סימן ב - סדר השתלשלות קבלת הוראות מרן · בא"י כשחלקו הרמב"ם והרא"ש כמאן נקטינן]
ה. נהדר אנפין לנידו"ד גבי מח׳ הרמב"ם והרא"ש כמאן נקטינן, כי אומנם ראינו פוסקים רבים שתפסו כרא"ש, אך הראת לדעת כי המה יושבים בחצרותיהם וטירותם בארצות אשר קיבלו את הרא"ש, ולא הרמב"ם, ומכאן יצאה הוראתם. משא"כ אנן היושבים פה בארץ הצבי, אשר קיבלנו עלינו הוראות הרמב"ם ז"ל, וכאמור, יש לנו לתפוס כהרמב"ם. ואדרבה א"כ יש להביא ראיה לכך מהני אשלי רברבי, אשר ישבו במקומות שקיבלו את הרא"ש, ולכן עזבו את הרמב"ם, ואף אנן נעביד הכי בהיפך, דנתפוס את הרמב"ם. וכ"כ כיוצ"ב בשד"ח (ח"ו סימן ו אות ד אך להיפך) דמה שכתב שם המהר"ם אלשקר הוא למקומו שקיבלו את הרמב"ם. והנה לך הפוסקים אשר כתבו דיש לתפוס כהרמב"ם, דכ"כ בשו"ת הרדב"ז (ח"ב סימן תרד), אין ספק שהרמב"ם חולק, ועליו יש לסמוך, דאע"ג דהרא"ש אחרון, וקי"ל הלכה כבתראי, מ"מ הרמב"ם מאריה דאתרא הוא, וכבר קבלוהו כל אלו הגלילות, פסקי דינו. ע"כ. וכן כתב עוד בח"ד (סימן אלף רצא) במח׳ הרמב"ם והרא"ש, דהעיקר כהרמב"ם, שהוא מרא דאתרא, ושכן דעת הגאונים שדבריהם דברי קבלה. וכן מדוייק עוד בח"א (סימן מט), ע"ש. וע"ע להגאון ר׳ שמואל ן׳ וירגא (נדפס בשו"ת אבקת רוכל סימן פח) דכתב גבי מח׳ הרמב"ם והרא"ש, אנו אין לנו אלא דברי הרמב"ם מארי דאתרין. ע"כ. וע"ע ביד מלאכי כללי הרא"ש (אות לו) דתמה על הרב החביב הנזכר לעיל שתפס כרא"ש. ע"ש. וכ"כ בשו"ת תעלומות לב (ח"ב דף ג ע"ב) באורך, דתפסינן כרמב"ם כשחולק על הרא"ש, לפי שהוא מרא דאתרא, וכדכתב מרן באבקת רוכל (סימן כב, וסימן צ). ובשיירי כנה"ג (כללי הפוסקים סוף שיירי או"ח), ובשו"ת כרך של רומי (סימן יד דף כב ע"א). ועוד ביאר, דמש"כ הב"י (או"ח סימן נה) משם מהרלנ"ח, שבספרד החזיקו הרא"ש לרבן, וכ"כ בתשובות ב"י (דף קז ע"א) דבכל ספרד ואשכנז סומכים על הרא"ש.
וכ"כ דוד מרן בתשובתו הנדפסת בסוף שו"ת בית יוסף (דקמ"ו ע"ב), וכ"כ הרב מהרש"ך (ח"א דע"ט ע"ב), וכן בספר דינא דחיי (ח"א דע"ט ע"ב) דנקטין כהרא"ש, שהוא למד דעת תורה בספרד. ועוד שם (סימן כב) שרוב הגולה קבלוהו עליהם, ובאבקת רוכל (סימן קכ, וסימן קצה). ביאר כל זאת הרב תעלומות לב דלא קשיא, כי כ"ז אמור להיכא דלא פליג עליה הרמב"ם, שהוא מרא דאתרא, כי אז תפסינן כוותיה דהרא"ש, אשר גדול כבודו, וכמבואר בהנ"ל. אולם כאשר יחלוק עליו הרמב"ם, אזלינן אבתריה דהרמב"ם. עכת"ד. ולהאמור יש לומר בפשיטות, דכל הני המזכירים את גודל כבודו של הרא"ש, ודאזלינן אבתריה, הם ממקומות שקיבלו את הרא"ש עליהם לראש וראשון, כי כל הני המה בארץ ספרד. ולדידן בא"י, אדרבה יש להוכיח מהני אשלי, דתפסינן כהרמב"ם שהוא המרא דאתרא, שהרי הם תפסו במקומם את הרא"ש, ואף אנו נתפוס את הרמב"ם במקומנו. ובזה מיושבים ג"כ דברי הכנה"ג (או"ח סימן קס) בשם הרשד"ם, דבמח׳ הרמב"ם והראב"ד קרוב הדבר שאין כאן ספק, שיש לנו ודאי לעשות כהראב"ד ז"ל, שהוא רב וגדול, כ"ש לחומרא. ע"כ. וחש לו הכנה"ג להחמיר. והובא ביד מלאכי (כללי הראב"ד אות מא) ועע"ש. ולכאורה הוא פלא, ולהאמור ניחא, דהכנה"ג בא מקושטא אשר קבלו את הרא"ש עליהם לרב, ולא את הרמב"ם. ועל כן הראה פנים לכבודו של הראב"ד. וע"ע להרב תעלומות לב (ח"ב דף יד עב) דשב וכתב דתפסינן כהרמב"ם היכא דפליג ארא"ש. וגדולה מכך הביא בח"ג (דף קיג ע"ב אות א) מח׳ במקום שקיבלו את הרמב"ם ומרן מהריק"א, היכא דפליגי, כמאן נקטינן. והביא שדין זה שנוי במח׳ הפוסקים, ומינה בק"ו י"ל הכא דאזלינן בתר הרמב"ם, ובזה אין מח׳, כי הלא יש הסוברים דאפי׳ נגד מרן השו"ע תפסינן כהרמב"ם. וכ"כ להדיא שם (אות ב) דבזה לכו"ע כהרמב"ם. וציין לע׳ בספר אורים גדולים (לימוד עח), ובס׳ שער אשר (חו"מ סימן כג), וישמח לב (חו"מ סימן ה, וסימן יא). ע"כ. וע"ע לו בח"ג (דף קטו ע"ב) דתפסינן כרמב"ם, ודחה את הכרך של רומי (סימן יד דנ"ב ע"א) דס"ל כהרא"ש עיקר.