אור ברסלב
שו"ת נחלת לוי - חלק ב מלאכת מחתך › מחתך בפותח בית הצואר]

שו"ת נחלת לוי - חלק ב

מלאכת מחתך · מחתך בפותח בית הצואר]

חותך במידה והיא כבר עשויה]

קושטא דמילתא כי עדיין יש מקום להקל, והוא, כי אע"פ שבוארו היטב שיטתם של הני ראשונים ביסוד מלאכת מחתך, מ"מ עדיין לא מצאנו ידינו ורגלינו בביאור האי מימרא דשבת (מח), הפותח בית הצואר חייב משום מכה בפטיש, ומדוע שלא יתחייב משום מחתך. והאמת אומר כי לא מצאתי סברא לחלק בין הדברים, כי הלא כאן חותך פתח במידה מדוייקת, לצורך שימוש במידה. [למעט לדעת הרמב"ם וסיעתיה הנזכ"ל (אות יא) דאתי שפיר וכדביארנו שם, כיון שכאן מחתך בגוף הדבר. ורק שכל דיוננו משם עד עתה, לבא ולהתיר אף לחולקים על הרמב"ם.] אך מ"מ זה יוצא מפורש, כי הפותח בית הצואר אין בו משום מחתך. ואע"פ שלא זכיתי להבין טעם הדבר, מ"מ כל כה"ג בידיוק אינו מחתך, (והחילוק המציאותי בין מחתך לפותח בית הצואר, הוא ברור). וחזי הוית לגרשז"א בשש"כ (פרק ט הע' ל) דכתב כי העושה נקב בפטמת בקבוק, אפי' מקפיד על מידת הנקב, אין בו משום מחתך. (אולם אסור משום שאסור לעשות נקב בכלי, וכמבואר בסי' שיד ס"א). וחזינן נמי בפותח בית הצואר (סימן שיז ס"ג), ובמ"ב (ס"ק כב), ובשעה"צ (ס"ק יד), דלא נזכר רק קורע, ומכה בפטיש, ולא מחתך. עכ"ל. וא"כ סמך על כך הלכה למעשה. ובספר בנין שבת (פמ"ג אות ג) ביאר את החילוק בין מחתך לפותח בית הצואר, דבפותח בית הצואר עיקר רצונו הוא בעשיית החור והפתח, והמידה אינה אלא היכי תמצי לעשיית הפתח, ובכה"ג לא חשיב שמכוין למידה, כי אינו משתמש בדבר ממשי בעל מידה, ועיקר הפעולה היא עשיית הפתח, וזהו כבר חיוב אחר של מכה בפטיש. עכת"ד. ושוב ראיתי לספר חוט שני (שבת ח"א פרק טז ס"ק ב) דכתב בפשיטות גבי הפותח בית הצואר, ונראה דאין לחייבו גם משום מחתך, כיון שאינו צריך למידת הבגד, אלא צריך למידת הפתח ע"כ. ועע"ש.

שוב ראיתי לספר משמרת השבת (סימן שיד בבאר רחובות אות יב עמ' קכו) דגם הוא עמד לבאר מדוע אין מחתך בפותח בית הצואר, וכתב מסברא כי אין איסור מחתך כשהחיתוך נשאר מחובר, ושכ"כ הצפנת פענח על הרמב"ם (פי"א ה"ז). ע"כ. איברא כי דבריו נסתרים מהראשונים ומרן הנזכ"ל (אות ח) דביארו כי פותח בית הצואר הוא שמסיר חלק. וכן מפורש בדברי ר"א בן הרמב"ם המובא ברבינו פרחיה שבת (דף מח ע"ב ד"ה הפותח), כי הרמב"ם פירש לבנו את דין הפותח בית הצואר, שהחייטים אחר חיתוך בית הצואר תופרים חתיכת בגד על גבו כדי שיראה שהוא בגד חדש, ואותו מסיר. וגם איהו גופיה הרב משמרת השבת עמד על כך כי נסתר מהרמב"ם המובא במעשה רוקח. ועל כן כתב, כי לדעתו י"ל דמחתך הוא בחותך את החלק שמשתמש. עכת"ד. וגם זה נדחה וכנ"ל (אות י), כי מחתך הוא בין בחלק שמשתמש ובין בחלק שמסיר. עוד ראיתי לספר מלאכת שלמה (סימן כה אותיות ה-ז) דעמד על מדוכה זו ליישב מדוע אין איסור מחתך בפותח בית הצואר, וכתב כי הרה"ג משה מרדכי קארפ שליט"א תירץ, שכל עשיית חור חיובה משום מכה בפטיש ולא מחתך. ע"כ. וזה למעשה כדברי המתנת משה, וכבר עמדנו על כך לעיל. ע"ש. ועוד הביא את דברי הגרשז"א במכתב המובא בספר מאור השבת בפניני המאור (מכתב ט) גבי פתיחת פחית שתיה שאין בה משום מחתך וז"ל, לענ"ד אין מחתך בעשיית חור רק מפני הנשאר, שרצונו שיהיה במידה הרצויה לו, וכאן אין לו שום ענין בזה, וקל יותר מפתיחת קופסאות סרדינים. ורק החזו"א בסי' נא ס"ק יא אוסר. עכ"ל. וביאר דבריו הרב מלאכת שלמה, כי מחתך הוא בצריך את מידת החלק הנחתך, או החלק שחתכו ממנו, אומנם בעשיית חור אין הוא צריך את החלק הנחתך, ואפי' שיש לו ענין שהחור יהיה במידה מסוימת וכמו בפותח בית הצואר, מ"מ לענין מחתך ההתיחסות היא לכל מה שנשאר, דבעינן שהחלק הנשאר יהיה במידה מסוימת. וכיון שבפחית ובטלית הנ"ל, אין לו שום ענין שיהיו במידה מסוימת, שפיר ליכא הכא חיובא דמחתך. עכת"ד. ולא זכיתי להבינו. עוד כתב ליישב (אות ז) כי החילוק בין קורע למחתך הוא שקורע זו פעולת קלקול, ולכן בעינן ע"מ לתפור, משא"כ מחתך שזו פעולת תיקון. ולפי"ז י"ל, דהפותח בית הצואר שהחיתוך הוא דרך קלקול, לכן אינו חייב משום מחתך, ואיסורו רק מדרבנן. עכת"ד. וגם זאת לא הבנתי, כי אפי' החולקים על הפר"ח (יו"ד סימן קח ס"ק יח) יודו הכא דהוי תיקון, כיון שהוא קלקול בבגד לצורך הבגד, וכל כה"ג חשיב תיקון, ע' בספר לוית חן (סימן קכב) וכמש"כ הרשב"א, והר"ן, והמאירי, בסוגיא דשובר אדם את החבית במסכת שבת (דף קמו). ע"כ. ומ"מ נמצא דהחותך שקית חלב, אפי' מקפיד על המידה, אין בו משום מחתך, וכדין הפותח בית הצואר.

תוכן העניינים

שו"ת נחלת לוי - חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה