אור ברסלב
שות עבודת הכהן הכהן פרט ד

שות עבודת הכהן· רבי הילל דוד הכהן טריווש

הכהן פרט ד

הכהן פרט ג

כתב בשו"ת פרי תבואה (סימן טז) שיש לתמוה דכיון דהא דאמרו הראשונים גבי גבינות חזקה מכח רוב הוא רוב ממש וכאילו היו כותבין דמהני לן רוב א"כ לאיזה צורך אמרו חזקה מכח רוב למה דקדקו להזכיר בזה לשון חזקה. והרא"ש בתשו' (כלל כד סי' יד) מדייק מאד שמן הרוב אנו עושין חזקה וז"ל ואוקמי' אחזקה וסמוך לשחי' נטרפה ע"כ. ובש"ד מדייק יותר בביאור שכ' (סימן פד) וע"ז הכשבה שחלבו ועשו גבינות מותר מחמת חזקה ואין לומר הרי החזקה לא נתבררה כו' גורם הרוב להחזקה שנתבררה החזקה ואע"ג דעתה גילתה הבהמה עצמה שהיא מהמיעוט. אפי"ה מוקמינן לה אחזקת כשרות עד עתה ועכשיו הוא שנטרפה ע"כ. והשתא למה לן כל האריכות הזה נימא בקיצור שבשעת חליבה היתה מן הרוב. ועוד קשה להתוס' דמטריפין הגבינות איך יפרנסו ש"ס ערוך בא זאב ונטל נשחטה הותרה והיינו מכח רוב כשרות ואיך אפשר לחלוק על הרוב ע"כ יעוי"ש שנדחק בזה והאריך להסב הדבר בדרך רחוקה כאשר יראה המעיין שם:

ולפענ"ד נראה דהנה בלא"ה כבר עמדו רבים מן א האחרונים ורמו מתניתא אהדדי. שהרי הרשב"א וכר"ן וסייעתייהו דמכשירין הגבינות בפ"ק דחולין ואמרינן השתא נטרפה ועד השתא עומדת בחזקה דאתיא מרובא. אינהו עצמם ס"ל שם בפ"ק דחולין בשם רבינו יונה דכל ספק השקול בטריפות דאתייליד ריעותא לחומרא ולאיסורא בין ריעותא ברורה כגון נשבר הגף ורגל ספק קודם שחי' ספק אח"ש בין ריעותא מחיים והוא ספק מהו עכשיו כמו הא דשגרונא בחולין (נא) אם לא דשכיח להיתר וכן הא דמצא ריאה נקובה גבי זאב שנטלה דאי לאו דאיכא לתלות בזאב הוה אסרינן ולא אמרינן דמעיקרא היתה מן הרוב ע"כ. יעוין בכרו"פ ותבו"ש (סי' נ') ופר"ח יו"ד (סי' כט) ובס' דב"ח חיו"ד (סי' י') ובס' דר"ח בפתיחה (אות י') ועי' בס' בית מאיר לאה"ע (סי' ו') שהאריכו בזה איש איש לפי דרכו:

אמנם גם אנחנו בעניותינו כבר כתבנו בזה בס' ונגש הכהן (כ"ח פ"ד) דהמעיין בסוגיא דרובא בחולין (יא) דמתחלה רצה הש"ס ללמוד מסנהדרין ודחי דלמא דוקא ברדא"ק אבל רדל"ק מנלן ומייתו אמוראי שם ילפותא מקראי מפ"א ורישא של עולה כו' דגם רדל"ק אזלינן ב"ר. ובסוף הסוגיא פריך ר"כ ודלמא דוקא בלא אפשר אבל אפשר לא וכ' רש"י דהא דסמכינן בבהמה ולא בדקינן י"ח טרפות הוא משום דמסנהדרין ילפינן בין רדא"ק ובין רדל"ק דמ"ש האי מהאי יעוי"ש והוא תמוה דהא עיקר מה דטרחו הני אמוראי ואייתו הנך קראי הוא משום קו' הש"ס דליכא לאוכוחי מאח"ר להטות רק רדא"ק ואי מ"ש האי מהאי ומאח"ר להטות ילפינן גם רדל"ק א"צ לכל הטורח הזה. וצ"ל דהשתא דגלו לן קראי דמייתו הנך אמוראי דשייך דין הרוב גם ברדל"ק הוי זה גילוי דעת אקרא דאח"ר להטות דמיירי גם ברדל"ק. והשתא הנך תרתי מילי הא דסנהדרין והנך קראי בא זה ולימד ע"ז. דמה דלית לן לאוכוחי מהנך קראי כגון אפשר מוכחינן מאח"ר להטות ומה דלית לן לאוכוחי מסנהדרין ואיכא לאוכוחי מהנך קראי מוכחינן. אבל מידי דלית לן לאוכוחי לא מסנהדרין ולא מקראי ודאי דלא אזלינן ב"ר מה"ת:

והשתא נראה דבאמת כה"ג דבהמה י"ל דלא מצינן לאוכוחי לא מסנהדרין ולא מהנך קראי. דהא חזינן דלא מצינן למילף אלא הפחות וכדאמרי' ודלמא דוקא רדא"ק ודלמא דוקא לא אפשר. ה"נ נימא דכה"ג לא דמי לסנהדרין. דבסנהדרין הרוב מברר על הדבר מה הוא עכשיו. ובשעה שאנו דנין על הרוב אנו משתמשין עם הרוב לגמור המעשה. דרוב סנהדרין מברר על איש פלוני מהו עכשיו אם חייב או זכאי ומשתמשין עם הרוב עכשיו לזכותו או לחייבו כמו שאומרים הרוב משא"כ היכא דבשעה שאנו דנין על הרוב אין אנו יכולין להשתמש עם הרוב עכשיו. רק דמהני שנוכל להשתמש לעתיד לבוא באיזה זמן. ובשעה שאנו משתמשין עם הרוב לעשות מעשה אין אנו דנין מהו עכשיו אלא מה היה בזמן הקודם. זה לא דמי להא דסנהדרין ולא ילפינן מיניה. והשתא בבהמה הא לאחר שחי' אין נפ"מ במעשה הטרפות דכל שלא נתחדש בחייה טרפות ודאי דאין נפ"מ לאח"ש. א"כ הא כשאנו דנין בחייה מה היא עכשיו אם טרפה או כשרה. אם נתחדש בה מעשה הטרפות או לא. שאז יש בזה נפ"מ. הא אין אנו יכולין להשתמש אז עם הרוב לעשות מעשה ולאכול הבשר. דהא אסורה:

משום אמ"ה או א"ז. מתי בא שימוש הרוב לאח"ש. ואז אין אנו דנין אלא דבחייה היתה מן הרוב ולא נטרפה וכל כה"ג לא דמי לסנהדרין ולא ילפינן מיניה. אלא דמ"מ אמרינן בחולין (ט) נשחטה הותרה דאף דלא נפק"ל כה"ג מסנהדרין נפק"ל מהני קראי דמייתו אמוראי מעולה ופ"א דדמי ממש להא. מיהו הנך קראי הא לא מיירו אלא בסתמא בלא נתחדש שום ספק וריעותא. וא"כ באתייליד ריעותא דלא דמי להנך קראי ולא לסנהדרין לית לן למיזל בתר רובא מה"ת. וה"ט דרבינו יונה ודעמיה דס"ל דכל ספק דאתייליד ריעותא בבהמה לחומרא. דחזקה ליכא דלא נתבררה בשעתה ורובא נמי ליכא משו"ה אסור, אמנם גבו גבינות שפיר מכשירין דמידי הוא טעמא שאין יכולין לדון רוב בחיי הבהמה משום דאז אע"ג שהוא ספק דאותה שעה מה היא עכשיו כמו בסנהדרין מ"מ הא אין אנו דנין אז להשתמש עכשיו רק שאנו דנין להשתמש אחר זמן שהוא לכשתשחט א"כ הא בגבינות אנו משתמשין בשעה שאנו דנין לשתות החלב שפיר איתיה בהחלב דין הרוב מה"ת דאיתיה בסנהדרין:

מיהו התוס' ס"ל דעכשיו דראינו הטרפות בבהמה הרי גילתה עצמה שהיא מהמיעוט וכמ"ש הש"ד שהובא לעיל ושמא היה טרפות זה בשעת החליבה ודין זה של הרוב שהיינו דנין בשעת חליבה היה בטעות. בשלמא בדין החזקה הרי גזרה תורה דחזקה דמעיקרא עדיפא מדהשתא כמו בנגע דבית המנוגע דאע"ג דהשתא חסר לפנינו מ"מ אמרי' דעד עכשיו היתה בחזקתה והשתא הוא דחסר, וכמו"ש תוס' שם בחולין (י) ד"ה ודלמא. א"כ יש לנו גזה"כ גבי חזקה דאמרי' השתא הוא דאתרע ואי לאו דגלי לן קרא בזה גבי חזקה אז גם בחזקה לא הוה מוקמינן כלל אחזקה היכא דאתרע א"כ בחזקה דגלי קרא גלי אבל ברובא דלא גלי לן קרא דנסמוך ארובא אע"ג דאתרע לא סמכינן ואמרי' הרי טרפות לפניך ודין הרוב שהיינו דנין מקודם היה בטעות:

וע"ז אתא הר"ש ואידך ראשונים לחלוק על התוס' ולחדש. דכיון דבשעת החליבה נשתמשנו עם הרוב לשתות החלב ע"פ מה דהתירה התורה הוי זה כאלו היה אז מבורר שלא הים לה שום טרפות בשעת החליבה. ולא גריעא גזה"כ והיתר התורא מחזקה המבוררת בשעתה שאנו רואין בשעת מעשה בבירור שהוא כן. וכמו אלו היה חזקה מבוררת שלא נולדה בנקב וכמו בנגע שראה הכהן שהוא שלם הא ודאי דשוב מוקמינן לה אחזקתה אע"ג דאתרע אח"כ ואמרי' השתא אתרע. ה"נ לא גריעא הא דציוותה תורה על שעת החליבה דנסמוך ארובא למימר שאין בבהמה שום טרפות אז מאלו ראינו בעצמנו. ומשו"ה הוי זה חזקה מבוררת בשעתה. ובחזקה הא ודאי דאע"ג דאתרע אמרי' השתא הוא דאתרע. וזהו מה שנלפענ"ד ברור בעיקר עומק מחלוקת התוס' והר"ש ואידך ראשונים גבי גבינות. ומיושב בהא כל מה שעמדו ונסתבכו האחרונים בזה: והשתא לפ"ז מובן הא דלא מצינן לאוקמא ארובא מאותה שעה של תחיבת הקוץ. דאע"ג דעל שעה שנתחב הקוץ שייך ספק דאותה שעה מם היא עכשיו כמו בסנהדרין עכ"ז הא באותה שעה אין משתמשין עם הרוב כמו בסנהדרין. ואחר שחי' שאנו משתמשין אין אנו דנין אלא שכבר היה מן הרוב ואע"ג דזה מצינן למילף מהנך קראי דמייתי אמוראי שם בחולין (יא) שדנין שכבר היה מן הרוב. מ"מ התם הוה סתמא ולא ספק הנולד ע"י ריעותא כמו הכא שנולד ע"י הקוץ ואין להכשיר זה אלא אם יכולין לדון בזה דין חזקה להעמיד ע"ח שעומדת עכשיו כמו שהיה ולזה בעינן חזקה שנתבררה. ושפיר הק' חוו"ד כמובא לעיל (פ"א) דמה מועיל שהיה חזקה ברורה שלא נולדה בקוץ דהא אין דנין על הקוץ אלא על הנקב ולענין הנקב לא נתבררה:

תוכן העניינים

שות עבודת הכהן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה