אור ברסלב
שו"ת נחלת לוי - חלק ב מהם האיסורים בהפעלת חשמל בשבת › הגברת צריכת החשמל

שו"ת נחלת לוי - חלק ב

מהם האיסורים בהפעלת חשמל בשבת · הגברת צריכת החשמל

מהם האיסורים בהפעלת חשמל בשבת

ג. ומעתה נראה דיש לדחות את דברי הרב בית יצחק וסיעתיה, כיון שכל דבריו אמת ויציב בכגון המשתמש בבטריה חשמלית, שאז בעת שמפעיל מוצר חשמלי אשר עובד ע"י הבטריה, יוצר יצירה חדשה של זרם חשמלי. משא"כ בשימוש בחשמל ביתי, אשר מגיע מחברת החשמל, פני הדברים הם שחברת החשמל מספקת את כל החשמל של האזור כולו דרך אותם כבלים, ובסמוך לעיר מתפצלים הכבלים ומגיעים לכל בית בפני עצמו, וא"כ בכגון שאין החשמל פועל בבית פלוני, מ"מ בהרבה בתים אחרים החשמל מגיע, וא"כ כאשר אותו פלוני מפעיל בביתו מוצר חשמלי, מיד חברת החשמל מייצרת יותר חשמל כדי לספק אף לו, ותוך רגע מגיע אליו, וא"כ אותו החשמל תחילה עובר בחוט הראשי, ובהגיעו סמוך לביתו מתפצל אליו, ונמצא שכשהפעיל את המוצר החשמלי בביתו לא יצר חשמל לבד, אלא יצר תוספת בצריכת החשמל, ובזה לא הוי מוליד גמור אלא תוספת מוליד ובזה נראה עיקר להקל וכבסמוך בעז"ה. דאף שיש חוט חשמלי אשר כלל לא עבר בו חשמל קודם לכן, וכעת יעבור בו (הוא חוט חשמל שבביתו), מ"מ זה כבר בואר שאין בזה איסור מוליד, כי מוליד הוא בעצם יצירת החשמל, וכאן החשמל לא יוצר לבדו, אלא רק התוסף יותר חשמל. ואה"נ לו יצוייר כי רק אדם אחד היה מחובר לחברת החשמל, ובביתו לא היה פועל שום מוצר חשמלי הצורך חשמל, אז אה"נ בעת שהיה מפעיל מוצר חשמלי, היה מוליד חשמל. משא"כ במציאות שיש מאות אלפי משתמשים בחשמל, אשר מגיע מאותה חברת חשמל, ובכל בית יש עשרות נקודות חשמל שונות שצורכות חשמל, א"כ לעולם כשמפעיל מוצר חשמלי גורם רק לתוספת צריכת חשמל, ולא למוליד חשמל, כי אפי' בביתו כשמפעיל מוצר חשמלי, ע"פ רובא דרובא יש בביתו כבר צריכת חשמל, ע"י המקרר שפועל, או נורה אחרת שדולקת בבית, וכיוצ"ב. שוב בדברי על כך עם מהנדס חשמל ירא שמים, אמר לי כי אין דברינו מדוייקים, כי אף במקרה שאף אדם אינו צורך חשמל, הגנרטור מייצר חשמל, והוא מתחלף בחום שמתחמם הגנרטור עצמו. ונמצא לפי"ז, שגם אם אף אחד אינו צורך חשמל, כשמפעיל מוצר חשמלי, אינו אלא מוסיף בצריכת החשמל, ולכן אינו מוליד חשמל אלא הוא תוספת מוליד.

דהנה המ"א (סימן תקיא ס"ק יא) על דברי הרמ"א ואסור לסחוף כוס מבושם על בגדים. כתב וז"ל, ואע"ג דמותר למלול עשבים כמ"ש סימן שכב ס"ה, דהתם ריחא מיהא איתא ואוסופי היא דקמוסיף (גמ'). ואין להביא ראיה מכאן דבגד שמריח כבר מותר ליתן עליו בשמים שיריח יותר, דשאני הכא שהריח הוא שם, רק שמוסיפו במלילתו שיצא הריח, משא"כ בבגד דמ"מ מוסיף ריח חדש. ומ"מ אתרוג שהיה מונח מעריו"ט על הבגד ונטלו, מותר להחזירו ביו"ט, דאינו מריח יותר בשביל כן (עס"י תרצח). עכ"ל. וסיום דבריו לכאורה קשה במה שכתב שאינו מוסיף ריח חדש, והרי המוחש לא יוכחש דמוסיף ומוסיף בבגד שלקחו מעיו"ט ומחזירו ביו"ט, וא"כ עברו כמה שעות. ומכח הא כתב בספר מערכי לב (זאב פרק ב אות ד) לבאר למ"א דכוונתו לומר, דאה"נ מוסיף ריח רק ריח חדש אינו מוסיף, ולפי"ז ס"ל למ"א דתוספת ריח מותרת, רק ריח חדש אסור. ומינה לנידו"ד לענין הגברת צריכת החשמל בעת שהזרם פועל, כי אין בכך איסור מוליד.

ודבריו קשים, דהרי המ"א כתב, ואין להביא ראיה מכאן דבגד שמריח כבר מותר ליתן עליו בשמים שיריח יותר. ע"כ. ופשטות דבריו מיירו על אותו בושם, דלא גילה שכוונתו בדוקא לבושם אחר. ויותר, דהרי רצה להוכיח להיתר, מהא דמותר למלול עשבים שהוא מוסיף ריח, והרי שם התוספת ריח הוא אותו הריח, ולא ריח חדש, ומהיכי תיתי ללמוד לענין ריח אחר. ועוד דלטעמיך היה למ"א לדחות כי אין להוכיח ממלילת עשבים, כיון ששם הוא אותו הריח, משא"כ הכא. ואילו המ"א דחה, דשאני הכא שהריח הוא שם, רק שמוסיפו במלילתו שיצא הריח, משא"כ בבגד דמ"מ מוסיף ריח חדש. ע"כ. וע"כ דכוונתו ריח חדש, היינו נוסף, וחדש היינו דלכן הוי מוליד, שהוליד דבר חדש. (אלא דעל כך יאמר הרב מערכי לב, כי כוונתו ריח חדש ממש). וכן מבואר כדברינו בספר חמד משה ובמ"ב, דהנה כתב החמד משה (ס"ק ג), ואסר לסחוף כוס מבושם על הבגדים משום דמוליד ריחא בהם, ומדרבנן אסור להוליד דבר חדש, דהוה כעושה דבר חדש, וכמ"א אפילו בגד שמריח כבר, אסור ליתן עליו כדי שיריח יותר. ומ"מ אתרוג שהיה מונח מעריו"ט על הבגד, ונטלו ממנו, מותר להחזירו, דאינו מריח יותר בשביל כך. ע"כ. וכ"כ המ"ב (ס"ק כו) על דברי הרמ"א שכתב, ואסור לסחוף כוס מבושם על הבגדים. כתב, ואפילו בגד שמריח כבר, אין ליתן עליו כדי שיריח יותר. ומ"מ אתרוג שהיה מונח מעיו"ט על הבגד ונטלו ממנו, מותר להחזירו, דאינו מריח יותר בשביל כך. עכ"ל. ומקורו מבואר בשעה"צ, דהוא מהמ"א. ולכאורה סותר עצמו מיניה וביה, דהרי הבגד מריח כיון שפעם הניח עליו כוס מבושם, וא"כ כשנותן עליו שוב כוס, הוא בדיוק כנותן אתרוג שוב לבגד. וע"כ כי שאני אתרוג שנשאר כל הזמן תוך הבגד, והוציאו מעריו"ט ומחזירו ביו"ט שעדיין לא יצא הריח, וא"כ לא מוסיף עליו. משא"כ בגד שעמד עליו כוס, לא שייך שיהיה הכוס עליו זמן כה רב עד שיבלע בכולו היטב. ודמי למרסס דאודורנט על בגד, שאפי' אחר הריסוס מיד, אם ישוב וירסס מוסיף לו עוד ריח. וזהו שסיים המ"ב דאינו מריח יותר בשביל כך.

ומדברי ספר ערוך השלחן (סימן תקיא סעיף יב) משמע יותר כהרב מערכי לב, דכתב, ואפילו היה בבגד ריח, אסור להוסיף, שהרי הריח אינו מעצמותו, וא"כ מוסיף בו ריח חדש [מ"א ס"ק יא] . אך אתרוג שמונח על הבגד ונטלו ממנו, מותר להחזירו, כיון שאינו מוסיף דבר חדש [שם] . עכ"ל. אך י"ל להפך, שדייק לכתוב הטעם שהרי הריח אינו מעצמותו. והרב מערכי לב יוצרך לפרש כוונתו כאן לריח חדש, שונה ממה שיש בבגד. וא"כ מה נתינת טעם יש בזה.

ד. ואולם מדברי הראשונים מבואר להקל בתוספת ריח, דהנה כתב רש"י שבת (כג ע"א ד"ה דקמוליד ריחא) וז"ל, שנכנס בחרס שלא היה בו ריח. ע"כ. וכתב לדייקו בספר מעליות בשבת (פרק יג) כי כל שנאסר הוא רק כיון שלא היה בו ריח, הא אם היה בו, אף שהוא רק מוסיף ריח שרי. ויוצא מבואר, כי ס"ל לרש"י שתוספת ריח מותרת. וכ"כ כל' זו האור זרוע (הל' יו"ט סימן שנ) וז"ל, ורב' אמר ע"ג כלי חרס נמי אסור, משום דקא מוליד ריחא, שנכנס בחרס שלא היה בו ריח ואסור מדרבנן. ע"כ. ומשפט זה שהוסיפו "שלא היה בו ריח" הוא מיותר ואינו נצרך לכאורה, וע"כ כנ"ל, דקמ"ל דתוספת ריח שרי. וכן ראיתי עוד שכ"כ בחידושי הרא"ה (שיטת הקדמונים הוצאת אורייתא ביצה) (כג ע"א ד"ה ומ"ש מהא דתנן וכו') הכא אולודי הוא דקמוליד ריחא, שנקלט הריח שבבשמים בבגדים שלא היה כל עיקר . ע"כ. וא"כ גם איהו סיים כי כל שנאסר הוא דוקא שלא היה כל עיקר ריח בבגד, הא אם היה, שרי, כיון שהוא תוספת ריח.

וע"ע בספר שו"ע הרב (סימן תקיא סעיף ז) דשם מפורשת דעתו להקל להוסיף ריח בבגד. וז"ל, ואם כבר היה מונח מין בושם זה על בגד זה, בענין שכבר נכנס ריח הבושם בבגד, מותר להניח עליו ביו"ט עוד ממין בושם זה, כדי להוסיף ריח בושם זה בבגד. אבל אסור להניח עליו מין בושם אחר, שהרי הוא מוליד ריח חדש בבגד ביו"ט. וכן דעת הגרש"ז אויירבך כי אין איסור מוליד בתוספת זרם וכפי שהביאו מו"ר בשו"ת יבי"א (ח"א סימן יט אות יח), ואף איהו ס"ל הכי, ועוד בשו"ת יבי"א (ח"א סימן כא אות כג). ושב והניף את ידו להקל בהא מפי ספרים וסופרים, בספרו הליכות עולם (ח"ד תצוה לא) והתיר להפעיל מכשיר ביבי סיטר מער"ש שיפעל בשבת. ודברי הגרש"ז אויירבך נמצאים בספרו שו"ת מנחת שלמה (ח"א סימן ט אות ב). ועוד הביאו באינצקלופדיה תלמודית (כרך יח דף תרנ הערה 6) שכ"כ בספר שש"כ (פל"ד סכ"ח), ועוד (פל"ח אות לא). [וראיתי בתיקונים לשש"כ הנדמ"ח, שהוסיף עוד לחזק דבריו שם] . וכן ראיתי בשו"ת באר משה (ח"א סימן יז אות ז) דכתב להשען על כך לעת הצורך מאוד. ושב וכ"כ בח"ו (קונטרס האלקטריק סימן יד), ד"ה ועוד. וכ"כ עוד שם (באות ג). וכ"כ בשם הגרש"ז אויירבך בשו"ת ציץ אליעזר (ח"ז סי"א אות א). ועוד כ"כ הבאר משה (שם אות יד). שוב ראיתי שכ"כ בספר מנוחת אהבה (ח"א סימן כד הערה 22) דאין איסור מוליד בתוספת חשמל, ושב והניף ידו (הערה 26), שוב ראיתי כי (הערה 32) הפך הקערה, וסיים שם, כי נראה לי עיקר שאסור להגביר זרם החשמל, וסותר עצמו. וכ"כ שוב (הערה 34), ועוד (בהערה 41) ושוב (בהערה 44) כתב שכן עיקר, ודבריו צ"ע, ובפרט שלא ביאר שום טעם לאסור. ובספר מערכי לב הנ"ל (פרק ב אותיות ד,ו) ס"ל להקל, דאין איסור מוליד בתוספת צריכת חשמל, שכן למד במ"א, ושכן דעת הגר"ז, וכנ"ל. וכן ראיתי שהביא עוד בספר מעליות בשבת (פרק יג) דכ"כ החיי אדם (כלל צג סעיף יג) וז"ל, אסור ליתן בשמים על הבגד כדי שיקלוט הריח, משום דמוליד ריח, והוי כתיקון מנא. אבל אם כבר היה מריח מותר, אע"ג שמוסיף ריח קצת . ע"כ. וכן היא מסקנת הרב מעליות בשבת שם.

וחזי הוית לשו"ת בית יצחק (יו"ד ח"ב במפתחות לסי' לא) דגילה דעתו בענין זה, (ופלא, שלא ראיתי שהבחינו בכך הפוסקים, והלא שם הוא מקור דין מוליד בחשמל, דהוא הראשון שחידש זאת, וממנו בא כל הדיון ההלכתי בזה). כי אחר שכתב לאסור החשמל מדין מוליד, שוב דיבר אודות עגלה חשמלית שאסור ליסוע עליה בשבת מכמה טעמי, והוסיף וז"ל, וגם יש לחדש, דע"י ריבוי המשא, מוכרח מנהל העגלה להרבות ג"כ כח העלעקטרי, היינו לקרב כח העלקעקטרי בהמכונה שיש לו בקרון להזרם העלעקטרי, וכשישראל יושב בעגלה הוא מרבה בשבילו, וזה אסור, כמבואר בשו"ע או"ח סימן שכה סעיף יא. עכ"ל. ומפורש כי דעתו דאסור אף להרבות בזרם החשמל, והרי ביאר שיחתו קודם כי ס"ל דהאיסור בחיבור החשמל הוא מוליד, ונמצא דס"ל דאף להרבות במוליד אסור.

[ואולם מש"כ באינצקלופדיה תלמודית (כרך יח עמ' תרנ הערה 11), ושוב (בעמ' תרצה הערה 24) כי בשו"ת מנחת יצחק (ח"ג סימן ס), ועוד לו (ח"ז ס"ס כא ד"ה ועוד), ובספר ברית עולם (מכבה ומבעיר ס"ב עמ' 98) כתבו לאסור תוספת זרם. זה אינו, כי שם שניהם סברו שיש אש בחשמל, וכשם שחשבו כל הפוסקים עד שבא הרב ציץ אליעזר (ח"א סימן כ) וסתר זאת. וכן הגרש"ז אויירבך, וכדלקמן (אות ו). ולפי"ז שם באנציקלופדיה תלמודית נמצא דאין מי שאוסר תוספת זרם מצד מוליד, ומ"מ ע"פ המבואר היא מח'.] וכן דעת הגרי"ש אלישיב לאסור תוספת מוליד, כמובא מכתבו בס"ס קצות השבת לאסור הפנית המאוורר לצדדים ע"י הכפתור. וכן מובא שם בשם הגר"ש וואזנר, ולא הוכיחו דבריהם, ועע"ש. וכפי שהובאו תורף דבריהם בראש אמיר. וכן ראיתי לשו"ת באר משה (ח"ו קונטרס האלקטריק סימן ז אות יט) דאסר תוספת החשמל, ואיהו ס"ל דחשמל הוי איסור דרבנן, כמבואר שם לעיל (בסימן ד אות ה). וכ"כ בח"ו (קונטרס האלקטריק סימן טז אות ג). (ושם תמה על הגרש"ז אויירבך שהתיר לסובב כפתור הטרמוסטת במקרר, כי לא ביאר טעמו, ושלא נקבלו. ותמהתי על עצמי כי כן עשה גם הגר"מ שטרן, שלא ביאר טעמו ואסר, ואף שכתב כמה פעמים דחשמל אסור מדרבנן, מ"מ לא ראיתי שפירש איזה איסור, ולמבואר הוי איסור מוליד, ובזה בודאי שיש מקום לומר שלא שייך מוליד בתוספת, וא"כ לטעמיה שכתב כי מאחר והגרש"ז אויירבך לא פירש טעמו להיתר ולכן לא נקבלו, אף אנו נאמר כי אין לנו לקבל חומרתו, בלא לפרש טעמו. וגם סותר עצמו וכמובא לעיל (בריש אות טו)). וע"ע לקמן (ריש אות כז), מש"כ בזה.

ומעתה, אחר שראינו דהוי מח' במילתא דרבנן יש להקל. בפרט שמלבד כן יש לכל הספיקות דלקמן (אות יז), לגבי עצם איסור מוליד בחשמל. וע"כ נראה ברור, דאין איסור בתוספת חשמל בשבת. (ומצד איסור בונה, ע' לקמן אות כ והלאה).

ועוד נלע"ד להעיר, דמאחר וברור שכל הדיון באיסורים הוא רק בדברים שאנו יכולים לחוש אותם, ולא ע"י כלי מדידה וכיוצ"ב. (דא"כ נאסור אף לנשום כיון שיש חיידקים הנראים במקרוסקופ וכיוצ"ב). וכדיבואר לקמן בעז"ה (אות ו) בשם הפוסקים, והוא ברור. א"כ אף לשיטות דס"ל דיש איסור מוליד בתוספת זרם, כל שיש לדון הוא רק כשהתוספת זרם היא משמעותית, שאם אדם יקבל מכת חשמל מהזרם ללא התוספת, או עם התוספת, יוכל להבחין ביניהם. אך בתוספת פורתא, כל כה"ג שרי. (ואף שברור שהאוסרים לא חילקו בכך, מ"מ החילוק נלע"ד נכון ואמיתי).

תוכן העניינים

שו"ת נחלת לוי - חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה