סימן א · מתי התקבלו הוראות מרן]
ו. ומצד דברי המהריק"ש והגר"ח ויטאל הנזכ"ל, נראה כי גם מכאן אין לטעון ס"ס, כיון דהמהריק"ש היה סמוך מאוד לחיי מרן, דנפטר בשנת שע, וכמבואר בהקדמת הספר ערך לחם, אשר כתבה ר׳ יצחק קשטרו נין ונכד למחבר, וכמש"כ הראש"ל יצחק נסים (בספר רבי יוסף קארו עמ׳ עז), ובאותם ימים עדיין לא קיבלו עליהם הוראות מרן, והרי זהו כל חיבור הערך לחם, שהוא הגהות על השו"ע, ופליג עליה טובא. (וראה במאמרו של הראש"ל יצחק נסים זצ"ל בספר הנ"ל רבי יוסף קארו, דכולו נסוב ועוסק בענין הספר ערך לחם, להשוות ולחלק בין הגהות המהריק"ש, להגהות הרמ"א). ובאמת כי הוראות מרן לא התפשטו והתקבלו בימיו ממש, אלא אחר זמן, דכ"כ בארץ חיים (כלל ה ד"ה אך), והוא בשם הרב חיד"א במחז"ב (יו"ד סימן נג סס"ק כ). וכן מבואר מכל האמור כאן לעיל מכל הני פוסקים הנזכרים, שלא קיבלו עליהם הוראותיו, כי טענו שהתלמידים כתבוהו, או לעת זקנותו כתב את השו"ע וכנ"ל, או שטענו שכתבו לקטנים, וכדלקמן בעז"ה. וע"ע בשו"ת בית יוסף (אה"ע דיני כתובות סימן יד). וכ"כ הרה"ג רבי יעקב משה טולדאנו בספר רבי יוסף קארו (עמ׳ קפה), והביא כן בשם המחז"ב (או"ח סימן לח), ושכ"כ בספר ברכות מים (יו"ד סימן רא), שאף בתחום א"י לא נתקבלו הוראות הש"ע, אלא אחרי זמן ארוך מפטירתו. ועע"ש דעמד והוכיח מדברי שו"ת הלכות קטנות (ח"א סימן קפב) בהגהה מבן המחבר, כי הסכמת קבלת הוראות מרן באה אח"כ, ונבעה כדי לבטל את טענת קים לי נגד מרן, שגרמה להפסד ממונם של התובעים, וכמש"כ שם בלק"ט. וז"ל ההגה, אמר המני"ח כך מקובלני מפי מר זקני ז"ל [המהר"ם גלאנטי], כי בכל תחום א"י אין לומר קים לי נגד הרמב"ם ומהר"י קארו, ועל ראשם פי׳ רש"י, אשר הם המה אשר קיבלו עליהם ועל זרעם אחריהם אבותינו ואבות אבותינו, גם בכל ערי ערביסתאן, ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע, וכל חד מינייהו אפילו באלף לא בטיל, ולקבלת סברת הרמב"ם יש רמז בבדק הבית.
ומפיו שמעתי, שבזמנו חזרו גאוני צפת ת"ו בחברת גאוני עי"ק [ירושלים] וחידשו תוקף הסכמה זו וקבלתה, שלא יאמר אדם קים לי נגד שם אחד מהנזכ׳ וכו׳. ועונשיה מסתייה אם יבטל דבר אחד מעמודי ההוראה הנז׳ וכו׳. ע"כ. ומבואר כי יצאה הסכמה לקבל את הוראות מרן עוד קודם דורו של המהר"ם גלאנטי, אלא שלא התפשטה כיאות, וחזרו וקבעוה במסמרות, ואז נתפשטה כדבעי. עכת"ד. [אגב העיר שם הרב טולדאנו, כי לא מצאנו מי שאמר שא"א לומר קים לי נגד פירש"י. ברם יתכן שהדברים באים לשיטתיה דבעמ"ח שו"ת הלכות קטנות (ח"ב סימן קיז) שכתב גבי הכלל שרש"י פרשן וז"ל, וכלל זה אינו נראה, שהלא דברי רש"י לקוחים מרבותיו הגדולים כמהר"י ן׳ יקר וכו׳ וכמעט מגיעים הדברים להגמ"ה, ואם הוא סבר וקביל שפשט ההלכה כן, למה יגרע משאר פוסקים. ע"כ. ואכ"מ של כלל זה.] וכ"כ הרב יוסף פאעור הלוי (בקובץ ר׳ יוסף קארו עמ׳ קצ והע׳ 12) כי פסקי מרן לא התפשטו מיד, וראה לשם הגדולים (ח"ב מערכ׳ בית יוסף) שהמהריב"ל אפי׳ גזר שלא ללמוד בב"י. ואומנם לבסוף התיר, אך ברור שלקבלו בתור מרן, לא קבלו. ועוד ראה לו בשו"ת מהריב"ל (ח"א כלל ב סימן עג, דף צח ע"ג) דס"ל כי בזמנו לא שייך כלל לקבל הוראות יחיד, כי אם בימיהם, שכל עיר ועיר היה להם רב אחד שהיה מלמדם. אבל אנו בזמנים האלו, כל הפוסקים והרבנים אשר מימיהם אנו שותים, הם רבותינו, ואנו מחוייבים בשל תורה ללכת אחר המחמיר. ויש בידי כמה ראיות על זה. ע"כ. וע"ע בשו"ת חק"ל (ח"א סימן צו דף רח ע"א) באורך בזה. ועע"ש. ועוד ראה לשו"ת הראנ"ח (סימן קט) שחי דור אחד אחר מרן, וכתב, וכבר נתקבל הרב [מהריק"א] עלינו במקומנו ללכת אחר הוראותיו. וע"ע בספר טה"ב (ח"ב עמ׳ תקכה) דכ"כ בברכות מים עוד (דף עב ע"ג) דהתפשטה קבלת הוראות מרן זמן אחר פטירתו. ואולם מו"ר פליג, ע"ש. ומ"מ איך שלא יהיה, בודאי שאם הם לא קיבלו עליהם הוראות מרן וכמבואר, אין בכך כדי לשנות משהו לדידן שקיבלנו הוראותיו, ואפי׳ אלף פוסקים חולקים.
ז. וגדולה מכך חזי הוית בספר רבי יוסף קארו הנז׳ (עמ׳ מח) את דברי הרב י"ל הכהן מימון, דהביא את דברי המהריק"ש הנ"ל, וכתב על כך, כי דבריו אלה אין חותם האמת טבוע עליהם, שהרי ר׳ יוסף קארו גמר את ספרו עשרים שנה לפני פטירתו, כפי שהוא כתב בשו"ע דפוס ראשון (סוף חלק או"ח) כי בשנת חשב"ה (שטו) גמר את ספרו בכפר ביריה שבגליל העליון, ובמשך העשרים השנים האלה לא כהתה עינו, ולא נס ליחה כי בתקופה זו סידר את ספרו כסף משנה. עכת"ד ודפח"ח. ולגבי דברי הגר"ח ויטאל הנ"ל, השיב על כך בטוטו"ד בספר יוסף בחירי (עמי שעה) כי ספר שרע לא ערכו מרן בזמן קצר מאוד, וכאשר כתב הגר"ח ויטאל, כי אם במשך ג' שנים ומחצה. וכאשר מפורש בסוף כל כרך מספר שו"ע דפוס ראשון. דהנה בסוף חלק או"ח כתוב שנשלם באלול שטו, ובסוף חלק יו"ד כתוב תמוז שיו, ובסוף חאה"ע שבט שיז, ובסוף חו"מ כתוב בזה"ל, השלימו אור ליום שישי יו לאדר ראשון שנת עדותיך שיח"ה לי. ע"כ. והכל סוברים כי שנת שיח"ה היא שנת שכג. (וכך ראיתי באמת בהקדמה לספר שו"ע החדש, דכתבו כי ערך למרן חיבור השו"ע ח שנים). וכיצד לא תמהו שכל חלק מחיבורו היה בזמן של ששה עד שמונה חודשים, וא"כ כיצד זה שחיבור חו"מ ערך שש שנים. ובאמת ראה זה פלא, כי התאריך יו אדר לא נפל ביום שישי בשנת שכג. אלא ברור כי כוונת מרן שנת שיח"ה לי היא לשנת שיח (וההי היא בדרך צחות), ונמצא א"כ, כי חיבור השו"ע ערך למרן כשלש וחצי שנים, שזהו זמן ארוך בודאי להוציא את תמצית ספרו הארוך והמוכן, וא"א לומר ולתלות כי מחמת קוצר הזמן אירעו בו שגיאות ח"ו. ע"כ. ובר מן דין כבר השיג הגאון חיד"א בספרו שם הגדולים (ערך ש ס"ק עה) על המהריק"ש מפי ספרים ע"ש. וכן הוא בספר מבא השלחן (פרק ה סוף הערה 1) ע"ש.