אור ברסלב
שו"ת נחלת לוי - חלק ב ניצוצות › סימן ו - קריאת שנים מקרא ואחד תרגום למי שאינו מבין היטב את התרגום

שו"ת נחלת לוי - חלק ב

ניצוצות · סימן ו - קריאת שנים מקרא ואחד תרגום למי שאינו מבין היטב את התרגום

סימן ה - עניית אמן על ברכת העולה לתורה שהוא עם הארץ

תוכן התשובה בקצרה

א. נחלקו הראשונים אי קריאת שמו"ת הוא חיוב או מצוה. ב. ודעת מרן וכן נמשכו הפוסקים שהוא חיוב. ד. חקירה מי עדיף תרגום או פרש"י. ויר"ש יקרא שניהם. ה. אך כשאין הארמית שגורה על לשונו, לכו"ע עדיף פרש"י, דניזיל בתר טעמא דנתקן התרגום כדי להבין את המקרא, וכמבואר הכי בראשונים. ו. ועל כן מבואר עוד בראשונים דשרי לתרגם בשאר לשונות, בתנאי שיכלול את חידושי התרגום. ז. ואף שיש חולקים, כן עיקר. ח. וכן יצא מבואר ממח' הראשונים האם עדיף לקרא תרגום או פרש"י, דלא מבעי לסוברים דפרש"י עדיף, דק"ו לנידו"ד במי שלא מבין את התרגום שפרש"י עדיף. אלא אף החולקים וסוברים דעדיף תרגום, היינו עדיפות ולא לעיכובא, ובנידו"ד שאינו מבין את התרגום, ממילא יש להעדיף את פרש"י שמבינו. ברם באמת יש הסוברים דתרגום הוי לעיכובא, אך מרן לא ס"ל כוותייהו, מדהתיר לקרא לכתחילה פרש"י ולא תרגום למי שירצה. י-יג. והקורא פרש"י בפסוקים שאין פרש"י, יקרא ג' פעמים מקרא, שכן דעת רוב הראשונים, ע' בפנים. יד. וכן כשרש"י מפרש רק חצי פסוק, יקרא חציו השני ג' פעמים מקרא. וכיון שהקושי התכני בזה מבואר, על כן הקורא פרש"י יקרא ג' פעמים מקרא ופרש"י. טו. והן אמת דעל פי הסוד יש עדיפות לתרגום על פרש"י, ברם נראה שכל זה בכה"ג שמבין שניהם בשוה, אך בנידו"ד שאינו מבין היטב תרגום, וק"ו כשאינו מבינו כלל, נראה דעדיף פרש"י אף להסוד.

שאלה: הקורא שנים מקרא ואחד תרגום, ואינו מבין את התרגום, או שמבין את לשון התרגום אך לא על בוריו, האם עדיף שיקרא את התרגום, או את פירוש רש"י.

קריאת שמו"ת הוא חיוב או מצוה]

תשובה א. נחלקו הראשונים בדין קריאת שנים מקרא ואחד תרגום, האם הוא חיוב או הידור מצוה. דאיתא בברכות (דף ח סוע"א) אמר רב הונא בר יהודה אמר רבי אמי, לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור שנים מקרא ואחד תרגום. והנה הרמב"ם (הל' תפילה פרק יג הל' כה) כתב, חייב לקרות לעצמו בכל שבוע פרשת אותו שבוע שנים מקרא ואחד תרגום. ע"כ. וא"כ מבואר שהוא חיוב גמור. וכן משמע מדברי רבינו יונה (בסוף ספר היראה) דכתב, וישלים פרשיותיו עם הצבור. ע"כ. ומשמע שהוא חיוב. וכן ראיתי בתשובות הגאונים מוספאיה (סימן ז) וז"ל, וששאלתם ת"ח שאינו רוצה להסדיר פרשיותיו בשבת, ורוצה לשנות תלמודו, יש לו רשות לעשות כן או לא. כך אמרו חכמים ז"ל, אע"פ שהוא חושק בתלמודו, אל יפשע מלהשלים פרשיותיו. ע"כ. וחזינן דהוא חיוב. וכ"כ בספר חסידים (סימן שא) אף עמלים ומרי נפש שקצים בחייהם, מחוייבים בשנים מקרא ואחד תרגום. ע"כ. [הובא בא"ר (סימן רפה ס"ק ג)] . ובספר העתים (סימן קעד) כתב בשם גאון, ות"ח אף ע"פ שחשקה נפשו לשנות בתלמודו בשבת, ישלים פרשיותיו עם הציבור. ע"כ. וכ"כ בשו"ת בעלי התוספות (סימן טז) ואע"פ ששמע קריאת התורה מפי הקוראים, חייב להשלים פרשיותיו בביתו, כדי שיתן ליבו ודעתו לקריאת התורה.

ומאידך בספר מנורת המאור (נר שלישי סימן קל) כתב, מצוה להשלים. ע"כ. אלמא דאינו חיוב כי אם מצוה. ובספר שבלי הלקט (סימן מב) כתב, וראוי לכל אחד ואחד מישראל להסדיר וכו'. ושב וכתב כן (בסימן עה). וכ"כ כל' זו בספר תניא רבתי (סימן ו) וראוי וכו'. וכן משמע בטור (סימן רפה) דכתב וצריך ליזהר להשלים הפרשה וכו'. וא"כ כתב על דרך צריך, והלא צריך הוא לכתחילה וכמש"כ הפוסקים, וע' בזה לעיל (סימן ה אות א), ויתר על כן כתב צריך ליזהר, דהיינו לכתחילה הזהר בכך והל' זהירות אינו חיוב, [כלומר לכתחילה הזהר בכך, ולא לכתחילה עשה כן.] וע"ע לענין הלשון צריך בשו"ת חקרי לב (או"ח ח"א עמ' שכט, וח"ב כא), ובשו"ת הלל אומר (סימן יא), ובשו"ת אבא בם (עמ' שפח), ובשו"ת שער הרחמים זיאת (עמ' כט,קיח). ואף שברור שיש יוצא מן הכלל, ופעמים המילה צריך היא לעיכובא, וכדרכם של כללים. וכגון לך ראה למרן באו"ח (סימן לב ס"ח) דצריך שם הוא חיוב גמור ולעיכובא, וכמבואר שם בב"י, וכן מבואר בשו"ע (שם סעיף יא). וע"ע בב"י יו"ד (סימן סט סעיף יט) דכתב על הרמב"ם, וכן כתב הר"ן כי הוא מצריך חליטה. ע"כ. ומצריך שם הוא חיוב. וכן יראה הרואה כאלה וכיוצ"ב בעוד דוכתי. ברם כל שנאמר כי יצא מן הכלל הוא רק כשנכריח בהכרח גמור שיצא הוא מן הכלל, ובלאו הכי אנו נשענים על הכללים.

וע"ע בארחות חיים (דין שנים מקרא לפני דין תפילות שבת) דכתב דנהגו להשכים ושהיו קוראים מוקדם שנים מקרא ואחד תרגום, ע"ש. אלמא דהוא מנהג, ואינו חיוב מדינא. וכ"כ כל' זו בכל בו (ר"ס לז). ברם בפשיטות י"ל שאינה ראיה, כי הלשון מנהג קאי גבי מנהגם להשכים, ולא לגבי קריאת שנים מקרא, ובו אה"נ י"ל דהוי חיוב. ועוד ראה לראב"ן (סימן פח) הסובר שחיוב שנים מקרא הוא רק למי שנמצא במקום שאין קריאת התורה, [ומ"מ סיים דמנהגנו לקרא כן שמו"ת מנהג גמור ויפה, דזימנין דלא מצי מכוין דעתיה בב"ה לכל הפרשה, ויצא בקריאה שכבר קרא. ע"כ. והביאו הב"י (סימן רפה ודחאו). וע"ע לגבי דעת הראב"ן בשו"ת די השב (סימן ט) לגאון רבי דוד בונאן נדפס ש' תריז.] ועוד ראיתי לריקאנטי (סימן לד) דכתב בדרך אמצעית, היכא דבקי חייב להשלים, וא"כ הבקיאים בלבד חייבים.

לשון לעולם]

ב. ונראה כי יסוד פלוגתא זו שנוי בביאור המילה לעולם, האם כשכתוב לעולם הוא חיוב או מצוה. כגון מאי דשנינן לעולם יהא אדם יר"ש בסתר כבגלוי, כדאיתא בטור (סימן עה) וע"ש בב"י, דהוא מתניא דבי אליהו רבא (כא). וע' בברכות (דף כח ע"ב) במעשה דרבי יוחנן בן זכאי. וכן איתא בשבת (קיט ע"ב) לעולם יסדר אדם שלחנו במוצאי שבת. והנה כתב תשובה נפלאה בזה ידידי וחביבי הרה"ג בן ציון מדאר שליט"א בשו"ת ודברת בם (סימן ב) לגבי חיוב סעודה רביעית בפת והוכיח באותות ובמופתים דדעת רוב רובם של הגאונים והראשונים דאין חיוב בזה אלא מצוה, וע"ש (באות ד) שכ"כ הרשב"א (שבת שם ד"ה לעולם) דפירושו כל היכא דאפשר. וע"ע בב"י ובשו"ע (יו"ד סימן קצו) דכתב לעולם ילמד אדם בתוך ביתו במוך דחוק, וכתבו שם הב"ח ובספר תפארת צבי (ס"ק ט), ובספר ערוך השלחן (ס"ק יג), דאינו חייב. ועוד הביא שכ"כ להדיא בספר פתח הדביר (סימן ש) דלעולם אינו חיוב. עכת"ד. וע"ע בזה בשו"ת יבי"א (חלק י סימן לג) הנדפ"מ. ומ"מ כאן חזינן דלעולם הוא חיוב לדעת הרמב"ם, וכן עביד מרן השולחן ערוך (סימן רפה ס"א) כי צדיק עתק את לשון קודשו של הרמב"ם, וצריך לעיין מתי לעולם הוא חיוב, ומתי מצוה כל מר כדאית ליה. ולך נא ראה בספר מכלול המאמרים והפתגמים בהוצאת מוסד הרב קוק בערך לעולם, שאספו מאמרי חז"ל רבים רבים אשר פותחים במילה לעולם, ורבים מהם אינם חיוב, ויש שמחוייבים כאשר יראה הרואה.

ג. ומ"מ הראנו פנים למח' הראשונים הנ"ל, ומרן בשולחנו הטהור (ר"ס רפה) העתיק את לשון הרמב"ם דהוא חיוב. וכן נמשכו אחריו אחרונים רבים כגון בספר שו"ע הרב (ר"ס רפה), ובספר תורת שבת (ס"א), ובספר יפה ללב (ס"ק ב), ובמטה יהודה (ס"ק ט) דיבר בטעם החיוב ע"ש. וכ"כ דהוא חיוב הרב מחז"ב (ס"ק א), ובספר חיי אדם (שבת כלל ז הל' ט), ובספר חסד לאלפים (סעיף א וסעיף ג) ע"ש תוכחת מוסר בחיוב שנים מקרא ואחד תרגום ושגם עמי הארץ שאינם קוראים, ולו חכמו ישכילו כמה היו רצים לקנות בזוזי אי הוה מאן דאמר מאן בעי סם חיי, כ"ש שיש לרדוף אחר מצוה זו אשר עליה אמרו חז"ל הקדושים אשר מפיהם אנו חיים, שכל המשלים פרשיותיו עם הצבור מאריכין לו ימיו ושנותיו. ע"כ. והדברים נוקבים ויורדים עד התהום. וראה בס' חסידים (סימן שא) שאדם לא יקרא שמו"ת כדי שיאריך ימים. (ולא קשיא אחסד לאלפים דכאן למי שאינו קורא, כמו שאמרו מתוך שלא לשמה). וע' בזה בא"ר (ס"ק ג), ובפתח הדביר (ס"ק א), וכ"כ בספר נזר ישראל (סימן סו סעיף א), ובספר קצור שו"ע (סימן עז הל' יט), וכ"כ בשו"ת רשב"ן (סימן קמט) לגאון רבי שלמה צבי שיק זצ"ל נדפס בשנת תר"ס, והוא מכתב התעוררות לבנו, כי שמו"ת הוא חיוב, וטוב לקרא גם פרש"י. וכ"כ בשו"ת יהודה יעלה (ח"א יו"ד סימן שנט אות ג) דהוא חובת היום. ובשו"ת שבט הלוי (ח"ח סימן מו) כתב דהוא חיוב, ולכן שינה הרמב"ם מל' הגמ' שכתוב בה לעולם וכו', ואיהו כתב חייב, שלא תאמר דהוי רק הנהגה טובה. וע"ע בשו"ת שלמת חיים (סימן רסו).

מי עדיף תרגום או פרש"י לדעת מרן]

ד. והנה לך לשון מרן בשולחנו הטהור (סימן רפה ס"א) אף על פי שאדם שומע כל התורה כולה בכל שבת בציבור, חייב לקרות לעצמו בכל שבוע פרשת אותו שבוע שנים מקרא ואחד תרגום אפילו עטרות ודיבון. (סעיף ב) אם למד הפרשה בפירוש רש"י חשוב כמו תרגום, וירא שמים יקרא תרגום וגם פירוש רש"י. עכ"ל. ולפום ריהטא שפתיו ברור מללו כי התרגום ופרש"י בחד דרגא נינהו, ויכול לקרא איזה שיחפוץ, וירא שמים יקרא שניהם. ברם לכאורה י"ל לאידך גיסא, דמאחר וכתב זאת בלשון דיעבד, אם למד הפרשה בפירוש רש"י חשיב כמו תרגום, להורות בא דהיכא דעביד הכי יצא יד"ח, ברם הוא רק בדיעבד, ולכתחילה עדיף התרגום. ואולם מאידך יש מקום לומר דכתב ל' בדיעבד רק כיון שאין הדרך כן, וכדמוכח מהאי דמסיים, חשוב כמו תרגום, דהיינו ששניהם שוים המה. שוב בינותי כי העיקר כדברינו בתחילה, כי הרואה בטור החדש גרסו ואם לומד הפרשה בפירוש רש"י וכו', ואם כן אינו לשון דיעבד, ובטור הישן כתבו ואם למד, וכן היה לפני הב"י, כי כשציטט (הב"י) את הטור כתב ואם למד (גם בטור החדש הוא כן), ועל כן מרן נמשך בשולחנו אחר הטור וכתב לשון זו וכדרכו. ברם באמת העיקר בטור הוא ואם לומד לשון הוה, וכן היה לפני המהר"י אבוהב הנדפ"מ בגליון הטור שם, ואעיקרא דכן יראה הרואה במקורו של הטור הוא הרא"ש (ברכות פ"א סימן ח) דכתב ונראה שהקורא בפירוש התורה יוצא בו ידי התרגום, כיון שמפורש בו כל מילה ומילה. עכ"ל. וכן הוא בקיצור פסקי הרא"ש (פ"א אות ח) שכתבו הטור גופיה, וז"ל שם, ולתרגם העברי באחד מלשונות אחרים אינו מועיל כל כך, אבל הקורא בפירוש התורה יוצא ידי תרגום. עכ"ל. וחזינן א"כ כי רש"י והתרגום שוים המה, והרוצה יקרא אשר יחפוץ. ומש"כ מרן לשון בדיעבד, הוא כי צדיק עתק את לשון הטור לגירסתו. וגם אם יש בלשון עיקולי ופשורי, דרכו להעתיק את לשון הראשון שפוסק כמותו ככתבו וכדלקמן (סימן כז אות ה וסימן לא אות יט), ובפרט שאפשר לפרש את הלשון דמש"כ ל' בדיעבד הוא לאו דוקא וכדלעיל, ועל כרחך הכי הוא, וכמבואר במקור הדין הוא הרא"ש ובטור.

שוב ראיתי בספר לקט יושר (עמ' 54 ד"ה וזכורני) שהביא את ל' הטור הנ"ל בזה"ל, ואם לומד הפרשה בפרש"י חשיב כמו תרגום וכו' [לשון הוה] וכתב על כך משמע תרגום עדיף כיון שאמר כמו תרגום. עכ"ל. וחזינן דיליף בטור שלא כדברינו, אלא שהתרגום עדיף, ואם קרא פרש"י יצא. ואם כך למד הב"י יותר באים יחדיו דברי מרן בשו"ע שכתב ל' דיעבד, וכן גרס בטור, ואף שבב"י אחר שהביא את הרא"ש כתב, וכ"כ סמ"ג וכו', ובלשונו (המובא בב"י) מפורש דס"ל דפרש"י עדיף מתרגום, ואי הוה ס"ל לב"י כלקט יושר, כיצד כתב וכן כתב. ברם לטעמיך אף תקשי דהרא"ש השוה אותם והסמ"ג העדיף פרש"י. ואיך כתב הב"י וכן כתב ועל כרחך דכוונתו וכן כתב, שהם עומדים בשיטה הקרובה זו לזו, ומרן שהעתיק את לשון הטור לפי"ז יצא שעדיף מעט התרגום על פרש"י. וצריך עוד עיון בדעת מרן בזה, וע' למהרש"ל בים של שלמה (קידושין פ"ב סי"ג) כי לדעת הטור פרש"י עדיף מן התרגום. ע"כ. ועוד ראה בשו"ע הרב (ס"ב) דס"ל כי פרש"י עדיף על התרגום, וע"ע בזה לקמן (אות ח).

ברם סיים מרן דיר"ש יקרא תרגום וגם פרש"י, וביאר שיחתו בב"י כיון דהסמ"ג ורבותיו ס"ל דפרש"י עדיף מהתרגום, ושוב הביא דלר"י ורב עמרם ורק נטרונאי כתבו שהתרגום זכה מפני שניתן בסיני, ועל כן סיים הב"י בראותינו שבמח' שנוי הדבר מי עדיף וז"ל, וירא שמים יצא את כולם ויקרא התרגום ופירוש רש"י. ע"כ. דהיינו כדי שיזכה לעשות את המובחר ביותר. וכ"כ הרא"ש והטור (שם), ובארחות חיים לרא"ש (יום שני אות טז) ועוד לו (ביום שבת אות טו). ואפי' שנלע"ד לכאורה דלכו"ע אינו לעיכובא אם יקרא את רש"י או תרגום, דלא מבעי לרא"ש והטור דפרש"י עדיף, דבודאי לכתחילה יכול לקרא תרגום, (ולא פרש"י שהוא דינא דגמ'), יתר על כן כתב הטור בקיצור פסקי הרא"ש ולתרגם העברי באחד מלשונות אחרים אינו מועיל כל כך. ע"כ. לאמור כי בודאי אם עשה כן יצא יד"ח, אך אינו טוב כל כך. וק"ו היכא שקרא התרגום שהוא דינא דגמ', ורק שסובר דפרש"י עדיף. וכן מדוייק לשון הסמ"ג בשם הגאונים שכתבו שהתרגום זכה מפני שניתן בסיני. ע"כ. דהיינו זכות נפלה בחלקו אך אינו לעיכובא.

כשאין הארמית שגורה היטב על לשונו]

ה. וכל דברינו עד כה אמורים במי שמבין היטב הדק היטב תרגום ופרש"י, והסקנו כי למרן שניהם שוים, או שיש עדיפות מעט לתרגום על פרש"י, ודעביד הכי עביד, ודהכי עביד. אך בכה"ג שאינו מבין את התרגום, מפני שאינו מבין ארמית. ולך נא ראה בשו"ע (סימן קמה ס"ג) שכן הוא, שאין העם בקאין בתרגום, דכתב וז"ל, האידנא לא נהגו לתרגם משום דמה תועלת בתרגום כיון שאין מבינים אותו. ע"כ. ועוד ראה ברוקח (סימן שצח). ויתר על כן כי אפי' תלמידי חכמים אשר כל ימיהם בתורה בימינו אנו אין הארמית שגורה על לשונם, ואף שאם יתאמצו ויעמדו בעיון על דברי התרגום יבינו כל דבריו, אך כשקוראים אותו במרוצה, וכדרך קריאת התרגום (אף מי שמתבונן בו) אינן מבינים את כל מילותיו וכוונותיו, והוא מחמת שהארמית אינה שגורה בפינו. ולך ראה בשו"ת רבבות אפרים (ח"ה סימן רטז) עדות לגבי החזו"א שהיה קורא הפרשה מקרא ואח"כ תרגום ושוב מקרא, וביאר שיחתו כי ע"י התרגום הבין שפיר החומש, ועל כן חזר אח"כ הפרשה כי אז מבין יותר החומש על פי התרגום. ע"כ. וזוהי הבנה שצריך בתרגום, וכמעט אין מי שעושה כן, אא"כ יתבונן היטב וכאמור, ועל כן בכל כה"ג נראה ברור דפרש"י עדיף על התרגום.

טעם קריאת התרגום]

ואבאר את שיחתי בעזר צורי וגואלי, כי בראשונים מבואר שתקנת קריאת התרגום היתה כדי שיבינו את המקרא היטב, דהנה כן מבואר בתוס' ברכות (דף ח ע"א ד"ה שנים) דהביאו יש מפרשים דאפשר לקרא תרגום בלע"ז במקום האונקלוס, וז"ל, כי כמו שהתרגום מפרש לע"ה, כך הם מבינים מתוך הלע"ז. ע"כ. וגם מדברי תוס' גופייהו דפליגי וז"ל, שהתרגום מפרש כמה דברים שא"א ללמוד מן המקרא, על כן יש לקרא את התרגום דוקא ולא בלע"ז. ע"כ. מבואר הכי, שמטרת קריאת התרגום היא כדי שיבינו. וכ"כ את אלו הדברים הרא"ש ברכות (סימן ח), וכן הוא בטור (סימן רפה ס"א) ודו"ק, וכן מבואר עוד בטור שם (סעיף ב) שאין כוונת התרגום אלא שיבין הענין. וכן הוא בסוף ספר היראה לרבינו יונה (הנדפס יחד עם ספר שערי תשובה) וז"ל, כי התרגום היה להבין המקרא למי שאינו בקי. ע"כ. וכן הוא בראבי"ה (ברכות סימן כב) שנים מקרא להודיע חשיבותו, ואחד תרגום להודיע הפירוש. וכן מבואר דטעם הוא כדי להבין בנמוק"י (ברכות דף ח ע"א ד"ה ואחד תרגום), וכן הוא באור זרוע (הל' ק"ש סימן יב), וכ"כ רבינו יהונתן מלוניל (ברכות שם) דשנים מקרא שיהיה שגור לשון הקודש בפיו, ואחד תרגום כדי שיבינו אותו, כי כל העם היו מדברים בשפת כנען שהוא לשון סורסי, והוא תרגום. עכ"ל. וכן מבואר בתשב"ץ (סימן קפד), ובארחות חיים (דין שנים מקרא אות ג) דהטעם שיבין ע"ש, וכן הוא באגור (סימן שצח) בשם מורו, וכ"כ הראבי"ה ברכות (סימן כב) ואחד תרגום להורות הפירוש.

תרגום בשאר לשונות]

ו. אתה הראת לדעת כי כל תקנת חז"ל לקרא את התרגום היא כדי שיבין את המקרא, וא"כ בנידו"ד שאינו מבין היטב את התרגום, ופרש"י מבין כראוי, בודאי שעדיף פירוש רש"י. ואם יקחך ליבך להשיב דמאחר ותיקנו חז"ל לקרא התרגום, אף דלטעמייהו בנידו"ד עדיף פרש"י, מ"מ אחר שתקנו אין לנו לשנות, ועלינו לקיים את התקנה כמות שהיא. אף אתה אמור לו כי מבואר בראשונים רבים דשפיר דמי לשנות. דהנה נחלקו הראשונים האם אפשר לקרא תרגום בלע"ז, או שחייב דוקא לקרא תרגום אונקלוס, דהתוספות (ברכות ח ע"א ד"ה שנים) הביאו יש מפרשים דה"ה דשרי בלע"ז, והתוס' גופייהו פליגי, כיון שהתרגום מפרש כמה דברים שאין להבין מתוך המקרא. ע"כ. וא"כ לא מבעי ליש מפרשים שמותר לשנות לכתחילה, וא"צ לקרא דוקא תרגום רק מה שמבין. אלא אף לתוס' שאוסרים, הוא מפני שהתרגום מועיל יותר, וכל שיהיה פירוש בלע"ז שמוסיף ג"כ את תוספות התרגום, שפיר דמי. וכ"כ כתוס', הרא"ש (סימן ח), והטור (סימן רפה סעיף ב), וכן ראיתי שכתב כן להדיא באור זרוע (הל' ק"ש סימן יב) דאחר שהביא ליש מפרשים דאפשר בלע"ז, וכתב שאין זה נראה למורו וכו' כיון שמפרש התרגום יותר. וסיים, מיהו נראה בעיני דאם אמר כל התרגום כ"א בלשונו דשפיר דמי. עכ"ל. והוא כדברינו ב"ה. כי אף לאוסרים בלע"ז ניזיל בתר טעמא ושרי לכתחילה בלע"ז שכולל את תוספות התרגום. וחזינן מכל האמור, דאין צורך לקרא דוקא את התרגום, כי זו התקנה היא גבי מה שעדיף אותו יש לקיים, ולכן יש האומרים שיקרא בלע"ז וי"א שדוקא תרגום אונקלוס כי הוא עדיף, כיון שמפרש גם דברים נוספים, ולפי"ז בנידו"ד שעדיף פירוש רש"י לכו"ע, א"כ כולם יודו שיקרא פרש"י.

ז. ואגב בואנו הלום אמרתי להעיר הערה קטנה אשר תמהתי על עצמי טובא, כי הלבוש (סימן רפה ס"ב) אחר שהביא מח' האם רש"י עדיף או התרגום סיים, אבל בלשון לע"ז לכולי עלמא לא יצא. ובהגה שם כתוב ביאור, שהרי התרגום וגם פרש"י מפרשים כמה דברים שאין להבין מן המקרא. עכ"ל. והדברים נפלאו ממני, איך כתב לכו"ע לא יצא, בזמן שכמה אשלי רברבי ס"ל דשפיר דמי לכתחילה. ויתר על כן נראה כי אף החולקים פליגי לענין עדיפות, אך לעיכובא לא אמרו, שהרי קיים את התקנה שיבין את המקרא, ורק שיש עדיפות לתרגום ופרש"י מפני שמפרשים כמה דברים יתר על הלע"ז, אך לומר שלא יצא יד"ח, לכאורה הוא תמוה. ונראה דדין גרמא ללבוש, כי לשון התוס' ברכות (ח סוע"א) אחר שהביאו י"מ דה"ה לכל לועזות דשרי, כתבו ולא נהירא, שהרי התרגום מפרש במה שאין ללמוד מן העברי. ע"כ. וכ"כ הרא"ש (סימן ח) לפרש, ויליף הלבוש דהוא לעיכובא. ברם לענ"ד אינו לעיכובא דניזיל בתר טעמא, וכאשר גם יראה הרואה בקיצור פסקי הרא"ש (סימן ח) דכתב ולתרגם העברי באחד מלשונות אחרים אינו מועיל כל כך . עכ"ל. ומשמע דעדיף התרגום אך אינו לעיכובא. וכן משמע בסוף ספר היראה לרבנו יונה דכתב ואם אין לו תרגום יקרא שנים מקרא ואחד לע"ז. ע"כ. וא"כ בשעה"ד מתיר לקוראו, וא"כ נראה דבדיעבד יודה שיצא יד"ח. וע"ע ברוקח (סימן שצח) בשם מורו, שכיון שאין בקאין בארמית, יקרא בלע"ז, והירא דבר ה' יוצא ידי שניהם לקרות תרגום ולע"ז. ברם בריקאנטי (סימן לד) משמע יותר שהוא לעיכובא, דכתב ואפי' עטרות ודיבון יקרא הכתוב ג' פעמים עברי, והלע"ז אינו במקום התרגום. ע"כ. ברם אפשר לפרש דכוונתו לכתחילה. וגם בא"ר (ס"ק ה) משמע דמסכים עם הלבוש דלא יצא יד"ח, ע"ש. וכן כתב מדנפשיה המ"ב (ס"ק ד) אבל אם קראה בשאר לע"ז שהוא רק מפרש את המלות לחוד, לא יצא י"ח במקום תרגום וכו'. ובשעה"צ הראה דמקורו מהטור. ואולם לכאורה זה אינו וכאמור, כי אינו לעיכובא וכדפירש הטור בקיצור פסקי הרא"ש.

ברם חזיתיה בסדר רב עמרם גאון (עמ' כט ד"ה וכך אמר) דהוא לעיכובא, דכתב, וכך אמר רב נטרונאי גאון, אלו שאין מתרגמין ואומרים אין אנו צריכין לתרגם תרגום רבנן אלא בלשון שלנו בלשון שהצבור מתרגמין, אין יוצאין יד"ח. מ"ט דהדין תרגון על קראי אסמכוהו רבנן דאמר רב וכו'. עכ"ל. וא"כ ס"ל דהוא לעיכובא, ומי שקורא בלע"ז לא יצא יד"ח. ומ"מ דין זה אם הוא לעיכובא במח' הוא שנוי, ולדעת מרן העיקר שאינו מעכב, דלטעם זה של רב נטרונאי גם על ידי קריאת פרש"י לא יצא יד"ח, ומרן בשו"ע ס"ל דשפיר דמי לקוראו לכתחילה, ודלא כרב עמרם גאון, ורב נטרונאי שהביאם שם בב"י. ועל כל פנים איך שלא יהיה עיקר רצוננו להעיר הוא על כך שכתבו הלבוש ודעימיה דלכו"ע לא יצא יד"ח, וזה אינו וכאמור.

תוכן העניינים

שו"ת נחלת לוי - חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה