סימן א - הטס לחלל האם חלים עליו מצוות שהזמן גרמא · ג' ימים ראשונים של הבריאה לא היה בהם אור]
ג. וחזי הוית בספר הזמנים בהלכה (פרק ח אות ה) דכתב כי ראה ראינו בראשונים שתלו את הזמן בסיבוב כדור הארץ, ולא באור ובחושך. דהוקשה להם מאחר ותלה ה' את המאורות ביום הרביעי, שוב מה שייך זמן שכתבה שם התורה יום ראשון שני ושלישי. וביארו, דהזמן היה לפי סיבוב כדור הארץ, כי במלאות סיבוב שלם, הסתיים יום. דכ"כ הרמב"ם במורה נבוכים (ח"ב פרק ל), ובראב"ע בראשית (א,ה), וברבינו בחיי (שם יג). ע"כ. וכן הוא בספר העיקרים (מאמר ב פי"ח). וחזינן דהיום והלילה אינם תלוים באור ובחושך.
ושוב ראיתי שכ"כ מדנפשיה להוכיח הכי בשו"ת אבן יקרה (ח"א סימן יא) דנשאל שם גבי מי שיצא ממיצר ג'יברלטר, ויקיף את הכדור, ויחזור אחר שנה, כיצד ינהג במנין ימי השבוע. כי אם יסע מערבה לכיוון ארה"ב, ימנה הוא פחות יום אחד מאנשי ג'יברלטר בחזרתו. ואם יסע מזרחה, ימנה יותר ביום אחד מאנשי ג'יברלטר. והשיב דנדחקו הקדמונים איך חשבו ג' ימים ראשונים קודם תלית המאורות, ובאמת אין מקום לשלתה, רק על פי שיטת בתלמיוס שהארץ לעולם עומדת, והמאורות סובבים אותה. ואולם אליבא דאמת שהכדור סובב, וכמו שהחזיק הגאון יעב"ץ ע' בסידורו (בפירוש למעמדות יום ב) על פרשת יקוו המים. מנין הימים היה לפי סיבוב הכדור. ועל כן כתב הרב אבן יקרה, דלפי הצעה זו אין שום מקום לשאלה, כי האדם אשר סבב את הכדור, מה שמנה מנין ימים פחותים או יתרים, הוא מפני טעותו שלו, לפי שהלך נגד או עם סיבוב הכדור. אך אליבא דאמת בג'יברלטר הכדור סיבב סיבוב אחד יותר או פחות, ולפי סיבובי הכדור כן הוא מנין הימים האמיתיים. עכת"ד. וכ"כ בשו"ת פסקי עוזיאל (סימן כא ד"ה כדברים), בשם המהרי"ט בספר צפנת פענח דכתב לבאר את מה שנאמר ויהי ערב ויהי בוקר וגו', דהוא ניכר בהבדלת הרקיע.
ברם באמת מאלו דברי רבינו בחיי הנזכרים ראיה לסתור, דרבנו בחיי שם כתב שכן היה בג' ימים ראשונים, אך מיום רביעי ואילך שנבראו המאורות, הזכיר ערב ובוקר כלפי האור. ע"כ. וא"כ כל זה היה לפני בריאת המאורות, אך אחריהם, כשהתורה כותבת ערב ובוקר, כוונתה לאור ולחושך, ולא לסיבוב הגלגל.
ואף שכעת דחינו מ"מ אין הכרח להוכיח להיפך דמהיום הרביעי תלוי הדבר בערב ובוקר לפי אור וחושך, ולא במשך כד' שעות. כי יש לומר דמה שכתב כוונתו שזהו נקרא כך, אך לא לענין הלכה. ובפרט דמסתברא מילתא שלא עלה על ליבו שתעלה שאלה כנידו"ד לענין הלכה, וק"ו שלא לענין מעשה, וא"כ קשה לדייק כל כך את לשונו במקרה זה להלכה, מה גם שדיבר באגדה. וגדולה מכך עשרת מונים לך ראה ליד מלאכי (כללי שני התלמודים אות יג) מש"כ הרשב"א בנדרים (דף פח ע"א, כצ"ל) דמאי דאתמר בגמ' דרך אגב ואינו מקומו של אותו הענין, כיון דלאו דוכתא דהאי דינא, לא דקו בה שפיר. ע"כ. ועע"ש מפי הראשונים דג"כ ס"ל הכי. ואף שצ"ע לענין הלכה בנידון שם, מ"מ בנידו"ד נראה שיש לתופסו וכאמור, דהכרח אין מכאן. ובר מין דין יש להשיב עוד על עצם הראיה הנ"ל על פי תוס' ר"ה (דף ג ע"א ד"ה שני בשבת), דאיתא התם דלא אשכחן בתורה "שני" למנין ימי השבוע וביארו תוס', דהא דכתיב ויהי בוקר יום שני, מפרש בירושלמי דאין למדין מברייתו של עולם. ומבארים תוס' כלומר, דלאו אשבת קאי, אלא שהיה שני לברייתו של עולם. ע"כ. ומינה נימא הכי הכא, דמאי דכתיב יום רביעי, אינו ענין למנין ימים הלכתיים, אלא למנין ימות השבוע לבריאת העולם. ואה"נ יום הלכתי הוא אף בלא אור וחושך, ובפרט שיש סיוע לכך מג' ימים ראשונים שבבריאה וכנ"ל. ועוד עלה בליבי לדחות ראיה זו מסיום דברי רבנו בחיי, דבפסיקתא רבתי (איש שלום הוספה ב) על הפסוק ויהי ערב ויהי בוקר דרשו, אלו אלף שנים שהם יום אחד של הקב"ה. ע"כ. ונמצא דמש"כ בימים שבבריאה יום, אין הכונה ליום של התורה, אלא לימי הקב"ה, וממילא אין להוכיח מהתם להכא. ברם שוב בינותי דהלא בדוכתי טובי ילפי מהני קראי, וכגון בפסחים (ב ע"א), ומגילה (כ ע"ב) לגבי זמן חיוב המצות שתחילתו משעלה עמוד השחר, ולכל היותר הוי פלוגתא בין הבבלי למדרש, דתפסינן כבבלי, כמבואר בשו"ת נחלת לוי (ח"א חיו"ד סימן כ ואת ג) מפי ספרים, וע"ע בשו"ת יבי"א ח"ג (חאו"ח סימן ג אות ה), וח"ד (חאה"ע סימן ח אות א), וח"ז (או"ח סימן לד אות ד), ובשו"ת הרי יהודה (ח"א חיו"ד סימן יד אות ז) לגיסי המופלא רבי יהודה משה יוסף שליט"א, וע"ע בספר יכין ובועז על מסכת הוריות (עמ' נג) להרה"ג רבי בועז כדורי שליט"א בזה. וכן מבואר מכל הני ראשונים דלעיל (ריש אות זו) דלא תירצו הכי את קושייתם כיצד היה ערב ובוקר ללא מאורות. ונמצא שוב שאין הכרח מהכא.