שות עבודת הכהן· רבי הילל דוד הכהן טריווש
הכהן כלל יב
בדין סמוך מיעוטא לחזקה:
בו יבואר פלפול גדול בדין סמוך מיעוט לחזקה מה דבאיזה מקומות מצינו דדנין סמל"ח למיהוי ספיקא ובאיזה מקומות לא ולבאר הכלל המונח בזה. פלפול גדול בדין שני חזקות נגד הרוב שכ' הריב"ש (סי' שעט) דהוו פלגא לעמוד נגד הרוב ובדברי האחרונים בזה. פרט א:
איכא לעיונא בהא דכ' התוס' בבכורות (כ) בד"ה חלב פוטר בשם ר"ת דאע"ג דלא קיי"ל כר"מ דחייש למיעוט. ואפי' היכא דאיכא חזקה נגד הרוב מ"מ לחומרא מדרבנן מיהת אמרי' סמוך מיעוטא לחזקה ומה"ט קיי"ל דחלב אינו פוטר. דאע"ג דרוב בהמות אין חולבות אא"כ יולדות. מ"מ אמרי' סמוך מיעוט דחולבות אעפ"י שאין יולדות לחזקה דהעמד בהמה בחזקת שלא ילדה. והא דאמרינן בחולין (ג) רוב מצוין א"ש מומחין הן ולא אמרי' סמוך מיעוט דאין מומחין לחזקה דבהמה בחזקת איסור עומדת ההוא רובא מצוי ושכיח טובא וכן י"ל בההיא דיבמות (קכ"א) במים שאין להן סוף דבדעבד אשתו מותרת ולא אמרי' סמוך מיעוט נמלטים לחזקת א"א משום דמיעוט נמלטים לא שכיח כו' ע"כ. וכדברים האלה ממש כתב ג"כ הרא"ש ביבמות ר"פ האשה בתרא (קיט) יעוי"ש. ובחי' הריטב"א ורשב"א שם ביבמות (קיט) כתבו בהא דאשה שהלך בעלה וצרתה למדה"י ובאו ואמרו לה מת בעליך דלא תנשא ולא תתייבם ומוקמינן בגמ' דטעמא הוא משום דחזקה ליבום ורובא לשוק דרוב נשים מתעברות ויולדות סמוך מיעוט מפילות לחזקה דיבום והוה פלגא ופלגא ולרבנן תנשא משום דרו"ח רו"ע. אבל הרי"ף והרמב"ם פסקו להך מתניתין כצורתה דלא תנשא ולא תתייבם. וכ' הרשב"א וריטב"א בחי' שם דס"ל דהא דמסקינן דמתני' משום סמל"ח גם כרבנן דר"מ אתי שפיר. דע"כ לא אזלי רבנן בתר רובא אלא היכא דליכא חזקה נגדה אבל היכא דאיכא חזקה מתנגדת גם לרבנן דר"מ אמרי' סמל"ח והוה פלגא ופלגא. וכתבו שכ"כ רבינו האי גאון וגרס במסקנא דרבא שם אלא אמר רבא אפי' תימא רבנן כו' וכ"כ הרמב"ן וההיא דתינוק בצד העיסה בקדושין (פ) ונדה (יח) דאמרי' לרבנן דר"מ דרוב עדיף. לאו עדיף ממש אלא דמכריע הרוב למיהוי פלגא ופלגא ע"כ יעוי"ש:
והשתא איכא לעיוני דמצינו בכ"מ דהוה חזקה נגד רובא ולא אמרו בזה סמוך מיעוט לחזקה דבהא דפליגי ר"מ ורבנן בקטן וקטנה לענין יבום בנדה (לב) וביבמות (קיט) דר"מ חייש למיעוט בקטן שמא יהא נמצא סרים ולא מייבם ולרבנן לא חיישינן למיעוט ומייבם והא התם איכא חזקה נגד הרוב דכשאתה אומר שהקטן אינו סריס מפני שהוא מרוב קטנים דלאו סריסים ולית כאן איסור אשת אח במקום יבום. ע"ז הא י"ל אדרבה העמד אותו בחזקת איסור אשת אח ואינו ראוי ליבום מפני שהוא סריס. דהא ליכא הכא חזקת היתר ליבום דהא ע"ז אנו דנין אם הוא ראוי ליבום או לא דאם הוא סריס אינו ראוי ליבום. אלא דאמרינן שהוא מן הרוב דאינם סריסים. א"כ קשה נימא סמוך מיעוט קטנים שהם סריסים לחזקה וליהוי פלגא ופלגא. ולר"ת נחמיר עכ"פ מדרבנן ולא לייבם. ולרבינו האי ורמב"ן גם לרבנן ק דר"מ אמרינן סמל"ח:
עוד יש להק' בהא דב"מ (כ"ד) דאמרי' ר' חנינא מצא גדי שחוט בין טבריא לציפורי והתירוהו לו ואמרי' שם בגמ' התירוהו משום שחיטה כר' חנניא בנו של ר' יוסי הגלילי דתניא הרי שאבדו לו גדייו וטלאיו והלך ומצאן שחוטין ר"י אוסר ר"ח בנו של ריה"ג מתיר ואמרי' למימרא מדהתירו לו משום שחיטה רובא ישראל נינהו או רוב טבחי ישראל כו' ע"כ. והשתא אמאי לא נימא סמוך מיעוטא לחזקת איסור דבהמה כמו שהק' תוס' ורא"ש לענין רו"מ א"ש מומחין הן. ושם תי' דמיעוט שאין מומחין אין שכיח. אבל הכא לא שייך לתרץ כן דהא בכל מקום דאמרי' רוב ישראל או רוב טבחי ישראל ודאי לא מחזקינן מיעוטא דלאו ישראל למיעוט שאינו שכיח. מיהו בהא י"ל דהוה רובא דאיתא קמן דלכו"ע לא חיישינן למיעוט כמו"ש תוס' ביבמות (סז) ד"ה אין חוששין למיעוטא וז"ל וא"ת דבפ"ק דכתובות (יד) לא חייש ר' יוסי למיעוטא גבי תינוקת שנאנסה ואומר ר"י דברובא דאיתא קמן כו"ע מודו דלא חיישינן למיעוט כו' ע"כ. וכיון דגם מאן דחייש למיעוטא ברובא דליתא קמן מ"מ באיתא קמן לא חייש. ה"נ לרבנן דר"מ דחיישי למיעוטא היכא דאיכא חזקה מ"מ היינו ברובא דל"ק אבל ברובא דאיתא קמן מודו דלא אמרי' סמל"ח. אמנם בפרמ"ג ליו"ד ריש פתיחה לתערובות כתב כמסתפק אי ר"מ מודה ברובא דא"ק. ובס' מה"ר (אות ר') כתב ג"כ די"ל דר"מ חייש למיעוט גם ברובא דא"ק. ובשו"ת עמודי אור (סי' פ"ד) כ' דתרי גווני אית בה בהא דאזלינן בתר רוב בנמצא. היינו רובא דא"ק כגון תשע חנויות כו' ורובא דליתא קמן כגון ההיא דמכשירין (פ"ב מ"ח) מצא בשר בעיר שישראל וא"י דרין בה הולכים אחר רוב הטבחים כו' ואם היה מבושל הולכין אחר רוב אוכלי בשר. דהתם לאו דהשתא יש רוב לפנינו אלא תלינן ברוב ההוה. ולפי"ז אפי' נימא דברובא דא"ק גם ר"מ ודעימיה מודו דל"ח למיעוטא מ"מ זהו דוקא ברובא דא"ק כגון תשע חנויות. אבל בשר הנמצא וכדומה שהרוב אינו לפנינו זהו רובא דליתא קמן דלא אזיל ר"מ בתריה וחיישינן למיעוטא והא רובא דאיתא קמן הוא מסנהדרין כדאמרי' בחולין (יא) רובא דא"ק לא מיבעי לן דמאח"ר להטות נפק"ל. ובסנהדרין גופייהו כבר כתב הרמב"ח בס' גט פשוט בכלליו דדוקא בדאיתנהו לכולהו בהדי הדדי כו' יעוי"ש. וכ"כ כה"ג בנוב"י מהד"ק חחו"מ (סימן פ') ושו"ת חת"ס חאו"ח (סימן ק"כ) וחיו"ד (סי': ס"א) דכח רוב דסנהדרין היינו דוקא רוב מתוך כולם שיהיו הכל ביחד ואז המיעוט מחויבים לבטל דעתם להרוב ע"כ. מיהו לפי"ז צריך לחלק בין הא דמתני' דמכשירין להא דתינוקת שנאנסה בכתובות (יד) שכ' התוס' ביבמות (סז) שהוא רובא דא"ק. אמנם בחי' הרשב"א ליבמות שם הק' קו' התוס' ותי' דהתם דיעבד והכא לכתחלה א"נ התם משום דאיכא תרי רובא כדאוקי לה התם בקרונה של ציפורי היה מעשה ע"כ. והריטב"א שם בחי' תי' קו' זו דשאני הא דתינוקת דאתתא בחזקת כשרות קיימא ומשום מיעוטא לא מפיק לה ר"י לחזקת פסול ע"כ. ומדלא הביאו תי' תוס' וטרחו ליישב בענין אחר משמע כד' שו"ת עומ"א הנ"ל דכה"ג לא הוה אלא רובא דל"ק. ועי' פ"י לפסחים (ט) גבי ט' ציבורין של מצה וא' של חמץ דבפירש א' מהן מותר לאכול הנמצא הוי זה רובא דליתא קמן ודוקא רוב דתערובות הוה רובא דא"ק. וכ"כ בס' החיים (סימן שע"ט) דהא דנמצא הלך אחה"ר הוה רובא דל"ק למסקנא דסוגיא דחולין (יא) דגם רובא דליתא קמן אית לן מקרא ויש לנו למוד ע"ז יעוי"ש. שוב ראיתי בחוו"ד (סימן ס"ג) שעמד בהא דמצא גדי שחוט בב"מ (כד) דאמאי לא נימא סמל"ח וכ' משום דברובא דא"ק לא אמרי' סמל"ח. אמנם לא הזכיר ד' תוס' ביבמות וחי' רשב"א וריטב"א הנ"ל. אך מהתבו"ש שהביא חוו"ד שם משמע דלא ס"ל זה. ועשו"ת חמדת שלמה ח' אהע"ז (סימן כ"ד) תשו' מהגאון חוו"ד בזה ובשו"ת הגרעק"א (סימן ק"ו) ובס' ישויע"ק חיו"ד (סימן א'). ובס' באר אברהם לפסחים (ט) השיג על פ"י וס' החיים הנ"ל. ועכ" להסוברים כמו"ש בס' עמו"א הנ"ל הא ודאי דהא דר' חנינא בב"מ (כד) הוא ממש כהא דמתני' דמכשירין דאין הרוב לפנינו ביחד ותלינן ברוב ההווה והוה רדל"ק וצ"ב דאמאי לא נימא סמל"ח:
וכן יש להקשות עוד מהא דנדה (כט) דאמר ריב"ל עברה נהר והפילה מביאה קרבן ונאכל משום דרוב נשים ולד מעליא ילדן ע"כ. ושם בנדה (יח) אמר ר"י בג' מקומות הלכו בו חכמים אחר הרוב כו' ותו ליכא והאיכא ט' חנויות כו' והאיכא ט' צפרדעים כו' והאיכא הא דריב"ל עברה נהר כו' וכתבו התוס' בד"ה אחר הרוב וז"ל הכא איכא חזקה נגד הרוב דבהמה בחזקת איסור עומדת וגבי ט' צפרדעים נמי איכא חזקת טהרה דאי לא הוה חזקה נגד הרוב לא הוה פריך מידי דמצינן למימר דר"י לא חשיב אלא היכא דאיכא חזקה נגד הרוב ע"כ. ולפי"ז עכצ"ל בהא דריב"ל נמי איכא חזקה נגד הרוב. וכ"כ בשו"ת חכ"צ (סימן ק"ד) דבהא דריב"ל איכא חזקה דפטורה מקרבן יעוי"ש. וכה"ג מצינו בחולין (קלד) פרה בחזקת פטורה קיימא. והשתא תיקשי דאמאי לא נימא סמל"ח גבי הא דריב"ל ויהא בא על הספק ונא נאכל דדלמא לאו ולד וחולין מלוקין הן ומליקת חולין נבלה וכמו"ש רש"י בנדה (יח) ד"ה והפילה. אך י"ל דכיון דאכילת קדשים מצוה דאורייתא כדאיתא ביומא (סח) ובפסחים (נט) מואכלו אותם אשר כופר בהם מלמד שהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים. וערש"י סוכה (מב) ד"ה פטור. וחולין (יב) ד"ה פסח. וכ"כ הרמב"ם (פ"י ממעה"ק). א"כ הא גם להסוברים דגם לרבנן דר"מ אמרי' סמל"ח מ"מ אינו אלא דרבנן ולא מצו רבנן למיעקר עשה דמה"ת דהא מה"ת נאכל ומ"מ הא מצינו דהעמידו דבריהם במקום עשה דאכילת קדשים בפסחים (צב). וגם הא מוכח מהרשב"א במשמרת הבית (ב"א לה' שחי') דגם מה"ת אמרי' לרבנן דר"מ סמל"ח מדהקשה שם על פרה אדומה למה לא אמרי' סמל"ח. וכ"כ מהרש"א בחולין (יא) ד"ה מנא הא כו' דאי נימא סמל"ח מדרבנן לק"מ מפ"א יעוי"ש. וכן מוכת במהרי"ט אלגזי (פ"ג מבכורות) דהנך ראשונים דפסקו למתני' דר"פ האשה רבה דלא תנשא ולא תתייבם וס"ל דלרבנן דר"מ נמי אמרי' סמל"ח. היינו דס"ל דמה"ת אמרי' סמל"ח ולכן חתר ליישב שם שי' הרמב"ן מפרה אדומה יעוי"ש. וכ"כ בס' דב"ח חיו"ד (סי' ז') שכ"ה דעת הרשב"א במה"ב יעוי"ש:
וכה"ג יש להקשות בהא דחתיכה מג' דברים דר' יוחנן שם בנדה (יח) המפלת יד חתוכה כו' אמו טמאה לידה ואין חוששין לגוף אטום ואזלינן בתר רוב נשים דולד מעליא ילדן אפי' לקולא שנוהגת ימי טוהר. ובשלמא בהא דמקור שם דנמצא בפרוזדור טמאה משום דרוב דמים מן המקור לא תיקשי דנימא סמל"ח. די"ל דזהו ודאי רובא דאיתא קמן ולא אמרי' סמל"ח. וכן בהא דשליא אע"ג דרובא דל"ק הוא דרוב שליות יש להן ולד. והוא רובא דעלמא דל"ק ומשו"ה שליא בבית הבית טמא ג"כ לא תיקשי לן דנימא סמל"ח. דכבר עמד בזה. הריטב"א בחי' לחולין (פ"ו) ותי' דכיון דודאי נגע הבית בשליא שבא ודאי לבית שוב אתרע בהכי חזקת הבית ולא אמרי' סמל"ח. אבל בהא דחתיכה הא לא שייך זה ודאי תיקשי דנימא סמל"ח דלאו לידה. וה"נ צריך להבין בהא דגיטין (כח) בשולח גט לאשתו והניחו השליח זקן או חולה דנותנו לה בחזקת שהוא קיים ומפרשינן בגמ' שם משום דרוב חולים לחיים יעוי"ש. ואמאי לא נימא סמוך מיעול"ח א"א. וכן יש לעמוד בהא דיבמות (לה) ספק בן ט' לראשון ספק בן ז' לאחרון יוציא והולד כשר וחייבין באשם תלוי. ושם בגמ' א"ל רבא לר"נ לימא הלך אחר רוב נשים דלט' ילדן ולייתי חטאת כו' יעוי"ש. ויש לדקדק אמאי לא אמר ר"מ היא דס"ל סמל"ח מה"ת א"ל ר"נ אפילו תימא רבנן כו' וכדאמרינן כה"ג בדוכתי טובא. ולא הזכיר זה רק משני ליה כדאי' בגמ' שם. גם יש להבין דלהסוברים לרבנן דר"מ אמרינן סמל"ח מה"ת מאי קשיא ליה מעיקרא. דהא משום סמל"ח לא מייתי אלא אשם תלוי דהא איכא חזקה דפטור מחטאת וסמוך מיעוט לחזקת פטור: פרט ב:
ונראה לפענ"ד דהך כללא דסמל"ח לא אתמר אלא דוקא היכא שהדבר שעליו אנו דנין לא נולד בו הרוב קודם החזקה. ובשעה שנולד הרוב כבר עומד החזקה כנגדו להצטרף עם המיעוט. ואין להרוב מציאות בלי ניגוד חזקה. ובזה אכתי לא אתחזק הרוב שפיר דתיכף שנולד בו הרוב כבר יש לו להמיעוט צירוף חזקה משו"ה חשוב הוא לעמוד נגד הרוב אבל היכא דבשעה שנולד הרוב לא היה חזקה מנגדת אלא שבאה אח"כ. או שהיה חזקה אבל אין כחה לשמש פעולתה בשעה:
שנולד הרוב. בזה כבר נדחה המיעוט ושוב לא מצטרף אח"כ בשעה שהחזקה באה לשמש. משום שכבר נדחה המיעוט בשעה שלא היה לו חזקה לצרף לו ונתחזק אז הרוב שפיר. ושוב אעפ"י שנולד אח"כ צירוף חזקה בזה המיעוט כמאן דליתיה כיון שכבר נדחה:
ומהאי טעמא לא מצינו סמוך מיעוט לחזקה אלא א כגון הא דכ' תוס' בבכורות (כ) ד"ה חלב פוטר דאמרינן סמוך מיעוט דחולבות אעפ"י שאין יולדות לחזקה דלא ילדה. דכשהיא חולבת שאז נולד הרוב דאין חולבות אא"כ יולדות כבר עומדת החזקה דלא ילדה נגדו וה"נ ברוב מצוין אצל שחיטה המובא שם בתוס' בבכורות. דתחלה אתה צריך להכניסו בתוך המצוין אצל שחיטה ואח"כ אתה אומר אותן המצוין א"ש רובן מומחין. ותיכף שנעשה מצוי אצל שחיטה דהיינו שמתחיל לשחוט שאז נולד הרוב כבר עומדת נגדו החזקה דבהמה בחזקת איסור עומדת. וכן גבי מים שאין להם סוף שם בתוס' דאותן הנטבעים רובם נאבדים ולא נולד הרוב אלא אחר שנכנס תוך הנטבעים וכבר קדמה חזקה דא"א ועומד כנגדו:
וכן גבי תינוק שנמצא בצד העיסה בקדושין (פ) ונדה (יח) א"ש בין לשי' רש"י שם ובין לשיטת תוס' דלשיטת התוס' דמפרשים דתינוק ודאי טמא והספק הוא בנגיעה ואמרינן דרובן מטפחין בעיסה שנמצאים אצלה ואז כבר עומד נגדו חזקת טהרה דעיסה. ולשיטת רש"י דרובן מטפחין בשרצים והנגיעה בעיסה ודאי היתה. אע"ג דנתחזק בו הרוב בלא העיסה וקודם שבא נגיעת העיסה וחזקתה. מ"מ כבר כתבנו בכלל דין חזקה נגד חזקה (פ"ג) דלרש"י כבר יש לו חזקת טהרה מעיקרא שטבלוהו ממגע אמו בלידתה יעוי"ש. לפי"ז תיכף שנולד הרוב לומר שהוא מרוב מטפחין בשרצים כבר קדמו החזקה ומאלם כח המיעוט ומחליש כח הרוב. ושוב כשבא אח"כ נגיעת העיסה וחזקתה אמרינן סמוך מיעוט לחזקת טהרה דעיסה. ומה"ט מדמה הש"ס בחולין (פו) שחיטתן של חש"ו דרוב מעשיהם מקולקלים להא דתינוק לר"מ דאמר סמל"ח. דשם פריך אפילו מיעוט מעשיהם מקולקלים נימא סמוך מיעוט לחזקת איסור דבהמה כמו גבי תינוק לר"מ. והיינו משום שכ"ז שאין עושה מעשה כלל אכתי לא נולד רוב זה. רק דכשעושה מעשה אז נולד הרוב למימר דרוב מעשיו מתוקנים. א"כ הכא בשעה שעושה מעשה השחיטה שאז נולד הרוב. תיכף עומד לנגדו החזקה לאצטרופי להמיעוט. וה"נ בהא דיבמות (קיט) רובא לשוק וחזקה ליבום דקודם שהלכה עם בעלה הא ידענו שאינה מעוברת. רק בשעה שהלכה עם בעלה למדה"י מאז אנו דנין עליה שהיא מרוב מתעברות ויולדות וכבר עומד נגדו החזקה דמוחזקת עד עכשיו שלא ילדה:
אבל גבי קטן וקטנה דפליגי ר"מ ורבנן ביבמות (קיט) ונדה (לב) לענין יבום שעמדנו בזה לעיל (פ"א) לרבנן דאזלי בזה בתר רובא דרוב לאו סריסים נינהו דאמאי לא נימא סמל"ח איסור דאשת איש יעוי"ש. התם שאני דהא תיכף שנולד בו הרוב שהוא מרוב דלאו סריסים אכתי ליכא חזקה. ואפילו היכא דיש לו אז בשעה שנולד אח שיש לו אשה בלא בנים והוחזק באיסור אשת אח ג"כ בשעה שנולד. מ"מ הא בשעת לידת החזקה אין זה חזקה רק שאח"כ אנו אומרים שהיא עכשיו כמו בשעה שנולדה החזקה. וכמו בנגע דילפינן מיניה בחולין (י) עיקר דין החזקה. הא אין אנו אומרים שהחזקה הוא בשעה שרואה הכהן שהנגע שלם. רק שאח"כ כשיצא הכהן מן הבית וסילק ידו ועיניו מן הנגע אנו אומרים שהנגע גם עכשיו שלם כמו שהיה בשעה שראהו הכהן והניחו, ועל סמך זה מטמאהו הכהן וכדאמרי' שם ודלמא אדנפיק ואתא בציר ליה שיעורא. א"כ ה"נ בשעה שנולד הקטן ואז נולדה החזקה בו אכתי אין זה חזקה שאמרה תורה דניזיל בתרה באותה רגע שנולדה החזקה רק אח"כ אמרינן שהיא כמו שהיה. ונמצא דבאותו רגע שנולד הקטן נולד בו הרוב ואכתי אין החזקה משמשת פעולתה ברגע ראשונה אלא אח"כ. ולא היה חזקה מנגדתו בשעה שנולד הרוב: