איסור סותר · חד פעמי העשוי מחומר טוב]
וגדולה מכך כתב לבאר בספר תהל"ד (ס"ק יב) את דברי המ"א, כי כלל לא התכוין המ"א לתלות זאת במה שמתבשלים בתוכו, ואדרבה עיקר כוונת המ"א להוציא הסברא דטעם חותלות הוא שאינם עשויים אלא להתבשל בתוכם. וכוונתו דה"ט דשרי, כיון שאין עושים אותם כלים גמורים, כיון שכל תכליתם רק לבישול. אך אה"נ אם יעשו חותלות לצורך בישול, והם כלים גמורים אסור. ועוד הוסיף (בס"ק יג), דאף לסוברים כי טעם ההיתר כאן הוא שנועד לבישול התמרים, [וביאר שכן ס"ל לשיירי כנה"ג (הגהב"י אות ב). ולכאורה זה אינו, כי הכנה"ג שם רק בהו"א הוה ס"ל הכי, אך למסקנא מהדר קא הדר ביה, וביאר בדרך אחרת וכנ"ל. וצ"ע.] יודו בכל דבר שתשמישו הוא חד פעמי שמותר לקורעו, כגון מכתב, כי מש"כ שהתמרים מבשלים הוא לאו דוקא, והכונה היא דעיקר הכל לצורך התמרים, וכשרוצים ליטול את התמרים קורעין החותלת וזורקין אותה, ובטל מתורת כלי, וה"ה לכל כיוצ"ב. וכן כתב מדנפשיה בספר מנוח"א (ח"ג פט"ז סוף הע' 11) ע"ש. עוד ראה לספר קצות השלחן (סימן קיט ס"ק כב) דלמד במ"א דהיתרו הוא כיון שאינו עשוי להתקיים הרבה, וא"כ הוא כלי גרוע, וגם משליכים אותו אחר השימוש. ועל כן כתב הרב קצוה"ש, דה"ה דשרי לפתוח אריזות מנייר. אבל אם הנייר עב, ושבים ומשתמשים בהכלי אחר שהוציאו האוכלים ממנו, אסור לקורעו. ועל כן התיר לקרוע חבילת מצות העשויה מקרטון. וכ"כ מדנפשיה בפשטות ללמוד במ"א בשו"ת הלכה למשה מימון (סימן כז), ולכן התיר פתיחת קופסאות סרדינים. וכ"כ בדומה בשו"ת אבן ישראל פישר (ח"ז סימן טז ד"ה ולפי"ז), לבאר את המ"א כי בכך שעשויים רק לבישול, הוא טעם שלכן נזרקים אח"כ. ושוב לא נאסר לקורעם, כי לא חיישינן שיתכוין לעשות מהם כלי. (דע"ש שהוכיח כן מהראשונים, דהאיסור הוא במתכוין לעשות כלי, וכאן זה לא שייך שהרי נזרקים אחר השימוש). ועע"ש באורך.
ונמצא דס"ל לתהל"ד, ולקצות השלחן, ולהלכה למשה, ואבן ישראל, ומנוח"א, דכל כלי שהוא חד פעמי, ממילא חשיב בנין גרוע, ומשרא שרי. וה"ה אפי' אם הוא עשוי ממתכת, וכגון קופסאות שימורים, בימינו אנו שהדרך להשליכם אחר השימוש בתוכנם. ואילו שאר הפוסקים, תלו זאת בכך שעשוי מחומר גרוע. [ואין להקשות על הני פוסקים, מפסק מרן (סימן שמ סי"ג) המחתך נייר לצלות עליו, אסור משום שהוא כמתקן מנא. וכן מדין הקוטם קיסם שחייב משום מתקן מנא, וכנפסק בשו"ע (סימן שכב ס"ד), והלא שם הם חד פעמיים, ועשוים מחומרים גרועים. כי שאני התם שאינם טפלים לאוכל, שהרי אינם כלי איחסון להם.] והאמת אומר שכן למדתי בפשטות במ"א, דמה שכתב שעשויים שיתבשלו התמרים בתוכם, היא סיבה לכך שאינו כלי גמור, משום שהוא חד פעמי. ולכן מרן דימה זאת לשובר קליפה לקחת את הפרי. שהרי דברי המ"א נסובים על מרן, ופשטות דבריו שבא לבארו ולא לחלוק עליו. (ומ"מ ראה ראינו לעיל כי נחלקו בכך הפוסקים למה נתכוין המ"א).