אור ברסלב
שו"ת נחלת לוי - חלק ב השלכת המפה החד פעמית עם הלכלוך › לטלטל טבלא שיש עליה קליפות ע"י פת, האם שרי להניח פת לאחר הקליפות

שו"ת נחלת לוי - חלק ב

השלכת המפה החד פעמית עם הלכלוך · לטלטל טבלא שיש עליה קליפות ע"י פת, האם שרי להניח פת לאחר הקליפות

היתר טלטול הטבלא הוא משום ביטול]

ו. אחר שבואר כי מותר לטלטל את הטבלא עם הקליפות, דוקא כשיש פת ע"ג, ולא מאכל בהמה. נבוא לבאר האם שרי להניח פת לאחר שהצטברו הקליפות, או דוקא שתונח הפת קודם. והנה פסק מרן (סימן שח סעיף כז) וז"ל, ואם יש פת על השלחן, מותר להגביה הטבלא ולטלטלה עם הקליפים שאינם מאכל בהמה, שהם בטלים אגב הפת. עכ"ל. ובלשונו מבואר, דכל דשרי לטלטל ע"י פת, הוא רק כשיש כבר פת, אבל אסור להניח לכתחילה פת ולטלטל. והטעם נראה, כיון דכל היכא דאפשר לנער מנערינן, רק שכאן בפת התירו לטלטל אע"ג דאפשר לנער, כיון שהיתר פת פועל מדין מחודש של ביטול שהקליפות בטלים לפת, וכנ"ל בתשובת הרא"ש שהוא מקור דין השו"ע הנ"ל, ואין ההיתר כאן מדין טלטול מן הצד, ולכן כאן א"צ לנער, אך כ"ז הותר רק בשיש כבר פת, אבל כשאין פת עדיף לנער. וכן מפורש ברא"ש ביצה (פ"ב סימן טו) והביאו הב"י לקמן בסמוך (דף סו סוע"א ד"ה גרסינן) וז"ל, מטלטלין להו אגב ריפתא, פירש ריב"א, כשאוכל הפרי, זורק הגרעינין בפיו לתוך הסל שהלחם בו, אבל להניח לחם עליהו כדי לטלטל, אסור, דלא התירו ככר ותינוק אלא למת בלבד. עכ"ל. ומפורש דאסור להניח לכתחילה.

ואולם המ"א (ס"ק נא) הביא לתשובת הרא"ש הנ"ל, ודייק ממנו, דמותר לכתחילה להניח אצל הקליפות ככר או תינוק. וכ"כ בספר ערוה"ש (סעיף נה). ועוד כתב המ"א דהרא"ש ביצה (פ"ב סימן טו) כתב לאסור להניח לכתחילה, ושהרמב"ן והר"ן ס"ל להתיר לכתחילה. ע"ש. [ואומנם בפשטות כוונת המ"א לומר כן בדעת מרן, דכיון דמרן נשען על תשובת הרא"ש, א"כ ס"ל דשרי לכתחילה. אך אין מכאן הכרח שכן לומד המ"א בדעת מרן, דהרי בשו"ע כתב להפך, וא"כ י"ל דהמ"א כותב כן להבנתו בתשובת הרא"ש, ואינו אומר כן בדעת מרן. ואולם המ"ב (ס"ק קטז) כתב על דברי מרן, דאפשר דאפי' לכתחילה שרי, ומקורו הוא מהמ"א, וא"כ חפץ לומר כן בדעת מרן. אך יותר נראה דמש"כ "אפשר", הוא כיון שלא ברירא ליה כמאן הלכתא, האם כרמב"ן והר"ן והרא"ש בפסקיו, או כרא"ש בתשובה, ואין כוונתו לומר כן במרן.]

ז. ולכאורה מ"ש המ"א לדייק את תשובת הרא"ש, דס"ל להתיר להניח לכתחילה, צ"ע מנין דייק כן. וע' בלבושי שרד (ס"ק סו) דביאר כי המ"א דייק כן, כיון שהרא"ש דימה היתר ביטול הקליפות לפת, לדין טלטול מת ע"י כיכר ותינוק, ובהיתר טלטול ע"י ככר ותינוק שרי לכתחילה לקחת פת ולטלטל מת, וא"כ בוודאי כוונת הרא"ש דה"ה לענין טלטול קליפות ע"י פת. עכת"ד. ולכאורה דבריו קשים, דהלא הרא"ש כתב להפך, לחלק בין היתר טלטול מת ע"י ככר, לנידו"ד לטלטל קליפות ע"י פת, דכאן בדין קליפות ההיתר פועל מדין אחר, והוא מצד דהקליפות בטלים ביחס לפת, ולא מדין טלטול אגב פת, ובזה ישב הרא"ש קושיתו דהלא לא אמרו טלטול ע"י ככר ותינוק אלא למת בלבד. ואם כוונת הלבו"ש היא לומר, דכיון שהוקשה לרא"ש דלא אמרו ככר אלא למת, ומתרץ דכאן הוא היתר אחר מצד ביטול, אלמא דפשטות דבריו שאינם מחולקים לענין ההיתר ובשניהם שרי לכתחילה, רק שההיתר שלהם שונה. יקשה על כך, דכ"ז שייך אילו היה לפנינו רק את תשובת הרא"ש, אך מאחר ובפסקיו (בפ"ב דמסכת ביצה) כתב להדיא לאסור לכתחילה, א"כ ממילא אין ההכרח הנ"ל ושפיר נאמר כי ס"ל לרא"ש לאסור לכתחילה, וכמבואר בפסקיו, ולא נעשה את הרא"ש כחוזר בו. ובאמת דהמחצה"ש (ס"ק נא) ביאר אחרת מנין המ"א דייק מתשובת הרא"ש דשרי לכתחילה, דהרי הרא"ש הקשה דלא אמרו ככר אלא למת וא"כ כיצד הותר לטלטל קליפין ע"י פת, ואם הוי ס"ל דשרי לכתחילה, הו"ל לרא"ש לתרץ דשאני הכא שהותר רק ביש ככר, אך אפשר לתת פת לכתחילה, ובזה שונה כאן מדין מת שהותר ע"י ככר, וכמש"כ באמת הרא"ש בפסקיו לישב קושיא זו, ומתוך שהוצרך לתירוצו בתשובה, מצד דכאן פועל ע"י ביטול, אלמא דס"ל דשרי אף לכתחילה. וכ"כ לפרש את דברי המ"א בנתיב חיים (שעל דף השו"ע), וכ"כ בספר פתח הדביר (סימן רסב ס"ק א ד"ה גם), וכ"כ ג"כ בספר מלבושי שבת (סימן שח סעיף כז).

ומ"מ מרן השו"ע דלמד ברא"ש שאוסר לכתחילה (וכנ"ל אות ו), ס"ל דאי משום הא לא איריא, דשפיר אפשר לומר דס"ל לרא"ש בתשובה לאסור לכתחילה, ולא תירץ לחלק בין לכתחילה לדין בדיעבד, מפני שאין נראה לו תירוץ זה. ויותר נראה לומר דאה"נ נראה לו תירוץ זה, אך רק בצירוף מש"כ בשו"ת מטעם ביטול, ובזה נרוויח שהרא"ש לא יסתור עצמו מהתשובה לפסקיו. וכן נראה לענ"ד כי כך לומד מרן ברא"ש, דמש"כ בפסקיו, כוונתו בצירוף מש"כ בתשובה, דהוא מצד ביטול. דהרי הב"י הביא גם למש"כ בתשובה, וגם למש"כ בפסקיו, ולא העיר דפליגי, ובפשטות נראה דדעת הב"י כשניהם דע' שם בב"י.

ואיך שלא יהיה, גם את"ל דמרן ס"ל כי הרא"ש סותר עצמו, מ"מ תפס עיקר את דבריו בתשובה, וכמבואר בלשונו (סעיף כז) "שהם בטלים אגב הפת", והוא ע"פ תשובת הרא"ש. וגם תפס דכל דשרי הוא רק ביש פת, אבל לתת לכתחילה אסור, וכנ"ל.

ח. ואומנם רבים הם המתירים להניח לכתחילה פת לאחר שיש קליפות ולטלטל הטבלא ע"י כך, דכן דעת המ"א (ס"ק נא, וכמו שלמדו בו רבים מהפוסקים הנזכרים לקמן בסמוך, ומהם הפמ"ג, הח"א, המ"ב) וכ"כ הפמ"ג (א"א ס"ק נא), וכ"כ להתיר הט"ז (סימן שי ס"ק ח), וכ"כ בספר קני מנורה (ס"ק נא, והובא לעיל תירוצו בישוב סתירת הרא"ש), וכ"כ הרב ח"א (כלל סז סס"ו), וכ"כ בספר מנחת שבת (סימן פט ס"ק יח), ובספר טהרת השלחן (הובא דבריו בילקוט מפרשים בהוצאת שו"ע הדרת ירושלים), וכ"כ מ"ב (ס"ק קטז) בדרך אפשר להתיר. וכ"כ בספר זית רענן בסביב לשלחנך (סימן שח סעיף כז) להשען על המ"א להתיר, והוכיח שכן דעת הרב שתילי זיתים דבסימן שי (ס"ק ל) העתיק את הט"ז הנ"ל.

מ"מ אין לנו אלא דעת מרן, וכן מדויק בדברי הטהרת השלחן כאן דכתב על דברי מרן, ואם יש פת על השלחן וז"ל, להט"ז ס"ס שי מותר להניח עליו פת בשבת כדי לטלטל ע"י ע"ש. עכ"ל. ומבואר דלומד במרן לאסור וכדברינו. וכ"כ בספר שבתותי תשמורו (פרק כו הל' ז) והוכיח כן בדעת מרן, דהרי המ"א (סס"ק נא) כתב כי דברי הב"י צ"ע, ואומנם התו"ש (ס"ק עז) כתב כי זו ט"ס במ"א, וצריך לגרוס בו ודבריהם (של הרמב"ן והר"ן) צ"ע. [וכ"כ הלבו"ש (ס"ק סז), וכ"כ בספר הלכה ברורה (ס"ק יח) בשם המ"א, הביאוהו בהגהות והערות שבהוצאת הדרת ירושלים (ס"ק סז), וכן כתב הבגדי ישע כאן, וכ"כ המלבושי שבת כאן] . אולם המחצה"ש כתב דאין לשנות הגירסא במ"א, אלא דהוקשה למ"א על הב"י דמשמע דס"ל לב"י בתשובת הרא"ש דשרי לטלטל המפה רק בשיש עליה פת, אבל אסור לתת לכתחילה, דאם שרי לכתחילה לדעת הרא"ש, א"כ מדוע הסמ"ג כתב את היתר הקליפות רק בניעור, ולא השמיענו ע"י נתינה לכתחילה. וע"כ כיון שהב"י משווה בין דעת הסמ"ג לתשובת הרא"ש, דלומד הב"י דשרי רק בשיש פת, ולכן הסמ"ג שביארו הב"י דמיירי שאין על השלחן פת, לא כתב את היתר נתינת פת. וכן ראינו עוד דכ"כ כמחצה"ש בספר פתח הדביר (סימן רסב ס"ק א ד"ה גם).

א"כ נמצא כי דעת מרן לאסור לכתחילה להניח פת, וכן פסק שם בספר שבתותי תשמורו, וזה חיזוק לדברינו, וכן פסק לאסור נתינה לכתחילה בספר ערוך השלחן (סימן שח סעיף נב).

ונמצא א"כ, שמותר לטלטל מפה חד פעמית שיש ע"ג קליפות המוקצות, ע"י שמונח ע"ג המפה גם פת. וכן ראיתי דבשו"ת שם ושארית ישראל (בקונטרס השבת) ועוד לו (בריש הספר אות ב) כתב היתר זה. אך כשמונח ע"ג מאכל בהמה, או פירורים, אסור לטלטל לאת המפה. וכ"ז בתנאי שהפת הונחה קודם הקליפות, אך אסור להניח פת לאחר שהקליפות נמצאות כבר על המפה כדי לטלטלה. אך עדיין יש להקל אף בזה והוא ע"פ דברינו לקמן (אותיות יז,יח) דעצם ניקוי השלחן נחשב לצורך מקומו, א"כ שפיר דמי לטלטל את המפה החד פעמית ולזורקה לאשפה, אף אם מונחים ע"ג רק קליפות האסורות. ע"ש. וע"ע לקמן (אות יט) בזה.

תוכן העניינים

שו"ת נחלת לוי - חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה