אור ברסלב
שו"ת נחלת לוי - חלק ב סימן א - הטס לחלל האם חלים עליו מצוות שהזמן גרמא › שמש בגבעון דום]

שו"ת נחלת לוי - חלק ב

סימן א - הטס לחלל האם חלים עליו מצוות שהזמן גרמא · שמש בגבעון דום]

ראיה מאשכבתא דרבי]

ה. ברם לכאורה איפכא חזינן בפרקי דרבי אליעזר (פרק נב) דאיתא התם, מופת שישי, מיום שנבראו שמים וארץ הירח וכוכבים והמזלות עולין להאיר על הארץ, ואינן מערערין זה עם זה. עד שבא יהושע ועשה מלחמתן של ישראל, וערב שבת היתה, וראה יהושע בצרתן של ישראל שלא יחללו את השבת וכו'. מה עשה יהושע, פשט ידו לאור השמש ולאור הירח ולאור הכוכבים, והזכיר אליהם את השם, ועמדו כ"א ששה ושלשים שעות עד מוצאי שבת, שנא' (יהושע י,יג) וכו'. ע"כ. ומפורש שמפני שעמדה השמש לא נחשב חילול שבת, אפי' שעברו שלשים ושש שעות. וכ"כ בביאור הרד"ל במקום (אות כג), ר"ל שהעמדת השמש היה משום חילול שבת, שהעיקר תלוי בזה בשמש בזריחתו ובשקיעתו, וכל זמן שהחמה זורחת, אף שגם הירח עלה, הרי אמרו בירושלמי (ספ"ב דר"ה), וב"ר (רפ"ו), ופסיקתא (דפ' החדש), שאין מונין ללבנה אלא משתשקע החמה. עכ"ל. וכ"כ הרב המגיה שם (אות א) וז"ל, ולכאורה מהך דהכא יש קצת סמך לאותן מדינות הסמוכים לצירים, ואצלם משך כמה ימים רצופים יום בלא לילה, או לילה בלא יום, שהכל יהיה נחשב אצלם כיום או כלילה. ע"כ.

ואולם הדברים נסתרים מן הירושלמי הנזכ"ל. ועמד על כך בהגהה הנ"ל, דבירושלמי חזינן דאף דנקדה להן החמה, מ"מ כיון שידעו שעברו כד' שעות של יום ו', יש לחוש לחילול שבת. ותירץ דיש לחלק בין הך דהכא דיהושע, שנקדה החמה בכל העולם, לבין ההיא דרבי, שלא נקדה להם החמה, רק ה' האיר לעיניהם של העוסקים באשכבתא כאילו הוא יום, אבל לכל העולם כבר היה לילה. אלא דשוב לפי"ז כתב להסתפק לאלו הנמצאים בסמוך לצירים, אולי אפשר לדמותם להא דאשכבתא דרבי ג"כ. וסיים וצ"ע. ויש לחזק את חילוקו, דכן מבואר נמי בביאור קרבן העדה בירושלמי כתובות הנ"ל, שכתב, כיון ששקעה החמה, שראו ברקיע, (דהיינו שהם ראו ולא אחרים וכבסמוך). קרא התרנגול, שלא נשתנה מהלך החמה אלא להם האיר הקב"ה, וזהו שאמרו דילמא ח"ו היינו מחללין שבת, וטעינו בראית השמש . ע"כ. כלומר שבאמת השמש המשיכה במהלכה, וה' הראה להם אור אחר בדמות שמש, ושוב אח"כ השקיעו. וכשהבינו זאת סברו שחיללו שבת, שהרי נס נעשה להם, וכמו שאם מאירים את הלילה בתאורה חזקה אינו יום, אלא לילה, כן היה להם, והסתפקו בחילול שבת. וזהו שסברו "וטעינו בראית השמש", דהיינו שבאמת לא ראו את השמש, אלא דבר אחר. וא"כ לפירושו, גם להם לא עמדה השמש, אלא היה כאן אור ניסי אחר בדמות שמש. וכל כה"ג פשוט שהוא חילול שבת, רק שהם היו מסופקים האם ראו את השמש או אור ניסי. ולפי"ז אתי שפיר עם פרקי דר"א. ולפי"ז היושבים בקוטב ובחלל פטורים ממצוות התלויות בזמן. ובזה אתי שפיר נמי עם דברי רבנו קלונימוס ודעימיה, שאותו כובס חילל שבת ונתחייב סקילה. וכ"כ לבאר בשו"ת חבלים בנעימים (ח"ד ס"ג) שיובא בע"ה בסמוך. וע"פ האמור יוצא, כי הכל תלוי בשקיעה וזריחה, ואם הוא יום ארוך של חצי שנה, חשיב יום אחד. והנמצא בקוטב הדרומי או הצפוני, הכל חשיב יום אחד ארוך. והנמצא בחלל לא יהיה לו יום ולילה.

אולם בשו"ת דברי יוסף שווארץ (סימן ח) ביאר אחרת את פרקי דר"א, דביהושע עמדה השמש לכל העולם, וא"כ פירושו, שכדור הארץ עמד ולא הסתובב. (שהרי לעולם אין השמש סובבת סביב כדור הארץ, אלא כדור הארץ מסתובב). ועל כן שהיה יום ארוך, וגם לא היה סיבוב, בזה נשאר יום שישי ארוך. שהרי אם נחשב את זמן עמידת החמה במנין הימים, כתוצאה מכך יבא קלקול בחשבון תקופות ומזלות. אבל בקטבים וכדו' שיש את סיבוב הכדור, אך מחוסר שקיעה וזריחה, כל כה"ג שפיר היו יום ולילה. ע"כ. וכ"כ מדנפשיה בספר הזמנים בהלכה (פרק ח אותיות ט,י) וע"ש (הע' 23) שכ"כ עוד פוסקים. וכל זה יבוא יחדיו עם הראשונים הנזכ"ל (אות ג), דקודם היום הרביעי יום ולילה עלו בחשבון לפי סיבוב הכדור, ולא לפי אור וחושך. ובזה אתי שפיר נמי מעשה דרבי, דהיה חילול שבת, מפני שהגלגל כן סובב לו, ורק היום האיר בדרך נס. וכן ראיתי עוד שכתב בדרך זו הגאון רבי ראובן מרגליות בספר נפש חיה (סימן שמד) דדן שם בשאלת המדינות הצפוניות וכתב, כי קוטב שאלה זו אי מנינן ליום תמיד סביבת השמש או אף אם לא חשכה השמש אחרי שיודע שכלו כד' שעות, מני אז נחשב ליום אחד. וכתב דאין הכרח מאשכבתא דרבי שהיה יום ארוך וחיללו שבת, כיון שהיתה תנועה, קידש היום (כצ"ל). ולכן בפרקי דר"א שעמדה חמה ליהושע, לא הוי חילול שבת. ע"כ. ולדרך זו יצא שבקטבים מחוייב הוא במצות, דאע"ג שאין זריחה ושקיעה, ברם סיבוב כדור יש. ואולם חידוש זה צריך ראיה, וגם בנפש חיה הנ"ל כתב שזהו תמוה, ע"ש בדבריו. רק הבאנו תירוץ נוסף זה לבאר את האמור, כדי לדחות את פירושנו הקודם שבקטבים אינו מחוייב במצוות, שאינו מוכרח לגמרי, לפי שיש אפשרות לפרש אחרת.

ו. ושוב אינה ה' לידי את שו"ת דברי מנחם כשר (ח"ב סימן ג אות ב) דגם הוא הביא ראיה זו ושוב כתב לדחותה מסיומא דפרקי דר"א דכתוב שם, ועמדו לו' שעות עד מוצאי שבת. ע"כ. וא"כ י"ל דאחר ל"ו שעות באמת מוצאי שבת בא, ותוך הל"ו היה שבת על כל דיניו, ורק שיהושע נזקק לכך, מפני שהיו כאלה שלא מלאם ליבם להלחם בשבת, ועל כן עביד הכי. עכת"ד. ברם דבריו קשים ואין להם מקום בפשט המדרש. ע"ש. ומש"כ המדרש מוצ"ש, היינו לציין לנו את הזמן שהיה ראוי להיות, או כיוצ"ב לשאר העולם. ועוד עמד שם (אות ג) על הראיה מהירושלמי באשכבתא דרבי, וכתב לפרש דהוי חילול שבת, ומזומנים לעולם הבא כיון שנמחל להם משום כבודו של רבי, וכעין מה שמצינו במועד קטן (דף ט ע"א) שבשנה שחנכו את ביהמ"ק בזמן שלמה, לא עשו יוה"כ, והיו דואגים. יצתה בת קול וא"ל, כולכם מזומנים לחיי העוה"ב. עכת"ד. ועתה ראיתי בשו"ת חבלים בנעימים (ח"ד סימן ג) מכתב השגה אל הגאון רבי מנחם כשר, שהדפיס את דבריו הנ"ל בספרו סדרא בראשית (סימן תל), והשיבו שם הגאון רבי יהודה לייב גרוייברט, דאין ראיה מן הירושלמי, דשאני התם, דחשיב חילול שבת, וע"כ הרג עצמו הכובס לפי שלא היה שם כן בדרך הטבע, ובאותו השטח במקום קרוב וסמוך, כבר היה לילה. וע"פ מעשה נסים לא שקעה חמה שם. והנס לא יכול לשנות זמן הטבע, ולעשות משבת חול. ע' רד"ק מלכים (ב פ"ד,ז) מתוספתא, דשמן שע"פ הנס א"צ מעשר. ע"כ. וזהו כדברינו. ואת פסקי דר"א גבי יהושע שהעמיד חמה ביאר כדברינו לעיל, דכשהיום ארוך הוא אחד. ודחה מכל וכל את פירושו של הרב דברי מנחם, שעשה כן יהושע בשביל הטועים בדין. כי איך יעלה על הדעת כן. ועע"ש דשאני שבת (קכא ע"א) דהחמיר לעצמו. וכן כתב בספר פסקי תשובות (פיטרקווסקי סימן רנג) מדנפשיה, לדחות את הראיה מאשכבתא דרבי, די"ל, דשאני התם, שלא היה טבעי כי אם ניסי.

גם לא לכל העולם כולו, כי אם לאותו מקום. ועל כן אף שהאריך היום, חל שם שבת, וכל שהוא ע"י נס אין לו גדרי הלכה. ויעוי' סנהדרין (נט ע"ב) בשר היורד מן השמים. ומנחות (סט ע"ב) חיטין שירדו בעבים. וציין שם המהדיר לדברי מו"ר במאור ישראל (ח"א עמ' צ) דכתב לענין עץ החרובים שגדל בדרך נס לרבי שמעון ובנו במערה, שאין עליו דין נטע רבעי, ע"ש. וע"ע בהאי מילתא בשד"ח (אסיפת דינים דף סט) לגבי כאלה וכיוצ"ב, דכל שנעשה על ידי נס אין בו חיוב מצוות. ועוד לו (אסיפת דינים מע' חמץ ומצה סימן ב אות ג). ועוד ראה באורך וברוחב לגיסי היקר הרה"ג יהודה משה יוסף שליט"א בשו"ת הרי יהודה (הקדמה לח"א אותיות ח-טו) מפי ספרים וסופרים, גבי כל כה"ג, האם יש בהם חיובי המצות, ע"ש. ומאידך דחה הרב פסקי תשובות את הראיה מיהושע שהעמיד את השמש שלא לחלל שבת, וכדאיתא בפרקי דר"א הנ"ל, דשאני התם שעמדה החמה לכל העולם, משא"כ בקטבים שהחמה נעה, ורק שם לא מורגש לענין שקיעה וזריחה. עכת"ד. וכן השיב את החפצים להוכיח מאשכבתא דרבי, הגאון רבי צבי פסח פרנק זצ"ל בספרו מקראי קודש (פסח ח"ב סימן סג, אות ג) דשאני התם שהיה נס לאותו המקום, ואח"כ חזר לקדמותו. ועל כן הוה חילול שבת. ע"כ. ובלאו הכי תקשי טובא על אותו כובס מדוע חייב סקילה, בו בזמן שהיה אנוס, ולכל היותר שוגג, וזהו לכל הפירושים האמורים, וכן הקשה בספר זמנים בהלכה (פרק ח הע' 26). ועוד תקשי כאשר תמה הרב פעלים, דכיצד הותר לו להתאבד. אף דלמהרי"ט הנ"ל ס"ל דלצורך כפרת עוונות שרי. ברם דין זה שנוי במח' גדולה, לך ראה ליד המלאך (הל' אבל פ"א הי"א) דתמה על המהרי"ט, ולגאון חיד"א בפתח עינים כתובות (דף קג) בזה מפי ספרים, ובברכ"י (יו"ד סימן שמה ס"ק ג) מח' הפוסקים, ובשו"ת מהרי"ץ חיות (מאמר אמרי בינה סימן ו אות ו בהערה). וע"ע למו"ר בשו"ת יבי"א (ח"ב יו"ד סימן כג אות טו) שהניף את קסתו באורך וברוחב, ולא הניח פינה וזוית, ע"ש. [ולכאורה יש לחלק בין כפרת עוונות לבין העונש של העוון עצמו, וצ"ע.] ועל כן איננו יכולים להכריח מהנ"ל לפשוט את נידו"ד.

ימי המבול]

ז. וחזי הוית לשו"ת רב פעלים (ח"ב סוד ישרים סימן ד ד"ה וצופה), שהביא ראיה לפשוט את ספיקנו זה. והוא מדכתיב באורייתא גבי המבול ימים. כגון, ויהיה המבול ארבעים יום וארבעים לילה. וכן ויגבהו המים מאה וחמישים יום. וכן ויחסרו המים מקצת מאה וחמשים יום. ועוד. וחזינן, דימי המבול בשם ימים נקראו. ואיתא במדרש רבה (פרשה לד סימן יא) על הפסוק עוד כל ימי הארץ זרע וקציר וגו' ויום ולילה לא ישבתו. דרש ר' יוחנן, לא שמשו מזלות כל יב' חדשי המבול. ור' יונתן אמר, שמשו, אלא שלא היה רישומן ניכר. וכן הוא בבראשית רבה (פרשה כה סימן ב), ועוד (פרשה לג סימן ג). ולפי"ז דכל שנות המבול היה העולם כולו חושך, ובכל זאת קראתם התורה ימים. על כרחך דימים נמדדים לפי כד' שעות ולא לפי האור והחושך. ע"כ. וע"ע בראיה זו בשו"ת מנחת אלעזר מונקאטש (ח"ד סימן מב ד"ה וגם יש), ועע"ש בהמשך דבריו. [ועדיין לכאורה יש לדחוק ולהשיב, על פי דברי רבנו בחיי דלעיל (אות ג ד"ה ברם) דחזינן שיש מציאות שהתורה קוראת ליום לפי הסיבוב, וכוונתה רק לשאול את המושג יום, כדי לתת לנו שיעור זמן, ולא למושג יום ההלכתי.]

תוכן העניינים

שו"ת נחלת לוי - חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה