מלאכת מחתך · מחתך באוכלין]
ולתת טעם בדבר אמרתי ע"פ פסק החיי אדם (שבת כלל לו הל' ג) ובנשמת אדם (שם), דהוכיח במישור מדברי הרמב"ם כי אין מחתך באוכלין. דהנה פסק הרמב"ם (שבת פי"א ה"י) כי הנוטל קיסם וקטמו לחצוץ בו שיניו חייב. ועל כרחך דהיינו טעמא דחייב משום מחתך, לפי שכן מיירי התם בכל ההלכה. ולעיל (הל' ח) כתב כי מותר לקטום אוכלי בהמה לעשותם קיסם. ותקשי טובא כי הלא כתב הרמב"ם הנ"ל דיש בכך משום מחתך. ועל כרחך דאין בזה משום מחתך, כי אין מחתך באוכלי בהמה. ושוב ק"ו שאין מחתך באוכלי אדם. עכת"ד. וע"פ הנ"ל מבואר שפיר שאין מחתך בקליפי אגוזין. וכ"פ כדברי הח"א המ"ב (סימן שכב ס"ק יב, ובס"ק יח אות ב). ואומנם בספר מגן אבות (מלאכת מחתך) כתב להסתפק בזה האם יש מחתך באוכלים (ולא הביא ראיות לכאן ולכאן). אולם כבר בספר מנחת חינוך (מוסך השבת מלאכת מחתך אות ג) כתב כי צ"ע על הגאון הנ"ל, כי מוכח להדיא מהרמב"ם הנ"ל כן. וכן תמה המהדיר לספר מגן אבות (ס"ק פ) מדברי הרמב"ם הנ"ל. וכן הוא בשו"ת שבט הלוי (ח"א סימן קטו) דדברי המגן אבות צ"ע מש"ס והלכה הנ"ל. וכתב דפשיטא דהלכה כהגאון חיי אדם, דאין בו מחתך. איברא כי הקרבן העדה בירושלמי שבת (כלל גדול ה"ב דף מט ע"א) ס"ל אחרת, דאיתא התם ההן סיקורא כד מבחר בגרריה בקלופיתיה משום בורר וכו', כד מקטע בגומא משום מחתך. ע"כ. ופירש, האי סיקורא, והוא הרך שסביב קליפה שבאילנות. ע"כ. ונמצא דבגידול רך שכזה שראוי למאכל בהמה בכל אופן שייך בו מחתך, וא"כ ס"ל דשייך מחתך באוכלין. ואולם הרב נשמת אדם בריש דבריו כתב לדחותו, ופירש את הירושלמי בדרך אחרת. וע"ע בספר חמדת ישראל (סוף מלאכת מחתך) שכתב ליישב את המגן אבות. ואולם דבריו עומדים על הבנתו כי שייך מחתך באוכלין כשנצרך החיתוך לאוכל עצמו, ושכן כתב המנחת חינוך. ולענ"ד לא כתב כן המנחת חינוך, אלא כשמחתך ומתקן ע"י חיתוך האוכל כלי (שאינו אוכל), אז חייב משום מחתך, אבל המחתך אוכלין לצורך תקון האוכל עצמו, לעולם אין בו מחתך. וכן הוא בב"י (ס"ס שיד), וכן הוא בנשמת אדם (הנ"ל), וכ"כ בספר קצות השלחן (סימן קמה ס"ו), וכ"כ בשו"ת תשובה שלמה (סימן ה ד"ה ואין), ושכ"כ הר"ן (ביצה דף לג), וממילא לא קשיא מידי. ועוד ראיתי לשו"ת באר יצחק (חאו"ח סימן יד ד"ה ונתבאר), דכתב כי האחרונים דחו דברי הקרבן העדה, וס"ל דאין מחתך באוכלין, דהלא בסי' שכא (סעיף יב) כתבו דבלחם אין טוחן אחר טוחן, ותיפוק ליה משום מחתך כשפורס פרוסות שוות, וכמש"כ בשבת (עז ע"ב) אי קפיד אמשחתא חייב משום מחתך. ועוד הוכיח במישור שכן עיקר מהא דאיתא בשבת (דף קמט), ונפסק בשו"ע (סימן שכב), דמחלק מנות לבני ביתו ומקפיד על מידתם שיהיו שוים. ומבואר דאין בכך משום מחתך. ובעל כרחך כי אין מחתך באוכלין. (ומכאן מוכח להתיר אף חיתוכי ירקות לנוי, ודלא כסברת הרב מתנת משה ע' בזה בהערה