שות מר ואהלות· רבי אברהם ענתיבי
חשן משפט · שאלה לא
מעשה שהיה באר"ץ יע"א שיצא שטר צוואה של ש"מ וז"ל ואחר ההוצאות וכו' שאר נכסי שימצאו לי תחת כל השמים בין קרקעו' בין מטלטלין בין חפצים בין מעות בעין בין חובות בין בשטר בין בע"פ הכל הוו עלי סהדי שמעתה ומעכשיו הרי הם קדש לה' לת"ח שבאר"ץ ות"ח הנז' יקראו בכל השנה בכל הישיבות לעילוי נשמתי ועוד אמר לנו הוו עלי עדים וקנו ממני במעכשיו על צד היותר טוב ומועיל בין לצורך הקנאה בין ליפוי כח שבעולם וכתבו וחתמו עלי בכל לשון של זכות ויפוי כח ותנו ביד הת"ח שבאר"ץ איך אני נותן להם מתנה גמורה מעכשיו ולאחר מיתה ברצון נפשי ובדעת שלימה וחפיצה בלי שום אונס וכו' ואני מתחייב חיוב גמור מעכשיו ולאחר מיתה למתנה הנז' וכולם נתתי אותם בקנין המועיל לכל דבר ודבר הקרקע והמטלטלי' הקניתי אותם להם בק"ס ואגב ד' אמות קרקע שנתתי להם במתנה גמור' נתתי להם כל המטלטלין וכל המעות והחובות וכך אני אומר קנו לכם אינהו וכל שעבודייהו וכדי שיזכו הת"ח שבאר"ץ בכל מה שאקנה או ארויח אחרי זאת עד יום פקודתי בין קרקע בין מטלטלין בין מעות בין חובות אני מתחייב בחיוב גמור ומשעבד נכסי מעכשיו ולאחר מיתה הכל יהיה לת"ח שבאר"ץ במתנה גמורה ובמעכשיו ולאחר מיתה באופן שבכל לשון של זכות ויפוי כח בין בלשון הקנאה בין בלשון חיוב בין בלשון הקדש בין בלשון מתנה באיזה אופן וצד של זכות המועיל לזכות הת"ח שבאר"ץ בכולם הקדשתי והקניתי ונתתי להת"ח שבאר"ץ מתנה גמור' וכו' ומפורסמת לכל מתנה לעלמין מתנה בלי שום שיור ותנאי כלל כתבוהא וכו' דלא ליהוי כמתנה טמירתא דלא כאסמכתא וכו' ואני מקבל עלי סברת הפוסק המקיים מתנה זו כמש' מפי הגבורה אפי' יחיד נגד רבים וכנגד מרן הקדוש ב"י ורצוני שתהא מתנה זו קיימת לעולם ותהיה יד המקבל המתנה על העליונה ויד המערער על התחתונ' ויען שאיך שאנן סהדי מן הת"ח שלוקחים קצבה בישיבה הנה כי כן מודים אנחנו שאיך סלקנו עצמנו מהנאת מתנה זו מכל וכל וגלינו דעתינו למקדיש שמתנה זו לשאר הת"ח חוץ ממנו אנחנו וקנינא מידו של הנותן בקגו"ש וש"ח וכו' ובדקנו אותו כדין על הן הן וכו' ודעתו צלולה ונכונה ומיושבת והיה זה וכו' ושריר וקיים ונמצא שאחד מהעדים החתומים בצוואה זו קרוב להיורש של המצוה וגם יש מהת"ח שהם קרובים לעד הנז' וא"כ ראוי לידע אם יש במתנה זאת ממש או נתבטלה מחמת העד הקרוב ליורש חתום בה וגם צריך לידע אי מתנה זו הויא כמתנת ש"מ דאי עמד חוזר ועל הכל יורנו המורה לצדקה ושכמ"ה:
תשובה לכאורה נראה מתחלת לשון השטר שהוא מצוה מחמת מיתה ובמצוה מחמת מיתה קי"ל דאף אם שייר ובקנין אם עמד חוזר דכל כוונתו שלא לזכות המקבל מתנה כי אם לאחר מיתה וכיון שכן ממילא שטר צוואה זו בטלה כיון שע"א קרוב ליורש ואפי' שיש עד א' בנ"ד בע"פ מ"מ אינו מצטרף עם עד האחר החתום בשטר וכמו שמבואר בח"מ סימן ל"ו ע"ש שסתם מרן בשלחן ערוך כמאן דסבירא ליה דהדבר תלוי בנתכוון להעיד ואינו צריך שיעיד בב"ד:
האמנם כד מעייננן שפיר נראה בנ"ד דהויא מתנת בריא ואם עמד אינו חוזר שהרי בתחלת השטר ובסופו כתוב מעכשיו ולאחר מיתה כמה פעמים וגם כתוב מהיום ולאחר מיתה שפירושא גופא מהיום ופירי לאחר מיתה וכן כתוב מתנה גמורה וכו' דלא למהדר מנה לעלם דמכל זה מוכח דהויא מתנת בריא ואם עמד אינו חוזר וכמ"ש הריטב"א ז"ל הביאו בב"י בסי' ר"ן וז"ל דמתוך הצוואה אני דן שהיא כמתנ' מהיום ולאחר מיתה שהרי קנו מידו בקנין במעכשיו וכו' ואפי' שכתוב בתחלתו שצוה מחמת מית' ושנתן מתנותיו לאחר מיתה אין השם ההוא מוצאו מידי עכשיו הכתוב בסופו ואנו מצריכין שניהם והם מתנה מהיום ולאחר מיתה ואינו דומה וכו' הא כל שפי' מעכשיו מתנתו קיימת וזה פשוט עכ"ל והרואה יראה דנ"ד עדיף מנדון הריטב"א שהרי כתוב להדיא מהיום ולאחר מיתה וגם כתוב להדיא מתנה גמורה דלא למהדר מנה לעלם וקנו מידו על זה ואם כן מ"ש מרן בש"ע בסימן ר"ן ס"ט וכן אם כתב כל נכסיו ומפרש שנותן הכל מעכשיו ומקני לו מחיים הרי היא כמתנ' בריא או שקנו מיד הנותן קנה הכל ואינו יכול לחזור בו עכ"ל א"כ כ"ש בנ"ד ששייר שנתן גופו מהיום ופירי לאחר מיתה שהרי כתב לו מהיום ולאחר מיתה שעל כורחין שה"פ גופא מהיום ופירי לאחר מיתה וקנו מידו על זה דאם עמד אינו חוזר ולית ליה כי אם פירי ואע"ג שכתב הש"ע שם דהמצווה מחמת מיתה אפי' כתב בכל מיני ההקנאות יכול לחזור בו הרי כתב סיים. מור"ם שם מיהו אם פירש להדיא שנותן במתנת בריא מעכשיו וקנו מידו קנה ועוד דכ"ש בנ"ד מעיקרא לא הוי מצוה מחמת מיתה שהרי כתב שם מרן אבל אם פירש מחמת מיתה וכו' אלא אפי' לא פי' אלא מדבריו שהוא נותן מחמת מיתה כגון שמתאונן על מיתתו עכ"ל ובנ"ד מלבד שלא פירש שהוא נותן מחמת מיתה אלא אפי' נראה מדבריו ליכא שהרי לא כתוב בשטר וראינו שמתאונן על מיתתו וא"כ נדון דידן לא הוי אלא כסתם מתנת חולה שנתן מהיום ולאחר מיתה ואם עמד אינו יכול לחזור בו:
שוב ראיתי להר"ן ז"ל בפרק מי שמת דף רל"ד וז"ל הא דאמרינן דדברי ש"מ ככתובין ולא בעי קנין היינו היכא דלא כתוב בשטר מהיום אבל אי כתוב בו מהיום ולאחר מיתה בעי קנין דכל שמחיים הקנה לו לא קנה בדבור ולא אמרינן דסמנא דחיים קאמר וכו' וא"כ קנה המקבל מתנה אם מת הנותן ואם עמד יוכל לחזור בו וזה ברור בעיני המפ' וכן הסכימו עליו עכ"ל עש"ב ור"ל דדוקא בבריא שנתן במהיום ולאחר מיתה משמעות דבריו שגופא מהיום ופירי לאחר מיתה ואינו יכול לחזור בו אם כיון שקנו מידו ע"ז אבל בש"מ כה"ג יכול לחזור בו ע"ש וכ"כ רבינו ירוחם. הביאו בב"י בסי' ר"ן ע"ש. ולא ראיתי מי שחולק בזה וג"כ הכנה"ג בסימן רכ"ז הביא דברי הר"ן הללו ולא הביא על דבריו שום חולק וא"כ מה שהבאנו ראיה לעיל מדברי הריטב"א ע"כ דאינה ראיה כלל דמוכרח דכל כוונת הריטב"א לאשמעינן דלא נימא דכיון דכל כוונתו שלא יזכה המקבל כי אם אחר מיתה א"כ הו"ל כסתם מתנת ש"מ ודאי יש בה קנין גרע כוחה משום שמא לא נתכוון להקנותו אלא בקנין ואין קנין לאחר מיתה והמתנה בטלה אפי' אם לא עמד הנותן לזה אמר דהא ליתא דכל שאמר מעכשיו ולאחר מיתה מחיים הקנה לו ובעי קנין דבחיים לא מהני בדבור ולא אמרינן דסימנא דחיים קאמר ולא בעי קנין וכמש"ל בשם הר"ן ואדרבה כל כוונת הריטב"א הוא דאתי לאשמעי' כמ"ש הר"ן ז"ל ולא נימא הכא דאין קנין לאחר. מיתה והמתנה בטלה אלא מתנתו קיימת מעכשיו ור"ל דאם מת מתנתו קיימת כדין כל מתנת ש"מ אבל אה"נ דאפי' הריטב"א מודה דאם עמד חוזר כדין כל מתנת ש"מ ובהא לא איירי הריטב"א זהו כוונת הריטב"א בלי ספק דאי כוונתו דמתנתו קיימת מעכשיו ואם עומד אינו חוזר היכי כתב הר"ן בפשיטות להפך ולא הזכיר דברי הריטב"א שחולק בזה כמנהגו בכל המקומות שמביא דברי הריטב"א אלא ודאי כמ"ש וכ"כ בתשו' אבקת רוכל למרן ז"ל בסי' ק"ד דגם במתנת ש"מ דאם היא במהיום ולאחר מיתה צריכה קנין ע"ש. אך יש לדקדק בדבריו במ"ש אם מתנה זו היא מקצת נכסיו צריכה קנין וכו' דמשמע הא אם היתה מתנה בכל נכסיו אינה צריכה קנין וקשה דאפי' היתה בכל נכסיו בעי קנין כיון שהכא רוצה להקנות לו מהיום כי גופא מהיום צריך קנין וכמו שסיים לבסוף ויש ליישב כוונתו דה"ק אם מתנה זו היא מקצת נכסיו ר"ל דחשבינן לה כמקצת מנכסיו במה שאמר גופא מהיום ושייר פירי לאחר מיתה אבל אה"נ דאיירי במתנה זו בכל נכסיו במהיום ולאחר מיתה:
ואיך שיהיה בנ"ד אפי' הר"ן מודה דהויא מתנת בריא ואינו יכול לחזור אם עמד דהא קאמר להדיא מתנה גמורה דלא למהדר מנה לעלם והויא ממש כמתנת בריא שנתן במהיום ולאחר מיתה שפסק מרן בה דגופא קני מהיום ופירי לאחר מיתה ואשמעי' דיש מתנת בריא כדין מתנת ש"מ דאינו קונה אלא לאחר מיתה ה"נ בבריא אינו קונה הפירי אלא לאחר מית' ומכ"ש לפי מה שהעיד לפני משרת המצווה הנז' שלאחר יום או יומים אחר שעשה שטר הצוואה היה שמח ואומר שלי"ת שהקדשתי כל נכסי לת"ח בגופא מהיום ופירי לאחר מיתה שכל עוד שאני חי ניזון מהפירי ואפ"ה דספור בעלמא משתעי קמי משרתו הויא עדות וכמ"ש הרב מחנה אפרים בה' זכיה ומתנה סימן א' ע"ש. וכן נראה מדברי הרמב"ם בפ"ח מהלכות זכיה דאין צריך הש"מ לו' אתם עדי אלא כל השומע דבריו הוי עד שאין אדם משטה בשעת מיתה עכ"ל. הרי שהעיד שכוונתו של המצווה לעשות כמתנת בריא מהיום גופא ופירי לאחר מיתה באופן דנ"ד הוי כמתנת בריא במהיום ולאחר מיתה דגופא קני מהיום ואינו יכול לחזור בו ופירי לאחר מיתה:
ומעתה זכינו לדין דהשתא אין לפסול ולבטל הצוואה הזאת הכתובה בשטר וחתומה בשני עדים ת"ח משום שע"א נמצא שקרוב להיורש משום דבעת שהעיד וחתם בשטר ועדיין יוסף חי ונותן אין עדותו על היורש ואינו נוגע עתה להיורש כי כל עדותו על הנותן ועל המקבל מתנה שמעיד שהקנהו מהיום גופא ואינו יכול עוד לחזור בו הגע עצמך שקם החולה מחוליו ורוצה להכחיש למקבל מתנה שלא נתן לו כלום ועומד העד ומכחישו ומחייבו העד הזה ועד האחר אשר עמו הא ודאי שמחייבים אותו לנותן . ומזכין למקבל ומי הכניס היורש בכאן דלאו עליו קא מעיד דאטו אם נתן אדם מתנה מחיים לחבירו ונמצא העד קרוב למי שהיא עתיד לירש נפסול שטר מתנה זו בשביל שעתיד לירש היורש שהוא קרובו הא ודאי לא ניתנו דברי' הללו ליאמר וכ"ת סוף סוף כיון שמת הש"מ ונפלו כל נכסיו לפני יורשיו ובחזקתייהו קיימי ובכח השטר הזה אשר ביד מקבלי המתנה הוא דפקע כוחם של היורשים והרי השטר הזה פסול לגבי היורש שהוא קרובו הא ל"ק כלל וכלל דהכא בשעה שחתמו העדים בעוד יוסף המצווה חי הם הוו כשרים דכל עדותם אותה שעה בין המקבל והנותן ואיהו על היורש ומעת שחתמו בשטר הוי כמי שנחקר' עדותם בב"ד דהכי קי"ל דעדים החתומים על השטר הוי כמי שנחקרה עדותם בב"ד דמי וכמ"ש כ הב"י בסי' מ"ו ע"ש וא"נ לאו עכשיו הם מעידים על היורש אלא השטר לראיה בעלמא לגלות הדבר לכ"ד כיצד היה ומעיקרא בכה"ג לא הוי נפולו הנכסים קמי היורשים שכבר קדם וזכה המקבל מתנה ולא דמי לנדון מהר"ם מפדווא בסימן נ"ו דהתם במתנת ש"מ איירי דאם עמד חוזר דהשתא הוי כל העדות על היורש עש"ב לא כן בנ"ד דהוי מתנת בריא דאם עמד אינו חוזר וכדכתי':
וכ"ת אכתי לגבי פירי שלא הקנם לו אלא לאחר מיתה נפלו קמי יתמי וא"כ לגבי פירי הרי העד מעיד להפקיע כח היורש ואיך יוכל להעיד על היורש להפקיע זכותו כיון שהוא קרוב לו ואיך זכה המקבל בפירי לאחר מיתה בעדות זו של הקרוב ליורש הא נמי ל"ק כלל דהא כבר כתב מרן בסימן ר"ט דהיכא דנתן גופא מהיום ופירי לאחר מיתה ושייר פירי לעצמו דאין ליורשיו כלום בפירי אלא א"כ פירש לי וליורשי וכ' שם הסמ"ע בשם הטור דטעמא דכיון דאין לו אלא משום דאמרינן בעין יפה שייר לעצמו לא מהני אלא לו ולא ליורשיו וכתב הירושלמי הביאו בתשובות רב בצלאל ז"ל סי' ט"ו וז"ל אמר ר' אי לא במתנה כיון שאמר מהיום מתנה גמור' ולאיזה דבר כתב ולאחר מיתה לשייר לו הפירות עכ"ל. ואם כן בודאי כיון דהוי מתנה גמורה מחיים במתנת בריא לא הוי העד שחתם אותה שעה שייך להיורש דממילא דכיון דשייר לעצמו הפירות ממילא אינו מורישם ליורשיו דכל עדות של העד אינה אלא להמקבל מתנה שלא נתן לו אלא גופא ושייר הפירי לעצמו. וכיון דשייכי לעצמו ממילא פקע היורש מזכות הפירי מכח הדין דקי"ל לי ולא ליורשי שוב דקדקתי וראיתי שאין אנו צריכים לכל זה בנ"ד דהן לו הוי צוואת ש"מ וכל כוונתו לזכות למקבל לאחר מיתה עם שאינו אמת מ"מ בשעה שנתכוון העד להעיד עליו שנתן נכסיו לאחר היה עדיין חי המצוה וכל עדותו היה בין המקבל מתנה והנותן ואותה. שעה היה כשר ובשעה שחתם השטר היה כשר דאותה שעה אינו מעיד על היורש והא שכתב מרן דאם נמצא עד קרוב בצוואה דהויא פסולה ובטלה היינו שהיה קרוב העד למקבל מתנה או לנותן או ליורש וכגון שחתם העד בצוואה זו אחר שמת הש"מ המצווה שכבר אותה שעה בשעה שחתם כבר נפלו הנכסים קמי היורשים וכגון שכתוב בשטר הצוואה ונלב"ע מגו מרעיה וכן ההיא דמהר"ם מפדווא בסימן נ"ו וכ"כ בנ"י להדייא דאין דרך לכתו' שטר הצוואה אלא לאחר שנלב"ע הנותן ע"ש וא"כ בנ"ד שכתב וחתם בעודנו יוסף חי המצווה וכל עדותו הוא על המקבל והנותן ולא על היורש הו"ל ממש כתחלתו בכשרות ואף על גב דהשתא שמת נפלו הנכסים לפני היורש ובכח עדות זו אנו מוציאין ממנו והו"ל תחלתו בכשרות וסופו אינו בכשרות הרי כתב מרן בסימן ל"ג דאם העיד קודם שנעשה חתנו ואח"כ נעשה חתנו פסול ובסימן מ"ו כתב וז"ל חתם בשטר קודם שנעשה חתנו הוא אינו יכול להעיד על כתב ידו אלא אחרים מעידין עליו כתב ידו ונ"ד חתם בשטר וההיא דסימן ל"ג איירי בעדות ע"פ וכ"כ הרב כנה"ג בתשוב' בעי חיי ח"א סי' כ"ה וז"ל וכאן שהיה בהפך שהיה רחוק לאב וקרוב לפניו ובשע' הנדר נכסי קמי יתמי רמו ופסול דהוא ליה יודע לו עדות קודם שהיה חתנו ונעשה חתנו דפסול עכ"ל:
הרי שכתב ובשעת הנדר ומש"ה פסול אבל :
כאן בנ"ד שחתם בשעה שהיה כשר אף ע"ג שאח"כ שבעדות זו אנו מפקיעין כח היורש כיון דאחרים באין ומעידין על חתימתו של זה שחתם בכשרות הו"ל כאלו שנים כשרים מעידין על היורש דכל עדים החתומים בשטר כאלו נחקרה עדותם בב"ד וא"כ בנ"ד הוי כמי שנחקרה עדותם בעוד הנותן חי שעדיין א אינו נוגע הענין להיורש אלא העדות בין הנותן והמקבל באופן דמצד זה דהעד קרוב ליורש לא נפסל שטר מתנה זה מכל הני טעמי דכתיבנא. . אמנם מצד דנמצאו העדים קרובים לקצת מהת"ח שהם ממקבלי המתנה לכאור' הוי השטר הזה בטל וכמו שפסק מרן בסי' נ"א וז"ל הכותב נכסיו לב' בני אדם בעדות אחת והעדים קרובים לא' ממקבלי המתנה ורחוקים לא' הרי השטר בטל מפני שהם נידון א' אלא אם כן נסתלק אותו שהעדים קרובים לו וכו' ע"ש:
וא"כ בנ"ד ג"כ צריך שיסתלקו הת"ח הקרובי' להעדים ואז תתקיים המתנה בשאר ת"ח של אר"ץ וכן עשו והלכו וסלקו עצמם ממתנה זו והנרא' לע"ד לכאורה בנ"ד דאין צריכי' הת"ח הקרובים לעדים להסתלק שהרי סיים מור"ם שם וכתב ובעדות ע"פ בכה"ג כשרים להעיד לזה שאינו קרובו ואם כן גם בנדון דידן יעידו בע"פ לשאר הת"ח שאינם קרובים שלהם האמנם יש לדחות דבנ"ד לא מצו העדים להעיד ע"פ לשאר הת"ח דבשלמא בנדון מרן שם שכת' נכסיו לראובן ושמעון ופרט שמותם שפיר יוכלו להעיד בע"פ לאחד מהם שאינו קרובים אבל הכא בנ"ד שכתב נכסיו בסתם להת"ח שבאר"ץ ולא פרט את שמותם איך יעידו ע"פ שנתן לפ' ופ' הת"ח דוקא והלא לא פרט את שמותם אלא סתם קאמר לת"ח שבאר"ץ:
שוב ראיתי דאין אנו צריכין לכל זה לא להסתלק ולא להעיד ע"פ לשאר הת"ח יען שבשטר המתנה כתוב לת"ח שבאר"ץ ולא כתוב לכל ת"ח שבאר"ץ ואם כן י"ל דמסתמא דעת העדים כשחתמו בשטר זה כוונתם על הת"ח שאינם קרובים להם וכמ"ש הרשב"א ז"ל ח"ב סימן רל"ו להדיא הביא דבריו הר' כנה"ג חלק ב' סימן נ"א וז"ל ודוקא כשמבואר הפיסול להדיא בשטר אבל שטר שכתוב בו בסתם וכו' דחזקה דאין העדים חותמים בשטר פסול עש"ב:
הרי מבואר יוצא בנ"ד שאף על גב שהת"ח שחתמו יש להם קרובים מהת"ח לא נפסל השטר לגבי שאר הת"ח שאינם קרובים באופן דשטר מתנה זה שריר וקיים ולא עדת ביה ריח פסול כלל:
כ"ד החו' פצ"י חדש אייר קצ"ח .
נאום הצעיר אברהם בכמהר"ר יצחק ענתיבי זלה"ה ס"ט