אור ברסלב
שו"ת נחלת לוי - חלק ב מלאכת מחתך › מחתך במידה וצריך את המידה]

שו"ת נחלת לוי - חלק ב

מלאכת מחתך · מחתך במידה וצריך את המידה]

מחתך בגוף הדבר שצריך לו]

יב. איברא דהנה בתוס' (דף עה ע"ב ד"ה המסתת), נראה דפליגי על טעמו של הרמב"ם והר"י מיגאש. דשם כתבו התוס' על דין המסתת אבן דחייב משם מכה בפטיש, אבל משום מחתך לא מיחייב, שכבר היא מרובעת ומתוקנת, אלא שמייפה אותה ועושה בה שירטוטין ויפוי, כעין שעושין עכשיו מסתתי האבנים. וסיימו דהוא מדברי ר"י, וכן ריב"א. ע"כ. ומפורש דאם מסתת אבן ומרבע אותה, ס"ל לתוס' דחייב נמי משום מחתך, אע"פ שעושה המלאכה בגוף הדבר. וכ"כ תוס' רא"ש (שם ד"ה המסתת), וז"ל, אבל משום בונה ומשום מחתך לא מחייב, שכבר היא מרובעת ומתוקנת לישב בחומה, אלא שעושה בה שרטוטין ליפותה, וזו היא גמר מלאכה. עכ"ל. וכ"כ עוד ראשונים וכאשר יבואו בסמוך בעז"ה. ומ"מ מתוך דבריהם יוצא מבואר לענין גדר מלאכת מחתך, כי המחתך אינו סגי בכך שיהיה מחתך במידה וע"י כלי, אלא בעינן נמי צורך במידה, שצריך למידה בגודל פלוני, ואילו כאן שחותך את האבן ומיישרה, אע"פ שחותך בידיוק שני מלימטר כדי ליישר את הבליטה, מ"מ אין לו צורך בשני מלימטר אלא לישר את האבן, וכל כה"ג אינו מחתך, כיון שא"צ את המידה. שהרי אין לו צורך בשני מלימטר, אלא ביישור האבן. ומצד האבן אין כאן מחתך, כיון שהיא כבר עשויה לפי מידתה, וכבר מתאימה לשימוש הבנין. [ובזה אתי שפיר הראיה הנזכ"ל (אות ח) מהאי מימרא דעבדא כי כיסתא. וכן מדין המסתת את האבן. ולגבי כוורת, והלוקט יבולות, י"ל כנזכר לעיל, וכאשר ישבנו את הרמב"ם ע"פ המבואר לקמן (אות טז). וגבי הפותח בית הצואר, יבואר לקמן בעז"ה (אות טז), וה"ה גם לגבי העושה נקב יפה בחבית. ע"ש.] וכ"כ כדברי התוס' הנ"ל המאירי (דף עה ע"ב ד"ה השף), וז"ל, והמסתת את האבן, ר"ל שמחליקה אחר שנחצבה, חייב משום מכה בפטיש, שזהו גמר מלאכה. ויש שואלים לפי' זה והרי יש לחייבו ג"כ משום מחתך, ומשום ממחק, שהרי הוא מחתכה ומחליקה. עד שפירשו בזו אף משום מכה בפטיש (דמה שאמרו בגמ' חייב משום מכה בפטיש, היינו אף מכה בפטיש, חוץ מכך שחייב משום מחתך, וממחק). אלא שעיקר הדבר, שאחר שנחצבה והושוית למדתה, אין בה עוד משום מחתך, שהרי נעשה הכל. ודין ממחק אין כאן, שאין הכונה בה להחליקה להיות תשמיש שלה נוח לו, כענין ממרח רטיה, ושף בין העמודים, ומוחק את השער מן העור להחליקו, ואין זה אלא נוי בעלמא, ואין כאן אלא גמר מלאכה. עכ"ל. וכ"כ הר"ן במיוחסים (עה ע"ב ד"ה המסתת), דהקשה דלחייב משום מחתך וממחק. וי"ל דאה"נ דחייב משום תלת, וה"ק חייב אף משום מכה בפטיש. וי"מ דמיירי באבן שנתקנה כבר אורכה ורוחבה, אלא שהוא מתקנה עכשיו דק דק כדי ליפותה, והילכך אינו חייב משום מחתך, דהא אינו מחתכה. ומשום ממחק נמי ליכא, דהא אינו כדי ליפותה, ואין בזה צורך כלל, ואנן בעינן דומיא דממחק עור דמשכן, דאית בי' צורך. עכ"ל. וא"כ ס"ל דכל שמרבע את האבן, יש בו משום מחתך. וכאן אין בו מחתך כיון שמדת האבן עשויה, ורק מחליקה, ובזה אין מחתך, והוא כנ"ל, דאע"פ שכשמחליקה מסיר ממנה חלק מהאבן במידה מדוייקת, וע"י כלי, מ"מ א"צ את המידה, ועל כן אין בכך משום מחתך. וכן כתב גדר זה במלאכת מחתך בשו"ת להורות נתן (ח"ה סימן כ אותיות ו,ד). ע"ש.

יג. איברא דעדיין יש להקשות על כך מהא דאיתא במכלתין (דף עד ע"ב) התולש את הכנף וכו', והקוטמו, חייב משום מחתך. ופרש"י, שחותך את הנוצות ולוקח את החלק הרך לצורך נתינתו בכר. והנה ז"ל רש"י בד"ה משום מחתך, דקפיד לחתוך עד מקום שהוא ראוי. עכ"ל. וא"כ בואר כאן חידוש גדול, דאע"ג שא"צ את מידת החיתוך, שהרי כל נוצה חותכה לפי גודלה, וא"כ אין לו צורך במידה מסויימת של הנוצות. אפ"ה כיון שחותך את הנוצות במידה מדוייקת של כל נוצה, לפי מה שהיא, נחשב זה חיתוך במידה וחייב. וזה סותר לנ"ל לכאורה, כי עפ"ז גם המסתת אבן ומחליקה י"ל דהוי מחתך, כיון שחותך במידה מדוייקת. ואע"פ שא"צ את גודל החיתוך, שהרי כל קימור וגבעה באבן חותכם לפי גודלם, מ"מ בנוצה התחדש דגם זה חשיב במידה. וכדברי רש"י כ"כ ראשונים רבים, וכגון, רבינו יהונתן מלוניל (דף לב ע"א מדפי הרי"ף), וכ"כ הר"ן בהלכות (שם סוע"א), ובנימוק"י (שם), ובריבב"ן (שם). ועוד בה שגם מי מהראשונים שלא כתב כן להדיא, מ"מ יוכרח להסכים עם פרש"י, דאל"כ מאי אית לך למימר, ומדוע חייב משום מחתך, והרי אינו מקפיד לחתוך גודל קבוע בנוצות.

ואשר עלה בדיבוק חברים אחר העיון לבאר, כי איסור מחתך הוא שמחלק דבר לשני חלקים, ובכל מקרה אשר צריך הוא לשימוש אחד מהחלקים למידתו, כבר הוי מחתך, אך כאשר א"צ מידה של שום חלק, אע"פ שחותך במדויק, אין כאן מחתך. דהנה המשייף אבן להחליקה וליפותה, אע"פ שחותך במדוייק את כל הבליטות, אך אין לו צורך במידה, לא של החלק שמוסר מהאבן, שהרי זורקו, ולא בחלק של האבן שנשארת, שהרי כבר מידתה עשויה, ואפשר להשתמש בה לפי מדתה לבניה, אף בלא החלקתה ויישורה, וכל שחותך הוא כדי להחליקה וליפותה, ואינו כדי לעשות את מידתה מדוייקת יותר, אלא רק ליפותה. משא"כ החותך את הנוצות, כיון שחותך במידה מדוייקת את החלק הרך, ומשתמש בו, כל כה"ג הוי חותך במידה. כי צריך הוא למידה, ודמי לחוט שיצא מבגד, או יבולת, שאין בחיתוכם משום מחתך, שהרי מידת הבגד עשויה ומוגמרת, וכל שמסיר את החוט הוא רק ליפותו. ומה שחותך את החוט במדוייק, כדי להסירו, א"צ את המידה, שהרי א"צ את מידת החוט, והראיה שזורקו. וכן אין צריך את מידת הבגד (מצד שלא יחתוך את החוט יותר מדאי ויעשה חור בבגד), שהרי מידת הבגד עשויה, ואין הכוונה בחתיכת החוט לעשות מידה לבגד.

ולענין נידו"ד לחתוך שקיות חלב, לפי הני ראשונים יצא לאסור, כי חותך במידה, וצריך את המידה, שהרי צריך פתח לשימוש. ולכאורה חייב חטאת, כיון שעושה ע"י כלי, ע"י הסכין או ע"י מספרים.

תוכן העניינים

שו"ת נחלת לוי - חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה