אור ברסלב
שו"ת נחלת לוי - חלק ב השלכת המפה החד פעמית עם הלכלוך › היתר טלטול הטבלא הוא משום ביטול]

שו"ת נחלת לוי - חלק ב

השלכת המפה החד פעמית עם הלכלוך · היתר טלטול הטבלא הוא משום ביטול]

טלטול קליפות ע"י פירורים ומאכל בהמה]

ד. איברא דאחר העיון נראה דזה אינו, דהלא המ"א (ס"ק נא) הקשה על מרן שהתיר לטלטל את הטבלא עם קליפין כשיש שם פת. והלא לא אמרו כיכר או תינוק אלא למת בלבד, וכמבואר בשו"ע (סימן שיא סעיף ה) וכל מקום שהתירו לטלטל ע"י כיכר ביארו, דדוקא מת שהוא מוקצה מחמת גופו אסור ע"י כיכר, אבל בדבר שאינו מוקצה מחמת גופו, יש את ההיתר של ככר. [וכדכתב הב"י (דף סג ע"ב ד"ה כתב הרא"ש), לבאר את היתר של ככר או תינוק בדבר שמלאכתו לאיסור. ועוד בב"י (דף סו ע"א ד"ה גרעיני), לגבי גרעיני תמרה דחזו למאכל בהמה, ולכן בטלים לפת, ושונה ממת שהוא מוקצה מחמת גופו. וע"ע בב"י (דף סז ע"א ד"ה אף על פי) לגבי דין גרף של רעי, וכנ"ל.] וא"כ היכי שרי הכא לטלטל קליפים ע"י ככר, והלא קליפין הוו מוקצה מחמת גופו. וע"ע בט"ז (סימן שיא ס"ק ה) במה שמישב סתירה אחרת במרן, דעפ"ז עוד מתחזקת קושיא זו. וכ"כ המחצה"ש (סימן שח ס"ק סא), ע"ש. ובאר המ"א, כי בתשובת הרא"ש (כלל כב סימן ח ד"ה המין הרביעי), שהוא מקור דינו של מרן לסעיף זה, וכמבואר בב"י, מתורצת קושיא זו, והוא דכתב הרא"ש דשאני הכא דהקליפות בטלות לפת. ע"כ. ומבואר, כי היתר טלטול קליפות כאן שונה מכל היתר טלטול ע"י ככר או תינוק שבמקומות אחרים. כי כאן הוא פועל מדין ביטול, ולכן כאן שרי אף דבר שהוא מוקצה מחמת גופו. עכת"ד. וגם מרן בב"י העתיק את אלו דברי הרא"ש. ולפי"ז יצא, כי דוקא פת שהיא חשובה ביחס לקליפות שאין להם שום חשיבות. אבל פירורים שאינם חשובים כ"כ, אינם מבטלים לקליפות.

ה. ועוד י"ל, כי דוקא ע"י פת הותר כאן, שאין זורקים לו אח"כ, אבל פירורין שנזרקים אח"כ, אין להם חשיבות והקליפות אינם בטלים לגביהם. ודבר זה מבואר עוד בסימן שי (סעיפים ח,ט), דכלי שיש עליו היתר ואיסור, וההיתר חשוב יותר, שרי לטלטל את הכלי, אך רק היכא דא"א לנער. וא"כ אף שההיתר חשיב טפי, לא סגי בזה כדי להתיר טלטול. ועוד דכל שהותר הוא רק כשא"א לנער, וכאן התיר מרן לגמרי בלא נעור. וע"כ כנ"ל, דשאני הכא, דהוא מדין ביטול, וכמבואר בתשובת הרא"ש, וכמבוארת תשובה זו בב"י (סימן שח סעיף כז) והוא מקור דינו של מרן לסעיף זה, וכ"כ מרן בשו"ע (סעיף כז) וז"ל, ואם יש פת על השלחן, מותר להגביה הטבלא ולטלטלה עם הקליפים שאינם מאכל בהמה, שהם בטלים אגב הפת. עכ"ל. וכ"כ כדברינו ממש בספר שבילי דוד (סימן שח ס"ק נא) על דברי המ"א, דטעם היתר טלטול כאן הוא כיון שהן בטלין לגבי פת. וז"ל, ואף דגבי מחתה לקמן (סימן שי ס"ח) ג"כ דוקא דדבר המותר חשיב יותר מהאיסור, (כלומר שם אע"ג שההיתר הוא חשוב מהאיסור, בכל אופן הצריכו היכא דיכול לנער שינער). י"ל, דעכ"פ לא נבטל ההיתר, משא"כ בזה נתבטל לגבי האיסור. ולפי"ז דווקא לגבי פת. עכ"ל. וכן כתב גם בספר שבתותי תשמורו (ח"א פרק כו הל' ז הערה י, ובהערה יג) דהביא לבא"ח הנ"ל דכתב כי דוקא פת בעינן ולא פירורין, וביארו ע"פ הנ"ל, דטעם היתר מרן הוא מצד ביטול, וזה שייך רק בפת. וכ"כ להתיר לטלטל הטבלא ע"י פת בתנאי שיש בפת שיעור כזית בספר מנוחת אהבה (ח"ב עמ' שסד), דלא שייך ביטול בפירורים. וכ"כ כלשון מרן מצד "ביטול" כמה פוסקים, ומהם שו"ע הרב (סימן שח סעיף סא), ובספר ערוך השלחן (סימן שח סעיף נב) וז"ל, ואם יש פת על השלחן, מותר להגביה הטבלא כולה ולטלטלה עם הקליפים, מפני שהם בטלים אגב הפת. ולכן, אע"ג דבסי' שט יתבאר דבבסיס לאיסור ולהיתר, לא התירו טלטול להדיא כשיכול לנער, ע"ש. מ"מ בכאן התירו, מפני שהם בטלים להפת. עכ"ל. וכ"כ בספר קצות השלחן (ח"ד סימן קא ס"ד). ועוד. ומעתה, אע"ג דאיכא הכא כמה ס"ס, וכנ"ל, מ"מ כל הני ס"ס, הם ס"ס נגד מרן, דמרן אסר כאן לטלטל הקליפות ע"י הטבלא, אא"כ יש בהם פת, ולא פירורים. ואולם יש כאן עוד צדדים בדעת מרן, ולא רציתי להעלימם מעיני המעיין, דהנה הרב קני מנורה (ס"ק נא) הקשה על המ"א, כי ע"פ דבריו, הרא"ש נסתר מפסקיו, לתשובה. וגם מתשובת הרא"ש שבב"י בשם ר"ת. ותירץ, אבל אפשר לחלק, דבתשובה מיירי לטלטל ע"י הטבלא, ולכן הקליפין בטלין לגמרי לפת. משא"כ בפסקיו, מיירי שמניח לקליפות על הפת ומטלטל, ואז הפת נעשית מעין בסיס להן, ואין כאן ביטול. ע"כ. ולפי"ז יצא, דטעם ביטול, וטעם שמניח פת בתחילה, עומדים כ"א בפנ"ע, ולא כדברינו. ולפי"ז יצא, דאף למרן יהיה מותר לטלטל ע"י פירורים קליפות, בתנאי שמניח פירורים תחילה, ואז אפשר להשען על טעם פסקי הרא"ש. אך ל' הרא"ש בפסקיו מבואר דאינו כן, דכתב וז"ל, דוקא לזורקו בפיו כשאוכלם לתוך הסל שהלחם בו. ע"כ. אלמא, דהצריך לתוך הסל, ולא על הלחם.

וע"ע בספר תורת שבת (ס"ק מו) דביאר למרן שהתיר ע"י פת לטלטל, אע"ג דמבואר בסימן שי (ס"ח) דבצריך למחתה, עליו לנער תחילה לאפרה ולעצים שע"ג. ותירץ, דהמחבר עשה פשרה ע"י פת, כיון די"ל, דהקליפין בטלין לשולחן. והביא ראיות לכך. עכת"ד. ולפי"ז שרי ע"י פירורים ג"כ ע"פ ראיותינו הנ"ל (בריש ס"ק ב) דכל היכא דשרי ע"י ככר, ה"ה דשרי ע"י מאכל בהמה. אך דבריו לכאורה קשים להולמן, דבב"י ביאר כי מקורו הוא מהרא"ש בתשובה, ושם מבואר כמ"א, דהוא מדין ביטול.

וע"ע בספר יד יוסף יוזפא ברביד הזהב (סימן שח ס"ק טז, דף ע רע"ב) דישב הסתירה ברא"ש, דבתשובה שרי להניח לכתחילה, ובפסקים אסר, כי בתשובה מיירי בגרעיני תמרה, שהן רכין ונאכלין בשאר מקומות לבהמה, ולכן קל דינם. משא"כ בפסקים מיירי בגרעינים שאינם נאכלים בשום מקום לבהמה, ולכן חמור דינם, ואסור להניחם לכתחילה. ע"כ. אך ביאור זה לא יכון לדעת מרן, ע"פ ביאורו של הרב יד יוסף גופיה לעיל בריש הס"ק, כי דעת השו"ע דרק קלפין שאינם נאכלים בשום מקום שייך בהם הסברא שבטל לפת, משא"כ כשנאכלים ע"ש. וע' לעיל (סוף אות ג) ישוב לסתירה שמתשובת הרא"ש לפסקיו.

וע"ע בב"י (דף סו ע"א ד"ה גרעיני) דהביא לתשובת הרא"ש הנ"ל, ושם ציטט את לשון התשובה בזה"ל, ואע"פ שלא אמרו ככר או תינוק אלא למת בלבד, התם במוקצה מחמת גופו כאבנים וכיוצא בהם, דהוו דומיא דמת. אבל הני גרעינין, כיון דחזו למאכל בהמה, בטלין אגב הפת. וכו' ע"כ. ולפי גירסא זו בתשובת הרא"ש, היתרו אינו מצד ביטול גרידא, אלא כיון דחזו למאכל בהמה לכן בטלין לפת. (לאפוקי כשאינן ראוים למאכל בהמה, דאז הוו מוקצה מחמת גופו. ובזה אין להיתר טלטול אגב פת). ולפי"ז, ההיתר של ביטול, הוא מצד דדמי לככר ותינוק, וא"כ אף ע"י פירורים שרי. אך זה אינו, דהלא בשו"ע (סעיף כו) התיר אף לטלטל ע"י פת, קליפות דלא חזו למאכל בהמה. וכן בב"י לעיל (דף סה ע"ב ד"ה וכתב הרא"ש) ציטט לרא"ש דהוא מצד ביטול, ושם הוא מקור דינו לשו"ע בסעיף כז, שהוא דין קליפות. וכן הוא ברא"ש הנמצא לפנינו, בהוצאת מכון ירושלים (כלל כב סימן ח ד"ה המין הרביעי) וכן העתיקו לרא"ש כל הפוסקים, דכ"כ המ"א (ס"ק נא), והדרישה (ס"ק יב ד"ה גם) וכ"כ המאמ"ר (ס"ק כד), והיד יוסף ברביד הזהב (סימן שח ס"ק טז), וכן הובאו דברי תשובת הרא"ש ביתר ביאור ברבינו ירוחם (דף פה ע"ג). ובאמת כי ע' בדרישה (ס"ק יב) דעמד על הב"י, כי שונה ל' הרא"ש המובא בב"י, מאשר נמצא בתשובת הרא"ש. וע"כ מפרש בב"י פירוש חדש, ע"ש, ולפי"ז מש"כ הב"י הנ"ל ל' ביטול, זהו לפי דעת ר"ת שהוא תירוץ קמא בתשובת הרא"ש שם, ומה שהב"י בסעיף כז נשען על תשובת הרא"ש מצד ביטול, אלו המשך דברי תשובת הרא"ש, וא"כ אין סתירה, דאלו שני מקומות שכתב הרא"ש ל' ביטול, והן שונים. וע"ע בספר מאמ"ר (ס"ק כד) כי אלו דברי הב"י יש בהם ט"ס. ואיך שלא יהיה, בודאי דנשען על דברי הרא"ש שלפנינו, ולפני כל הפוסקים, וכמו שמרן בשו"ע גופא התיר אף קליפות אשר אינם ראוים למאכל בהמה וכנ"ל. ואין מקום לומר כי דעת מרן אינה ברורה וכיוצ"ב, וכנ"ל.

תוכן העניינים

שו"ת נחלת לוי - חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה