ה התם דמשו"ה מטמאינן לאדם הנכנס בבית המנוגע אע"ג דהשתא חסר הנגע ולא אמרי' הרי חסר הנגע לפניך ואוקי גברא בחזקת טהרה כדאמרי' גבי מקוה לטמא ודאי משום תר"ל. משום דדוקא גבי מקוה דרגילות להתחסר מעט מעט אמרי' הכי אבל הנגע רגילות להתחסר בבת אחת פחות מכגריס לכך אמרינן השתא הוא דחסר ואוקי הנגע בחזקת שלם כשיצא הכהן מן הבית ע"כ. וסיימו התוס' דבריהם שם בזה"ל וכשטימא הכהן את הבית אפי' נתחסר הנגע אח"כ קודם שנכנס זה גזה"כ הוא שהבית טמא מד שיראה הכהן בסוף השבוע ויטהרנו ע"כל. וכבר עמדו כל הבא אל המסלה דמה רצו תוס' בזה במה שסיימו וכשטימא הכהן כו' דאין לו שייכות כלל לכאורה למ"ש מקודם:
ובחי' מהרמ"ל שם כתב לפרש דקשיא להו אפי' את"ל דחזקת הבית הוה חזקה ולא אמרינן הרי חסר לפניך מ"מ איכא נמי חזקה דגברא כנגד דנימא אוקי גברא בחזקת טהרה ונימא דמעיקרא נחסר הנגע והוה כפלגא ופלגא ואמאי אמרי' דטמא ודאי ומייתי מספק חולין בעזרה ולכך כתבו התוס' וכשטימא הכהן כו' דאפי' נימא שיועיל חזקת גברא למימר דבשעה שנכנס כבר היה חסר הנגע מ"מ אכתי טמא דכיון דכשיצא הכהן מן הבית היה שיעור הנגע בחזקת שלם וטימא הכהן את הבית גזה"כ הוא שהבית טמא והנכנס לתוכו אח"כ טמא אפי' נתחסר הנגע קודם שנכנס הוא טמא כו'. אבל אי הוה נוכל לומר דמטעם הרי חסר לפניך אתרע חזקת הנגע לא היה לנו להחזיק הבית בחזקת טמא כלל ולכך הוכרחו התוס' דדוקא במקוה אמרי' תר"ל משום דדרכו להתחסר מעט מעט כו' עכ"ד. וביאור דבריו הוא דחזקה דאדם שהיה טהור לא תעורר על שעת ההסגר שמא היה חסר בשעת הסגר. משום דאז עדיין לא באה הך חזקת טהרה דאדם דהא לא בא האדם כי אם אחר ההסגר אמנם לחוש שמא נחסר אחר הסגר קודם שבא האדם לבית בזה שפיר הרגישו התוס' דראוי לחוש למיהוי פלגא ופלגא גם אי אמרי' השתא הוא דחסר מצד חזקה דאדם וע"ז תי' וכשטימא הכהן כו' וכן ביאר דבריו בס' שושה"ע (כלל יב). אמנם אכתי אין זה מספיק לכאורה להיכא דהיה האדם בבית קודם ההסגר ועד לאחר ההסגר דגם אז הא פשיטא דמטמאינן להאדם בתורת ודאי להביא חולין בעזרה. ואמאי לא נימא אז מכח חזקת טהרה דאדם דכבר נחסר הנגע בשעת הסגר וליהוי פלגא ופלגא. דהא אם באמת היה נחסר הנגע בשעת הסגר הבית טהור:
ונראה דזה א"ש על פי המבואר לעיל (פ"ד) בשם כמה מרבוותא דתמיד אין דנין אלא מעיקר הדבר שבו נולד הספק ואין אנו משגיחין בנגררת ועל חזקתה כמו בעירובין (לה) בעירב בתרומה שנטמאת וא"י אם קודם ביהש"מ שהוא שעת קניית עירוב ואו אחר ביהש"מ דמוקמינן לתרומה על חזקת טהרתן ואמרינן השתא הוא דנטמאו וקנה עירוב. ואע"ג דאיכא חזקה כנגד דהעמד אדם בחזקתו על תחום ביתו. מ"מ משגחינן בחזקה זו דנגררת אחר חזקת התרומה ומתחלה אנו צריכין לדון מדבר שבו נולד הספק ולהעמידו על החזקה ושוב הנגררת כמוה. וכן בהא דכ' הט"ז ביו"ד (סי' א) בשוחט שנבדק וא"י ה' שחיטה שהבשר אסור מטעם תר"ל גם הכלים אסורין ולא מהני להו חזקת היתר שהיה להם דחזקת היתר דכלים נגררת בתר הבשר שבו נולד הספק. וכן אידך דמייתינן התם יעוי"ש. ועפ"ז מיושב ג"כ הא דנגע. דכמו גבי עירוב דבשעת קניית העירוב שאז נולד הספק ומשתמשין אז להעמיד את התרומה על חזקתן. כבר נולדה גם חזקת אדם על תחום ביתו כנגד ומ"מ לא משגחינן בה מפני שהיא נגררת בתר התרומה שבה נולד הספק. ה"נ בנגע כיון דהנגע הוא הדבר שבו נולד הספק. משתמשין להעמיד על החזקה בשעת הסגר. אע"ג דהטהור בבית ונולדה חזקת טהרתו:
משום דחזקת טהרה דאדם נגרר בתר חזקת הנגע שבו נולד הספק ולא משגחינן בחזקה דאדם:
אמנם בבא האדם אחר ההסגר אל הבית שפיר הוק' להתוס' דמשגחינן הכא גם לנגררת למיהוי פלגא ופלגא. והוא דמסתייע הך למ"ש לעיל (פ"ד) לחלק דהא דאמרי' דאין דנין אלא מדבר שבו נולד הספק ולא משגחינן בנגררת היינו דוקא היכא שיש נפ"מ גם לאותו דבר שבו נולד הספק כגון הא דט"ז הנ"ל דלא מהני לן חזקת כלים מידי. דתחלה בעינן לדון על הבשר שהוא עיקר ותחלת הדין שבו נולד הספק אם לאסור או להתיר ואח"כ הכלים נגררין אחר הבשר. אבל בכה"ג דעירב בתרומה ונטמאת דלענין התרומה עצמה אין נפ"מ כלל בספק זה אם נטמאה מבעוד יום או משחשיכה דהא בין כך ובין כך עכשיו ממ"נ טמאה. ועיקר חקירת הספק בזה הוא לענין העירוב לבד. ולכן שפיר כ' רש"י ותוס' שם דדנין חזקת אדם על תחום ביתו למיהוי חזקה נגד חזקת התרומה. וה"נ גבי נגע בבא אל הבית אחר ההסגר ומספקינן דלמא נחסר הנגע קודם שבא אל הבית אחר ההסגר. דספק זה אין לנו עסק בו לענין הנגע עצמה. דהא הבית ממ"נ טהור אימת שנחסר אם קודם שבא אל הבית או אח"כ. ואין כאן שום נפ"מ בדין זה לענין הנגע עצמו. רק שעיקר הדין שאנו דנין בזה הוא לענין האדם. שבזה יש נפ"מ אם נחסר קודם שבא אל הבית או אח"כ. ומשו"ה אנו דנין הכא גם הך דנגררת למימר דהוה חזקה נגד חזקה והוה פלגא. אמנם כ"ז בספק נחסר אחר ההסגר. משא"כ בשהספק הוא אם נחסר בשעת הסגר דאז הנפ"מ הוא לנגע ולבית עצמו אם טמא או טהור אנו דנין דין דבר שבו נולד הספק ולא משגחינן בנגררת: