מלאכת מחתך · חיתוך במקום המסומן ומנוקב]
טו. ועוד חידש הרב בנין שבת יותר מדברינו הנזכ"ל, והוא שצריך שיחתוך במידה, ושישתמש במידה שחתך, והשימוש יהיה מצד המידה. [והצריך שישתמש במידה מצד שצריך את המידה להשתמש במידה. ולא כדברינו שחותך במידה מפני שצריך מידה, אע"פ שא"צ להשתמש במידה. ובסמוך ראה דוגמא שהיא נ"מ בזה.] והביא כן (בפרק מג) בשם הגרשז"א זצ"ל, והובאו דבריו בספר שש"כ (פ"ט הערה כה), דשם התיר לפתוח שקיות סוכר קטנות (בבתי מלון וכדו'), ואף מותר לחתוך אותן במקום המיוחד לכך, ואין בזה משום מחתך, כיון דמה שהוא חותך במקום המסומן, אינו אלא כדי שלא ישפך הסוכר, ואין לו כל כוונה להשתמש בחלק החתוך. עכ"ל. ובתיקונים ובמילואים לספר שש"כ (שם) הוסיף, ואין לו כל כוונה של שימוש בחלקי השקית לפי מדה מסויימת, רק מפני שזה יותר נוח, ואין לו שום כוונה למידה מסויימת של נקב. עכ"ל. וא"כ הצריך במחתך לחתוך לפי מידה במידה שימושית. ואולם לענ"ד דבר זה נסתר מדין הקוטם נוצה, וכנ"ל, ועל כרחך דא"צ שהמידה תהיה שימושית, אלא שחותך לפי מידה, ומשתמש בדבר שחתך. אע"פ שא"צ שהמידה תהיה שימושית. ולכן בנוצה אע"פ שאינו משתמש במידת הנוצה, מ"מ כיון שחתך בה לפי מידה, והשתמש בה לכר, חייב. ומינה לענין שקית הסוכר שחותך בידיוק במקום שמנוקב כדי שלא ישפך הסוכר, כיון שחותך במידה (דוקא במקום הסוכר), ומשתמש במידה (היא השקית סוכר שנשארת בידו), אסור משום מחתך, וכדין הקוטם נוצה. ואולם יש להקל בשקית הסוכר מצד אחר והוא, שכל שחותך במקום המסומן הוא מפני ששם קל יותר לחתוך, אך אין לו קפידא לחתוך דוקא שם, מצד מידת השקית, שהרי לו היו מסמנים את הסימון לאורך השקית, משם היה חותך. או אם היו מסמנים לרוחבה במקום נמוך יותר, משם היה חותך, מפני שיותר נוח לו לחתוך משם.
וגדולה מכך, הן הלא פעמים רבות חותך נמוך מגובה הסימון, או גבוה ממנו, והוא מפני שאינו מקפיד על מידתו וכנ"ל. וכשם שמצינו כיוצ"ב בספר שש"כ (פכ"ג הע' נה) לגבי חותך נייר טואלט במקום המנוקב, דאין בזה משום מחתך, כיון שהחותך אינו מקפיד אם היו עושים את זה יותר ארוך או יותר קצר, והוא רק חותך במקום הנוח לו, ושוב אין זה שייך כלל למלאכת מחתך. וכן יש הרבה דברים כאלה. ע"כ. וכ"כ בשו"ת מקוה המים מלכה (ח"ג סימן לד ד"ה וגם בזה), גבי נייר טואלט, כיון שאינו מכוין לא למידת רוחבו, ואף לא להשוות צלעותיו (של הנייר), ואינו צריך לכך. ועע"ש. וה"ה י"ל לגבי אריזות קורנפלקס, שאין איסור מחתך בהסרת חלק הקרטון המסומן. וכ"כ בספר בנין שבת (ח"א סימן מג). ועוד הביא (בפרק מ אות ב) מספר נשמת אברהם סופר (ח"ה סימן שמ) בשם הגרשז"א, שאין בקריעת הנייר ממכשיר הפאקס משום מחתך (ואסור משום קורע), על אף שהקריעה נעשית במקום מסוים, לפי שאין הקפידה שהמקום המסויים יהיה דוקא כאן. עכ"ל. וכן ראיתי לשו"ת מנחת שלמה (ח"ב ר"ס לב) לענין פתיחת לשונית של פחית, דכתב מהאי טעמא שאין בכך משום מחתך, כיון שכל שחותך לפי הסימון, כי כן נוח וקל יותר לחתוך. ושם בסוגרים מרובעות אמר כן אף לענין חיתוך נייר טואלט במקום המסומן. ע"ש. וכ"כ כדברים האלה בשו"ת להורות נתן (ח"ח סימן כ אות ד) לענין פתיחת בקבוק, אשר תחת הפקק מחוברת טבעת, ובעת הפתיחה נופלת. כי לא שייך כאן מחתך, לפי שא"צ את מידת הטבעת או הפקק, ומה שחותך במקום הנקבים, אינו מפני שצריך לחתוך דוקא שם, אלא מפני שנח וקל לחתוך שם. וכ"כ לענין הנייר טואלט בשו"ת ארחותיך למדני הנדפ"מ (ח"א סימן עד אות ד). ועוד יש להוסיף כי בשו"ת מקוה המים מלכה (ח"ב סימן ז) כתב כי אין בחיתוך נייר טואלט במקום המסומן משום מחתך, כיון שהנייר ע"י הנקבים הוא כבר מובדל ומופרד, והנייר מחובר רק בחיבור מדולדל, דודאי שדינו כאילו מובדל.
ע"כ. ושב וחיזק דבריו (ח"ג ריש סימן לג) דדמי לפסק מרן (סימן שכח סל"א) צפורן שפירשה רובה וכו'. ושב וכ"כ בסוף התשובה (שם). ועוד לו (שם סימן לד ד"ה גם בזה). וע"ע בשו"ת דברי שלמה שניידר (ח"ג סימן רלה), ובספר יסודי ישורון (ח"ד דף צח ע"ב) כתב שבנייר המנוקב קל יותר דינו, ועוד כ"כ בהשלמות לספר קיצור הל' שבת (עמ' תסה). ע"כ. ואולם זה אינו, וכאשר כבר דחה סברא זו מכל וכל בשו"ת חלקת יעקב (חאו"ח סימן קסד אות ז) שהרי הנייר מחובר, ושאין לדמות דין זה לדין ציצין שפירשו רובן המבואר בסי' שכח. ע"כ. וראה עוד לשו"ת ציץ אליעזר (חי"א סימן ל אות ז) שתמה טובא על אלו דברי הרב מקוה המים, שכל זה חשיב מחתך, ומה לי מעט מה לי רב, סוף סוף מחוברים המה. וכ"כ בשו"ת שבט הלוי (ח"א ר"ס קטו) דאפילו אותם הניירות שכבר פרודות קצת, מכ"מ מחוברים עוד לסרוגין, ונ"ל לאסור. רק דספוקי מספקא ליה אי מחייב מדאורייתא. ע"ש. וכ"כ לדחות בשו"ת דברי שלמה (ח"ג סימן רלה ד"ה וראיתי), כי פשיטא דבנייר מנוקב אסור. וכ"כ בספר שש"כ (ח"א פכ"ג ריש הל' טז). וזהו פשוט שאין לדמותו להא דמבואר בסי' שכח (סל"א) גבי צפורן שפירשה רובה דשרי, דשאני התם דהקלו משום צער, וכמבואר בגמ' שם (שבת צד ע"ב) כי דוקא במצטער שרי, וכ"פ הטוש"ע (סימן שכח סל"א), וראה למ"ב (ס"ק צו) בשם הפמ"ג, דכיון שפירשו רובן קרובין לינתק וכתלושין דמיא, הלכך במקום צערא לא גזרו רבנן. ע"כ. שוב אינה ה' לידי שו"ת שמש ומגן (ח"א סימן ד) השייך למו"ר עט"ר הראש"ל מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א ושם בכת"י דייק את לשון הרב שמש ומגן בד"ה ונ"ל לתרץ, בסוף הסוגרים, דכתב וז"ל, החותך נייר טואלט אין בזה משום מחתך, כיון שאינו מקפיד על המידה. והוסיף מו"ר על הגליון וז"ל, דכ"כ שש"כ הוספות ומילואים (עמ' מ הערה נה), ודלא כאור לציון (ח"ב דף רסז סוע"א) שכתב שהוא איסור מלאכה דאורייתא משום מחתך, ע"ש וליתא. עכ"ל. והרואה בשש"כ הנ"ל התיר משום מחתך אף לחתוך במקום הנקבים, לפי שאינו מקפיד על המידה. ויוצא איפוא שכן דעת מו"ר שליט"א. וכעת נזכרתי שכ"כ להדיא מו"ר בשו"ת יבי"א (ח"ט סימן קח אות קפה) ע"ש. ואולם ראה לספר פקודת אלעזר (ס"ס שמ) שהעתיק את דברי ספר זכר נתן שכתב כי שרי לחתוך נייר לקינוח, והוא ע"פ חידוש שו"ע הרב דבעשוי מגוף אחד אין בו קורע, ואולם בנייר שלנו שעשוי מלבדים יש לאסור. והגיה על כך הרב פקודת אלעזר, כי נלע"ד שגם זה נקרא מקפיד לחתכו במידה, כיון שאינו רוצה לאבד כולו בשביל פעם זו, ומפני כך מחתך ממנו לצורך אותה שעה. כנלע"ד כעת. עכ"ל. ואולם לענ"ד גם הוא יודה האידנא שגליל נייר טואלט מחירו זול מאוד, ובדר"כ אנשים לא מקפידים על חיתוכו במידה מדוייקת בשביל שלא יגמר, אלא רק חותכים לפי נוחות השימוש בו. וע' כאן בהערה לענין דעת מו"ר מרן מלכא להלכה בדין חיתוך נייר טאולט.