אור ברסלב
שו"ת נחלת לוי - חלק ב כלי שמלאכתו לאיסור והיתר › סכין של מילה]

שו"ת נחלת לוי - חלק ב

כלי שמלאכתו לאיסור והיתר · סכין של מילה]

כלי שמלאכתו לאיסור והיתר

ט. עוד קשה מדין סכין של מילה שכתבו מרן (סעיף א) דהוי מוקצה מחמת חסרון כיס. ולכאורה הוי כלי שמלאכתו להיתר, כיון שמילה בשבת הוי היתר גמור, וסכין זה עומד רק למילה של היתר. ואף את"ל דהוא עומד אף למול מילה שלא בזמנה, וא"כ כלפי זה בשבת הוי מלאכתו לאיסור. מ"מ לכל היותר הוי כלי שמלאכתו לאיסור והיתר, ורובא להיתר ובזה פשוט דינו דחשיב כלי שמלאכתו להיתר, וכמבואר במ"א (ס"ק ט) בשם השלטי גיבורים (פרק יז דף מח ע"א אות ב) והכנה"ג. וכ"כ הא"ר (ס"ק ד), וכ"כ הפמ"ג (סימן שח א"א ס"ק ט), ועוד במשב"ז (ר"ס שח ד"ה וכלי שמלאכתו), ורק דהוכיח מהרשב"א (שבת קכג ע"א ד"ה הא דתנן) ע"ש כי כשרובו עומד לאיסור חשיב כלי שמלאכתו לאיסור. וכ"כ ג"כ מדנפשיה הרב גדולות אלישע (ס"ק יט) להוכיח מהרשב"א, והוכיח עוד מהרא"ש בתשובה (כלל כב סימן ח), והביאו הב"י (ר"ס שח דף סג ע"ב ד"ה כתב הרא"ש בתשובה). ודלא כרב חיי אדם (כלל סו סעיף ג), וקצוש"ע (סימן פח סעיף ח), דס"ל דכיון דמשתמש בו גם להיתר אף באופן ששימוש זה הוא מועט ורובו עומד לאיסור, מ"מ לא הקצה דעתו ממנו ושרי. (אך סיים שם הרב גדולות אלישע דבעירו נוהגים להקל, ויש להם ע"מ שיסמוכו. וכוונתו דידחקו בפירוש הראשונים הנ"ל ע"ש). וכן ראיתי עוד למהרש"ם בדע"ת (סעיף ד) דפסק כי אזלינן בתר רובא, והביא כן מפי ספרים. וכ"פ בספר מנוחת אהבה (פרק יב סעיף יג), וע"ע בספר שבתותי תשמורו (פרק כה סעיף ו), וכ"כ המ"ב (ס"ק כ, וס"ק קפז ודו"ק), וע"ע בביה"ל (ס"ג ד"ה קרדום), דכלי שמיועד למלאכת איסור והיתר, אף שרוב תשמישו לאיסור, שרי לטלטלו. וכל שנאסר ברובו לאיסור, הוא באופן שהכלי אינו מיועד למלאכת ההיתר, אלא בדרך עראי משתמשים בו להיתר. עכת"ד. וכן מבואר להקל בכה"ג בספר בני ציון ליכטמן (סימן שח ס"ק עד) ע"ש. וע"ע למו"ר בספרו הליכות עולם (ח"ג מקץ סעיף ד) דעמד על מדוכה זו, ע"ש ובשו"ת משנה הלכות (חט"ו סימן קו). וע"ע בזה (בריש סימן כו). וא"כ יוצא, דכלי מילה הוו מלאכתם להיתר, כיון דרוב תשמישם הוא להיתר, וא"כ קשיא טובא מדוע סכין של מילה הוי מוקצה מחמת חסרון כיס.

שוב אחר ההתבוננות נראה דסכין של מילה חשיב רוב מלאכתו לאיסור, שהרי אין לו סכין מילה המיוחדת לשבת, ונמצא שרוב השימוש בו הוא בימי החול. ואלו המילות אשר נעשות בימי החול הם מלאכות של איסור לעשותם בשבת, שהרי מילה דחויה אינה דוחה שבת (סימן שלא ס"ד), ונמצא שרוב מלאכת הסכין משמשת למלאכת איסור. ואולם עדיין אין בכך לישב, והוא ע"פ הביה"ל הנ"ל, דאף במלאכת היתר מועטת אך תכלית הכלי מיועד לכך, ואינו שימוש עראי, שפיר הוי מלאכת היתר. ועוד ע"פ דברי מו"ר בהליכות עולם (הנ"ל), דפסק כי המקלים י"ל ע"מ שיסמוכו אף ברובו איסור להחשיבו ככלי שמלאכתו להיתר, והוא בהשען על הארחות חיים (הל' שבת סימן שסח) והתוס' שבת (לה ע"ב ד"ה והתניא), בדעת רש"י. [וכנראה מה שלא סמך על כך בשופי, כי דבריהם נסתרים מן המשנה (דף קכב ע"ב) דקורנס וקרדום הוו כלים שמלאכתם לאיסור, ולטעמייהו הו"ל למשרי אף בהא, כיון שפעמים משתמשים בהם להיתר. וכיון שאיננו מבינים את חידושם של הארחות חיים ורש"י, שוב א"א לדמות מילתא ולהקל על פיהם. ברם ע' בב"י (סוף סימן שח) דמפורש בו דהיתר טלטול שופר הוא רק לצורך גופו ומקומו, כדין כלי שמלאכתו לאיסור, אף דחזי לתת לתינוק לגמע. וזה להדיא נגד הארחות חיים והתוס' הנ"ל, וכן פסק גם הרמ"א (סימן שח סס"ד), וא"כ לדידן העיקר לאסור בזה. והגדולות אלישע שכתב דהמקלים יש להם על מה שיסמוכו, הוא כי נהגו כן בבגדאד, ולמנהג שפיר הוי סמך, משא"כ כאן בא"י. שוב ראיתי שכן הוא בתוספתא (שבת פט"ו הט"ו), וכמש"כ במנחת ביכורים שם.]

ואף את"ל דמילה דחויה היא אצל שבת ולא הותרה, ע' בזה בספר לוית חן (סימן לח), דהוא מח' הפוסקים, וע"ע בספר הליכות עולם (ח"ג מקץ אות ז), וע"ע בספר מנוח"א (ח"א סימן כא הע' 26) דהוכיח כי דעת מרן דמילה דחויה ע"ש. וא"כ סכין של מילה הוי מלאכתה לאיסור אף במל בהיתר בשבת. אך זה אינו, דאף לצד דמילה דחויה בשבת, מ"מ הוי מלאכתה להיתר, דאף שהיא דחויה, מ"מ מותרת.

וי"ל דע"כ לומר מכח הנ"ל, דסכין של מילה הוי מלאכתה לאיסור, כיון שחיתוך בשר המילה הוא מלאכת איסור, (וכמבואר בב"י סימן שלא (סעיף ג), ובסוף הסימן), ואף שהותר לו בשבת חיתוך זה, מ"מ הוי מלאכת איסור, וכ"כ כיוצ"ב בשו"ת תפלה למשה (ח"א סימן יז סוף אות ד) בענין אחר ע"ש. וכן ראיתי דכתב הפמ"ג (סימן שח משב"ז ס"ק ב) דסכין של מילה הוי כלי שמלאכתו לאיסור, וכ"כ התו"ש (סימן שי ס"ק יג), וכן מבואר בספר שמירת שבת כהלכתה (פרק כ הערה מח) ע"ש. וע"ע בשו"ת אור לציון (ח"ב סימן כו הערה ב, והודות מש"כ שם לענין סכין שחיטה ביו"ט, ע' בספר שש"כ פרק כ הערה מח, דברים יפים). שוב ראיתי שכ"כ לבאר בספר שלמי יהודה (פתיחה הערה ג) דהמלאכה היא לאיסור, רק דהמצוה דוחה שבת ועע"ש, וע"ע בספר טל תחיה (עמ' רלט) בזה. וע"ע לקמן (בסימן כו אות ג) מש"כ בזה. ושוב ראיתי לספר ברכת השבת (הל' מוקצה סעיף ד) דג"כ כתב כנ"ל, דהוי מלאכתו לאיסור, כיון שחיתוך בשר הוי איסור. והביא שכ"כ הגר"א יו"ד סימן רסו וז"ל, ובאמת מוקצה הוא (האיזמל), אלא שמותר, משום צורך מצוה. ועע"ש בדבריו.

תוכן העניינים

שו"ת נחלת לוי - חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה