שות מר ואהלות· רבי אברהם ענתיבי
חשן משפט · שאלה יט
נשאלתי על יעקב ויהודה שהיו שותפין וכתוב בשטר השותפות שאיך השותפות הנז' היא וכל תנאיה תהיה קיימת כל זמן שכתב זה הוא קיים ביד שניהם ושותפותם ע"ז האופן שכל א' מהם יכניס לקרן השותפות כל מה שחננו ה' כל ממון שיש לו ויהודה דירתו בבבל יע"א ויעקב באחד מערי הודו וישלחו זל"ז ותנאי היה ביניהם שלא יעשה א' מהם שום דבר בלתי ידיעת חבירו וכל זה היה בקגו"ש וש"ח וכו' ועמדו בשתוף זה ד' ה' שנים ואחר זה הפרידו שותפותם וכך כתב לו יהודה ליעקב ועל מה שכתבת לי שמר"ה של שנת קס"ה נתבטל' השותפו' והתפיס החשבון מר"ה של שנה קס"ו לבדך ואני לבדי באלף ברכות ואין אני רוצה בכח להיות שותף עמך ואני הדל תפסתי חשבוני מר"ה קס"ה עלי לבדי ונהיה מכאן ואילך כל א' לבדו וכל הסחורות מ"ש ק"ס ער קס"ס תכתוב אותם רופיאת ואם כה תאמר שיש התורות שעדיין לא נמכרו ועדיין הם בעין צריך שתקבלם עליך בשיוויים כמו שאני עשיתי ולבסוף אם יחסר ביני לבינך ויש לך עלי שאני ג"כ אכתוב לך חשבונך ישר בפני עדים ומה שעדיין לא נמכר תקים אותו עליך כשער השוה כמו שאני עשיתי אתה ג"כ תעשה עוד כתב יהודה ליעקב במנחם קס"ה לפי כתבך שכתבת תרצה ממני שותפות כל ומן שמעותיך אצלי ואני לא יש לי שותפות עמך כלל האמת אתך ואם תרויח בכל שנה עשרים ליך אינה רוצה ממך כלום וכמו ששאלת מאתי כן אעשה שמר"ה קס"ה כל א' יהיה לעצמו ונפרדה השותפות יה"ר שתהיה לטובתנו עוד בשנת קס"ז כתב יהודה ליעקב זאת להודיע אני הדל קבלתי החלוק' ואני רוצה שתשלח לי חשבון מ"ש קס"א לקס"ה ולא תניח יותר וכבר הודעתיך שכל מה שאצא חייב לך בדין תור' איני נותן אותו למורשים שלך עד שתשלח לי החשבון של ה' שנים הנז' ויעקב סדר את חשבונו ושלחו ליהודה וכתב לו ממני תראה וכן תעשה וחלקו כל הסחורות אשר ביניהם ולא נשאר לו ליהודה אצל יעקב מקרנו כלום ואדרב' כשבא יהודה לברר חשבונו לפני הרב עם שני סוחרים יצא יהודה חייב ליעקב אחר טהרת החשבון לפי דבריו סך עצום ורב כו"ך וה"ר יעקב בשראה החשבון הזה לא נתרצה בו שחודשו בכפל כפלים עוד טוען יעקב שרצה לחייב ליהודה בסך חוב עצום שהיה לו ליעקב אצל א' מהסוחרים הגדולים שנשבר הסוחר ונאבד החוב וטוען יעקב שזה החוב היה קודם שהפרידו השותפות ועמד מודה וברר לפני הרב הנז' ז"ל שחוב זה נעשה אחר פרידת השותפות מקס"ה ואילך ופטרו הר' ליהודה מהפסד חוב הנז' ונתן בידו פס"ד עליו כיון שנעש' אחר פרידת השותפות גם בעת בואו יעקב לבבל מקום יהודה שלח יהודה כמה סוחרי' לרצותו לה"ר יעקב בסך כו"ך שיתן לו ולא נתרצה שלפי דעתו יש לו אצלו יותר הרבה ועכ"ז נתן יהודה ליעקב קצת מהסך אשר נתברר לפני הר' והסוחרים והעמיד מורשים הר' יעקב לטהר החשבון עפ"י דעתו ולא איסתייעא מלתא לגמור הדבר ואפ"ה לא טען יהודה בשום פנים שהשותפות קיימת אלא אדרב' שלח כמה פעמים אנשים לרצות יעקב בסך שהוברר לפני הרב וביני ביני נלב"ע יהודה וחלי"ש וקם יעקב ותבע הסך שיש לו אצל יהודה מבניו הי"ו והם גדולים וידעי בחשבון אביהם ומעשה אבות עשו בנים שגם הם שלחו אנשים סוחרים לרצות ליעקב בסך הנגמר במעמד הרב ולא נתרצה יעקב ולא טענו שהם עדיין שותפים ולא נפרדה השותפות ואדרבה חזרו ולקחו פס"ד אחר מהרב כמו הפס"ד שנתן לאביהם ויתכן שאבד אותו פס"ד וחדשוהו מחדש להיות ראיה בידם שכבר הופרדה השותפות מזמן אביהם מש' קס"ה ולא יש עליהם עוד מהפסד חוב הנז' שהלוה יעקב אחר פרידת שותפותם וטוען יעקב ששני הפס"ד הם עתה תחת יד בני יהודה ועוד טוען יעקב שזה יותר מל' שנה כל א' פנה לעצמו וכל א' עושה בשלו וגם בני יהודה אחר פטירת אביהם זה כמה שנים היו נושאין ונותנים לעצמם ולא אירע שום פעם ועת מן העתים לתבוע חשבון ריוח מהשנים אשר נשאו ונתנו ותפסו חשבון כל אחד לעצמו אלא כל שקלא וטריא שלהם על חמשה שנים שהיו בהם שותפים ולא על שנים הבאות אחר כך ואדרבה משנת קס"ה ואילך הלך יהודה ונשתתף עם סוחר אחר בלתי נטילת רשות מיעקב ואיך עבר יהודה על השבועה שנשבע שלא יעשה דבר בלתי ידיעתו והרי יהודה ידוע ומפורסם שקרי ותני וח' יתקרי וירא ה' עד מאד ואיך עבר על השבועה ח"ו אלא ודאי משום שלא יש לו עוד יעקב שותפות עמו ומאי דצבי עביד ולית דימחי בידיה ובני יהודה קמו היום וטענו שעדיין השותפות קיימת כל עוד שלא נתרצו השותפין על אופן א' ועוד הרי יעקב תבע מאבינו ריוח שותפות ממעותיו שהיו ביד אבינו והוא לא יתן ריוח א"כ מהיכן נפרדה השותפות ועוד טוענים בני יהודה ממ"ש יעקב לאביהם יהודה בש' תק"ע שיש לי שטר בידך ושטר בידי ואם לא תתרצה בשטרות יש בני אדם מחזירין אותו נמצא מכאן ראיה שעדיין השותפות קיימת ועוד דכיון דלעוד היום לא נתברר חשבון של השותפות אם הרווחנו או הפסדנו ח"ו ועוד שנשאר סחורות שלא נמכרו ואין ידוע שומתם א"כ עדיין השותפות קיימת ועל הכל השיב יעקב א' לאחת כי מה שאמרתי אני רוצה ריוח מעותי ולא אתן אני מהריוח שלי כלום אדרב' מזה מורה שנתבטל' השותפות בינייהו ואני תובע ריוח מעותי הבטלים אצלך וכיצד אתה עוש' סחור' בפרתו של חבירו ואני מהיכא תיתי שאתחייב לתת ריוח מעסק שלי לבדי אחר שנפרדנו ונתרצינו זה מזה שכל א' יעסוק לעצמו ולא נשאר לך שום קרן בידי אלא אדרב' באנו חשבון ואפילו לפי חשבונך נשאר לי אצלך סך עצום ורב מלבד שכל קרנך משכת אותו ונשאת ונתת בו לעצמך ומה שטרך בידי וכו' אינו אלא לאיומי שלא תכחיש איזה תנאי מתנאי השותפות או תכחיש בעקר השותפות ומה שאתם אומרים דיש סחורות שלא נמכרו ולא נודע עדיין שומתם ח"ו שכבר כתבתי לו שכל הסחורות שימצאו אתו וגם אתי כל אחד יקים אותם עליו בשוויים וכן עשינו ולא נשאר דבר שלא חלקנו ונכתב הכל זה בחשבונו וזה בחשבונו ועוד הרי כבר נתברר החשבון לפי דעתו של יהודה לפני הרב וסמוך למותו של הרב ציוה לפשרנים שירצו ליעקב בסך כו"ך ועכ"ז לא היה רוצה יעקב להתרצות בסך זה ואח"כ רצוהו הפשרנים וגזרו ביניהם שיתן כו"ך היורש של יהודה ליעקב והתחילו לתת מאותו הסך שגזרו בניהם והנה ה"ר יעקב מזמן שהיה יהודה בחיים עמד והקדיש כל מה שחייב לו יהודה ולעת היום שראו בני יהודה שחייבים סך עצום ליעקב עמדו וטענו שהשותפות קיימת אפי' לעוד היום ועמדו והקדישו ג"כ הם מה שיצא ה"ר יעקב חייב להם מכל השנים הבאות ועל הכל יורנו המורה לצדקה ושכמ"ה:
תשובה אל אלהים הוא יודע שלא היה רצוני ליטפל בזה אכן קנאת ה' צבאות תעשה זאת ששמעתי שא' מן המורים הלכ' הורה בזה שהשותפות קיימת עד היום הזה ומשו' חומר השבועה ודבריו נפלאו מני דעפ"י המוב' בשאלתנו אם כנים הדברים לא יתכן כלל לומ' שעדיין השותפו' קיימת לא אאמין כי יסופר ששום מורה בעולם יוכל לו' כן וכמו שאבאר בע"ה והנה ראוי לחקור ולידע אם הויא מקרי פירוד שותפות זו בתוך זמן של השטר שאינו יכול לחלוק בתוך הזמן בלתי רשות חבירו דהא כיון שכתוב בשטר שאיך השותפות הנז' וכל תנאיה תהיה קיימת כל זמן ששטר זה קיים ביד שניהם א"כ זהו הזמן שקבעו ביניהם וא"כ כל עוד שהשטרות קיימים הוי כתוך זמן או דילמא תנאי זה אינו אלא לזרוזי בעלמא והוי כשותפות סתם ויכול לחלוק אפי' שלא מדעת חבירו והנה ודאי דמן הסברא מוכח דזה מקרי תוך הזמן דזהו הזמן שנתנו ביניהם שכתבו להדיא שאיך השותפות זו תהיה קיימת כל זמן ששטר זה קיים ביד שניהם וכ"ש שנעשה על תנאי זה קגו"ש וש"ח וכבר בא הדבר מבואר בתשו' הרב בעל ספר יכין ובועז נכדו של הרשב"ץ ז"ל שכתב בתשו' סי' י"ג וז"ל שותפין שכתבו שטר ביניהם והתנו בו שלא תתבטל השותפות עד שיבואו לחשבון ויחתכו השטר תשו' השותפין שנשתתפו בסתם בלי זמן כל אחד מהם שרוצה לחלוק חולקים ואם התנו לזמן קצוב כל א' מעכב על חבירו עד שיגיע הזמן שקצבו ואם נאבד כל הממון קודם הזמן בטלה השותפות וכו' ואני אומר השותפין הללו ששאלת עליהם כיון שיש תנאי ביניהם עד שיבואו חשבון ויחתכו השטר הרי הוא כאלו עשוי לזמן וקצבו זמן לשותפותם עכ"ל הרי מבואר דנ"ד הוי כאלו קצבו זמן לשותפותם:
ושוב הראני אחד מרבני הישיב' הי"ו תשובת הגאונים בספר הנקרא שערי צדק שחבר מהר"ח מודעי ז"ל שאסף וקבץ תשו' הגאוני' שמצא והעלם על מזבח הדפוס ששם כתוב בדף צ"ג וז"ל ששאלתם ראובן עבד שותפותא וכו' ואתני עם שמעון דלא ליפרוש מניה אלא באנפוהי וכו' השבנו על זאת דכתב דלא ליפרוש מנאי אלא באנפאי לחזוקי ולזרוזי אתניה בהדיה וכו' וכיון דטבע ממוניה ולא פש מדי בטלה השותפות וכו' עש"ב שזאת התשוב' היא לכאור' הפך דברי הרב יכין ובועז שהם כתבו דתנאי זה אינו תנאי אלא זרוז בעלמא ולא תנאי גמור כדכתב הרב יכין ובועז וכתב הפוסק הנז' שהראני תשו' זו שבודאי אלו היה רואה הרב יכין ובועז תשובה זו הוה הדר ביה מי יעצור כח לחלוק עליהם וקבלת הגאונים תכריע וליכא למימר דלא כתבו הגאוני' כן אלא בנ"ד שלא נשאר מהקרן אבל היכא דנשאר קרן ביד השותף תנאם זה הוי תנאי גמור הא ליתא דא"כ הוה להו להגאונים לומר דהגם דהוי תנאיה תנאי גמו' ואינו יכול לחלוק אלא בפני חבירו מ"מ שאני הכא דאבד הממון ול"ל למימר לזרוזי אלא ודאי שדעתם לומר דאין זה תנאי גמור אלא לחזק הענין ויכון לחבירו לחלוק כדין נשתתפו סתם שחולק לפני ב"ד ואין תנאי זה מעלה ומוריד עכ"ל:
ואני אומר אחרי המחי' שלא עיין יפה לא בדברי הגאונים ולא בדברי הרב יכין ובועז ודברי שניהם דברי אלהים חיים ואין ביניהם שום פלוגתא אפי' כמלא נימא דהא לכאורה יש לתמוה על הגאונים לפי הבנת הפוסק הנז' שלא כתבו הגאונים דאם אבד הקרן שבטלה השותפות אלא משום דתנאי זה דלא תיפרוש מנאי אלא באנפאי אינו תנאי גמור אלא זרוז בעלמא והוי כדין נשתתפו סתם שאין בו זמן אבל אי הוי תנאי גמור דאז הוי כדין נשתתפו לזמן אז אפילו אבד הקרן אינו יכול לחלוק שלא מדעת חבירו וזה תימא דא"א להגאונים לומר כן דלא יחלוקו על גמ' ערוכה ופסק' הרמב"ם ז"ל דמבואר בגמ' בפ' המקבל דאם התנו לזמן קצוב אם נאבד הממון קודם הזמן בטלה השותפות וכמו שכ"כ הרב יכין ובועז שם משמא דגמרא והרמב"ם וע"ק דאם התנאי הזה לזרוזי בעלמא ואינו תנאי ודינו כדין נשתתפו בסתם בלי זמן אם כן אפילו שלא נאבד הממון יכול לבטל השותפות שלא מדעת חבירו בפני ב"ד בדין נשתתפו בסתם ואמאי תלו הדבר בנאבד הממון אלא ודאי שאין זה כוונת הגאונים חוץ מכבודו:
אמנם כוונתם ברורה דודאי דס"ל דמה שהתנ' לא תיפרוש אלא באנפאי הוי כדין נשתתפו לזמן וכמו שכתב הרב יכין ובועז ומ"ש לחזוקי ולזרוזי אתניה בהדיה היינו ר"ל דלא תימא דכל כוונתו בתנאי זה הוא דלא ליפרוש מני'לעולם והיינו שסיימו דלא איתני בהדיה דלא ליפרוש כלל וכל זמן שהם חיים בעולם משועבדים זה לזה דאי אתני הכי להדיא אז אפי' כלה קרנא מידו מחוייב לטרוח ולהרויח בעבור השותפות כדין כל תנאי שבממון שתנאו קיים ועל זה כתבו הגאוני' דהא לית' דהכא כל תנאי דלא למפרש מניה מיהו באנפוהי ומדעתיה ליפרוש כמו שותפות לזמן ממש וכיון שכן אם אבד קרנא בטלה השותפות כדין שותפות לזמן קצוב דקי"ל דאם אבד הקרן שבטל' השותפות אפי' תוך הזמן באופן דמ"ש הגאונים דתנאי זה לחזוקי ולזרוזי לאפוקי שלא תטעה לומר שכוונת תנאי זה לעולם לא ליפרשו זה מזה אלא כוונת התנאי לחזוקי ולזרוזי שבעת פרידתם יהיו זע"ז ותנאי זה הוא כאלו אמר לו לזמן פ' ולא לעולם ומעתה שפיר הרב יכין ובועז מודה לדברי הגאונים וגם הם מודים לדבריו ולא יש ביניהם שום חוצץ ודוק גם מ"ש הפוסק מעתה בנ"ד דהוי ממש כנדון הגאונים שלא נשאר שום קרן שהרי יהודה קבל קרנו משלם דינא הוא שבטלה השותפות וכו' עכ"ל אין דמיונו עולה יפה כלל ולא דמי נ"ד לנדון הגאונים כלל דאם אנו אומרים שהרצוי שנתרצו להפריד השותפות אינו אלא פטומי מילי א"כ כל ממון שיש ביד יעקב וכל ממון שיש ביד יהודה הוא משועבד להשותפות הנז' ואף ע"ג שכל אחד נתעסק לעצמו לא מהני משא"כ בנדון הגאונים דליכא עוד ממון כלל שישתעבד לשותפות ומכ"ש שבנ"ד שהתנה אפי' מציאה בדרך בחיוב ושבועה חמורה ואפי' בנדון הגאונים דליכא קרנא כלל רצו לחייב השותף במאי שהרויח מחמת עצמו משום שהתנו אפי' מציאה בדרך אלא ה"ט שפטרו אותו שם משום טעמא דקי"ל דאין אדם מתנה דבר שלא בא לעולם וגם מטעמא דכל תנאי זה של המציאה הוי כתנאי דאי אשכח מציאה אחלוק אותה עמך וכל דאי הוי אסמכתא וא"כ בנ"ד דהוי בלשון חיוב וגם יש שבועה דעוקרים ואסמכתא וקנין דבר שלא בא לעולם א"כ אף לס' הגאונים חייב בנ"ד לתת מהריוח מה שעשה לעצמו לחבירו כל זה אם נימא דרצוי דידהו שנתרצו לחלוק לא מהני אבל אם נימא מהני הרצוי ולא הוי פטומי מלי וכדבעינן למימר לקמן בע"ה אין אנו צריכין לפשוט נ"ד מדברי הגאונים ז"ל איך שיהיה המורם מכל האמור דנ"ד שכתוב והשותפות קיימת כל זמן ששטר זה קיים ביד שניהם לכ"ע הוי כדין שנשתתפו לזמן קצוב והוי כתוך זמן של השותפות שלא יכול לחלוק שלא מדעת חבירו והשתא נבא לנ"ד כי הנה ידוע ראש המדברים בזה הוא ניהו מהרשד"ם ח"מ סי' קס"ט שנשאל על ב' שותפים שהסכימו לחלוק והתחילו לגבות וכו' וביני ביני כל אחד הלך ועשה לעצמו והשיב דכל זמן שנשאר כל שהוא שלא חלקו אותו ולא ידעי משקלו או שנשאר מן השתוף שלא עשו בו חשבון ולא ידע כל אחד מהם חלקו עדיין השותפות קיימת ומה גם עתה שיש שם שבועה עש"ב והרב לחם רב בתשו' סימן ק' כתב שאין השותפות קיימת וכל מה שמרויחים מכאן ולהבא כל א' לעצמו גם הרדב"ז בחדשות סי' שכ"ו כתב דכיון שהסכימו לחלוק בתוך הזמן הויא מחי' ושוב אינו יכול לחזור בו וכת' הכנה"ג בסי' קע"ו מחו' קס"ח דלא כתב מהרשד"ם בנדונו שהשותפות קיימת אלא משום שלא נזכר בשאלה שאמרו להדיא זה לזה מכאן ואילך נרויח לעצמנו אבל אם אמרו להדיא שמכאן ואילך כל א' ירויח לעצמו גם מהרשד"ם מודה דבטלה השותפו' והשת' ל"פ מהראד"ב עם רבו מהרשד"ם דמהראד"ב נדון שלו שהתנו להדיא מש"ה פסק דהשותפות בטלה ומכאן ואילך כל א' ירויח לעצמו וכ"כ הרב בני אברהם בסי' ג"ן דהרשד"ם מודה כשנתרצו להדיא לחלוק והתחילו לחלוק והניחו סחורה מלחלוק הרי מחלו זל"ז גם מהרש"ל בספרו הבהיר בית דינו של שלמה כתב בסי' י"ט דהרשד"ם איירי בסתמא אבל אם אמרו להדיא שמכאן ולהבא כל אחד ירויח לעצמו יודה הרשד"ם דהשותפות נתבטלה ע"ש. וא"כ בנ"ד שהתנו זה על זה להדיא בכמה כתבים שמכאן ולהבא כל אחד ירויח לעצמו ואמר לו יהודה ליעקב שאפי' תרויח מכאן ולהבא עשרים ליך בשנה איני רוצה ממך שום דבר בודאי שנתבטלה השותפות ואין להם עוד לתבוע כל אחד מחבירו מהריוח שהרויח כל א' לעצמו ואינו יכול לחזור בו שום א' מהם אחר שמחל וכמו שכתבנו לעיל בשם הרדב"ז ומכ"ש לפי מה שגמגם הרב כנה"ג שם על מהרשד"ם במה שהביא. ראיה מדברי הרמב"ם דהרמב"ם לא איירי אלא לענין שבועה אבל לא לענין הריוח שמרויחים מכאן ולהבא לעצמן וסיים וכתב שכן נראה דעת הטור שלא הביא דין זה אלא בסימן צ"ג בה' שבועה ע"ש. וא"כ לפי דבריו גם מרן בש"ע הכי ס"ל דאיהו ג"כ לא הביא דין זה אלא בהלכות שבועה בסימן צ"ג ולא כתבו בסי' קע"ו בהלכות שותפין וכן הרב נאמן שמואל בסי' ק"א הביא שיש מקשים על דברי הרשד"ם דמאי מביא ראיה מדברי הרמב"ם וכמו שגמגם הרב כנה"ג והוא ז"ל תי' וז"ל דהן אמת דהטור כתבו בהלכות שבועה אכן כשלא היה התנאי ביניהם בריוח אפי' מציאה בדרך דאז בודאי כל שחלקו אותו השתוף אף עפ"י שנשאר קצת שלא חלקו לא מהני רק לשבועה אבל למה שמרויחין מכאן ולהבא כל אחד לעצמו כאשר בתחלה כשהיה השתוף אבל בכאן שהתנו אפילו מציאה בדרך בודאי כל זמן שהשתוף קיים התנאי קיים עכ"ל ודבריו אינם מובנים דהא כיון שהסכימו ונתרצו לחלוק ומהניא המחילה למה שמתעסק מכאן ולהבא לעצמו א"כ ממילא פקע נמי התנאי שהתנו אפי' מציאה בדרך ואי לא אהני הרצוי כל עוד שיש סחורה שלא חלקו אם כן אפילו שחלקו איזה סחורות והלך כל אחד ונתעסק בסחור' שעלתה שלו עדיין הריוח לאמצע אפי' שלא התנו בריוח אפי' מציאה בדרך כיון דעדין אדוקי' ומ"ש כאשר היו בתחלה וכו' לא דמי כלל דהתם ה"ט משום לא שהרויח בסחורות שהיו בשותפות אלא שהרויח ויח מקרן שהיה לו לבדו שלא הכניסו לשותפות ונשא ונתן בו אבל היכא שהיה הממון בשותפות והסכים לחלוק והתחיל לחלוק ומאותו חלק שלקח נשא ונתן בו והרויח אי מהני פירוד זה למה שמרויח עתה א"כ ממילא פקע ג"כ התנאי של מציאה בדרך ויותר טוב הו"ל להרב לתרץ עפ"י מ"ש הוא עצמו לקמן בסוף התשובה על דברי הרא"ש וז"ל וא"כ בנ"ד שלא אמרו כן בפני עדים אעפ"י שזה היה עוסק לעצמו וזה עוסק לעצמו אין כאן מחילה דבשותף צריך מחי' בפ"ע עכ"ל ואם כן שפיר מייתי ראיה מדברי הרמב"ם דאיירי בסתם ובלא עדים וא"כ ודאי כמ"ש הרמב"ם דהשותפות קיימת אף לענין הריוח הבא מן הסחורות שחלקו אותם דהוי לאמצע כיון דלא אמר בפני עדים דעו שמכאן ואילך ארויח לעצמי ועדין צריך. תלמוד וראיתי להרב כנה"ג שכתב שם באות קס"ח וז"ל ומיהו במה שסובר מהרשד"ם דמדברי הרמב"ם יש להוכיח ששותפותם קיימת אף לענין הריוח חולק עליו הראד"ב ז"ל וסובר דאין דברי הרמב"ם אמורים אלא להשביעו ולא לענין הריוח שהרי הראד"ב לא נסתייע מדברי הרמב"ם וכו' עכ"ל. ואין דבריו אלו מוכרחים לפי מה שחלק הוא עצמו דאפי' הרשד"ם מודה כשאמרו להדיא כל א' ירויח לעצמו מכאן ולהבא כנדון מהראד"ב ואם כן אינו מוכרח לו' דבהא פליגי די"ל שפיר דהא דלא נסתייע מדברי הרמב"ם משום דסבירא ליה דהרמב"ם לא איירי אלא כשהסכימו בסתמא אבל אם אמרו להדיא שמכאן ולהבא כל אחד ירויח לעצמו אפי' הרמב"ם מודה אבל עדיין יכולין להשביע זא"ז שבועת השותפות כיון שיש ביניהם עדיין סחורה שלא חלקו אותה באופן בנ"ד שאמרו להדיא זה לזה בכמה פעמים שמכאן ולהבא כל אחד יעסוק לעצמו וכתב לו יהודה ליעקב שאפי' תרויח מכאן ולהבא עשרים ליך איני רוצה ממך שום דבר לכ"ע נתבטלה השותפות וא"כ אפילו למ"ד דלא מהני מחי' על דבר שלא בא לעולם מ"מ בסלק עצמו בכתיבה מהני והכא בנ"ד הרי סלק עצמו מן הריוח במ"ש לו איני רוצה ממך כלום:
איברא מה שעומד לנגדנו לכאורה הוא מ"ש הרב כהונת עולם בסימן ל"ב וז"ל וגדולה מזו כתב מהרשד"ם בב' שותפים שלא הגיע זמנם (כצ"ל וחלקו ממש והסכימו שכל אחד ישא ויתן לעצמו ועכ"ז דן את הדין דכיון דנשאר להם חובות לגבות ולפרוע עדיין השותפות קיימת ע"ש. ודבריו תמוהים מאד דאנה מצא בדברי מהרשד"ם כן שאפי' הסכימו להדיא שמכאן ולהבא כל א' ירויח לעצמו דלא מהני דהרשד"ם לא איירי אלא בסתמא אבל היכא דהתנו להדיא מודה שפיר וכדכתב הרב כנה"ג ומאן פלג ליה לעשות פלוגת' בין הראד"ב ומהרשד"ם רבו ויאמר על הראד"ב דאין הלכה כתלמיד במקום הרב ואדרבה אני אומר אשרי תלמיד שרבו מודה לו דהיכא דהתנה להדיא כ"ע מודו ועוד הרי הרדב"ז בחדשות סימן שכ"ו כתב להדיא וז"ל כיון שאמר תא וניפלוג שאיני רוצה עוד שותפות ונתרצה שמעון והתחיל לחלוק אינו יכול לחזור בו וכבר הביא תשו' זו הרב דרכי נועם חי"ד בסי' ה' ולמד ממנה כמה חילוקי דינים מחודשין וגם הביא ממהרי"ט בתשובה סי' ק' שכתב להדיא דבדבור לבד סגי בלא שום מעשה הויא מחי' אפי' במקום שיש שבועה ע"ש. וא"כ איך אמר הרב והרב בני חיי בסימן קע"ו דאין הלכה כתלמיד בפני הרב וכמה פוסקים מפורסמי' ס"ל כהראד"ב הרדב"ז ומהרי"ט והרב דרכי נועם והרב כנה"ג ומכל שכן דאית לן למימר דהרשד"ם מודה היכא דאמרו להדיא שכל א' ירויח לעצמו מכאן ולהבא וכדכתב הכנה"ג ואין ספק אצלי אלו היה רואה הרב כהונת עולם דברי הכנה"ג לפי שבזמן הרב כהונת עולם עדיין לא נתגלה ס' כנה"ג ח"מ ח"ב היה חוזר בו מטעמא דאפושי פלוגתא לא מפשינן ומכ"ש שכמה וכמה מהדוחק העצום ומפורסם לו' שלא שלטו עיניו מהראד"ב בדברי רבו מהרשד"ם בההיא דסימן קס"ט והוא בקי בדברי רבו יותר ממנו וכמה פעמי' מביא דבריו או להסתייע ממנו או לישא וליתן עמו ואיך בכאן העלים עיניו מניה דרביה ולא זכרו ולא העלהו על דל שפתיו שרבו לא ס"ל הכי אלא ודאי שחי' הכנה"ג אמת וצדק דל"פ מש"ה לא הזכירו דאינו כנדונו עד שיביא דבריו:
גם מה שהקש' הרב כהונת עולם על מהרשד"ם וז"ל ואדרבה נדון דידיה דמי לההיא שכ' הרמב"ם ז"ל שאם נשאר להם חיבות לגבות כחלקו דמי וכו' ואין ספק כי זאת היתה לו להרב לח"ר שנשאל על אותו נדון ופסק דבטלה השותפות וכו' ע"ש. אחרי המחי"ר מהוד רבנותו שלא עיין יפה בדברי הלח"ר דהא מבואר להדיא בשאלתו של הרלח"ר דראובן בקש משמעון שיביא הריוח שהרויח מכאן ולהבא מטעמא כי עדיין יש להם סחורות ונכסים לחלוק וכו' ואף שמחל על מכאן ולהכא סבור דלא הויא מחי' משו' שלא נטל קנין על זה ואי משום שלא ידע שמשום השבועה היה יכול לעכב ועל זה השיב הלח"ר דשפיר הויא מחילה אפי' בדברים אפי' שעדיין יש סחורות שלא חלקו והביא ראיה לזה מדברי הרא"ש ומוכרח דס"ל דההיא דהרמב"ם שכתב דאם נשאר סחורות שלא חלקו אותם עדיין דהשותפות קיימת היינו לענין שבועה וכדכתב הרב כנה"ג ז"ל אבל מעולם לא עלתה על דעתו של הלח"ר בנ"ד שבטלה השותפות משום שלא נשאר להם אלא חובות דוקא וכחלוקים דמו דהא ליתא דהא מבואר בדברי הלח"ר דעדיין יש סחורות שלא חלקו אותם ועוד דלא הזכיר מזה דברי הרמב"ם כלל ואמאי הוצרך להביא מדברי הרא"ש שכתב בפ' מי שמת גבי אחים וכו' והוצרך ללמוד מדבריו דאם השותף אמר ארויח אני לעצמי וכו' והניח דברי הרמב"ם והרא"ש שכתבו להדיא דאם יש להם חובות כחלוקים דמו באופן דמ"ש כי זאת היתה לו להלח"ר וכו' שלא בהשגחה יצאו דברים אלו מפה קדוש גם מ"ש הרב ז"ל וכל שכן דבנ"ד נראה שעדיין נשאר דבר שלא עשו משקלו דבכה"ג אפי' הלח"ר מודה ליתא ואדרבה ס"ל להלח"ר דהשותפות אינה קיימת ומכאן ואילך הריוח הבא כל א' לעצמו ואין לחבירו בו כלום. גם מ"ש דנדון הלח"ר בשותפים במלאכתם כגון חייטים וכו' ע"ש. נוראות נפלאתי בדבריו אלא דהרי מבואר בשאלה של הלח"ר שהיו שותפים בעסק משא ומתן לזמן קצוב כנדון מהרשד"ם ולא שהיו שותפים במלאכת אומנות ואפילו הכי ס"ל להלח"ר דלא מקרי זה שעבוד ממון להצריכו לו' הריני כאלו התקבלתי:
וכ"ת סוף סוף נ"ד שאמרו להדיא שמכאן ולהבא כל אחד מרויח לעצמו הוי פלוגת' דרבוותא אליבא דהרב כהונת עולם והרב בני חיי. שהבינו דגם בזה פליגי הלח"ר ומהרשד"ם וא"כ בנ"ד שתובעים יורשי יהודה מיעקב שותפות עד היום הזה ויעקב תובע הסך שיש לו אצל יהודה שלאחר שבא יהודה לחשבון לפני הרב עם שני סוחרי' שהיו עמו ואפי' לפי חשבונו של יהודה יצא חייב סך עצום ליעקב אפילו לאחר שכל קרנו של יהודה יצא חייב סך עצום ליעקב אפילו לאחר שכל קרנו של יאודה הוא בידו ומלבד זה יש לו ה"ר יעקב סך עצום אצלו שפיר יכולים בני יאודה לו' קי"ל כהרב כהונת עולם והרב בני חיי דס"ל לדעת מהרשד"ם דעדיין השותפות קיימת כל עוד שיש סחורה קיימת ולא ידעי חשבונה ומעכבים הסך אשר בידם שנשאר לו יעקב אצל אביהם כנגד הריוח שיש ביד יעקב עד היום הזה ואם יצא ריוח לחלקם יותר מהסך אשר בידם יוכל גם כן יעקב לומר קי"ל דנתבטלה השותפות ואין לכם עלי כלום באופן דאין יכולים להוציא זה מזה כלום הא ליתא כלל מכמה טעמי חדא דהכא בנ"ד דכתבו וטרחו כמה פעמים בכתב שמכאן ולהבא כל א' יעשה בשלו ואינו רוצה מחבירו כלום והלכו כל א' בפועל ונתעסק לעצמו זה קרוב לשלשים שנה ולא תבעו זה מזה לפני הרב ולפני הפשרנים שהיו עומדים ביניהם כי אם דוקא חשבו ריוח של ה' שנים שהיו שותפים ולא אירע שום פעם שתבעו זה מזה ריוח שנים הבאות אחר פרידתם ואדרבה כשברר חשבונו יאודה לפני הרב והמורשים ויצא חייב. ה"ר יאודה סך כו"ך ובקש ליתנו ליעקב ולא רצה יעקב שלפי דעתו יש לו אצלו בה' שנים הללו של השותפות כפלי כפלים ובכל יום ויום שולח יאודה פשרנים לרצות אותו בסך שיצא חייב ליעקב ולא טען יהודה עליו שעדיין השותפות קיימת ואדרבה אני רוצה ממך ריוח השנים הבאות אלא כל שחלא וטריא שלהם הוא בעבור הה' שנים דוקא ונלב"ע ה"ר יאודה ולא תבע כלל מיעקב ריוח שנים הבאות ש"מ דלשם רצוי גמור ומחילה גמורה נתכוונו באומרם זה לזה שמכאן ולהבא כל א' יתפוס חשבון לעצמו לבדו כ"ש שדברים אלו היו בכתב דעדיפי מאמירה בעלמא בפה ובכגון דא אפי' הרב כהונת עולם מודה דהרשד"ם בכה"ג מודת דהשותפות בטילה אפי' שיש עדיין סחורו' שלא חלקום:
ועוד ראיה עצומה שלשם מחי' גמו' נתכוונו שהרי אחר הה' שנים הנז' הלך יהודה ונשתתף עם סוחר אחר שלא מידיע' יעקב ואין יצאה זאת מלפני יהודה והא כבר מושבעים ועומדים בתנאים של השטר שלא יעשה אחד מהם שום דבר בלתי ידיעת ורשות חבירו וא"כ איך יאודה עבר על השבוע' והלא גלוי וידוע ומפורסם שזה האיש יאודה איש ישר ונאמן וקרי ותני ואיך נחשוד אותו שעבר על השבוע' הא קי"ל דאחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן כ"ש איש כזה אלא ודאי משום שידע וברור לו שנפרדה ה השותפות לגמרי ומחי' גמור' נעש' בדבר ולא עלה על דעתו מעולם לתבוע ריוח משום שנים הבאות ונלב"ע וחלי"ש ולא בקש מזה כלום ועיין בתשו' ב"ח סימן כ"א בנדון שלו שפסק אליבא דכ"ע כיון דעשה מעמד גמור וכו' ע"ש והרואה יראה דנ"ד שנעשו פעולות רבות לפני הפשרנים והרב ז"ל וגם הדברים של הפירוד נעשו בכתב עדיף מנדונו של הב"ח ואפי' להרב נאמן שמואל בסי' ק"א דבעי הדבר להיות בפני עדים הכא מודה דכפי מה שכתבו זל"ז דברים שבכתב ומה שנעשה החשבון של יאודה לפני הרב והפשרנים עדיף מאומר בפני עדים שלעצמי אני עושה:
ועוד ראיה עצומה שאין עליה תשו' דבנ"ד כ"ע מודו דהויא מחי' גמור ורצוי גמור ועדיף מקנין שרצה יעקב לחייבו ליאודה בהפסד חוב שהיה לו ליעקב אצל סוחר א' שנשבר ונאבד החוב ההוא יען שהיה שותף עמו בעת שהלוה חוב זה ועמד יאודה לפני הרב ריש מתא דבבל וברר שנעשה חוב זה אחר פרידתם כמה ימים ואין לו שייכות בו כלל ולקח פס"ד מהרב על זה שאינו מחוייב כלום יען שהיה החוב הזה אחר פרידתם זע"ז וגם יורשי יהודה חזרו ולקחו מהר' הנז' עוד פס"ד על זה שהם ואביהם פטורים מהפסד חוב זה שהיה אחר פירוד השותפות הנז' כנראה שאבד מידם פס"ד שלקח אביהם מזה מוכח שנתברר לו להרב ממעשה שהיה לפניו שנעשה רצוי גמור ומחילה גמורה בעת פרידתם זה מזה:
ועל פי זה הונח לי מאי דהוה קשיא לי מעקרא דהרב לחם רב בסי' ק"א לא זיכה בנדונו אלא למוחזק מטעם המחלוק' דאפליגו רבוותא בדין שכיר ומלמד ופועל דס"ל להר"ם דלא נמחל שעבודו באמירה בעלמא ורבי' ירוחם ושאר פוסקים ס"ל דנמחל שעבודו בדברים וא"כ לכאורה קשה בנדון דידן שיאודה חייב סך עצום ליעקב א"כ יוכל יאודה לומר קי"ל כמהר"ם דלא נמחל השעבוד של הגוף בדברים דעפ"י האמור א"ש דכיון דנעשית המחי' בכתב הרי כבר כתב מהרשד"ם סי' קי"ט דדוקא באמירה בעלמא הוא דפליגי אבל בכתיב' אפי' מהר"ם מודה דנמחל שעבודו וכדכתב הכנה"ג בסי' של"ד משמו אף על גב דיש קצת לדחות ולומר דהתם שאני דהיה יכול למחול באמירה ועכ"ז טרח וכת' לחזק המחי' כדי שלא יטעון עליו משטה אני בך ודברים בעלמא אמרתי לך אבל בנ"ד דא"א למחול זל"ז באמירה כיון דכל א' יושב במדינה רחוק' מחבירו ועל כרחם צריכין לכתוב זה לזה והויא כתיבה זו כדברים בעלמא מ"מ בנ"ד דאיכא כמה פעולות ובאו חשבונות בפועל ולא תבעו זה מזה כי אם חשבון של ה' שנים דוקא אפי' מהר"ם ז"ל מודה דסגי באמיר' וכתיבה ועוד הרי כתב הרדב"ז בחדשות סי' של"ג דלא כתב מהר"ם אלא במלמד ושכיר ופועל אבל אם נשתתפו בעסק ממון נמחל השעבוד באמירה בעלמא וכתב עוד שם דמהר"ם לא סמך אלא על טעם הב' שהביא שם וגם רבינו ירוחם לא הביא אלא טעם הב' וגם התו' ס"ל כרבי' ירוחם גם הלח"ר כתב דאפ' דמהר"ם סמך על טעם הב' שהביא וכמ"ש הרדב"ז בפשיטות ואע"ג שכתב עוד שם הלח"ר דאפשר דבנ"ד אפילו מהר"ם מודה משום שהם שותפין משום דצייתי אהדדי אף עפ"י דאין טעם זה מספיק כדכתי' לעיל ע"ש מ"מ בנדון דידן דיש כתיבה וכמה פעולות אפי' הלח"ר מודה דהויא מחי' אליבא דמהר"ם ז"ל ועוד הרי כתב עליו הרב נאמן שמואל שם וז"ל ולא ידעתי מה לי קיומו מה לי בטולו מאחר דצייתי לדבר השוה לשניהם וכעין זה כתב מהרשד"ם סי' קע"ו:
ועוד הרי מרן ז"ל פסק בש"ע כהרמב"ם והרא"ש ז"ל דס"ל דאם נשתתפו בעסק ממון לזמן אינו יכול לחזור בו תוך הזמן ואלו גבי שכיר ומקבל עיסקא פסק שיכול לחזור בו תוך הזמן ש"מ דס"ל למרן ז"ל דלא דמי שותפין בכיס לשכיר ופועל דלית בהו עסק ממון וכמ"ש הרדב"ז
ומעתה לפי כל האמור התמיהא מצאה מקום לנוח עמ"ש הרב נאמן שמואל שראה מקשים על דברי מהרשד"ם בההיא דסימן קס"ט שהבאנו לעיל שהביא ראיה מ מדברי הרמב"ם ותמהו עליו דאין משם ראייה לנדון שלו שכפי הנראה מלשון השאלה שלא היה להם עוד שום ממון בשותפות כ"ו א"כ לא היה להם זע"ז אלא שעבוד הגוף שנתחייב כל א' לחלוק מה שמרויח וכשהסכימו לחלוק הרי מחלו שעבודם המחילה אינה צריכה קנין ומשני הרב ז"ל דל"ק כמש"ל בשם מהר"ם ז"ל דבאמירה בעלמא לא נמחל השעבוד של הגוף וכו' עכ"ל ומאי קא משני אטו ס' מהר"ם מוסכמת מכל הפו' כדי שיוכל לחייב חבירו לטרוח בשותפות להמצא לו ריוח של מכאן ולהבא הא מבואר דרבינו ירוחם פליג עליה ובפרט לפי מ"ש הרדב"ז דמהר"ם לא סמך אלא על טעם הב' שהביא וגם התו' ס"ל כרי"ו ועוד דהרי כתב הרדב"ז ג"כ דמהר"ם לא איירי אלא במלמד ופועל ושכיר אבל לא בשותפין בעסק ממון וא"כ שפיר המוחזק יוכל לו' קי"ל דבאמיר' בעלמ' נמחל השעבוד איך שיהיה מההיא דמהר"ם ליכא לחוש כלל בנ"ד ועוד דבלא"ה בנדון דידן לכ"ע אין השותפות קיימת אפילו אליבא דהרב כהונת עולם והרב בני חיי דהא כל הנדונות שלהם היו שנשאר דבר מסחורות וחשבונות של השותפות שלא באו לידי חלוק' וחשבון או שעדיין יש עליהם חובות ויש להם חובות שאינם ידועים כההיא דהרשד"ם וכמ"ש שם הרב נאמן שמואל:.
אמנם בנ"ד שכבר חלקו כל הסחורות ולא הניחו דבר שלא חלקו אותו וכמ"ש בשאלה ולא נשאר ביניהם כי אם החובות שיש להם אצל אחרים דהם כחלוקים דמו וכמו שכתב לו יעקב ליאודה שכל הסחורות שנמצאים אצלך תקים אותם עליך כמו שעשיתי אני בסחורות הנמצאים אתי וברר חשבונו ה"ר יעקב ושלח לו ליאודה ויאודה ברר חשבונו לפני הרב ושנים סוחרים עמו ושלחו ליעקב שיצא חייב יאודה אחר ברור כל החשבונות סך כו"ך ואף שיעקב לא נתרצה בחשבון זה מפני שחושדו בכפלי כפלים מ"מ אחר ברור זה לפני הרב לא נשאר עליו כי אם שבועת השותפין ובעת בואו יעקב לבבל מקום יהודה התחיל לתת לו מהסך שיצא חייב לפני הרב ולא איסתייעא מלתא לגמור פרעון החוב שעליו עד שנלב"ע יאודה נ"ע ובודאי שכל המובא בשאלה אמת וכנים הדברים והראייה העצומ' על זה מפס"ד שלקחו יאודה ואח"ך בניו הי"ו מהרב הנז' שטענו ובררו לפניו שחוב זה שנפסד לא שייכי ביה אינהו שנעשה חוב זה אחר פרידתם מהשותפות כמה ימים וכמש"ל והן עתה קמו יורשי יאודה וטענו מה שלא טען אביהם ולא עלה על לבו לטעון מזה כלום והקדישו דבר שאינו ברשותם וטענו שהשותפות לעוד היום קיימת מכמה טעמים ראשונ' מאחר שנלב"ע אביהם נ"ע ולא בא יעקב לב"ד להפריד השותפות א"כ עדיין השותפות קיימת ואין בטענ' זו ממש ויה"י הב"ל דכבר אביהם מעודו מחיים מזה יותר מל' שנה הפרידו השותפות וכנז"ל ומה צורך לבא לב"ד גם מה שטענו עליו ממה שכ' לאביהם שאם לא ישלח לו מעותיו יבקש ממנו ריוח של מעותיו שהם בטלים אצלו והוא לא יתן כלום מהריוח שלו תמה אני איך הוציאו טענה זו מפיהם דאדרב' מזה מוכח דאין שותפותם קיימת ואינו תובע כי אם בשביל מעותיו שהם מעוכבי' תחת ידו וכל תביעתו היא משום כיצד הלה עושה סחור' בפרתו של חבירו ומש"ה סיים ואמר ואני לא אתן כלום והיינו משום שכבר הפריד השותפות גם מה שטענו כיון שלא נתרצ' בחשבון אביהם א"כ לעוד היום לא נתברר החשבון שביניהם וכל עוד שלא נתברר החשבון השותפות קיימת גם זו אינה טענ' כלל דהא יעקב סדר חשבונו ושלח לו ליאודה ויאודה סדר חשבונו לפני הר' והמורשי' ויצא חייב סך כו"ך לפי חשבונו ולא נשאר לו ליאודה עוד קרן בשותפות כלל וכלל אלא אדרב' מלבד. זה יצא חייב ליעקב סך כו"ך א"כ ודאי או חשבון מקרי כיון שידעו שניהם שזה שלא נתרצה יעקב הוא משום שאפי' ראה החשבון וידע שכו"ך נשאר לו בידו לא היה מאמינו וחושדו בחשבון זה שגזלו ואין לו עליו בזה כי אם שבוע' השותפין ובודאי דאין בטענ' זו ממש והשותפות בטלה ומבוטלת ועוד מאחר שהם בעצמם לקחו עוד פס"ד כמו פס"ד שנתן הרב לאביהם שהם לא שייכי בשותפות החוב הנאבד משום שנעש' אחר פרידת השתוף ואיך עתה חזרו לטעון שהשותפות קיימת ולהוציא לעז על אותו צדיק ולומר שטעה בדין זה והוא רב גדול ומפורסם בדורו ומומחה ופקיע ואין ראוי להרהר אחרי משה רבם ז"ל ז"ל והא קי"ל דבי דינא אחר בי דינא לא דייקי אפי' בזמן הזה כמבואר בתשו' מרן בספרו הבהיר אבקת רוכל וכ"ש דדייקינן שפיר וראה ראינו שמשה אמת ותורתו אמת במה שפסק להם דהשותפות בטילה מאותו העת שהפרידו את השותפין ואף אם המצא תמצא איזה סחורה שאינה תחת יד שניהם לחלוק אותה וכמו שכן טענו יורשי יאודה הנה בודאי שאינה טענה עולה כפי הדין לקיים בה השותפות כדכתי' ועי"ל בודאי אי הסכימו ביניהם שא' מהם יקיימה על עצמו או שאמרו נחלוק כל הנכסים הנשארים תחת ידינו דיכולין לו' כן וכמ"ש הרב בני אברהם בסי' ג"ן ובודאי שאינם נאמנים עוד לחזור ולטעון הפך מה שטענו הם עצמם לפני הרב ולקחו פס"ד ממנו וכדכתי' לעיל ש"מ דהוברר הדבר לפני הרב כמו שכתבנו גם מה שטענו יורשי יאודה שכתב יעקב לאביהם אחרי שנפרדנו שטרך בידי ושטרי בידך ואם אינך שומע להשטר וכו' דמשמע דהשותפות קיימת גם זו אינה טענה שכבר השיב שמ"ש כן אינו אלא לאיומי על יאודה שהיה חושדו שגזלו ומתיירא שלא יכפור לו בשום תנאי מהתנאים ועוד דבלא דברי יעקב אין בטענה שלו כלום שהרי כבר כתבנו לעיל משם הרדב"ז בסימן שכ"ו דכיון דאמר ליה תא וניפלוג ואיני רוצה עוד בשותפות אינו יכול לחזור בו:
הכלל העולה דכפי המובא בשאלה ונראה ?שכנים הדברים מדנתן להם הרב פס"ד ומתוך הענין למעמיק בו יראה שנתבטלה השותפות וליכא שום פוסק בעולם שיאמר בנ"ד דלא נתבטלה השותפות:
אמנם לכאורה מה שעומד לנגדנו הוא שהשותפות הנז' היתה בקגו"ש ושבוע' חמורה וכבר כתב הרשב"א הביאו הב"י בי"ד בסי' רכ"ח דבעי לומר כאלו התקבלתי אבל בריצוי לחודיה לא מהני ואף דהרא"ש ותרומת הדשן ס"ל דברצוי לחודיה מהני וכן דעת מהר"ם אלשקר בתשו' כבר כתב מהרלב"ח בתשו' דבדבר שיש בו עסק ממון אפי' הרא"ש ותה"ד מודים להרשב"א דבעי לו' הריני כאלו התקבלתי והנה אליבא דהרב לחם רב בסי' ק' שכתב וז"ל איברא דלענין השבועה נראה דפטרי זה לזה ואף ע"ג דלא אמר כל אחד מהם כאלו התקבלתי ולדעת הרשב"א בעינן שיאמר כן מ"מ לדעת הרא"ש אינו כן וכו' וסיים וכתב ובנ"ד ליכא חיוב ממון שנתחייב זה לזה אלא שזה משועבד לזה עד תשלום הזמן וכיון שנתרצו והסכימו לחלוק נפטרו משבועתם וכו' עש"ב. ותמה עליו הרב נאמן שמואל בסי' הנז' דאיך לא חשש לסבר' הרשב"א ואני אומר דלא תלונתו על הרב ז"ל אלא גם על' הפוסקים קמאי ובתראי שהסכימו כוותיה דהרב לח"ר שהרי כתב הרדב"ז בסי' שכ"ו שהבאנו לעיל שכתב להדיא וז"ל ואע"ג דאיכא שבועה וכופין אותו לקיים שבועתו כיון שראובן מודה שאמ' תא וניפלוג שאינו רוצה עוד בשותפות והתחילו לחלוק הוי כאלו נשלם הזמן וא"צ התרה וכו' עש"ב:
וכ"כ מהרי"ט בתשובה בסימן ק' וכ"ד הרבה מהאחרונים ולא חשש א' מהם לסברת הרשב"א שכתב דבעי לו' כאלו התקבלתי ובודאי דה"ט דלא חששו לדברי הרשב"א משום שהרא"ש ותה"ד ומהר"ם אלשקר פליגי על הרשב"א וכבר ידוע דבמלתא דאיסורא אף איסור דאורייתא אזלינן בתר רובא דדוקא בממונא אין הולכים בממון אחר הרוב אבל. באיסור אפילו באיסור חלב אזלינן בתר רובא ואיני צריך להאריך בפרט זה עיין בכל הפוס' המדברים בזה ולק"מ מה שהקשה הרב נאמן שמואל ובלא"ה איהו תי' וז"ל אך מפני שאני רואה שכל הפוס' שדברו בזה לא נכנסו בחקירה זו לבי אומר לי דס"ל דכיון דנתרצו לחלוק תוך הזמן הו"ל כאלו אומר הריני כאלו התקבלתי כיון שהשבועה היתה להנאתם כמ"ש הרשב"א בתשובה שזכרנו וכ"ן מדברי הרל"ח ומהר"ם אלשקר עש"ב:
והנה עקר דברי הרב לח"ר שכתב בנדון שלו שאין בו חיוב ממון דבריו תמוהים דהא כל שעבודו הוא לישא וליתן בממון כדי להרויח וכבר תמהו בדבריו. חכמי ל"ב הר' נאמן שמואל והרב כהונת עולם שם וכבר הרב לח"ר הרגיש בזה וכתב ואפשר דבזה מודה מהרלב"ח ע"ש. הרי לא אמרה אלא בדרך אפשר:
שוב התבוננתי וראיתי דלק"מ ואדרבה אחרי המחי' מעצמותיהם הקדושים דלא דקדקו יפה בדברי הלח"ר ובדברי הרב תה"ד שהרואה יראה בנדון תה"ד שהוא בשביל עסק ממון ואפי' הכי כתב בנדון שלו דסגי בנתרצו זע"ז שכתב דכל כוונת התנאים כה"ג אין הכוונה רק שלא יעכב איש את חבירו נגד רצונם אבל כשנעשה רצונם או שהתנאים היו לצרכו ולטובתו אם כן נתבטל התנאי עש"ב הרי דאפי' בדבר שיש בו עסק ממון וכנדון דידן דמשועבדים וחייבים זל"ז לעסוק בשותפות ולהרויח ס"ל להרב תה"ד דאם נתרצו להדיא לבטל התנאי שהחנו בשבוע' סגי ברצוי הואיל ונתפייס הרי הוא לו כאלו נתקיים התנאי ממש דמחי' כקבלה ונ"ד לא הוו מכוונים רק להרויח ולדעתי דדברי הרב תה"ד מוסכמים ומהרלב"ח מודה בהו דאע"ג דכתב מהרלב"ח דכל היכא דאיכא חיוב ממון בשבועתם וכו' היינו כמו בנדון דידיה דהרלב"ח שכבר פסקו להם הב"ד שמחוייב כו"ך דאפי' הרא"ש מודה דבעי למימר התקבלתי כיון דיש ממון שהוא בעין שהוא מחוייב בו לא מהני לשון מחי' אלא מתנה כיון שכבר זכה בו חבירו דזה ודאי בכה"ג בעי למימר הריני כאלו התקבלתי אבל היכא דבשעת הרצוי והמחי' ליכא ממון בעין שחייב בו רק החייב הוא לעסוק בשותפות כדי להרויח כנדון הר' לח"ר ונדון דידן דליכא ממון השתא לומר עליו כאלו התקבלתי כל אפייא שוין הרא"ש והרלב"ח ותה"ד ומהר"ם אלשקאר דסגי ברצוי ולא בעי למימר הריני כאלו התקבלתי וזהו שדקדק הרב לח"ר בלשונו הזך וכתב ומ"מ בנ"ד ליכא חיוב ממון שנתחייבו זה לזה ר"ל דליכא שום חיוב ממון בעין לתת לו כההיא דהרלב"ח שפסקו לו הב"ד לתת לו כו"ך מעסק של השותפות עד שיצטרך לו' עליו כאלו התקבלתי אין לו עליו כי אם לטרוח בהשותפות מכאן ולהבא כדי להרויח ודברי הרב. כהונת עולם תמוהים וכי לא ידע הרב לח"ר דשעבוד ממונא אית ליה גביה ששעבדו כדי להרויח לו והרי גם בנדון תה"ד היה התנאי להרויח ממון והוי לצרכו ולהנאתו ועכ"ז דן את הדין דסגי בנתרצו ולא בעי למימר כאלו התקבלתי באופן דכל מ"ש הרב כהונת עולם בתשובה זו מתחלה ועד סופה כד שכיב וניים אמרה ומלבד זה הא איכא ס"ס בנ"ד שמא הלכתא כהרשב"א או כהרא"ש ותה"ד ודעמייהו ואת"ל דהדין כהרשב"א שמא בנ"ד אפי' הרשב"א מודה דחשיב כל פעולה דידהו כאלו אמר התקבלתי. ועוד איכא ס"ס אתריתי עפ"י מ"ש הרב נאמן שמואל גופיה שכת' על דברי הרב לח"ר שכתב שאינו יכול לטעון שלא ידע שהיה לו כח לעכב משום השבוע' וכו' והקשה עליו הרב הנז' וכי גרע זה מכל דבר דאיכא פלוגתא דרבוותא דיכול לו' טעיתי ואפי' לא טעין אנן טענינן ליה וכן בזאת העל' מהריב"ל ואמר קנין אין כאן שבועה אין כאן ומאחר דיכול לומר קי"ל דילמא טעה בזה דממון אין כאן שבועה אין כאן וכו' עש"ב אם כן מוכח דלא נתחייב אליבא דהריב"ל אלא משום ספיקא וכו' שבועה להחמיר א"כ בנ"ד דיש ספק אחר דשמא הלכתא כהרא"ש ותה"ד ודעמיה ואפ' דגם הרשב"א מודה בזה א"כ ודאי בכה"ג דאיכא ס"ס לא אמרי' ס' שבועה להחמיר:
ובר מן דין כבר ראיתי להרב כנסת הגדולה בי"ד סי' רל"ב בהגהת הטור אות צ"ד שכתב בשם מהר"א חסון וז"ל אף ע"ג דלהרשב"א בעי למימר כאלו התקבלתי כיון דנהגו העם דבמחילה לבדה פוטר והוי כאלו אמר התקבלתי עכ"ל. הרי כל עדת ישראל נהגו שלא לחוש לדברי הרשב"א הללו ובר מן דין ג"כ דלא אמרינן בנ"ד דספק שבועה להחמיר והוא במה שראיתי להרב פרח מטה אהרן ח"א סי' קכ"א וז"ל איכא טעמא בנ"ד שכל הני רבוותא מודו דהולכין בספיקו להקל וכו' עד אבל בנ"ד דמעקרא היה החיוב ברור ולא היה. ספק בדבר ובאותה שעה נשבע ואח"כ מחמת המחי' שהיה אחר זמן רב ועתה נפל הספק אי מהניא אי לאו ודאי איכא למימר שהשבועה לא היתה אלא אם יהיה חיובו ברור כמאז ומקדם אבל לעת כזאת שנפל שאין לחייבו ממון על הספק ממון אין כאן שבועה אין כאן ובזה נתקיימו דברי מהריב"ל ח"ג סי' קי"ד וכו' וסיים וכתב שכן מצא אח"כ למהרי"ט חי"ד סימן כ"א יע"ש וא"כ בנ"ד אף את"ל דיש עדין סחורות וכו' לא אמרינן בזה ס' שבועה להחמיר ומכ"ש לפי מ"ש הרב עדות ביעקב ואביו עמו בסי' ח"י דבזמן הזה שכותבין בשטרות ונשבעו ש"ח בתכ"ף וכו' לא הויא אלא שבועה דרבנן ואזלינן בספיקא לקולא כשאר ספיקי דרבנן והרשב"א לא איירי אלא בשבועה דאורייתא שספיקא לחומרא וכמ"ש שם הרב כהונת עולם ע"ש וא"כ בנ"ד לית לן למיחש משום ס' חומר שבועה ואדרבה ראוי לחוש . שלא לגזול את יעקב ולחייבו ממון שלא כדין ולהכניס יהודה ח"ו בס' גזל דאורייתא שלא ניתן למחי' וא"כ הדבר ברור ופשוט בנ"ד שקדם יעקב והקדיש כל מה שיש לו ביד יהודה ובניו ה"ט הא ודאי כל מה שיצא יהודה חייב על פי חשבונו שהוברר לפני הרב זלה"ה חל התקדש עליו אבל ההקדש שהקדישו אח"כ בני יהודה ה"ז אין בו ממש ואין לו מקום לחול והמבדיל בין קדש לקדש ויש ח"ו חשש בהקדש בני יהודה ואין ראוי להקדיש דבר שיש בו חשש גזל ח"ו כי וכו' זהו הנראה לע"ד להלכה ולמעשה בלי שום פקפוק כלל ועקר:
נאום הצעיר אברהם ענתיבי ס"ט: