אור ברסלב

שות נאות יעקב· רבי יעקב סנדר שפירא

סימן כא

סימן כ

צריך עיון בדברי התוס' דחולין (דף כ"ח) ושייך לסימן הקודם. בתוס' חולין (דף כ"ח ע"ב) והר"ר אלחנן הקשה אי וושט יש לו בדיקה מבחוץ אם כן מאי פריך ור' מאיר היכי אכיל בשרא דלמא במקום נקב שחט ונימא דהוי אכיל על ידי בדיקה. ונראה לי שיש שום חולי שיאדים כמו דרוסה ואין לו בדיקה מבחוץ. אי נמי הכי פירושו וכי תימא דלא הוי אכיל בלי בדיקה פסח וקדשים מאי איכא למימר דאי אפשר להפריד העור ולבדוק דאין לך מום גדול מזה. עכ"ל. וקשה לי לתירוצם השני דמשום מום דקריעת העור אי אפשר לבדוק. דהרי ודאי אפילו לדבריהם אין זה אלא מום עובר, דהעור הדר בריא כמו שכתב רש"י בזבחים (דף ע"ד ע"ב) בהא דמוקי דבי ר' ינאי למתניתין דטרפה שנתערבה דאיערוב נקובת הקוץ בדרוסת הזאב. ופירש"י ומום נמי לא הוי דהדר בריא. ואין מקום למחלוקת בזה. ואם כן אכתי אפשר למבדקי' לוושט מבחוץ ולהמתין בהקרבתו עד שיבריא העור ויעבור המום. מאי אמרת דילמא בתוך כך ניקבו הסימנים, ויצטרך בדיקה שוב שנית, וכן לעולם כשימתין עד שיבריא העור. זה אינו דהשתא כשנבדקו הסימנים כבר פעם אחת, הרי אית להו חזקת הגוף של שעת בדיקתן, שהיו שלמים בלי נקב, וברובא וחזקה הרי גם לר' מאיר לא חיישינן למיעוטא כמו שכתבו התוס' בחולין (דף פ"ו). ואי דתימא דנגד חזקת הגוף אית לן חזקת אינה זבוחה, לרוב הראשונים דנקובת הוושט הוי נבלה, ושוב לית לן אלא רובא גרידא, הרי כתבו התוס' בכתובות (דף ע"ה) דחזקת הגוף עדיפא משארי חזקות אפילו במקום תרתי לריעותא. ואין לומר דדברי התוס' דכתובות הנ"ל על כרחין לאו דברי הכל הם. דהתוס' בחולין (דף י"א) הקשו מהא דילפינן מפרה אדומה דאזלינן בתר רובא ודלמא טעמא משום דפרה בת שתי שנים היא ואוקמינן לה אחזקה שאינה טרפה למאן דאמר טרפה אינה חי' ותירצו ומיהו כאן יש לומר דאיכא חזקה אחרת כנגדה דהעמד טמא על חזקתו. והרי החזקה שאינה טרפה הוי חזקת הגוף שלא היתה בה ריעותא, ולדברי התוס' דכתובות דחזקת הגוף עדיפא משארי חזקות מה תירצו מחזקת טמא. ומוכרח דאין דעתם כדעת התוס' דכתובות, והכי נמי יש לומר בדעת התוס' דחולין (דף כ"ח). וא"ש דנגד חזקת הגוף איכא חזקת אינה זבוחה. אבל זה אינו, דמה שכתבו התוס' דחזקת הגוף עדיפא משארי חזקות, לא הוי זה אלא כששתי החזקות הם בגוף אחד, כמו התם חזקת פנוי' וחזקת הגוף שלא היו בה מומין, דהיו שניהם בגוף אחד ועדיפא חזקת הגוף של אשה זו מחזקת פנוי' שלה, אבל בנוגע לגוף אחר כמו התם בחזקת הגוף של הבהמה שלא הי' בה חסרון וחזקת הטמא של האדם, בזה לא אמרינן דחזקת הגוף של הבהמה עדיפא מחזקת הטמא. תדע דהרי התוס' בכתובות כתבו דחזקת הגוף עדיפא מחזקת פנוי' גם במקום תרתי לריעותא, והרי במקוה חזינן מפורש דחזקת טמא עדיפא מחזקת שלם דמקוה משים דהוי תרתי לריעותא ואף על גב דחזקת שלם דמקוה הוי חזקת הגוף. ועל כרחך משום דהתם הוי גוף אחר כמו שכתבנו בסימן הקודם. ומהאי טעמא אין שום סתירה מדבריהם גבי פרה. ועוד דמטעם אחר אין לומר דאיכא הכא חזקת אינה זבוחה נגד חזקת הגיף, דכבר הבאנו בסימן הקודם מה שכתבו גדולי האחרונים, דמחמת חזקת אינה זבוחה אין להסתייע ולומר דנעשה בה נקב בוושט, דזה סותר לעיקר דין החזקה, דכל ענינו הוא שישאר הדבר כמו שהי' מקודם בלי שים שינוי, ואיך נשתמש בטעם החזקה לומר שנתחדש בה נקב בוושט, והרי זה ההיפוך מעיקר סברת החזקה. ומה שכתבו הראשונים דחזקת אינה זבוחה מסייע להמיעוט דנקובת הוושט, היינו דמחמת החזקה חיישינן שמא נולדה בוושט נקוב. ואם כן בנידון דידן שכבר בדקנו את הוושט ונמצא שלם, וכשנבוא לחוש לאחר שיבריא העור, הוא רק שמא ניקב מחדש, הרי אין לנו בזה שום סיוע מחזקת אינה זבוחה לומר שנתחדש בה נקב וכנ"ל. ואם כן תשאר כאן חזקת הגוף בשלמותה ויהי' לנו רובא וחזקה, וקשה לתירוצם. וצע"ג:

תוכן העניינים

שות נאות יעקב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה