אור ברסלב
שות מר ואהלות השמטות לשו"ת אבן העזר › לשאלה יב

שות מר ואהלות· רבי אברהם ענתיבי

השמטות לשו"ת אבן העזר · לשאלה יב

השמטות לשו"ת אבן העזר

(א"ה שתי תשובות הללו השייכות לאבן העזר דהיינו זאת ההסכמה השייכה לסימן י"ב משו"ת אה"ע והבאה אחריה הגיעו לידי אחר שנשלם חלק אבן העזר וע"כ לא יכלתי לסדרן במקומן הראוי) :

ויעף אלי אחד מהשרפים מגדולי ויקירי דירוש' דדהבא מנ"ר הרב המובהק ח"ק כמהר"ר חיים אברהם גאגין נר"ו והסכים עמי דמצד הדין אין הבעל חייב להחזיר כלום אמנם מצד השבועה חייב דס' שבועה להחמיר וסיים וכתב כנ"ל להלכה ולא למעשה. הרי לענין מעשה לא מלאו לבו להוציא ממון מהבעל . איברא מה שתמה עלי במה שהבאתי מתשובת הרב עדות ביעקב סימן ל' להקל בשבועה וספיקא לקולא כיון דאיהו בעצמו לא סמך על דבריו בזה שכתב ואיני תוקע עצמי לסמוך על זה ע"ש. . אין כאן תימא כלל דאלו בנדון דידן לא היה אלא טעם הרב דוקא אז מצית למימר שפיר לא עדיף מגברא דאתי מחמתיה אבל בנידון דידן דיש טעמים אחרים מלבד זה והוא מה שהבאתי משם הרב פרח מטה אהרן שכתב דבנדון דידן לכולי. עלמא לא אמרינן ספק שבועה להחמיר וחזק דבריו מדברי מהרי"ט עיין שם:

וגם טעם האחר מה שכתב הרב פני משה והביאו בספר ריח שדה סימן יו"ד דהיכא דאומר קנין ושבועה כמו שאנו נוהגין גרע טפי וליכא חיוב שבועה עיין שם באורך. ועוד יש טעם אחר מ"ש הרב עדות ביעקב משם מהר"י ווייל דהיכא דהוי כנדון דידן דאין החתן תוקע כפו להכלה אין להחמיר. . וגם איכא טעם אחר בנדון דידן דאיכא מ"ד דיכול הבעל לומר אני נתכוונתי שיהיה זש"ק בגמר סימניו וכך נתכוונתי כשנשבעתי ואף על גב דכל טעם וטעם לבדו איכא למשדי ביה נרגא מכל מקום בצרוף כל הני טעמי דאיתנהו בנדון דידן לכולי עלמא לא אמרינן ס' שבועה להחמיר כיון דהוי כמה וכמה ספיקות והוי יותר מספק ספיקא אין מוציאים מיד הבעל כלום משום הכי סמכתי על דברי הרב עדות ביעקב בנדון דידן אף על גב דאיהו לא סמך על עצמו משום דאיכא בנדון דידן טעמים רבים ומה שלא יוצדק בהפרדה יוצדק בהרכבה וכמה שכתב הרא"ם בפרשת ויגש ומה שהוכיח הרב הפוסק הנזכ' והביא כמה וכמה פוסק' דס"ל דת"כ הוי שבועה חמורה ומוציאין בה ממון וכופין אותו לקיים שבועתו מי לא ידע בכל אלה וכי ח"ו הרב עדות ביעקב מכחיש כל הני רבוותא דהא יש לומר בפשיטות דכל הני לא אמרי אלא בודאה דליכא שום ספיקא אבל היכא דהוי ספיקא אפשר דכולהו מודו ליה להרב עדות ביעקב דהוי כשאר ספיקי דרבנן דהוי לקולא:

עוד תמה עלי כת"ר נר"ו במה שעשיתי בנדון דידן ס"ס בתרי פלוגתי דרבנן וכתב וז"ל ועוד דסוף סוף דשניהם בפלוגתא דרבוותא במדי דאסורא רבים הם הסוברים דשניהם ס' א' מקרו דשם פלוגתא חד היא כמבואר בכנה"ג בסימן כ"ה בכללי הקי"ל אות פ"ב ופ"ג וזה ברור ואדרבה אני תמה עליו בזה מאד דבעלי ס' זו הם מהריב"ל ומהרש"ך והם בעצמם כתבו בכמה מתשובותיהם להפך וכתב הרב משפט צדק בחלק א' ובחלק ב' סימן מ"ב מאחר דהריב"ל ומהרש"ך סותרים את עצמם בכלל זה העקר כדברי הרשד"ם דס"ל דהוו תרי ספיקי אף לענין אסורא ולקולא ותמה על מהרש"ך שהביא משם מהריב"ל ראיה לדבריו מאחר דמניה וביה קשה אין להביא ראיה ממנו וכוותיה דהרשד"ם נקטינן דחשיב לפלוגתא דרבוותא לס"ס אפילו באסור' וכוותיה נקטינן וכמו שהארכתי במקומות אחרים שלא נניח ודאו של הרשד"ם קמיה ספיקא דהריב"ל וכן כתב בתשובה מהר"י הלוי בסימן י"ב וז"ל ואיך שיהיה יראה דס"ס כהאי דהוי פלוגתא דרבוותא מקרי ס"ס וכמו שהאריך מהריב"ל בחלק א' סוף כלל ו' וגם בחלק ג' סימן נ"ב איברא דהריב"ל במקומות אחרים כתב להפך ואפילו הכי לא נניח ודאו של הרשד"ם שכתב בפשיטות בכמה תשובות דהוי ס"ס באיסור שבועה והורה להקל מפני ספיקו של הריב"ל ואדרבה יש לתמוה על מהרש"ך וכו' ע"ש . וכן הורה בפשיטות מהרח"ש כהרשד"ם וכתב הרב כנה"ג שכן נראה דעת מהר"ם אלשקאר הנך רואה דבעלי סברא זו דס"ל דלא הוי ס"ס בתרי פלוגתא דרבוותא הם מיעוטא דמיעוטא לגבי כת הסוברים דחשיב ס"ס בפלוגת' דרבנן אף באיסורא ובאיסורא קי"ל דאזלינן בתר הרוב ומי יוכל להוציא ממון נגד כל הני רבוותא:

וראיתי להכנה"ג שכתב שם באות פ"ג וז"ל תרי פלוגתא דרבוותא לקולא באיסורא מהרח"ש אבל הרב מ"ץ חלק א' סימן ו' נראה שחולק על דבריהם והם דברי' תמוהים בעיני דכיון דהוא סובר דבממונא הוו תרי ספיקי באיסורא נמי הוי תרי ספיקי ואולי באיסורא חשש להחמיר לדברי הסוברים דשם פלוגתא דרבוותא חד הוא ע"כ לשונו. וקשה לי עליו בתי' זה שהרי בחלק ב' בענין איסורא כתב להדיא דכוותיה דמהרשד"ם נקטי' ואדרבא תמה על מהרש"ך ע"ש. ואולי שחזר בו בח"ב ואסיק להקל כמהרשד"ם. ואיך שיהיה אפילו תימא דמ"ש הכנה"ג ואולי באיסורא וכו' אין ראיה לנ"ד לומר דאנו חוששין להחמיר חדא דלא תי' הרב ז"ל אלא בדרך שמא ועוד דהתם ליכא הוצאת ממון. אלא איסורא דוקא ויתכן לחוש להחמיר וכל המחמיר תע"ב אבל להוציא ממון מהך חששא חלילה ולא אמרה אדם מעולם שמצא ממון נגד כל הנהו רבוותא שהבאתי דס"ל דאין לחוש לשבועה במקום ס"ס אפילו בתרי פלוגתי דרבוותא גם מ"ש כת"ר דמהר"ם בן חביב לא קאמר דאזלינן בתר רובא באיסורא כי אם בשעת הדחק ליתא דאני ראיתי בפסקי מהר"ם בן חביב הכתובים בכ"י והנם מצויין פה אר"ץ בכמה תשובות שכתב זה ולא הזכיר כלל בשעת הדחק ומ"ש עוד דלא אמר מהר"ם בן חביב כי אם בשאר אסורים אבל לא באיסור שבועה דחמירא לא ידעתי מנ"ל האי חלוקא דאפילו באיסור דאית ביה מיתה או כר' מקלי' כשהרו' מתירין כ"ש שבועה. ועוד אף דיהיבנא ליה שיטתיה היינו במקום דליכא שום ריעותא בשבועה אבל בשבועה דנדון דידן דיש בה כמה רעותות וכדכתיבנא לעיל בודאי דלכ"ע אזלינן בתר רובא בהאי שבועה דאינה דומה לשבועה אחרת:

עוד כתב עלי במה שהבאתי ראיה ממ"ש הרב דבר משה שאפילו היתה התקנה בחרם יד הבעל על העליונה דלא שמא מתייא דה"ט שכתב הגו"ר כן היינו דמ"מ איכא ס' חרם בכל צד מב' צדדים וליכא למימר ס' חרם להחמיר דמאי חזית לומר כן בצד זה טפי מצד זה אשר לא כן בנדון דידן דנשבע לקיים התנאי שייך שפיר לומר ספק חרם להחמיר עכ"ל

ואני אומר אחרי המחי"ר דראיה נכונה היא דהא הרב דבר משה קאי על נדונו שהוא כנדון דידן שהיתה הסכמה שיחזיר הבעל ההשבון שלא היה חייב בו מן הדין שהוא יורש דאורייתא והתקינו שיחזיר. וכתב שם הר' דבר משה דאפילו היתה תקנה זו בחרם יד הבעל על העליונה עש"ב:

עוד כתב עלי הרב הפוסק הנז' וז"ל אמנם אנכי הרואה להרשד"ם ח"מ סי' קפ"ז שחדש לנו סברא מחודשת ואהניא לנ"ד ומהתימא על הר' הפוסק נר"ו דלא חש לה ולא זכר שר ס' הלזו ואני אומר דאין כאן תימא כלל ולא אהנייה לנ"ד כלל לפי מה שראיתי למרן הקדוש בתשובה אה"ע סימן ט' דף מ"ז וז"ל יד בעל השטר על התחתונה וכ"ש בדבר התקנה הבאה להפקיע ירושת הבעל שכל ס' בדבר יד הבעל על העליונה עש"ב:

ואם כן מה לנו להביא תשובות מחודשות שהם נגד מרן ז"ל גם מהר"א ששון שחלק בין כשנעשה הדבר ע"י תקנה לנעשה ע"י תנאי כההיא דהרשב"א כבר כתב עליו הגאון הרב יד אליהו בסימן ע"ה שסברתו זאת היא נגד רוב הפוס' ונגד מרן ז"ל עש"ב. . ואם כן אין מן הצורך להביא תשו' מהרשד"ם הלזו ושאר פוס' שהביא הוא דלא נ"מ מידי לנדון דידן כלל:

ועוד דהרי כתב מהר"ם הלוי בסימן ט"ו דמ"ב כלל ג' דהיכא שכתו' בכתובה והתנו בניהם ומכ"ש כשיש קנין ושבועה על התנאי מזה מוכח דלאו מכח התקנה התנו ע"ש וא"כ ה"נ בנ"ד אף ע"ג שכתוב כמנהג דמשק אינו מוכח שמכח התקנה נהגו כמנהג ק"ק דמשק אלא דהתנו כן בקגו"ש כשאר תנאי שבממון. ואם כן אפילו לפי סברת הרשד"ם והרא"ש לא נ"מ לדידן שאינו אלא תנאי בעלמא גם מה שתמה עלי במ"ש בתחילת דברי דדעת מרן בספר הקצר כדעת הרשב"א שלא מצא שום הכרח מדברי מרן הללו דסימן קנו דהא עקר פלוגתא דרבנן בתראי בענין זה אי אמרינן דלשון זש"ק מקרי אף שלא שהה שלשי' יום כל שגמרו סימניו ורבנן בתראי פליגי על זה וסברי רבנן דבלשון בני אדם לא מקרי זש"ק כל שלא שהה שלשים יום:

ואם כן מה יושיענו זה בההיא דחליצה דהתם לא שייך למיזל אחר לשון בני אדם אינו ענין לנדון דידן כלל זהו תורף דברי קדשו ובאמת מה מאד תמהתי בדברים הללו כי הם פשוטים וברורים ומי לא ידע דאינו ענין דין חליצה דסימן קנ"ו לההיא דזש"ק של לשון בני אדם ולא העמיק שפיר בכוונת דברי במ"ש וכן נראה דעת מרן בשלחן ערוך דהכוונה ברורה שכתבתי זה קודם שנכנסנו לחקירת לשון בני אדם אלא קיימינן השתא אדברי הרשב"א שכת' לפום דינא דתלמודא והשתא שפיר כתבתי וכן נראה דעת מרן בשלחן ערוך ר"ל דכיון דס"ל דמדאוריי' הוי בר קיימא ומדרבנן הוא דלא הוי בר קיימא וזה האיש קבל על עצמו שאם לא יהיה זש"ק יחזיר חצי הנדונייא אית לן למימר דלא נתכוון אלא למה שהוא זש"ק מן התורה וכמ"ש הריב"ל וז"ל ואומדנא דמוכח היא דכיון דמן הדין הבעל יורש את אשתו ונתחייב במה שאינו חייב אין לנו להפריז על המדה ולומר שנתכוון למה שהוא זש"ק אפי' מדרבנן עש"ב:

וא"כ היינו דקאמינא שדעת מרן דלא כהראב"ד דסבירא ליה דהוי ס' נפל אפילו מדאורייתא אלא כהרמב"ם דסבירא ליה דהוי בר קיימא מדאורייתא ואם כן בממונא אוקמינן אדאורייתא ונאמר דגם תנאו לא הוי אלא על זש"ק של התורה ולא על של דרבנן אבל אה"נ לאחר שהבאנו החקירה של לשון בני אדם והוכחנו בראיות דדבר זה אי הוי לשון בני אדם כן היא פלוגתא דרבוותא וכמו שהארכנו בזה וגם הוכחנו בברור מדברי מרן ב"י שהביא תשובת הרשב"א ולא כתב דהאידנא נשתנה הדבר מזמן הרשב"א ש"מ דס"ל דאפילו האידנא זש"ק הוי בלשון בני אדם אם נגמרו סימניו אפילו שלא שהה שלשים יום דלא כהרב לב שלמה ואם כן תו לא מצינן למימר שמא דעתו כמ"ד דבזמן הזה לשון בני אדם מקרי זש"ק כל שלא שהה שלשים יום אפי' אם נגמרו סימניו באופן שכל דבריו אינם אלא מן המתמיהים. ואיך שיהיה סיים וכתב בסוף לשונו וכתב כנ"ל להלכה משום חשש חומר השבועה אבל לא לענין מעשה שלא מלאו לבו לעשות מעשה ולהוציא מיד הבעל המוחזק ולדידי בין להלכה בין למעשה אין להוציא מיד המוחזק בשום אופן וכדכתיבנא לעיל:

נאום אבי"ע הנז"ל ס"ט.

תוכן העניינים

שות מר ואהלות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה