אור ברסלב
שו"ת נחלת לוי - חלק ב סימן ב - סדר השתלשלות קבלת הוראות מרן › ג׳ עמודים שנזכרו בשאר ספרים]

שו"ת נחלת לוי - חלק ב

סימן ב - סדר השתלשלות קבלת הוראות מרן · ג׳ עמודים שנזכרו בשאר ספרים]

הרא"ש והרמב"ם אינם הולכים בדרך אחת ]

וכאשר יראה הרואה בשו"ת הרדב"ז (ח"ב סימן תרכו), בכל גלילות האלו קבלו עליהם את הריא"ף ואת הרמב"ם ואת הרא"ש להיות עליהם הכרעותיהם הכרעה, בין להקל בין להחמיר, בין לפטור בין לחיוב. וע"ע לו (ח"ג סימן תתקמא), ועוד (שם סימן תתקנג), ועוד (שם תתקצד) ועוד בח"ז (סימן נד), דנשענים על ג׳ עמודים. ע"ש. [וע"ע לו (ח"א סימן מט) דכתב, וכבר נהגו כל ישראל, במקום שאין מבורר בדברי הרמב"ם ז"ל, לפסוק כהרא"ש. ולעיל הבאנו משם שו"ת זכרון יהודה (סימן נד) לבן הרא"ש, כי בטולידו שבספרד, כבר היה לעולמים דאזלי בתר הרא"ש, וכשאין גילוי בו, ללכת אבתריה דהרמב"ם.] וחזינן, כי בזמנו של מרן, כבר היה לעולמים הכלל הנ"ל ללכת אחר ג' עמודים, והיה בשימוש בין גאוני הדור. ולענ"ד אע"פ שלא היה כן בשום מקום לפני כן, אולם המציאות יצרתו, והוא כמבואר, מפני קיבוץ הגלויות, כי אלה באו עם פסקי הרא"ש, ואלה עם הרמב"ם. והלא על פי רוב קבלת מרא דאתרא נוצרת מחמת המציאות אשר נוהגים, כמו הוראות המרא דאתרא, [וגם יש פעמים שהוא על פי תקנת החכמים, וכאשר הובאו לעיל תקנות שכאלה. ועוד ראה בדברינו לעיל (סימן א אות ו)] ועל כן תפסו הכי המורים ככללו של מרן לילך בתר ג' עמודי הוראה, וכדלקמן, שהסכימו עם כללו זה של מרן כמאתים רבנים. לפי שאז המציאות היתה שכאן בארץ קיבלו עליהם את ג׳ העמודים. ובזה הוסרה השגת הרש"ל ודעימיה, על כללו של מרן, כי תפס כן מפני שהלך בתר המרא דאתרא אשר הוקבע בארץ ישראל, הלא הם ג' עמודי הוראה. ואח"כ קבלו עליהם כמעט בכל מקום את הוראות השו"ע. ובאמת שכ"כ לתרץ הרב חיד"א על הברכים (חו"מ סימן כה אות כט), והוא על פי דברי שו"ת הרדב"ז הנ"ל, דכן קבלו בכל הגלילות את ג' העמודים. וכתב על כך הגחיד"א, הא למדת, שדבר זה קבלה ביד בני ספרד מראש מקדם. ע"כ. ואומנם על פי המבואר לא היה זה משנים קדמוניות, וכוונת הרדב"ז היא לאותה עת, כי אז היה כלל זה, וכאשר הוראנו לדעת לעיל, בדבר קבלת המרא דאתרא בתפוצות בשנים שלפי כן, שבשום מקום לא אמרו שקבלו ג' עמודים. אולם גם לפי זה עצם ישובו של הרחיד"א נכון, כי בזה מיושב הכלל אשר כלל מרן. וסיים שם הברכ"י בדבריו המפורסמים בשער בת רבים וז"ל, ועתה אמת אגיד, אשר שמעתי מפום רבנן קדישי, ושמעו מפי הרב הגדול מהר"ח אבולעפייא זלה"ה, שקבל מזקני גאוני דור, שהסכימו בכלל זה דמרן, קרוב למאתים רבנים מדורו. וכן היה אומר כי כל אשר יעשה פסק מרן, עביד כמאתן רבנן. אלו דבריו ז"ל. עכ"ל הברכ"י. וכ"כ בארץ חיים סתהון (ריש כלל ג) כי דבר זה ידוע דמאתים רבנים הסכימו, וכמש"כ הברכ"י הנ"ל, והגאון מהרי"ט אלגאזי בתשו' שמחת יו"ט (סימן יא דף מג ע"א). ע"כ. וכ"כ בשו"ת תעלומות לב (סוף ח"ג דף קו ע"ג) גבי כללו של מרן ללכת בתר ג' עמודים, ע"ש. ובשו"ת צדק ומשפט פארדו (סימן כג ד"ט ע"ד) ישב את קושית הרש"ל בדרך אחרת וז"ל, ודבריו (של מרן) אינם צריכים חיזוק, כי ידוע שרוב פסקי השו"ע הם ע"פ הרמב"ם, שכבר קבלוהו בכל העיירות, ע"ש מפי ספרים. ע"כ. ואולם תקשי כי גם אם ישב בזה מה שתפס מרן את הרמב"ם כאחד מעמודי ההוראה, מ"מ עדיין תקשי, מנין יצא הכלל המחודש ללכת בתר רוב עמודים. וע"פ האמור אתי שפיר. וע"ע למו"ר בשו"ת יחו"ד (סוף ח"ה כללי מרן הש"ע סימן א) מפי ספרים, ואזיל התם בדרכו של הרב חיד"א לתרץ השגה זו. וע"ע בשו"ת עמק יהושע ממן (ח"ה סימן ד). וכן כתב הגר"ש משאש זצ"ל בהסכמתו לספר ברכת אהרן בוארון, שבתחילה נהגו בכל מקום אחרת, יש כהרא"ש, ויש כהרמב"ם, ומרן צירף הכל ע"ש, והוא מתאים להאמור.

ומעתה שפיר מובן מדוע מרן במח׳ הרא"ש והרמב"ם מכריע לפי רוח הפסיקה שבאותו מקום, לפי ראיות, או רוב פוסקים וכדו', אע"פ שהרמב"ם הוא מרא דאתרא דארעא דישראל. והוא לפי שבתקופת מרן קבלו עליהם גם את הרי"ף, והרא"ש, וממילא אין דין קדימה לרמב"ם על פני הרא"ש, ועל כן יש להכריע ביניהם לפי רוח הפסיקה. ומינה לדידן, דאנן אתכא דמרן סמכינן, אע"פ שראינו פוסקים רבים אשר כתבו כי יש לתפוס כהרמב"ם להלכה כשחולק עם הרא"ש, יש לנו ללכת בתר שיפולי מרן, וכל כה"ג במח׳ הרמב"ם והרא"ש יש להכריע לפי שאר כללי הפסיקה המסורים בידנו דור מפי דור.

תוכן העניינים

שו"ת נחלת לוי - חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה