סימן ב - סדר השתלשלות קבלת הוראות מרן · קבלת הוראות הרא"ש והרמב"ם בקצוות תבל מלפני כאלף שנים]
ג. ברם המשית ליבו לדבר, בין יבין כי אין ראיה מכל הני אשלי רברבי לדידן, והוא מטעם שכל הני חיו והיו במקומות אשר לא קיבלו עליהם את הרמב"ם למרא דאתרא, כי אם את הרא"ש. שכן היה בספרד, ובקושטא, וסלוניקי, ופורטוגל, וכאשר מפורש גם בחלק מהלשונות הנזכרים לעיל [שכן מבואר שם לגבי קשטיליה, הלא היא קושטא, ולגבי פורטוגל]. וכל הני אשלי רברבי הנזכרים משם המה. והנני להראות בעז"ה שכן היה במקומות אלו. והנה בתחילה בספרד קבלו עליהם את הוראות הרמב"ם, וכאשר יבוא לקמן בסמוך בעז"ה, אלא דשוב אחר שהיגר לשם הרא"ש, ומינוהו עליהם לראש, התפשטו הוראותיו ושוב קיבלו את הרא"ש עליהם לראש ומגן. דהנה ר׳ יהודה בן הרא"ש בשו"ת זכרון יהודה (סימן נד, הודפס יחד עם שו"ת הר"ן) אשר ישב בטולידו שבספרד תחת כסא אביו, כתב מכתב תשובה על השמועה ששמע וז"ל, אתם מסכימים לפסוק ולהורות ע"פ ספר הרמב"ם ז"ל, זולתי במה שחולק עליו [הלא הוא הרא"ש] שיעשו כדבריו. וע"ש דהשיבם שא"א לעשות כן לדעתו לפי ההלכה, כי א"א לקבל רב אחד להלכה. ומ"מ על אף התנגדותו, כן עשו שמה. וכן באמת קבלו שם את הרא"ש למרא דאתרא, וכאשר יראה הרואה בשו"ת הריב"ש (ס"ס שסט) דכתב וז"ל, הרב הגדול הרא"ש ז"ל אשר כספרד ירשו ספרי חכמתו מכל דבריו הטובים, או פניהם לאו יפילון ולא יטה לארץ מנעלם, דומיא דמאי דאמר אביי כל מלתיה דמר עביד כרב בר מהני תלת וכו׳. ע"כ. וע"ע בשו"ת ר׳ בצלאל אשכנזי (סימן כב) דתקף את המיקלים נגד רבן גלת החל הזה, אשר כנענים עד צרפת וספרד, הרא"ש ז"ל, אשר רוב הגולה קבלוהו לרב עליהם. ע"כ. וע"ע לו (סימן נב) דכתב, כי במצרים נהגו כהרא"ש. [אולם לשמועה זו לא ראיתי חבר, כי אם סתירות רבות מפוסקים רבים, אשר העד יעדון כי במצרים קבלו עליהם את הרמב"ם, וכדלקמן.
וגם מדבריו מבואר כן (סימן א), והובא בקטע הבא.] וע"ע בשו"ת הרדב"ז (ח"א סימן מט) דכתב, וכבר נהגו כל ישראל במקום שאין מבואר בדברי הרמב"ם ז"ל כי אתרין (מצרים), או כדעת הרא"ש ז"ל, כי אתרייכו (סלוניקי), לא מצי למימר קים לי וכו׳. וכ"כ בשו"ת מהרשד"ם (ח"א סימן קלד דף קמח) באופן שאין לפסוק דלא כהרא"ש, בפרט במקומותינו (סלוניקי), כי הרא"ש הוא רבם של הספרדים, (ואפי׳ ששם הוא נגד הרי"ף והרמב"ם). עד שמטעם זה ראיתי זה ימים, כי אפילו בענין עד אחד ביבמה, שהסכימו כל הפוסקים דעד אחד נאמן, מ"מ יען כתב הרא"ש שקשה הדבר להקל, חששו. עכ"ל. וכ"כ הגאון ר׳ יצחק קארו, דודו של מרן מהריק"א, והודפסו דבריו בסוף שו"ת ב"י, וז"ל, ועוד, שבכל ספרד נוהגים בכל הדינים, ובכל עניני איסור והיתר, כסברת הרא"ש, והוא היה מניחם (תפילין בחול המועד) וכו׳, ע"כ. וכ"כ מרן בב"י (או"ח סימן לא ד"ה וחולו), בשינוי לשון. ועוד לו (סימן נא ד"ה ואחר ישתבח) וז"ל, גם מנהג ספרד החזיקו להרא"ש לרבן, על פי זה הוא מיוסד, ולכן אחר ישתבח עונים אמן גם אחר הלל. עכ"ל. וכ"כ בשו"ת אבקת רוכל (סימן קצה), הטענה השלישית, שמאחר שכל בני ספרד ובני אשכנזים, סומכים על הרא"ש בהוראתם, ובפרט באיסור והיתר, אחר דברו לא ישנו. אין כח לשום אדם לעשות מעשה נגד סברתו. וכ"כ עוד בשו"ת ב"י (דיני עכו"ם מסל"ת סימן ג) שהרי ראינו להרא"ש אשר כל ספרד ואשכנז סומכים על הוראותיו. ע"כ. וכ"כ בספר דינא דחיי (ח"א לאוין סימן פא דף עט) גבי מח׳ הרמב"ם והרא"ש, דלדידן נקטינן הלכתא הכי, כיון שהרא"ש סובר כן, והוא הרב המלמד דעת חכמה ובינה בספרד. ע"כ. ושב והניף את ידו בח"ב (עשין סימן מט דף סג ע"ג) במח׳ ריא"ז והרא"ש וז"ל, קי"ל כהרא"ש לגבי ריא"ז, שהוא פוסק יותר מפורסם, ומימיו אנו שותים בספרד. ע"כ. וע"ע בזה בברכ"י (חו"מ סימן כה אות כט), ובשו"ת תעלומות לב (ח"ב דף ג ע"ב) מפי ספרים. וכ"כ בשו"ת עמק יהושע ממן (ח"ה סימן ד) בשם שו"ת משפט וצדקה ביעקב (ח"ב סימן ה) שבתחילה על הרוב היו פוסקים כהרא"ש.
ד. ומאידך, ברוב מקומות הספרדים קיבלו עליהם את הרמב"ם למרא דאתרא, תחילה כן היה בספרד עוד בזמן הרא"ש, ורק שאח"כ קיבלו את הרא"ש עליהם, וכאשר הראת לדעת לעיל. והנה המקורות שבתחילה קבלו עליהם את הרמב"ם, כי כן מבואר בדברי הרא"ש גופיה, והוא לו בשו"ת הרא"ש (כלל א סימן ח), ועוד לו (שם כלל פה סימן יא) וז"ל, שרוב הארצות בספרד פוסקין ודנין על פי הרי"ף וספר הרמב"ם. ע"כ. וכן מבואר בדברי בנו ר׳ יהודה הנזכ"ל בשו"ת זכרון יהודה (סימן נד). וכן משמע בשו"ת הרשב"א (ח"א סימן רנג) שבזמנו היו מקומות שקבלו עליהם את הרמב"ם, וכאשר יובא לקמן. וכן הוא בספרו תולדות אדם (סימן רעו) דכתב, ומ"מ אם נהגו באותן המקומות להיות עושין כהרמב"ם ז"ל, הנח להם וכו׳. ע"כ. ולך נא ראה בספר מחקרים בספרות התשובות (הר׳ יצחק זאב כהנא עמ׳ 18 בהוצאת מוסד הרב קוק) שהביא ב׳ תקנות ככתבם וכלשונם אשר נתקנו בספרד בזמנו של הרא"ש, [וזאת למודעי אני צריך, כי שם ליקט וקיבץ מספרי השו"ת, את התפשטות קבלת הרמב"ם, וערך וסידר את המקומות שקיבלוהו עליהם, ומשם רוב דברינו לקוחים, והרוצה יראה שם בהרחבה, ודן שם לגבי עוד אלו מקומות שקיבלו עליהם את הרמב"ם. ומ"מ אין בית מדרש בלא חידוש, ומה גם שספר זה אינו מצוי.] וז"ל התקנה (הנצרך לנו), הסכימו הקהל ישצ"ו, שלא ידונו בעיר הזאת (טולידו שבספרד) שום דין בעולם, בשוב ענין בעולם, אלא על דעת רבינו משה ז"ל (הרמב"ם) בכל אותם הענינים שיוכלו לכוון ולידע דעתו בהם. ע"כ. ועע"ש (עמ׳ 21) שהעתיק תקנה נוספת וז"ל, הסכימו הקהל ישצ"ו שלא יהא רשות לשום אדם בעולם מהדרים בעיר הזאת, לדרוש ברבים בבתי כנסיות, ולא להורות שום הוראה ברבים בבתי כנסיות, שיהא כנגד מה שהורה רבנו משה ז"ל בן מימון באיסור והיתר. נתקיימה תקנה זו בחדש סיון שנת תתרס"ה למניננו בתטילה (טולדו שבספרד), והכל שריר וקיים. ע"כ. וכן מבואר בשו"ת הר"ן (סימן סב) דנשאל שם גבי מקום שהסכימו ביניהם, ועשו תקנה שיתנהגו בכל דיניהם ועניני משפטיהם על פי ספרי הרמב"ם ז"ל, בכל מה שכתוב בספריו, בין בהיתר בין באיסור, בין בדיני ממונות, בין בעניני קדושין, וכתובה וגיטין. ע"כ. וע׳ בזה עוד בשו"ת התשב"ץ (ח"ב סימן רנו), וע"ע בשו"ת הריב"ש (סימן כא) דדן לגבי מקום שקיבלו עליהם את הרמב"ם, ועוד לו (סימן שמה), ועוד (בסי׳ תעח), ועוד כתב (סימן תצג), ואף אם יש מקום שנהגו לדון ע"פ ספרי הרמב"ם ז"ל בכח הסכמה, כמו שיש בקצת מקומות. ע"כ. וכ"כ בשו"ת ר"י בירב (סימן מו), ולא מבעיא לדעת הרמב"ם ז"ל שהוא המורה אלינו בכל ארץ המערב (צפון אפריקה), ואנחנו נוהגים כמותו. ע"כ. וכ"כ בשו"ת הרדב"ז (ח"ב סימן תתכה), וכן שמעתי שדנו בארץ המערב על פיו (דהרמב"ם ז"ל). ע"כ. וכ"כ בשיירי כנה"ג (סוף חלק או"ח, בכללים בדרכי הפוסקים אות ה), וע"ע לו (סימן תצה הגהב"י אות ה) נהגו בכל ארץ המערב לפסוק כהרמב"ם ז"ל. ועוד ראה בשו"ת ר׳ בצלאל אשכנזי (סימן א) דכתב, וכמו שפסק הרב הגדול (הרמב"ם) אביהם של ישראל, מרא דארעא ישראל, אשר קבלוהו עליהם לרב מסוף ארץ תימן, עד סוף ארץ הצבי, וסוריא, וארץ שנער (בבל). ע"כ.
וכן קבלו את הרמב"ם עליהם במצרים, וכמש"כ בשו"ת הרדב"ז בדוכתי טובי, והוא היה רבה של מצרים. דהנה כן הוא לו בח"א (סימן שלא), ועוד לו (סימן רכט), ועוד (סימן תקל). וכ"כ עוד בח"ב (סימן תשלא), ועוד (סימן תרד), וכ"כ בח"ג (סימן תתקח). ובח"ד (אלף פח), ועוד (אלף קסד), ועוד (סימן אלף רצא). וכ"כ בשו"ת מהר"ם אלשקר (סימן יח) דהוי אתרא דהרמב"ם, וכ"כ שם כמה פעמים. וכ"כ בשו"ת מהרשד"ם (אה"ע סימן קעה) דהרמב"ם מרא דאתרא דמצרים. ע"כ. וכן כתב בשו"ת אהלי יעקב קשטרו (סימן עח), דאתריה דמרן הרמב"ם ז"ל הוא מצרים וסביבותיה. ע"כ. ועוד הוא לו (סימן לג דף נו). וכ"כ בשו"ת דרכי נעם (חאה"ע סימן מב) דהרמב"ם הוא מרא דאתרא דמצרים. ועוד לו (חחו"מ סימן כז) ואינון (הרמב"ם, והכס"מ), מארי דאתרא, ומדבריהם אין לזוז ימין ושמאל. ע"כ. ושב והניף ידו (חחו"מ סימן כה, וחאה"ע סימן חי). וכ"כ בשו"ת גינת ורדים (או"ח כלל ג סימן כו), וגלילותינו אתריה דהרמב"ם הם. וכל הני היו במצרים. וכ"כ בשו"ת מהר"ם גלאנטי (סימן נ), ובשו"ת זרע אנשים (סימן כח), ובשו"ת תורת אמת ששון (סימן יט), ובשו"ת אורים גדולים (למוד קעג), ובשו"ת מהרי"ף (סימן נט, וסי׳ סא), וכ"כ בשו"ת זרע אברהם (חחו"מ סימן כג).