שות עבודת הכהן· רבי הילל דוד הכהן טריווש
הכהן פרט ג
ובר מן דין בלא"ה א"ש בהא דקטן וקטנה גבי יבום. דאפי' היכא דיש חזקה שנוכל לומר עכשיו כמו שהיה. כגון גבי הא דריב"ל בנדה (כט) בעברה נהר והפילה דמביאה קרבן ונאכל משום דרו"נ ולד מעליא ילדן שעמדנו בזה לעיל (פא) דנימא סמוך מיעוטא לחזקת פטור. והתם בשעה שנתעברה ואז נולד הרוב שהמעוברות רובן מתעברות עם ולד מעליא יש לו תיכף חזקה שפטורה מקרבן כמו שהיתה פטורה עד עכשיו, מ"מ בכה"ג לא דמי לכל הני דלעיל דאמרינן ביה סמוך מיעול"ח. דהתם בשעה שנולד הרוב עומדת החזקה ומנגדת ואין חסר שום דבר להניגוד. כגון גבי רוב אין חולבות אא"כ יולדות ומורה שכבר ילדה והחזקה הוא ממש נגדו שלא ילדה ואין מחוסר שום דבר להניגוד. אבל גבי קטן גבי פלוגתא דר"מ ורבנן ביבמות (קיט) לענין יבום. הא בשעה שנולד אע"ג דתיכף יש חזקה מ"מ אין החזקה נגדו ממש דלית כאן חזקה שהוא סרים שאלו היה כן היה זה נגדו ממש. אלא שאינו כן רק חזקה דאיסור אשת אח ואין זה ניגוד לאינו סריס כלל. וכי בלתי אפשר שיהיו שניהם יחדיו שהוא אינו סריס ואשת אחיו עליו באיסור אשת אח. אמנם אם אנו רוצים לעשות ניגוד אנו צריכין לצרף לזה שבאם ימות אחיו בלא בנים יהיה הרוב מחייב ומתיר ליבום והחזקה אוסרת. א"כ בשעה שנולד הרוב אכתי חסר מעשה מיתת האח ושימות בלא בנים לניגוד של החזקה. ובזה אי אפשר לה להחזקה להתנגד כ"ז שלא בא המעשה של מיתת אחיו דכבר נתבאר אצלינו בכלל חזקה דלהבא דחזקה אין משמשת כלל להבא רק לומר שעכשיו הוא כמו שהיה ולא שיהיה כמו עכשיו. אבל רוב משמש גם להבא לברר ספק דלהבא וכמו"ש בכלל רוב דלהבא יעוי"ש. א"כ בשעה שנולד הרוב מורה גם להבא לכשימות אחיו בלא בנים שיהיה זיקה לייבם, את אשת אחיו. אבל החזקה אי מורה ומשמשת להבא לומר שיהיה כמו עכשיו. ולא נוכל להשתמש עם החזקה אלא לומר שעכשיו כמו שהיה. ולפיכך אם נאמר בשעה שנולד הרוב שהוא עכשיו כמו שהיה אין זה ניגוד כלל להרוב. ונתחזק הרוב ונדחה:
המיעוט. ושוב אח"כ כשמת אחיו ובא כח החזקה אי אפשר לה שיצורף המיעוט אז שכבר נדחה בשעה שנולד הרוב:
וה"נ בהא דריב"ל דחזקה שהיא פטורה אין זה ניגוד כלל לרוב נשים מתעברות עם ולד מעליא. דהא לית כאן חזקה דלאו מעליא כמו ברוב חולבות יולדות דהחזקה הוא שלא ילדה. אלא דהכא החזקה היא שפטורה מקרבן ואין זה ניגוד אא"כ יהיה בזה מעשה הנפילות שאז אנו דנין דרוב מורה שהולד מעליא וחזק"פ מורה דלאו מעליא. וכיון דאכתי לא עברה נהר ולא הפילה והחזקה אינה להבא אלא אמרינן עכשיו כמו שהיה. א"כ עכשיו קודם שבא המעשה אין מזיק ומנגד כלל אם נאמר שהיא פטורה מקרבן. דכ"ז שלא בא הנפילות יכולה להיות פטורה מקרבן והולד יהיה ולד מעליא:
מיהו לשיטת החכ"צ (סימן ק"ד) שכ' שם דבהא דריב"ל איכא נמי חזקה דלא נתרקם. א"כ לכאורה הא בשעה שמרגשת עיבור שאז נולד הרוב שמתעברת עם ולד מעליא יש שם תיכף ניגוד טוב שא"צ לשום מעשה להניגוד והוה כמו בחולבות. דהא החזקה הוא דלא נתרקם וכאילו אמרינן דחזקה דלאו מעליא. עכ"ז א"ש דהא לא נוכל לומר חזקה זו אא"כ יש עיבור. דבלא עיבור אין להחזקה על מי לחול. ונמצא דנולדו הרוב והחזקה ברגע אחת כמו בקטן לרבנן דר"מ גבי יבום. ובכה"ג ליכא חזקה מנגדת להרוב. דברגע ראשונה אכתי לאו חזקה היא דאז ליכא למימר בה עכשיו כמו שהיה אלא יהיה כמו עכשיו וזה לאו חזקה הוא וכמו"ש לעיל לענין קטן:
ובהא דב"מ גבי ר' חנינא מצא גדי שחוט והתירו משום רוב ישראל או רוב טבחי ישראל והובא לעיל (פ"א) ועמדנו בזה ג"כ דנימא סמל"ח יעוי"ש. נראה דברוב ישראל הא רוב זה נולד מכבר. רק בשעת שחיטה אנו משתמשין עם רוב זה להתיר. מיהו כיון שכבר נולד קודם השחיטה בשעה שעדיין לא הי' החזקת איסור דבהמה מנגדתו נתחזק הרוב כבר ונדחה המיעוט וברוב טבחי ישראל התם אנו דנין על השחיטה אם היתה שחיטה כשרה מה' ה' שחי' כגון שהה ודרס וכה"ג דזה תלוי אי ליכא לאסתפוקי בכותי כגון כל טבחי ישראל דאז אמרינן רוב מצוין אשמ"ה. מיהו היכא דאיכא טבחי כותים ג"כ לא אתינן לרוב מצוין אצל שחיטה מומחין הן אלא מקודם אנו דנין מי עשה שחיטה זו אם ישראל או כותי. ואפילו אנו תופסין דלאו מומחה שחטו ונאסור הבשר. מ"מ נפ"מ לר' אלעזר בחולין (יג) דאמר סתם מחשבת כותי לעכו"ם ונאסר בהנאה ג"כ. גם בדחזינן שנשחטו רוב סימנים דליכא לספוקי תו שמא לא נשחטו רובן דאז הוה ודאי נבלה כמו"ש הרמב"ם (פ"א משחי') אבל שחיטת כותי הוה ודאי נבלה. א"כ כשאנו דנין אם ישראל או כותי אין חזקת איסור דבהמה מכריע בזה. דהא אפילו ישראל אי לאו מומחה ג"כ אסור הבשר. וכיון דרוב טבחי ישראל לא שייך לומר סמוך מיעוט כותים לחזקת איסור. דגם לפי הרוב ומספקינן במומחה אם ישראל מומחה שחטו או ישראל שאינו מומחה ג"כ שייך חזקת איסור. וממילא כיון דאנו דנין ששחטו מי שהוא מרוב הטבחים דהיינו ישראל. ממילא דנין דמומחה שחטו מחמת רו"מ אשמ"ה והתירו לו:
ומיושב ג"כ הא דחתיכה בנדה (יח) בהפילה יד חתוכה דדיינינן לולד גמור משום דרו"נ ולד מעליא ילדן אפילו לקולא לענין ימי טוהר ויש חזקה שלא היה לה לידה גם עכשיו לאו לידה. ולהמבואר א"ש דרוב זה נולד בשעה שנתעברה וגם החזקה אמת דלית כאן לידה בשעה שנתעברה ושניהם יכולים להיות יחדיו כמו"ש לעיל גבי הא דריב"ל בעברה נהר כו' ואם נבוא לעשות ניגוד אנו צריכין לזה מעשה הניפול. ובחזקה לא מחזיקין להבא. וכשאנו אומרים בשעה שנולד הרוב שהיא עכשיו כמו שהיה אין זה ניגוד וכמו"ש בהא דריב"ל. וה"נ בהא דגיטין (כח) דהשליח נותן הגט ע"ס רוב חולים לחיים הא רוב זה נולד בו בשעה שעדיין לא נתן הגט ולא היה עדיין חזקה כלל. וכן במה שעמדנו לעיל בהא דיבמות (לז) גבי ספק בן ז' לראשון כו' דאמרינן רו"נ לט' ילדן ג"כ א"ש. דרוב זה נולד כשנתעברה שהיא מרוב דכשתלד להבא לט' תלד ואז בשעה שנולד הרוב לא מנגד כלל אי אמרינן דפטורה מחטאת עכשיו כשנולד הרוב כמו שהיתה פטורה. דאה"נ דתלד לט' לראשון והיא פטורה. רק שאח"כ שילדה לז' לאחרון ונתגלה מכח הרוב דלט' לראשון שפיר פריך דלייתי חטאת ואע"ג דאיכא חזקה לפטור. מ"מ כבר נתחזק הרוב בשעה שנולד ונדחה המיעוט: