אור ברסלב
שו"ת נחלת לוי - חלק ב איסור סותר › חותלות של תמרים]

שו"ת נחלת לוי - חלק ב

איסור סותר · חותלות של תמרים]

איסור סותר

ב. ולכאורה יש לאסור בזה מצד איסור סותר, המבואר בר"ס שיד. (ומכאן בעז"ה יהיה לנו יסוד ושורש לבא שוב לענין איסור מחתך). ואולם גם בזה יש לבא ולהתיר ע"פ פסק השו"ע (סימן שיד ס"ח) בדין חותלות של תמרים, שהותר לסותרם, וה"ה הכא. והנה ז"ל מרן (סימן שיד ס"ח), חותלות של תמרים וגרוגרות, אם הכסוי קשור בחבל, מתיר וסותר שרשרות החבל, וחותך אפי' בסכין, ואפי' גופן של חותלות. שכל זה כמו ששובר אגוזים או שקדים כדי ליטול האוכל שבהם. עכ"ל. וא"כ כתב מרן לבאר טעם היתרם של חותלות, שכל זה כמו ששובר אגוזים או שקדים כדי ליטול האוכל שבהם. ע"כ. ומקורו מהכל בו (סימן לא דף כו ע"ד), וכמבואר בב"י. והמעיין בכל בו ובמקורו בארחות חיים (סימן קי) רואה שהוסיפו עוד וכתבו, לפי שכל זה כמי ששובר אגוז או שקד בשביל האוכל שבהם, או שובר העצם להוציא מוחו. ע"כ. וא"כ לכאורה עפ"ז, יש לנו לבא ולהתיר הכא בענין שקית החלב, שכל תכליתה לשמש כלי איחסון לחלב, ואחר השימוש זורקים את השקית. וא"כ דמי לחותלות של תמרים דדינם כשובר אגוזים או שקדים, ואין בפתיחתם איסור סותר. איברא דהנה המ"א (סימן שיד ס"ק יג) כתב לבאר את טעם היתרם של חותלות של תמרים בזה"ל, כיון דלאו כלים גמורים, דאינם עשויים שיתבשלו התמרים בתוכם , אבל כלי גמור, פשיטא דאסור. ע"כ. וכן נמשכו אחריו כמה גאוני עולם, דכ"כ הרב א"ר (ס"ק טו), וכן הוא בספר תו"ש (ס"ק כה), וכן ס"ל לרב יד יוסף (ס"ק ט), וכ"כ המ"ב (ס"ק מ). וזה יוצא לכאורה בדעתם, כי דוקא כשהכלי משמש כהיכי תמצי לבישול האוכל שבו, ואינו משמש רק ככלי אחסון, רק אז יש את היתר חותלות של תמרים, כי בעת שהוא משמש לבישול הפירות, דמי ממש לקליפת אגוז ששומר על טריותו. הא אם הכלי משמש רק לאיחסון, ואין לו תכלית של בישול, אף אם הכלי אינו כלי גמור, ונזרק שוב אחר השימוש, אין להיתר של חותלות, וחוזר דינו למבואר בר"ס שיד, דיש בפתיחתו איסור משום סותר. ולפי"ז שוב אין מקום להתיר פתיחת שקית החלב מדין חותלות של תמרים, לפי שהשקית משמשת רק לאיחסון החלב.

ג. ואולם דברי המ"א וסיעתיה לכאורה צריכים עיון, שהרי בסוגיא של חותלות (שבת קמו ע"א) כתבה הגמ', גרוגרת וחותלות של תמרים וכו'. וכן פסק מרן בשו"ע הנ"ל, חותלות של תמרים וגרוגרות וכו'. והלא גרוגרות אין צריכות בישול, וא"כ אין החותלות משמשות כדי לבשלם, אלא הם להם רק כלי איחסון. שהרי הגרוגרות מבושלות ועומדות זה מכבר, וכמבואר שם במשנה, וכן הוא במסכת ע"ז (פ"ה משנה ב), ובמסכת ביכורים (פ"ג משנה ג). וכן הקשה בספר בני ציון ליכטמן (סימן שיד ס"ק יד) על המ"א, ועע"ש בקושיותיו. והנה כן הקשה גם הפמ"ג (א"א ס"ק יד) על המ"א, וכתב ואולי מותר בחותלות, כיון שהם עשויים מחתיכות, ואינם כלים גמורים, ולכן דמי למוסתקי. ולכאורה נראה שהמ"א הרכיב את שני הטעמים. וצ"ע. עכת"ד. וא"כ נטיית הפמ"ג עצמו, כי טעם ההיתר של חותלות, אינו מפני שמשמשים לבישול, אלא מפני שעשויים הם מחומר ובצורה שאינה ממש כלי. ולפי"ז יצא שהיתר חותלות הוא בכל כלי אחסון אשר עשוי מחומר שאינו ממש כלי. ודון מינה ואוקי באתרין לנידו"ד בענין פתיחת שקית חלב, כי אין סתירה בפתיחת שקית החלב, דדמי לחותלות של תמרים. איברא דלכאורה תקשי על כך טובא מל' השו"ע, שביאר טעם אחר לחלוטין, והוא מצד שכל זה כמו ששובר אגוזים או שקדים כדי ליטול האוכל שבהם. וי"ל, כי על כרחך להוסיף ביאור בדין השו"ע, כי אם נתפוס את טעם השו"ע כפשוטו, יצא כי יהיה מותר לשבור גם חבית שלימה, וכיוצ"ב. וזה פשוט וברור שאינו, וכמבואר בר"ס שיד שאסור לפתוח חבית אא"כ היא מוסתקי. אלא על כרחך להוסיף ביאור בטעמו של השו"ע, ולכך התכוין המ"א וכל הפוסקים דלקמן ודלעיל, והוא דכל דאמרינן את סברת השו"ע דדמי לשובר אגוז, הוא רק כשאינו כלי גמור.

ד. וע"ע בספר שיירי כנה"ג (אות ה), דחשב לבאר את דין חותלות דשרי מטעם שהתמרים מתבשלים בתוך החותלות, וא"כ דמי לשומר הפרי. אלא דשוב הקשה מדין גרוגרות, דשם אין מתבשלים בתוכם, שהרי הם מבושלים ועומדים. ובתחילה כתב, וצריך לומר דחותלות מיירי במוסתקי, שהם חתיכות מחוברות ע"י תפירה. ע"כ. וא"כ נתן כאן טעם אחר להיתר חותלות, דהוי כמוסתקי. ושוב כתב, ויותר נכון לומר דדמי למוסתקי, כיון שאינן של עץ ושל חרס, אלא של כפות תמרים. עכת"ד. ובאמת כי הרב מאמ"ר (ס"ק יא) כתב דמדברי התוס' והרא"ש והמרדכי ושאר פוסקים מוכח דהכא מיירי בכלי שלם ולא במוסתקי. ועל דברי הרב כנה"ג כתב שאינם נראים, וגם סותרים למש"כ הכנה"ג גופיה בהגהות הטור שם (אות ב). והנה המאמ"ר (ס"ק יג) גופיה ביאר את דין חותלות של תמרים משום דלא הוו כלים גמורים, ולא חיבור מעליא הוא, ולכן לא הויא סתירה גמורה. והרב השיירי ז"ל לא כתב כן. עכ"ל. דהיינו דמיירי בכלי שלם ולא במוסתקי, ואפ"ה שרי, כיון שהחומר שממנו הכלי עשוי הוא חומר גרוע, שעשוי מכפות תמרים ולכן שרי. (וזהו כביאורנו בפמ"ג דלעיל). ובספר תורת שבת (סעיף ח) משמע דלומד שהיתר חותלות הוא דהוו כדין מוסתקי. וכ"כ בספר כף החיים (ס"ק סח,סט). ע"ש. וא"כ זה יוצא מכל הני אשלי רברבי לענין נידו"ד בפתיחת שקית החלב, כי ניזל בתר טעמא, ודמי פתיחת שקית חלב לחותלות של תמרים, ולפי"ז משרא שרי לפותחו בשבת.

ה. ויתר על כן בספר שו"ע הרב (סעיף יח) למד כי היתר חותלות הוא כיון שמיועד רק לבישול, וא"כ ממילא הוא בנין גרוע שאינו עשוי להתקיים הרבה, וכשסותרו אינו אלא כמי ששובר אגוזים ושקדים בשביל האוכל שבהם. ע"כ. וא"כ יוצא איפוא כי לומד בטעמו של המ"א, דמש"כ שמתבשלים, הוא טעם לכך שהאנשים עושים את הכלי גרוע, שהרי עשוי לזמן מועט רק כדי לבשל. ולפי"ז אף לפי המ"א יש להקל בנידו"ד בענין פתיחת שקית החלב. וכן כתב בספר ערוה"ש (סעיף יט) דגם הוא ביאר דטעם חותלות כיון שאינם כלים גמורים, ונראה שהם של גמי, ונקובים, ואינם עשוים רק שיתבשלו התמרים בהם. ע"כ.

תוכן העניינים

שו"ת נחלת לוי - חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה