שות עבודת הכהן· רבי הילל דוד הכהן טריווש
הכהן פרט ד
כתב הריב"ש (סימן שע"ט) וז"ל והני תלת דר"א בן פרטא בגיטין (כח) שנותן להם חומרי חיים וחומרי מתים נמי אם נשאת תצא ואעפ"י שרובן לאבד דכיון דאפשר בהצלה אין הולכין בהן אחר הרוב ואע"ג דרובא וחזקה רו"ע הכא איכא תרי חזקה חזקת א"א וחזקת הבעל שהוא חי כו' עכ"ל. ויש להקשות ע"ז מקדושין (פ) גבי תינוק שנמצא בצד העיסה ובצק בידו דר"מ מטהר משום דרוב תינוקות מטפחין ומיעוט אין מטפחין סמל"ח טהרה דעיסה ואתרע רובא וחכמים מטהרין משום דמיעוטא כמאן דליתא ורו"ח רו"ע ע"כ. ופירש"י דתינוק ודאי נגע בעיסה והוא טמא מכח רוב דרוב מטפחין בשרצים:
ואיכא לעיוני בהא מנדה (לא) דאמרינן בנות כותים מטמאין מעריסתן כו' ומסיק שם דמתני' ר"מ היא דחייש למיעוט וכיון דאיכא מיעוט דחזיין חיישינן ואע"ג דלמיעוטא דל"ש ל"ח ר"מ הא נמי מיעוט דשכיח דתניא א"ר יוסי מעשה בעין בול והטבילוה קודם לאמה כו' וכ' תוס' שם בד"ה והטבילוה דע"כ משום שראתה דאי משום שנגעה באמה שטמאה לידה א"כ מאי אשמועינן כל הולדות נמי טמאין ע"כ. וד' התוס' צ"ב דכיון דכל הולדות טמאין משום שנגעו באמן א"כ מתי נפ"מ לאותן שטבלו אותה משום ראיה תיפוק ליה הא בלא"ה היו צריכין לטבול כל הולדות ממגע אמן ועמד ע"ז במהרמ"ל בחי' שם ותי' דכל הולדות לא הוצרכו לטבול דתינוקות אינן מצוין אצל תרומה ואי משום מגע אדם בתינוק ויגע בתרומה הא הולד אינו אלא ראשון ולא מטמא אדם וכלים. אבל בראתה הא נדה מטמאה:
אדם והוצרכו לטובלה ע"כ. והשתא ר"מ אמאי מטהר גבי תינוק שנמצא בצד העיסה משום סמוך מיעוט שאין מטפחין בשרצים לחזקה דעיסה הא אפילו תינוק זה מן המיעוט מ"מ הא טמא ודאי ממגע אמו ולא טבלוהו. ולרבנן נמי אמאי צריכי לרוב מטפחין תיפוק להו דודאי טמא ממגע אמו. ועוד דאפילו היה תינוק זה רק ספק אם טבלוהו ממגע אמו ג"כ אית כאן חזקה לטומאה ממגע אמו נגד חזקת טהרה דעיסה וקם ארובא דמטפחין בשרצים גם לר"מ כמו"ש תוס' בנדה (יח) וחולין (פו) דלר"מ בחזקה ורובא נגד חזקה מודה יעוי"ש. ולשי' תוס' שם גבי תינוק בצד העיסה דתינוק ודאי טמא והרוב הוא בנגיעה בעיסה יעוי"ש א"ש. אבל לשי' רש"י צ"ע:
ובהכרח עכצ"ל בזה דרש"י מפרש כפי יש מפרשים שם במהרמ"ל שכל הולדות היו טובלין מיד ביום א' ללידתן משום נגיעת אמן וזה המעשה של עין בול היה שאחר הטבילה ראתה והיו צריכין לטבול אותה פעם שנית כל יום ז' לראייתה משום נדה וזה הי' קודם לאמה ע"כ. ולפי"ז הא לרש"י ע"כ כל תינוק יש לו חזקת טהרה מטבילתו ממגע אמו. ולית כאן אלא א משום דרוב מטפחין בשרצים:
אמנם לפי"ז לכאורה תיקשי להריב"ש דס"ל דב' חזקות נגד הרוב הוה מחצה למחצה. והא הכא נמי איכא תרי חזקות נגד הרוב חזקת טהרה דתינוק וחזקת טהרה דעיסה ואמאי אמרינן שם בגמ' דטעמא דרבנן דמטמאין הוא משום דרוב עדיף מחזקה אלמא דאפילו נגד שני חזקות נמי רוב עדיף ודלא כריב"ש: מיהו בזה י"ל דהא הק' התוס' שם בקדושין (פ) כיון דרוב עדיף א"כ אמאי ס"ל לר"י שם דאין שורפין וגם אמרינן שם בברייתא דתניא כותיה דר"י דעשו חכמים לתינוק כדבר שיש בו דעת לשאול ומשו"ה טמא. ואמאי עשוהו כדבר שיבד"ל. דהא אפילו הוה דבר שאבד"ל טמא מכח רוב. ותי' דרוב זה הוא רוב שאינו גמור ולא הוה אלא פלגא ופלגא. ומשו"ה טהור מה"ת כדין ספק בדבר שאבד"ל. רק חכמים עשוהו כדבר שיבד"ל וטמא מדרבנן יעוי"ש. הרי דיצא להם לתוס' דבר זה בדוחק לאוקמי' ברוב שאינו גמור. אך להריב"ש א"ש טפי דמוקי לה ברוב גמור ומ"מ הוה פלגא ופלגא משום דהוה כאן ב' חזקות נגד הרוב לשי' רש"י. ועי' תוס' יו"ט בטהרות (פ"ג מ"ח) שכ' דלשי' הנימוק"י ר"פ האשה בתרא ביבמות דלרבנן דר"מ אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה והוה פלגא ופלגא מיירי הכא ברוב גמור ומשו"ה אין שורפין לר"י דטהור מה"ת בס' שאבד"ל. והא דאמרי' בגמ' רוב עדיף לא עדיף ממש אלא כמו פלגא ופלגא ע"כ. וכה"ג כ' בחי' רשב"א ליבמות (קיט) דלדעת רבינו האי ורמב"ן אמרינן סמל"ח גם לרבנן דר"מ והא דגבי תינוק אמרינן מיעוטא כמאן דליתא ה"ק דלא חשיב מיעוטא להצטרף גבי חזקה לטהר אלא עדיין הרוב מכריע וטמא לתלות בלבד ולא לשרוף ע"כ:
ומ"מ אכתי לא א"ש לר"ל דס"ל שם שורפין וע"כ דס"ל דרוב עדיף כפשטיה מה"ת ועדיף ממש. א"כ תיקשי לר"ל ממתני' דג' דברים דר"א בן פרטא שם בגיטין (כח) דמפרש לה הריב"ש משום דב' חזקות נגד ש הרוב הוה פלגא ופלגא. והכא נמי הא איכא ב' חזקות לשי' רש"י ומ"מ שורפין משום הרוב ולא הוה כפלגא ופלגא. ועוד דהא רש"י עצמו הא חזינן דלא ניחא ליה לפרש הכי. דהא מפרש שם אהא דאמרי' שם אלא איזו חזקה דלר' יוחנן שורפין כגון עיסה בתוך הבית ושרצים וצפרדעים מטפלין בה אם רוב שרצים טמאה דר"י מחלק דגבי שרצים רובא דאיתא קמן הוא ובתינוק רובא דליתא קמן יעוי"ש. והשתא אמאי נדחק לפרש כן. דאי משום שרוצה לפרש ברוב גמור ודלא כתוס'. הא לשי' הריב"ש החילוק מבואר שפיר דבשרצים ליכא תרי חזקות כדאיתא בתינוק א"ו דרש"י ע"כ לא ס"ל כריב"ש:
עוד יש לעמוד בזה מהא דאמרי' בנדה (יח) א"ר יוחנן בג' דברים הלכו בו חכמים אחר הרוב כו' ותו ליכא והא איכא תשע חנויות כו' והא איכא תשע צפרדעין כו' והא איכא הא דריב"ל עברה נהר והפילה מביאה קרבן ונאכל הלך אחר רו"נ ורו"נ ולד מעלי ילדן כו' ע"כ. וכתבו התוס' בד"ה אחר הרוב וז"ל הכא איכא חזקה נגד הרוב דבהמה בחזקת איסור עומדת וגבי ט' צפרדעים נמי איכא חזקת טהרה דאי לא הוה חזקה נגד הרוב לא הוה פריך מידי דמצינן למימר דר"י לא חשיב אלא היכא דאיכא חזקה נגד הרוב ע"כ. ולפי"ז עכצ"ל דגם בהא דריב"ל איכא חזקה נגד הרוב. וכ"כ בשו"ת חכ"צ (סי' ק"ד) דבהא דריב"ל איכא ב' חזקות חדא העמד הולד על חזקתו שלא נתרקם ועוד דיש לאשה חזקת פטור שהיא פטורה מקרבן ע"כ ובתשו' נוב"י מהד"ת חיו"ד (סי' קפ"ח) חולק בנו של הנוב"י הגאון מהר"ש על החכ"צ בזה דהא הא דריב"ל אוקמינן בגמ' דנדה (כט) בהוחזק עוברה והיינו שיהא ניכר לכל העולם והוא לג' חדשים ובאופן כזה אין שום ספק אם נתרקם שבודאי נתרקם הולד רק שהספק הוא שמא צורת חי' ועוף הוא שפטורה מקרבן כו' ע"כ. ולפי דבריו לית כאן אלא חדא חזקה שהיא בחזקת פטורה מקרבן וכן האריך עוד בזה בשו"ת שיבת ציון (סי' מ"ו). אמנם הגאון בס' דברי חיים חיו"ד (סי' נ"ב) הרבה להשיב עליו ויישב כל מה שהערה בזה בנוב"י שם בדברים נכונים וחיזק דברי החכ"צ ומסיק דע"כ יש כאן בהא דריב"ל ב' חזקות שכ' החכ"צ אלא שיש רוב כנגד דרוב נשים מפילות ולד ולא רוח ואין מפילות טרם שנתרקם ומשו"ה חייבת בקרבן כו' ע"כ. ועפי"ז יש להק' להריב"ש דס"ל דרוב נגד ב' חזקות הוה פלגא ופלגא מה"ת. א"כ אמאי אזלינן בהא דריב"ל בתר רובא:
אמנם עפ"י יסוד הדברים שהנחנו לעיל (פ"ח) בדין סמל"ח א"ש כל זה. דכבר הוכחנו דלא אמרי' סמל"ח אלא היכא דכשנולד הרוב כבר נולדה החזקה מקודם ובשעה שנולד הרוב כבר עמדה החזקה כנגד בזה מצרפינן מיעול"ח. דאכתי לא נתחזק הרוב שפיר לבטל המיעוט דליהוי כמאן דליתיה דתיכף מצא הך מיעוט את החזקה לאיצטרופי בהדיה. אבל היכא דכשנולד הרוב אכתי לא היה חזקה כבר נתחזק הרוב לבטל המיעוט ושוב כשבאה החזקה כבר נתבטל המיעוט מקודם ולא מצי תו לאצטרופי להחזקה. ועפי"ז א"ש דהא עכצ"ל בזה דכמו דר"מ ס"ל סמל"ח מה"ת ה"נ לרבנן אע"ג דלא אמרי' סמל"ח מה"ת אלא מדרבנן. וכמו"ש:
תוס' בבכורות (כ). מ"מ בחזקה לחזקה מודו לשי' הריב"ש דסמכינן מה"ת וא"כ עכצ"ל דהיכא דלא אמרי' סמל"ח גם חזקה לחזקה נמי לא סמכינן. ולכן נראה דע"כ לא אמר הריב"ש דב' חזקות עומד נגד הרוב והוה פלגא ופלגא אלא היכא דב' החזקות עומדין נגד הרוב בשעה שנולד הרוב כגון מ"ש לענין ג' דברים דר"א בן פרטא בגיטין (כח) דכשנכנס תוך הנטבעים נולד רובן לאבד ותיכף עומד כנגד ב' חזקות חזקת חי וחזקת א"א. אבל היכא דלא באו ב' החזקות ביחד וכבר נדחה חזקה אחת בשעה שהיתה לבדה ולא הי' אז חזקה השנית לא מהני לאיצטרופי אח"כ:
ובזה ניחא במה שעמדנו לעיל להק' לשי' הריב"ש משי' רש"י בקדושין גבי תינוק שנמצא בצד העיסה דהוי שם ב' חזקות נגד הרוב ואמרי' רו"ע. דהתם נמי בשעה שנולד הרוב לא היה אז רק חזקת טהרה דתינוק ואז דחה אותו הרוב משום דרו"ח רו"ע שוב לא מהני אח"כ כשבא חזקת העיסה לגרוע כח הרוב. וכמו בסמל"ח דאם היה הרוב קודם החזקה כבר נדחה המיעוט אז בשעה שעדיין לא היה החזקה לאצטרופי בהדיה ולא מהני לאסמוכי אח"כ גם כשתבוא החזקה. ה"נ לענין אסמוכי חזקה לחזקה לרבנן דר"מ כמו סמל"ח לר"מ וכמו"ש:
ומיושב בזה ג"כ הא דריב"ל בנדה (כט). דדוקא כי הא דריב"ש דתיכף שנולד הרוב כבר עומדין נגדו ב' החזקות. אבל בהא דריב"ל הא בשעה שהרגישה עיבוד שאז נולד הרוב למימר שהיא מן המעוברות דרובן ולד מעליה ילדן אכתי חזקה דפטורה מקרבן אין משמשת פעולתה. דאין פעולת חזקה אלא לומר שהדבר עכשיו כמו שהיה אבל לא לומר שכן יהיה לעתיד כמו שנתבאר לעיל באורך אבל רוב משמש גם להבא וכמו"ש לעיל (פ"ו) א"כ הכא אם נאמר שהיא פטורה מקרבן כמו שהיתה מקודם. מ"מ כ"ז שלא הפילה אין זה ניגוד כלל להרוב. דשניהם יכולין להיות אמת שהיא מהרוב שאין מפילות אלא יולדות ולד מעלי' ואמרי' דלעתיד תהיה מן הרוב. ועכשיו היא פטורה דאכתי לא ילדה ולא הפילה. ומתי יבוא הניגוד בשעה שתפיל דהרוב מורה שהולד היה ולד מעליה והחזקה מורה דפטורה מקרבן ולא ולד מעליה ואז כשיבא הניגוד בשעה שמשמש פעולתה לומר דהיא עכשיו כמו שהיה. כבר נדחה חזקה שלא נתרקם שהיה ניגוד גם קודם שעברה בנהר והפילה דלענין נתרקם א"א להיות שתיהן אמת שהולד מעליא ולא נתרקם. דכל מי שהוא ולד מעלי' ודאי נתרקם דהא אין מפילות טרם שנתרקם וכמו"ש הגאון דב"ח המובא לעיל וכיון דקודם שהפילה כבר היה ניגוד חזקה דלא נתרקם להרוב כבר נדחתה אז חזקה דלא נתרקם מפני הרוב דרוב עדיף מחזקה אחת. ושוב כשבא הנפילות ונולד אז ניגוד דחזק"פ כבר נדחתה חזקה דלא נתרקם קודם לחזק"פ ותו לא מצטרפי: