אור ברסלב
שו"ת נחלת לוי - חלק ב מלאכת מחתך › חותך במידה והיא כבר עשויה]

שו"ת נחלת לוי - חלק ב

מלאכת מחתך · חותך במידה והיא כבר עשויה]

דעת הגאון יבי"א בחיתוך נייר טואלט]

טז. עוד הוסיף בספר בנין שבת (פרק נ) יסוד נפלא בגדר מחתך, והוא דלכאורה סתירה יוצאת בין דין חותך נוצה דהוי מחתך, להא דאיתא בשבת (קמו ע"ב) ופרש"י שם, דהקוטם עלה מן הענף הו"ל כמתקן כלי, ואסור מדרבנן. וקשיא, דתיפוק ליה דחייב ד"ת משום מחתך, דאע"פ שאינו מקפיד על מידת העלה, כי כל עלה שיהיה יחתכו, אך מקפיד לחתוך את העלה מן הענף בידיוק במקום שמדובקים, והוי מחתך כדין חותך נוצה הנ"ל. וחילק דשאני עלה דמידתו עשויה זה מכבר, ורק מחוברת לעלה, ודמי לחותך כפתור המחובר לבגד, שאין כאן מחתך, משום שיוצר מידת הכפתור, שהרי מידתו עשויה. וכן מוכח מהסוגיא של חותך עלה דשם אמרה הגמ' (דף עד ע"ד), והמורטו חייב משום ממחק. ופרש"י, לצד זנבו (של הנוצה) שהיא קשה, מורט שערו מכאן ומכאן ומשליך הקנה, ונותן השיער בכר ובכסת. ע"כ. ותיקשי, מדוע לא יתחייב משום מחתך, ומאי שנא מהחותך נוצה, הנזכר בסמוך ממש. וע"פ הנ"ל אתי שפיר. ודפח"ח. וכן יש להוכיח משבת (עד ע"ב), בדין הכוורת (המובא לעיל אות ז) שאין בו מחתך. ועל פי הנ"ל אתי שפיר, כיון שמידת הכוורת כבר עשויה ומוגמרת. וכ"כ בספר בנין שבת (פרק מו). וכן ראיתי בשו"ת שאילת יעב"ץ (ח"א סימן מא ד"ה ומ"ש לסתור), שכתב יסוד זה, ובזה ביאר את הסוגיא בערכין (דף ז) היושבת על המשבר ומתה, מביאין סכין וקורעין את כריסה בשבת להוציא הולד מתוכה. ופריך פשיטא מאי קא עביד. ופרש"י, מחתך בשר הוא, ולאו מידי עביד. ע"כ. ותקשי דהלא חותך ומוציא את התינוק במידה, שהרי יש צורך להפריד את התינוק מהכרס, וא"כ מדוע הקשתה הגמ' פשיטא. וכתב כי זה אינו, מאחר שמידת התינוק עשויה זה מכבר, ואינו יוצרה, ודמי לחותך פרי הנמצא יחד עם עוד פירות ונזהר בעת החיתוך שלא לחותכם, שאין בזה מחתך מצד שיוצר את מידת הפירות, שהרי מידתם עשויה ועומדת. עכת"ד.

וא"כ לכאורה עד כה יוצא, כי לדעת הרמב"ם וסיעתיה החותך שקית חלב במידה מדוייקת מותר, שהרי המלאכה נעשית בגוף השקית. ואילו לשאר הראשונים חייב משום מחתך.

תוכן העניינים

שו"ת נחלת לוי - חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה