סימן ב - סדר השתלשלות קבלת הוראות מרן · הרא"ש והרמב"ם אינם הולכים בדרך אחת ]
ומאידך הרא"ש דרך פסיקתו אינה כדרכו של הרמב"ם, כי איהו נגרר תמיד אחר בעלי תוס׳, וכמש"כ הכנה"ג הנזכ"ל בסמוך. וכ"כ בשו"ת מהרשד"ם (חיו"ד סימן קצג) דמסתמא בתר רבותינו בעלי התוספות גריר הרא"ש. ע"כ. וע"ע בשו"ת הרא"ש (כלל כ סימן כז), ובשו"ת הרדב"ז (ח"ד אלף קפז), וביד מלאכי (כללי הרא"ש אות לו), וע"ע שם (אות כח), וע"ע בשדי חמד (ח"ו כללי הפוסקים סימן יא אות חי). ואין זה מן התימה, כי הלא הרא"ש הגיע מארצות אשכנז, ואיהו גדול תלמידיו של המהר"ם מרוטנבורג, וכמש"כ הרש"ל בהקדמה ליש"ש בב"ק וחולין, וז"ל, ואיש עניו וטהור אשר אין באחרונים כמוהו מהר"ם מרוטנבורג, נקרא והעמיד תלמיד אחד שכמעט מלא את מקומו, מרנא ורבנא רבינו אשר, למדו היטב ודרשו וחקרו ובנו את יסודם על דברי הרי"ף, אשר בירר התלמוד בי"ג נפות, ועל דברי התוספות הצרפתים משניהם הוציא לאור כל תעלומותם. ע"כ.
ט. ומעתה יש לומר, כי מאחר ובא"י היה קיבוץ גלויות ממקומות שקיבלו את הרמב"ם, וממקומות שאת הרא"ש, וכמבואר לעיל, יתכן שדבר זה גרם למח׳ ועירבוביא בפסקים ובמנהגים, וכפי שהדעת נותנת שכן קרה מחמת קיבוץ הגלויות ממקומות שונים, בעלי מנהגים שונים. ורגלים לדבר יראה הרואה במח׳ שנחלק מרן עם המביט בשו"ת ב"י (דיני כתובות וגבייתה סימן ב), ובשו"ת המביט (ח"א סימן כח) ועוד (ח"ג סימן עז), ושם הצטרפו והסכימו עם מרן הגאון ר׳ משה קורדובירו ועוד, ושורש כל המח׳ נעוץ במנהג המוסתערבים, הלא המה תושבי א"י הקדמונים מזמן עלית הרמב"ן, לבין מנהג העולים החדשים. וכן יראה הרואה גם בענין חיוב הפרשת תרומות ומעשרות בפירות של גוי שגדלו בארץ, והגוי מירחם, וראה בזה בשו"ת ר׳ בצלאל אשכנזי (סימן א) אשר מפיו לפידים יהלכו בענין זה, אודות הרוצים לשנות מן המנהג לעשר. וע"ע בכס"מ (תרומות פ"א אות יא) בל׳ קשה אודות הבאים לשנות ממנהג הארץ, וגזרו שם בגזרת נח"ש שלא להפריש תרומות ומעשרות. וגם בשו"ת המביט (ח"ג סימן סח) הסכים עמהם. [וכאשר גם מבואר בריש הקדמת הב"י, כי היטב חרה לו על כך שהתורה נעשית כתורות אין מספר, ע"ש.] וא"כ אחר שכל עדה הגיעה עם פסקיה ומנהגיה, ביני וביני מחמת הנוהגים שכבר נהגו, אלו כרבותיהם הרמב"ם והרי"ף, ואלו כרא"ש, והתערבו זה בזה, נוצר כלל חדש, והוא ג׳ עמודים.