שות עבודת הכהן· רבי הילל דוד הכהן טריווש
הכהן פרט ה
כתב הריב"ש (סי' שע"ט) וז"ל והני תלת דר"א בן פרטא בגיטין (כח) שנותן להם חומרי חיים וחומרי מתים נמי אם נישאת תצא ואעפ"י שרובן לאבד דכיון דאפשר בהצלה אין הולכין בהם אחר הרוב ואע"ג דרובא וחזקה רובא עדיף הכא איכא תרי חזקה חזקת א"א דאשה וחזקת הבעל שהוא חי כו' ע"כ. ויש להקשות מד' הריב"ש הללו על הכלל שהובא לעיל דכל היכא דחזקה שבאה אח"כ עשויה לסלק חזקה ראשונה מסלקת אותה לגמרי ואין דנין בזה חזקה ראשונה למיהוי חזקה נגד חזקה. משום דחזקה ראשונה אתרע משעה שנולד הספק ע"י מקרה חדש וחזקה שבאה אח"כ לא אתרע משו"ה עדיפא בתרייתא מקמייתא וככל מ"ש לעיל (פ"ב). והא הכא נמי בהני תלת דר"א בן פרטא בעיר שכבשה כרכום וכפינה שאבדה בים ויוצא ליהרג בדיני נפשות שקרה כאן מקרה חדש שלא היה לו בשעה שנתחזק ומשעה שקרה המקרה אתרע חזקת חי ודמי לנפל הגל על האדם בפסחים (צא) דמשעה שנפל הגל אתרע חזקת חי וכמו"ש נוב"י מהד"ק בחאה"ע (סי' לא) וכמו שהובא לעיל שם. ורובא לאבד לא אתרע כלל א"כ הא ודאי הך דבאה אח"כ עדיפא מקמייתא א"כ למה הוצרך הריב"ש להק' מטעמא דרוב וחזקה רו"ע. טפי הו"ל לאקשויי דהא משעה שקרה מקרה דכבשה כרכום ואינך ובא הך רובא דרובן לאבד. אפילו אי רוב לא עדיף מחזקה אלא דומה בשוה ג"כ כבר נסתלקה חזקה ראשונה: ותו דמאי מהני הא דאית כאן שני חזקות. דבשלמא לטעמא דרוב עדיף מחזקה דהחזקה גם היא טובה ושרירא ולא אתרעאי אלא דרוב עדיף מינה במעלה. משו"ה יש סברא למימר דהיכא דאיכא עוד חזקה המסייעתה אע"ג דכל חדא באפי נפשיה כח הרוב עדיף מינה. מ"מ בהצטרפם יחד יכולים לעמוד נגד הרוב בשוה. אבל להך טעמא דחזקה שבאה אח"כ דמסלקת לראשונה לגמרי. דטעמא הוא דמשעה שבאה חזקה אחרונה שעשויה לסלק לחזקה ראשונה אתרע חזקה ראשונה משום שקרה לה מקרה חדש שראוי לסלקה ועומדת בספק. א"כ מה מועיל אפי' הוו ב' חזקות דהא גם חזקה השניה חזקה דאתרע היא דמשעה שכבשה כרכום ונכנס הבעל בספק אם הוא חי או מת ממילא גם חזקת א"א נכנסה בספק דאם הבעל אינו קיים אין כאן חזקת א"א ומה מועיל אפי' הוו כמה חזקות דאתרעו:
ונראה ליישב עפימ"ש הגאון בס' קה"י לה' אישות (סימן י ז) ליישב ד' הב"ש שם שכ' אם זרק לה גט ספק קרוב לו ספק ק"ל הויא ספק מגורשת ולא אמרינן דמוקמינן לה אחזקת א"א כו' ע"כ. דלכאורה דבריו תמוהין מסוגיא דיבמות (ל"א) דאמרי' שם דאם נתגרשה הערוה בגט ספק קרוב לה או לו מוקמינן אותה מדאורייתא אחזקת א"א וצרתה מותרת לשוק מדאורייתא והא דכ' הב"ש דהויא ס' מגורשת היינו מדאורייתא כדמוכח שם בשו"ע יעוי"ש. ותי' ע"ז בס' קה"י שם וז"ל לכן נראה דכל היכא דאתייליד ריעותא לפנינו לא מוקמינן אחזקה כמו"ש התוס' בכתובות (כג) ד"ה תרווייהו כו' אמנם ביבמות שם אזלינן בתר החזקה כיון שהריעותא בערוה ולא בדידה. וכדאמרי' בחולין (ז) סכין אתרעאי בהמה לא אתרעאי. ועי' תבו"ש (סימן כ"ט) שכ' גבי גבינות דמצטרפין לגבינות חזקת הבהמה ולא הריעותא. וה"נ אף בגירש ואח"כ כנס כמו"ש התוס' שם מצטרפין חזקת א"א דהערוה ולא הריעותא דידה. כיון דלא אתייליד ריעותא בגופה וכמו שמצטרפין חזקת הסכין לבהמה ולא הריעותא דסכין. ה"נ מצטרפין חזקה דהערוה ולא הריעותא. והא דקיי"ל דלא אמרי' סכין אתרע בהמה לא אתרע היינו מטעם דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיוודע לך במה נשחטה כמו"ש שם. אמנם בזרק לה גט ספק קרוב לה לא מוקמינן אחזקה קמייתא כיון דאתייליד ריעותא בגופה כו' עכ"ל:
ועפי"ז א"ש גם ד' הריב"ש דהא בהך דיבמות הא ג"כ מקושר חזקה דצרה שהיא מותרת לשוק בחזקת א"א דערוה. דאם משוינן לערוה ספק מגורשת מה"ת מחמת הריעותא. א"כ להך צד דנתגרשה הערוה ממילא הא ע"כ לית לה היתר לשוק לצרה והיא זקוקה ליבם. ועכ"ז מצרפינן חזקה דערוה לחזקה דצרה ולא הריעותא דערוה כיון דלא אתייליד ריעותא בצרה גופה. ה"נ בריעותא דבעל בעיר שכבשוה כרכום ואינך דר"א בן פרטא בגיטין שם, אע"ג דאם מת הבעל לית כאן חזקה דא"א. מ"מ מצרפין החזקה דבעל לחזקה דא"א ולא הריעותא דהא הריעותא לאו בגופה דאשה היא. ומשו"ה כיון דחזקה דאשה לא אתרע. דהא לא מצרפין ריעותא דבעל למימר דגם אשה אתרעאי. א"כ אי לא הא דרובא עדיף הוה כאן חזקה נגד חזקה ממש ולא נסתלקה חזקה ראשונה ומשו"ה לא פריך הריב"ש אלא:
מרובא דעדיף מחזקה. ואהא שפיר מתרץ לה דנגד ב' חזקות לא עדיף רובא וה"נ כיון דמצרפין חזקה דבעל להאשה. ולענין האשה לא משגחינן בריעותא דבעל כיון דלא אתרעאי בגופה. ומשו"ה לענין האשה מיחשיב חזקה דבעל כמו חזקה שרירא דלא אתרע ושפיר הוו הכא ב' חזקות: פרט ו:
בחולין (מג) גרסינן אמר עולא ישב לו קוץ בושט א אין חוששין שמא הבריא ולעולא ע"ש מספק דרוסה ומשני קסבר אין חוששין לספק דרוסה ומ"ש מב"ח אחת חלב ואחת שומן ומשני התם אתחזק איסורא ומ"ש משוחט בסכין ונמצא פגום ומשני התם אתייליד ריעותא ע"כ. והתוס' כ' שם וז"ל ולקמן (נג) פסקינן דחוששין לספק דרוסה וא"כ בישב קוץ בושט נמי חוששין וא"ת ואמאי לא נימא נשחטה הותרה כדאמרי' בפ"ק (ט) וכי סימא דשאני הכא דנולד הספק מחיים כו' וי"ל דשאני הכא דדרוסה שכיח טפי לאיסורא כו' עכ"ל. וכה"ג כ' התוס' ג"כ ביבמות (ל"א) יעוי"ש. והנה מסוגיא זו כבר עמדו האחרונים והרבו להשיב על הסוברים דלמאי דקיי"ל דניקב הושט לא מהני לה שחיטה והוה נבלה כמו"ש הרמב"ם (פ"ג משחי') וכ"פ בשו"ע יו"ד (סימן ל"ג). דלפי"ז בספק אי ניקב הושט הוה ספק נבלה וקיימא לה בחזקת איסור דא"ז. וכמו"ש הכרו"פ (סימן ל"ג) ושם (סי' ק"י) וכ"כ הפרמ"ג ליו"ד (סי' ל"ג) ועוד איזו אחרונים. והק' ע"ז דמסוגיא זו מבואר להיפך דהא ישב קוץ בושט הוה ספק נקוהו"ש דשמא ניקב גם החיצון ע"י הקוץ ומכשר ליה עולא וע"כ משום דמוקמינן לה אחזקתה דכשרה היא. וזה לא מהני דהא בחזקת איסור א"ז נמי קיימא והוה חזקה נגד חזקה. ואמרי' ג"כ שם בגמ' דב' חתיכות אתחזק איסורא משא"כ ישב קוץ בושט לא אתחזק איסורא הרי להדיא דספק נקוהו"ש לאו בחזקת איסור א"ז קיימא. וגם מתוס' שם מפורש יוצא דאי לאו משום דשכיח לאיסורא טפי הוה מוקמינן אחזקה שהיא כשרה ולא הוה ספק בשחי'. כ"כ הגאון חוו"ד (סי' ק"י) להק' מסוגיא זו ובשו"ת חת"ס חיו"ד (סי' כ"ד כ"ה) ועוד כמה מגדולי האחרונים והובא אצלינו בכלל ספק ניקב הושט יעוי"ש. והוכיחו מסוגיא זו דלא הוה ספק בשחיטה אלא כגון ספק שהה ספק דרס דהוה בשחיטה עצמה בזה קיימא לה בחזקת א"ז. אבל נקוהו"ש דהשחיטה נעשה לפנינו כהוגן רק שמא יש כאן נקב בושט שמעכב את השחיטה שלא יועיל לה לא שייך זה לחזקת איסור דא"ז. ואדרבה קיימא בחזקת כשרות דרוב בהמות כשרות הן: והנה אנחנו כבר ערכנו מערכה בכלל ספק ניקב הושט לבצר חומת שיטת הכרו"פ ודעימיה והוכחנו דאין לחלק בזה כלל בין ספק שהה ודרס לספק ניקב הושט והכל מקרי ספק אם נשחטה וקיימא בחזקת איסור א"ז יועי"ש מש"ש בזה בעומק סברא זו בדברים נכונים בעז"ה. אך לפי"ז צריך ליישב הסוגיא לשי' זו דספק נקוהו"ש הוה ספק בשחיטה:
ולפענ"ד נראה דסוגיא זו בלא"ה תמוה גם אם נאמר דלאו ספק בשחי' הויא וצריך ביאור בזה. דהא אפי' לשי' האחרונים דס"ל דלאו ספק בשחי' מ"מ קשה הא דמשני דב"ח אתחזק איסורא משא"כ ישב קוץ בושט. לשי' הר"י ורשב"א ור"ן בפ"ק דחולין דס"ל כל ספק בטריפות ויש ריעותא לא מוקמינן אחזקה אם הספק שקול. וכתבו האחרונים בטעמו ש"ד משום דמחזיקין מאל"א א"כ הא גם ישב קוץ בושט הוה אתחזק איסורא משום דמחזיקין מאיסור לאיסור. גם תמוה דמיון הש"ס דפריך ומדמה לסכין פגום דהא התם ודאי ספק בשחי' הוא ומה דמיון הוא לישב קוץ בושט שאינו אלא טריפות בעלמא. ותו איכא לעיונא מה עלה בדעת המקשה דפריך ומ"ש מב"ח. בשלמא אי נימא דספק נקוהו"ש הוה בחזקת איסור דא"ז שפיר מדמה לי' ממש לב"ח אחת חלב ואחת שומן דאיכא חזקת היתר וחזקת איסור. ה"נ איכא חזקת כשרות דבהמה נגד חזקת איסור א"ז. והוה חזקה נגד חזקה כמו בב"ח אבל להסוברים דלאו ספק בשחיטה הוא ולית כאן רק חזקת היתר לבד לא דמי כלל לב"ח. ודקארי לה מאי קארי לה:
אמנם עפ"י מה שנתבאר דחזקה נגד חזקה שנזדמנו ונזדווגו יחד וחזקה שניה עשויה לסלק חזקה ראשונה באופן דקמייתא אתרע ובתרא לא אתרע מדחה בתרייתא לקמייתא לגמרי וככל מה שנתבאר לעיל (פ"ב) עפי"ז א"ש סוגיא זו ברווחא. דלכאורה צ"ב סברת עולא דמכשיר לה על סמך החזקה והא קיי"ל דמשעה שנולד הספק ע"י לידת ריעותא לא מוקמינן תו אחזקה כמו"ש תוס' בכתובות (כג) בזרק קדושין ספק קרוב לה או לו דאתרע חזקת פנויה וכן כתבו תוס' בנדה (ב) וחולין (י) לענין סוטה דמשעה שקינא לה ונסתרה אתרע חזקת טהרה דידה. וכ"כ תוס' בפסחים (צ"א) לענין מפקח הגל מן האדם ספק חי ספק מת לא מוקמינן לי' אחזקת חי דמשעה שנפל הגל אתרע חזקתו וכמו שהובא ג"כ לעיל (פ"ב) וה"נ בישב קוץ בושט בעינן למימר דמשעה שישב הקוץ אתרע חזקת כשרות דידה. ומ"ש מנפל הגל על האדם דאמרי' משעה שנתחדש על הדבר מקרה שראוי לסלק החזקה וספק אם סילקה תו לא מוקמינן אחזקה. ה"נ בישב קוץ בושט ג"כ יש בכח הקוץ וראוי לנקוב הושט מעבר לעבר ולסלק חזקת כשרותה ויש ספק אם סילקה אם לא תו לא מוקמינן אחזקה. וכבר עמדנו בזה בכלל ריעותא מחיים ו והארכנו קצת בזה:
ולכן נראה דהא דס"ל לעולא דאין חוששין. הוא משום דהכא לא דמי לכל ספק הנולד ע"י מקרה שראוי לשנות דהוה ספק שנולד ע"י ריעותא. דשאני הכא דלית כאן ריעותא כלל. דדוקא כגון נפל גל על האדם ספק אם הוא חי או מת וכן זרק קדושין לפנויה ספק ק"ל שכ' התוס' בכתובות דאתרע חזקת פנויה וה"נ בהא דלעיל בחולין (מב) בטריפות דנפולה דעיקר טריפותו היא מפני הספק שמא נתרסקו אבריה וכן לקמן (נג) בהכה בהמה במקל על השדרה דטריפה מספק שמא נפסק חוט השדרה. וכן לקמן (נ"ו) בהכתה חולדה על ראשה דצריכה בדיקה שמא ניקב קרום של:
מוח. דבכל הני נתחדש סבה מבחוץ שראוי לסלק החזקה מעכשיו ומספקינן אם סילקה. וה"נ בישב קוץ בושט אך לא הספיקו לראות אם תחוב הקוץ בפנימי לבד או שתחוב גם בחיצון. דעכ"פ כיון שיש כאן קוץ תחוב ושמא תחוב גם בחיצון מעבר לעבר א"כ הריעותא דקוץ מרע גם לחיצון כיון דלא ראינו שלא נתחב בחיצון. משא"כ הכא שרואין ישיבת הקוץ שלא נתחב אלא בפנימי לבד ולא בחיצון. אלא שיש חשש וספק שמא כבר היה תחוב בחיצון וחזר לאחוריו בזה ס"ל לעולא דכיון דאין רואין ריעותא בחיצון לא מחזקינן ריעותא דלא חזינן וכדאמרי' לקמן (נו) וכ"כ רש"י שם (מח) בד"ה לחבירו לענין מחטא דאשתכח בכבדא. ופריך ליה שם בגמ' מספק דרוסה דג"כ לא דמי לכל הני דמייתינן לעיל דהא אע"ג דעל ארי מ"מ הא לא חזינן ריעותא בגוף הבהמה כמו הכתה חולדה על ראשה והכה במקל על השדרה דעכ"פ נתחדש הריעותא ודאי בגופה של בהמה לפנינו, וכן נפל הגל על האדם הריעותא דמעשה הנפילה ראוי להמית וספק אם מת הוה כאן ריעותא. אבל ספק דרוסה דמי לישב קוץ בושט שאנו רואין החיצון בלא קוץ שלא נתחב רק בפנימי ואין רואין ריעותא בחיצון ומשו"ה אמרי' ריעותא דלא חזינן לא מחזקינן ה"נ מאי האי דעל הארי הא אין אנו רואין שום ריעותא בגופה של בהמה ולא ראינו אלא דעל הארי ואעפי"כ חוששין ומשום דעל ארי מספקינן שמא דרס וכמוש"ש רש"י וה"נ משום דנכנס קוץ בפנימי ניחוש גם לחיצון אע"ג דלא חזינן ביה ריעותא ומשני קסבר א"ח לס"ד ג"כ:
והשתא שפיר פריך ליה מב"ח דנהי דחזקת כשרותם שרירא. מ"מ כיון דאי ניקב הושט אין השחי' כלום א"כ בספק כה"ג הוי זה ספק בחזקת איסור א"ז והוה חזקת איסור נגד חזקת היתר כמו ב"ח ממש ומשני התם אתחזק איסורא. וביאור תירוצו הוא כן. דאע"ג דספק ניקב הושט הוה גם ספק בשחיטה. מ"מ כיון דמעשה השחי' שהיא המסלקת לחזקה דא"ז כבר נעשה אלא שהספק הוא אם הועיל א"כ חזקה דא"ז כבר אתרע. ככל מקרה שנתחדש להדבר שראוי לסלק החזקה וספק אם סילקה. מיהו חזקת היתר דבהמה הא לא אתרע כלל ונמצא דאע"ג דהחזקות מנגדות זל"ז מ"מ אין סותרות עצמן דחזקת א"ז נמשך החזקה עד שבאה מעשה השחי' עם החזקה דהיתר המסלקת ושניהם יכולין להיות אמת. ובזה לא שייך למימר דאתחזק איסורא. דהא באה חזקה שניה אח"כ ומסלקת לראשונה. דחזקת כשרות דלא אתרע מדחה לגמרי לחזקת א"ז דאתרע. כמו בטמא שטבל במקוה מוחזקת במ' סאה. דלא הוה זה חזקה נגד חזקה למיהוי ספק. וטעמא דמלתא כבר נתבאר לעיל (פ"ב) דהטמא משעה שטבל במקוה אתרע חזקה דידיה דהא קרה מקרה לחזקה זו שראוי לסלק החזקה אם יש מ' סאה, בהמקוה כמו בקרה מקרה דנפילת הגל על האדם. אבל חזקת המקוה לא נתחדש עליה שום מקרה ולא אתרע. משו"ה עדיפא חזקת המקוה דלא אתרע ומדחה לחזקת טמא לגמרי וה"נ הכא דחזקת א"ז אתרע וחזקת היתר לא אתרע. עדיפא חזקת היתר מחזקת איסור ומדחה לה ומסלקת לה לגמרי משא"כ בב"ח דהחזקות סותרות עצמן משעה ראשונה. דאם נתפוס שהיא שומן לא היתה חלב מעולם ואם חלב לא היתה שומן מעולם וכיון דמספק לא תוכל לדחות שום חזקה דמאי חזית דמדחת להך תידחי להך. ומשו"ה דוקא כה"ג מקרי אתחזק איסורא. כלומר דאי אפשר לומר ששניהם יהיו אמת. דהיינו דחזקה ראשונה נמשכת עד שתבא מעשה דחזקה שניה ומסלקת לה. דהא הכא סותרות משעה ראשונה ואי אפשר לך לדחות שום חזקה מספק דהי מינייהו תידחי. וזמ"ש דבב"ח שאני דאתחזק איסורא. היינו דאתחזק האיסור הכא מספק וא"צ לדחות אבל בישב קוץ ע"י מעשה וחזקה שניה אנו מדחין לחזקה ראשונה: והנה עפי"ז שפיר מקשה ליה משוחט בסכין ונמצא פגום. דלפי"ז דעיקר התירו של עולא הוא משום דאתי חזקה אחרונה ומדחה לחזקה ראשונה לגמרי. ומטעם המבואר לעיל דחזקות המתנגדות ואין סותרות לא דמי לב' חתיכות. דב' חתיכות מכחישות עצמן משעה ראשונה ומעולם וא"א לקיים שתיהן אבל מתנגדות ואין סותרות יכולין לקיים שתיהן דחזקה ראשונה נמשך כחה עד שבאה השניה וסילקה אותה א"כ גבי שוחט בסכין נמי הם מתנגדות ולא סותרות ונימא דחזקת הסכין בא ומסלק לחזקת א"ז כמו כל חזקה שבאה אח"כ ומסלקת לראשונה. וע"ז משני התם אתייליד ריעותא. והיינו דכלל זה דאחרונה מסלקת לראשונה הא ע"כ הוא מטעמא דכתיבנא לעיל (פ"ב) דחזקה קמייתא אתרע ובתרייתא דלא אתרעאי עדיפא מינה ודחיא לה. מיהו הכא דנמצא פגום ובתרייתא נמי אתרע כח שניהם שוה. ומשו"ה לא דחי מעשה שחיטת הסכין עם חזקתו לחזקת א"ז והוה ספק:
ועפי"ז אין תפיסה ג"כ מד' התוס' שם להסוברים דס' נקוהו"ש הוה ספק בשחי'. דבאמת אם לא ראו אחר הקוץ ושמא הים תחוב גם בחיצון דאז גם חזקת היתר אתרע כמו חזקת א"ז הוה חזקה נגד חזקה וטריפה. אבל הכא דלא אתרע חיצון כלל שאנו רואין שלא נתחב רק בפנימי בזה הק' דמ"ט דמ"ד חוששין דהא חזקה בתרא דלא אתרע מסלקת לראשונה דאתרע לגמרי וכמו מסירת הגט להאשה ע"י שליח מסלקת חזקת חי דבעל לחזקת א"א וכל הנך המובא לעיל (פ"ב) ה"נ בהא. ורצו לומר דנהי דלא אתרע חיצון ולא אתרע חזקת היתר מ"מ נולד הספק מקרי וס"ל להך דאמר חוששין דנולד ספק מחיים גרע. ודחו מיבמות (לא). ומסקו משום דשכיח לאיסורא טפי. ובזה נתפשטו כל הקמטים ומיושב קו' האחרונים בזה מסוגי' זו וכמו"ש: