אור ברסלב
שו"ת נחלת לוי - חלק ב איסור סותר › שקית עבה האם דמי לחותלות, הלא היא ברת קיום.]

שו"ת נחלת לוי - חלק ב

איסור סותר · שקית עבה האם דמי לחותלות, הלא היא ברת קיום.]

דעת מרן בטעם היתר חותלות]

ז. ברם דא עקא דיש לבעל דין לבא ולטעון, כי כל דברינו נאמנו מאוד לגבי עטיפות מנייר, כגון עטיפות וופלים, או שקיות ניילון חלשות של חטיפים למינהם. אבל לגבי שקית חלב שהיא עשויה מניילון עבה, הלא אפשר לשטוף את השקית ולהשתמש בה אף לאורך ימים, ובזה שוב לא דמי לדין חותלות שלהן אין קיום, משא"כ בזו השקית. וכן ראיתי לשו"ת קנה בשם (ח"א סימן כב) דעמד בהאי מילתא באריכות רבה ואסר בזה האיסר מכל וכל, ושם (אות ו דף לה ע"א) עמד לדון לגבי שקיות ניילון ופלסטיק של מיני אוכל, האם יש לדמותם לחותלות של תמרים, ושם (בדף לו ע"ג ד"ה ומעתה, ובע"ד ד"ה ומ"מ יוצא) כתב לחלק ביניהם, כי חותלות הוו בנין גרוע, ואילו הני שקיות בעצמותם כלים גמורים הם, ואינם דומים לכלי העשוי מכפות תמרים. ובודאי שאינם גרועים ממחצלת שתופרים בה פירות שהסתפקו הפמ"ג (סימן שיד ס"ק יג), והמ"ב (ס"ק מ) האם דמו לחותלות של תמרים, ומשמע שדעתם להחמיר בזה, וא"כ כש"כ בהני שקיות שבעצמותם הם כלים גמורים, בודאי דדין כלים גמורים עליהם, ויש בהם איסור סתירה בשבת. עכת"ד. ואולם מה שכתב את דבריו לגבי כל סוגי שקיות ניילון של מיני אוכל. לענ"ד הוא דבר פלא ותמוה, כי מאי דס"ל דמימר דעדיפי מחותלות, הרי ברור שא"א לשוב ולהשתמש בהם כי יקרעו, שהרי עשויים מניילון דקיק, ובזה פשוט דדמו לחותלות. ומ"מ לגבי ניילון עבה כשל שקיות חלב, לכאורה יש לחלקם מדין חותלות ולאוסרם, וכמבואר.

ותחילה וראש הן הלא מח' הבאנו מהו הטעם שהחותלות נחשבים גרועים, האם משום שעשויים מחומר קלוש, או משום שנזרקים אח"כ. וא"כ להני פוסקים שביארו טעמם משום שנזרקים, שוב אין מקום לכל הנ"ל, כי לא מבעי דסבירא להו לדמות שקית חלב לחותלות של תמרים, אלא יתרה מכך אף פחיות וקופסאות שימורים העשויות ממתכת, כיון שהן חד פעמיים ונזרקים אחר השימוש, ס"ל דהוו כדין חותלות של תמרים. וכן ס"ל לפוסקים רבים רבים, והם כל הני פוסקים שהתירו לפתוח את קופסאות השימורים, וכן דעת מו"ר שליט"א כנזכ"ל. וע"ש בהליכות עולם (ח"ד ויקהל אותיות ד,ו) שכן ס"ל לעוד הרבה גאוני עולם.

ואף לפוסקים הנזכ"ל דס"ל דהטעם דחותלות נחשבים כלים עראיים, כיון שהם עשויים מחומר קלוש, הסברא נותנת כי גם שקית חלב נחשב הוא חומר קלוש, שהרי אין חוזקה כחוזק כלים גמורים. וכן היה פשוט לכל הפוסקים שראיתי שדברו ודנו לדמות חותלות לשקיות ולשקית חלב, דדמו זל"ז, ולא לישתמיט שום חד למימר דשקיות עשויות מחומר חזק יותר מחותלות, למעט לרב קנה בשם. ומה גם כי הרב קנה בשם כתב, ובודאי שאינם גרועים (השקיות) ממחצלת שתופרים בה פירות שהסתפקו הפמ"ג (סימן שיד ס"ק יג), והמ"ב (ס"ק מ) האם דמו לחותלות של תמרים, ומשמע שדעתם להחמיר בזה. ע"כ. והדמוי למחצלת היא חומרא מכח ספק, ולא מכח ודאי, שבמחצלת הרי הסתפקו, וא"כ יוצא שמחמיר הכא מכח ספק.

והעיקר כי יש כאן ס"ס, שמא הלכה כרוב הראשונים דס"ל דשרי לשבר אף חבית שלימה שאינה של מוסתקי, וכאשר האריך בזה מו"ר בשו"ת יחו"ד (ח"ב סימן מב), ושב והניף את ידו הרחבה בספרו הליכות עולם (ח"ד ויקהל ו), וכתב כי יש לומר שאף מרן אילו היה רואה לכל הראשונים שמתירים היה חוזר בו מדבריו (בסי' שיד ס"א) ומתיר לשבור חבית שלימה. ולפי"ז ק"ו דשרי בנידו"ד, ואין איסור סותר בפתיחת שקית החלב. [ומש"כ בשו"ת שערי יושר חנניה (ח"א סימן יז אות י) כי הגאון יחו"ד נטה קו שלא כדרכו מדעת מרן, ויש לעיין בכך, כי דעת הרמב"ם אינה ברורה כ"כ. ע"ש. ולאור זאת סיים, דנראה שאין ראוי לנטות מפסק מרן בהל' זו. ע"כ. לענ"ד לא קשיא, כי אף לשיטתיה מידי ספק לא נפקא, וכל כה"ג שאנו מסופקים בדעת מרן, אמרינן דל מהכא דעת מרן, ויש לבא ולדון כאילו אין גילוי בדעתו, ושוב כאן יש להקל, כיון שרוב הראשונים מקלים דשרי לשבור חבית שלימה, וכאשר קיבצם כעמיר גורנה בשו"ת תפלה למשה (ח"א ר"ס כד) ע"ש. וע"ע בכיוצ"ב כל היכא שאין הכרח במרן, דעוזבים אנו את מרן, בקובץ מאור ישראל (בהוצאת כולל מאור ישראל דף שכט) במה שכתבנו שם, כי אמרינן אף עדיפא מינה, וכגון ס"ס דעבדינן נגד מרן בששני הספיקות נגדו. ושם הלא מסתבר שמרן לא יקל, ואפ"ה כיון דקבלת הוראותיו בא מכח ספק, שפיר אמרינן שיתכן שמרן יקל, ועבדינן ס"ס. ולך ראה שם אם יקחך ליבך.] ואת"ל דהלכה כסוברים דשרי לשבור רק חבית של מוסתקי, וכפסק מרן (ר"ס שיד), שמא הלכה כהני אשלי רברבי דס"ל כי טעם היתרם של חותלות, כיון שהם משמשים לשימוש חד פעמי, וה"ה לענין שקית חלב. ואת"ל דהלכה כחולקים וס"ל דהיתר חותלות הוא בכך שעשויים מחומר גרוע. י"ל דה"ה בשקית חלב דשרי, כיון שעשויה אף היא מחומר גרוע. והן הלא עסקינן במילתא דרבנן, כיון דהוא סותר שלא ע"מ לבנות, וכמש"כ כיוצ"ב המשנה ברורה (סימן שיד ס"ק ז). ועל כן נראה ברור להקל.

ואגב בואנו הלום אמרתי עוד להעיר על דברי שו"ת קנה בשם הנזכר (ח"א סימן כב) כי רוב תשובתו שם נסובה לאסור ע"פ דברי הפר"ח (יו"ד סימן קח ס"ק יח) וסיעתיה, שאסרו לקרוע את חותם הנייר שסביב המנעול של התנור, כיון דחשיב תיקון ולא קלקול, וה"ה גבי קריעת שקית החלב. ואע"ג שהוא מקלקל בשקית, חשיב תיקון. וכל זה יצא לו בהתבסס על דבריו אשר באו בסוף תשובתו אשר דובר בה לעיל, לחלק בין חותלות לפתיחת שקית חלב וכנ"ל, איברא כי לדידן דדמו זל"ז, א"כ שוב אין קשר למח' הפר"ח וסיעתיה, כי עסקינן בכלי רעוע שמאכסן אוכל, שהוא דומה לשובר אגוז דשרי משום שהוא טפל לאוכל. אבל הפר"ח מיירי בדבר שאינו טפל לאוכל, שאינו כלי רעוע המאכסן, ובזה באו ונחלקו אם יש בכך משום קורע. משא"כ בשומר את האוכל, והוא טפל לו, כדין חותלות, בזה לכו"ע שרי כדינא דגמ' וכפסק השו"ע. מה גם דרוב הפוסקים דחו את דברי הפר"ח, וכאשר ביאר בספר לוית חן (סימן קכב), ובספר הליכו"ע (ח"ד כי תשא הע' ה), ובשו"ת עטרת פז (ח"א חאו"ח סימן יב אות ט), ובספר מתנת משה (ח"ב קורע הל' ב). ובספר בנין שבת (ח"ב תופר פ"ח אות ה). וע"ע בספר תרשיש שהם (חאו"ח סימן יד) לגאון רבי משה פרלמוטר זצ"ל, ובשו"ת תפארת אדם (ר"ס לא), וע"ע בשו"ת אבן ישראל פישר (ח"ז סימן טז), וע"ע בשו"ת מקוה המים (ח"ג חאו"ח ס"ס לד), ובשו"ת שמש ומגן (ח"א ס"ס ד ד"ה ולפקוצ"ד). וע"ע בספר פסקי תשובות (סימן שמ אות כט). וכן עוד רבים השיבו על הפר"ח, וכעת אין עת האסף. [ורק זאת אעיר בקצרה כי לכאורה מפורש בב"י (ס"ס שיז סוד"ה כתב המרדכי) דלא כפר"ח, דמרן ס"ל דקריעת חוט שקושר את הטלה לשיפוד, או גדיים ועופות מקולסות, כ"ז חשיב מקלקל כלפי החוט ע"ש, ואילו לפר"ח חשיב מתקן.] וע"ע בשו"ת אבן ישראל פישר (ח"ז סימן טז בהערה) שכתב להשיב על דברי הרב קנה בשם.

עד כה יצוא יצא, אין איסור סותר בפתיחת שקית חלב, משום סותר.

תוכן העניינים

שו"ת נחלת לוי - חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה