מלאכת מחתך · מחתך בחותלות של תמרים]
יז. ולולא דמסתפינא מחברי הו"א מילתא חדתא, והוא ע"פ פסק מרן (סימן שיד ס"ח) חותלות של תמרים וגרוגרות, אם הכסוי קשור בחבל, מתיר וסותר שרשרות החבל, וחותך אפי' בסכין, ואפי' גופן של חותלות. שכל זה כמו ששובר אגוזים או שקדים כדי ליטול האוכל שבהם. עכ"ל. ובב"י ביאר, שכ"כ כל' זו וכטעם זה הכל בו (סימן לא דף כו ע"ד). וכן הוא בספר ארחות חיים (סימן קי). והנה לשונם מדוייק שכתבו שכל זה כמו ששובר וכו', כלומר שטעם ההיתר כאן משום דדמי לשובר אגוזים, הוא היתר לכל הדינים האמורים כאן, דהיינו הן לאיסור מתיר הקשרים, והן לאיסור סותר שרשרות החבל, והן לאיסור חיתוך החותלות עצמם ע"י סכין. וכן דייקו את ל' זו בהגהות והערות שעל הטור החדש (סימן שיד אות מא), וכתבו דא"כ פשוט דמיירי הכא אף בעשוי הקשר בקשר של קיימא (לאפוקי מלעיל בשו"ע (סעיף ז) ע"ש בב"י, דמיירי בקשר שאינו של קיימא, ועל כן שרי התם). דאם מיירי דוקא באינו של קיימא, תיפוק ליה להיתרא מטעם דהוי קשר שאינו של קיימא, ולשם מה להגיע לטעם מחודש שכל זה כשובר אגוזים, וע"כ כנ"ל, ואפילו הכי שרי. וכבר בואר לעיל (אות ו) ע"פ חידושי הר"ן והמאירי, דטעם היתר זה הוא משום שהחותלת טפלה לאוכל שבתוכה, ונדונית כקליפי אוכלים, ועל כן שוב אין בזה לא מתיר ולא סותר. וממילא יש להוסיף, דה"ה שאין בזה משום מלאכת מחתך. וכן הבאנו לעיל (אות ו) את רבנו אברם מן ההר שלמד טעם היתר אחד לכולם אף לדין מתיר (ואף שלמד טעם אחר דהוי אוכלי בהמה, מ"מ חזינן כדברינו שהטעם הוא אחד לכולם, ושלכן שרי אף במתיר). וע"ע לקמן (אות זו), ובסימן הבא (אות כא), עוד פוסקים שאמרו כזה וכיוצ"ב והוא חיזוק להנ"ל. [ולא מבעי דכ"ז קיים ע"פ המבואר לעיל (אות ח), שאין לחלק בין חותלות לשקית חלב. אלא אף לפי הס"ס שעשינו שם (אות ז) אף לספק שמא כראשונים דשרי לשבור חבית שלימה ע"ש, ה"ה י"ל כאן. כי להני ראשונים ההיתר של שבירת חבית שלימה הוא ג"כ מצד שהחבית טפילה למה שבתוכה, וכמש"כ המאירי עירובין (דף לב ע"ב ד"ה אע"פ), והר"ן שבת (קמו ע"א) וכנזכ"ל (אות ו), ולפי"ז ה"ה דלא שייך שיהיה קורע או מחתך בחבית, וכמש"כ מרן כאן בסי' שיד (ס"ח), שהרי טעמו של מרן וטעמם הוא אחד, וכיון שמרן למד בזה להקל, ה"ה שגם הם יאמרו כן. וא"כ אף לפי הס"ס שעשינו שם הוא שייך גם כאן.]