אור ברסלב
שות מר ואהלות אבן העזר › שאלה ו

שות מר ואהלות· רבי אברהם ענתיבי

אבן העזר · שאלה ו

שאלה ה

מעשה שהיה שמזה כמה שנים היה רעש גדול באר"ץ יע"א ונחרבו רוב הבתים של העיר וברחו כל בני העיר המדברה והניחו בתיהם חרבים ובאותו העת שאין איש בארץ ובעה"ב בחוץ נתרבו הגנבים והשוללים וכמה בתים נשללו לתפ"ץ ובאו כמה נשים לתבוע כתובתם ואין שטר כתובה יוצא מתחת ידם באמרם שאבדו בעת החרבן של הרעש עם שאר נכסיהם וגם תובעים מזונות אם יש ביד הב"ד לגבות להם כתובתם ע"פ המסוודיה המצויה תמיד אצל סופר הכתובות ואם יש להם ג"כ מזונות או לא:

תשובה לכאור' נרא' שדין זה פשוט הוא. ופסקו מרן ז"ל בש"ע סי' ק' דכל אשה שאין שטר כתובת' בידה אין לה לא כתובה ולא מזונות לא לאשה ולא לבנות ופשט לשון הש"ע דאין לה לא נדוניא ולא תוספת ואפי' אם הנדוניא בעין וכמ"ש כמה מהפוסקים ז"ל עי"ע ואפי' אם תמצא לו' דהיכא דהוי הנדוניא בעין בזה לא דבר מרן ז"ל ואפשר דס"ל דגובה מה שהוא בעין מ"מ דבר זה תלוי בפלוגתא דרבוותא דלמהרש"ך ז"ל ח"ב והרב המגיד הביאו הר' חלקת מחוקק והרב"ש ז"ל בסי' הנז' דגובה הנדוניא אם היורשים מודים שלא נפרע' ולשאר רבוותא אפי' בכה"ג אינ' גוב' וגם מזונות אין לה מטעמא דכת' הש"ע דשמ' מחל' או משכנ' או מכר' כתובת':

אמנם אחר המיתון יראה לי דבנ"ד כ"ע מודים דיכול' לגבות וגם יש לה מזונות דדין זה דנ"ד דמי ממש למ"ש מור"ם ז"ל בח"מ סי' מ"א וז"ל מי שהיו שטרותיו בעיר שכבשוה כרכום דמסתמא הם אבודים והוי דינם כמ"ש מור"ם ז"ל באה"ע סי' ק' דאם יש עדים שנאבד' הוי כמקום שאין כותבים כתוב' וגובים אף היכא דאין השטר של כתוב' יוצא מתחת ידה אם היורשי יודעים כמה הית' כתובת' או יודעין אנו ע"י המסוודי' או שהית' תפוס' ומחזקת בנכסים שיעור מה שתאמר שכך הית' כתוב' ואם יחסרו אלו אז מגבין לה עפ"י כתובת קרובותי':

ואע"ג דיש לדחות ולו' דלא דמי נ"ד לההיא דכרכום דהתם ידוע ששטרותיו היו שם אבל הכא בנ"ד מאן לימא לן שהיו שם עד שנאמר דמסתמא נאבדו דנהי דסתם כתוב' המנהג להיות מונחת בבית אביה או קרוביה מ"מ בעינן לידע ששם היתה הכתובה קודם הרעש דמאן לימא לן שלא מחלה לו קודם הרעש וכתב לה כתוב' בסך מועט וזו היא שאבדה ברעש י"ל דלא חיישי' להכי בנ"ד חדא דהיורש גדול ותמיד סומך על שלחן אביו כל ימיו ומסתמא אם נעשה כזאת היה שומע מאביו ומכ"ש שבכאן פצ"י אין כותבין הכתוב' אלא ע"י סופר מיוחד שהוא מוחזק בכתיבת הכתובות כמו רב העיר וכיוצא ואין אחר זולתו יוכל לכתוב וסתם כתוב' נעשית בידיעת ב"ד וקלא אית לה ומכ"ש לפי מ"ש הרב חלקת מחוקק ז"ל דבזמן הזה אין דרך הנשים למחול שלא מידיעת ב"ד וכ"ת הא ניחא דלא חיישינן לשמא מחלה אבל אכתי איכא למיחש לשמא מכרה י"ל דגם לזה לא חיישי' דהא בעינן כתיבה ומסירה דאי לאו הכי אין במכירה זו כלום וכמ"ש הרשב"ץ ז"ל ובזמן הזה אפי' האנשים לא בקיאי במכירת שטרות כ"ש הני נשי דידן וא"כ ודאי אם היתה מוכרת אינה מוכרת אלא ע"י ב"ד וקלא אית לה וא"כ לא פש גבן כי אם חששא דשמא משכנה גם לזה י"ל דאין דרך למשכן כל זמן שהנדונייא בעין דמטעם זה גם כן לא חיישינן לצררי כידוע ובלא"ה בנ"ד שמת פתאום לא חיישינן לצררי:

ועוד דעינינו הרואות דבזמן הזה לא שכיח למכור ולא למשכן ולא למחול והוי כדין מלתא דלא שכיחא דלא טענינן ליורש וכבר כתב הרב בחלקת מחוקק דבענין זה אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות ועוד דבכאן פצ"י בלא"ה נהגו לכתוב הכתוב' אפי' עפ"י המסוודיה לבד וכיון שנהגו כן הוי מנהג ואין יכולין לשנותו כיון דיש כמה פוסקים דס"ל דאפי' במקום שכותבין כתובה ואין השטר כתובה יוצא מתחת ידה מגבין לה באופן בנ"ד גובה כתובה ולא אבה מזונותי' ולא מזונות הבנות כך עשינו הלכה למעשה בהסכמת רבני הישיבה הי"ו:

נאום אבי"ע ס"ט

והואיל ואתא לידן לא אחשה מלהביא דברי קדוש מר ניהו רבי אבא זלה"ה במה שפלפל בחכמה ולהשתעשע בדברי קדשו ולחוות דעי גם אני ומצוה להביא מן ההדיוט תחלת דברי קדשו על מה שכתב הר"ם במז"ל פי"ו מה' אישות אלמנה שהיה שטר כתובה בידה וכו' ואם אין שטר כתוב' יוצא מתחת ידה אין לה כלום וכו' ועיקרא דהאי מלתא פ' הכותב ופרק קמא דמציעא אר"י הטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום הנה רבינו זרחיה הלוי כת' וז"ל פי' טענה זו שטוען ואומר לעולם לא אפרע עד שתחזיר לי שטרי וכו' ע"ש ומה שהכריחו להרז"ה לפ' כן ולא כפי' התו' דפירשו דאינו נאמן לו' פרעתי אפי' במקום מקום שכותבין כתובה משום ם דהטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלו' משו' דקשיא ליה מה שהקשו התו' על פי' דבפ' אלמנה נזונת בעי ר"י יתומים אמרו נתננו מזונות והיא אומרת לא נטלתי על מי להביא ראיה ומאי בעי הא איהו גופיה אמר הטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום והתו' תי' דהתם במזונות שעברו ולא להבא וכ"כ בפרק אלמנה ניזונת דמיירי במזונות שעברו דמוכחא מלתא טפי משום דשתקא עד השתא דיתמי קושטא קאמרי וכו' עש"ב והרז"ה לא ניחא ליה בהאי תי' דא"כ גם בכתובה י"ל הכי דהא משעה שגרשה נתחייב לה לתת כתובתה ומדשתקא עד עכשיו מוכחא מלתא שפרעה וכן נמי באלמנה ואפ"ה אמרינן דלא אמר כלום וא"כ הדרה קושיא לדוכתין דמאי קא בעי ר"י ותו קשיא ליה דיותר מוכחא מלתא בכתובה שפרעה ממזונות כיון שאין הכתובה בידה אבל במזונות ליכא האי הוכחא ותו קשיא לי דמשמע מדבריהם דאי ר"י הוה אית ליה שיכול לו' פרעתי בכתובה היינו יכולין לפרש דאף בלהבא בעיא ליה וקשה דבכתובה שאני כיון שכבר נתחייב לה משעה שגרשה לתת לה כתובתה י"ל בשפרעה אבל בלהבא שעדיין לא נתחייבו לתת לה דמי לחוב שהוא תוך הזמן שאין הלוה נאמן לו' פרעתי וכמו שהקשה הר"ן ז"ל על רש"י ולהא נראה ליישב דהתם שאני כיון שקצב הזמן אם כן גלי אדעתיה שאינו רוצה לפורעו אלא לאחר הזמן מש"ה אינו נאמן לו' פרעתי תוך הזמן אבל הכא דלא גלו אדעתייהו שאינם רוצים לפרוע אלא מזונות כל יום ויום מש"ה קא בעי על מי להביא ראייה שוב ראיתי להר"ן גם כן בפי' ההלכות דאף לשיטתיה דפי' דר"י במזונות דלעבר קא בעי הקשה הא ר"י אית ליה הטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום ותי' משום דמזונות עשויין לפרוע בכל יום קא בעי וגם על זה קשה דכתובה נמי משעה שנתגרשה עשוייה ליפרע בכל שעה ושעה וכן נמי יש להקשות לפי' הרי"ף אליבא דהרמב"ן דס"ל דלא אר"י הטוען אחר וכו' אלא דוקא במקום שאין כותבין כתובה דמאי קא בעי הכא והא במקום שאין כותבין כתוב' דלית לה ראייה שלא פרע לה אית לן למי' דלא אמר כלום אע"ג דשתקא עד השתא ומוכחא מילת' שפרע לה במזונות נמי בודאי על היתומים להביא ראיה אשר ע"כ נראה להרז"ה לפרש דלענין שוכר קא אמר אבל לענין פרעתי נאמן אף במקום שאין כותבין כתובה ותו קשיא לי על רש"י דמשמע דלמזונות דלשעבר פשיטא על האלמנה להביא ראי' שלא פרעו לה ומאי שנא מכתובה דאית לר"י דלא אמר כלום אף במקום שכותבין ומוכחא מלתא שפרע לה כיון שאין הכתובה בידה עכ"ל של רבי אבא זלה"ה:

והנה על דברי התו' שבפ"ק דמציעא שכתבו בסתם דהתם במזונות דלעבר קבעי אין מקום לקושיית אדוני אבי ז"ל דהא י"ל בפשיטו' דכוונתם דה"ט דבעי במזונות דלשעבר דיש צד לומר דנאמנים היתומים משום דחזקה לא משהו להו וא"א לתת לה בכל יום מזונות בעדים וכמ"ש הריטב"א כן בשם התו' דפ"ק דמציעא הובאו דבריו בשיטת ר"ב בפ"ק דמציעא עש"ב בדף כ"ח יו"ב וא"כ גבי כתובה ליכא האי סברא ואפשר לפרוע לה בעדים אמנם על התו' דפרק אלמנה נזונת דטעמם משום דשתקא וכו' לכאור' קשה דאם כן גם בכתובה וכו' וכמו שהקשה רבי אבא ז"ל והנראה לע"ד ליישב ולכוין דברי התו' דבפ"ק דמציעא ודבריהם דפרק אלמנה נזונית והוא על פי מה שראיתי להר"ב בשיטה מקובצת למס' כתובו' שכתב ז"ל בדף י"ז ע"ב וז"ל עוד הקשו התו' לפי שטתם כי היכי דאמרינן וכו' ולפי שיטת רש"י שבמה דורא בתרא ניחא דמש"ה אמרינן בחזקת האלמנה משום דנשתעבדו בתנאי ב"ד ולאו כל כמינייהו דיתמי דאמרי נתננו וכדכתיב' לעיל אבל לשיטת התו' דאיירי במזונות דלשעבר אין כאן תנאי ב"ד ולא רמי עלייהו אלא חיובא דממון כשאר ב"ח דעלמא דבמזונות דלמפרע אין כאן אלא חיוב ממון וכו' עכ"ל ואם כן בודאי דמ"ש בפ"ק דמציעא דבעי ב במזונות דלשעבר כוונתם מבוארת על פי סברתם דהכא דכיון דאיירי במזונות דלמפרע תו ליכא על היתומים תנאי ב"ד אלא חיוב ממון כשאר ב"ח דעלמא אבל ר"י שאמר הטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום איירי במזונות דלהבא דתובעת מכח תנאי ב"ד וא"כ ל"ק כלל מכתובה דה"ט דלא אמר כלום משו' שהוא שהוא תנאי ב"ד וגם התו' דפ' אלמנ' ניזונת שכתבו משום דשתקא עד השתא מוכח מלת' דיתמי קושטא קאמרי היינו ג"כ מה"ט דהשתא ליכא טענת תנאי ב"ד ור"ל כיון דשתקא עד השתא ואבד' טענת תנאי ב"ד ועכשיו שאין תביעתה אלא כמו ב"ח דעלמא מוכח מלתא דיתמי קושטא קאמרי באופן שכל כוונת התו' לו' דכיון דשתקא עד השת' ואבדה טענת תנאי ב"ד ובאה מכח טענת שהיא ב"ח בודאי דיתמי קושטא קאמרי דאין דרך אדם להניח מלתבוע ממון שלא יוכלו לו' עליו פרעתי ולתבוע אח"ך ממון שיוכלו לומר עליו פרעתי א"כ בודאי דיתמי קושטא קא אמרי אבל אה"נ במקום שיש לה לטעון מכח תנאי ב"ד אפי' אם שהתה כגון כתובה של מנה מאתים לא אמרינן מדשתקה עד השתא קושט' קאמר הבעל אלא אמרינן הטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום:

ובזה ג"כ נתיישב מה שהקשה מר ניהו רבי אבא ז"ל על רש"י ז"ל שפי' במזונות דלהבא משמע דלשעבר עבר פשיטא דעל האלמנ' להביא ראיה ומאי שנא מכתובה דאית ליה לר"י דלא אמר כלום ואינו נאמן לו' פרעתי עכ"ל דעפ"י מ"ש הפרש גדול יש דכתובה טוענת מכח תנאי ב"ד מש"ה לא אמר כלום משא"כ במזונות דלשעבר דאין בהם עכשיו טענת תנאי ב"ד אלא ממון בעלמא כשאר ב"ח וכמ"ש הר"ב בשם התו'כנלע"ד ליישב דברי התו' ורש"י ודעמייהו ומ"ש אדוני אבי וכן באלמנה לא ידעתי מאי וכן דודאי באלמנה ליכא האי טעמא משום דשתקא שכתבו התו'משום די"ל דהאי דשתקא עד השתא משו' מזונות דכל עוד דלא תבעה כתובה יש לה מזונות וא"כ הא דשתקא משום כדי שלא לאבד מזונותיה גם מה שהקש' לפי' הרי"ף ז"ל כפי מה שפי' הרמב"ן דמאי קבעי הכא במזונות דהא בכתובה אע"ג דשתק' ומוכחא מלתא שפרע לה אפ"ה קאמר דלא אמר כלום אם כן במזונות נמי בודאי על היתומים להביא ראיה עכ"ל עפ"י מאי דכתיבנא לעיל לק"מ דאי ס"ל להרי"ף דקבעי על מזונות שעברו וכדעת התו' א"כ שפיר י"ל דשאני מזונות מכתובה מתרי טעמי אי משום כמ"ש הריטב"א בשם התו' דה"ט דיש צד לומר דנאמני' היתומים במזונות משום דחזקה לא משהו להו וא"א לתת לה בכל יום בעדים וא"כ גבי כתוב' ליכא האי סברא דהא ודאי היה יכול לפרעה בעריש ואי משום דמזונות שעברו אין עוד כאן בהם תנאי בית דין וכמש"ל מה שאם כן כתובה דעדיין תביעתה מכח תנאי ב"ד:

ואי ס"ל להרי"ף כפרש"י דבעי במזונות דלהבא דהשתא הוי כתוב' ותביעת מזונות מכח תנאי ב"ד וא"כ מאי בעי כמו דבכתובה ור"י לא אמר כלום ה"נ במזוני ומאי בעי א"כ זו היא בעצמ' מה שהקשו תו' על רש"י ועל קושיא זו תי' בשי' מקובצת למס' כתובות להר"ב ז"ל וז"ל דכתובה שאני משום דאי מהימנת להו במאי דקאמרי נפרעת כתובת' מעקרא תקנתא לגמרי אבל במזונות אי לא יהבת לה מזוני דהאי שתא משום מהמנותייהו לשתא אחריתי תהיה נזונת בתקנתא דרבנן ולא מעקרא תקנתא דרבנן עכ"ל והקש' עליו מר ניהו רבי אבא ז"ל וז"ל דהא רש"י אית ליה כפי' התוס' דר"י אף במקום שכותבין קאמר דלא אמר כלום והתם לא מעקרא תקנתא דרבנן אי מהימנינן ליה דכשתוציא הכתובה תקח מנה מאתים ואם אבדה איהי אפסדה אנפשה ועוד דאפ' במקום שאין כותבין נמי לא מעקרא תקנתא דרבנן לגמרי דמצי אתנויי בשעת ארוסין לא תפרעני עני אלא בפני עדים וכמ"ש הרא"ש בפ"ק דמציעא עכ"ל. ולכאו' קשה דמנ"ל לאבא ז"ל דרש"י ס"ל כפי' התו' ולא ס"ל כסברת הרי"ף והרמב"ם ז"ל דר"י לא אמר אלא במקום שאין כותבין ואי משום שסתם דבריו בפ"ק דמציעא ולא קאמר דאביי מגופה דמתני' הדר ביה דר"י נמי לא קאמר אלא במקום שאין כותבין כמו שפי' הרמב"ן ן ז"ל זו אינה ראייה דכיון דכתב רש"י ז"ל דמגופיה דמתני' שמעינן דטעמא דהוציאה גט וכו' הוא משום דהטוען אחר מעשה ב"ד כמו שאמר ר"י וא"כ ממילא משמע דבמקום שכותבין נאמן לומר פרעתי דהורע כח ב"ד דכיון שכותבין לה סמכי' אתנאי ב"ד וכמ"ש הרי"ף ז"ל ולא הוצרך רש"י ז"ל לבאר זה ומ"ש ועוד אפ' במקום שאין כותבין וכו' וכמ"ש הרא"ש ז"ל הנה הרא"ש לא כתב כן אליבא דהרי"ף והרמב"ם ז"ל אבל אם נאמר דרש"י בשי' התו' וכמ"ש איהו ז"ל אם כן בהכרח דליכא למדחי כמ"ש הרא"ש דהא כתבו התו' להדיא בפ' אלמנה נזונת דף צ"ו בד"ה יתומים אמרו וכו' מידי דהוי אכתובה במקום שאין כותבין דכ"ע מודו דלא מצי אמר פר גתי מה"ט דפרישית עכ"ל ור"ל מטעמא דמה הועילו חכמים בתקנתם הרי להדיא יא דלא כהרא"ש והרא"ש לא כתב סברא זו דמצי לאתנויי כי' אלא לס' הרי"ף וא"כ אליבא דרש"י דס"ל כהתו' שפיר קאמר הר' דלגבי כתובה מה הועילו חכמים בתקנתם וא"כ אפי' נימא כמ"ש מר אבי ז"ל דרש"י ס"ל כהתו' דר"י איירי אף במקום שכותבין מ"מ מאי דקאמר הרב בצלאל ז"ל דבכתובה מעקרא תקנתא דרבנן היינו במקום שאין כותבין כתובה והתוס' ורש"י ז"ל ע"כ דלא סבירא ליה ההיא דהרא"ש שכתב בפ"ק דמציעא וכדכתיבנא:

ועוד תי' הרב בצלאל ז"ל וכתב ואפש' תקנת מזונות לא אלימא כולי האי ומבעא בעי ר"י דכיון דמזונות דעברו ונתחייבו בהם מהמני לומר פרעתי משום דמזונות עשויים לפרוע בכל יום וכרתריץ הר"ן ז"ל עכ"ל וכתב עליו אדוני אבי הרא"ש ז"ל וז"ל ודבריו תמוהים אצלי דהר"ן לא אמר הכי אלא דוקא במזונות שעברו אבל במזונות דלהבא בודאי אין עשוי לפרוע לה ואדרבא הר"ן הקשה על רש"י ודימה זו לחוב שהוא תוך הזמן וכמש"ל והוא בעצמו נמי בתכ"ד על תי' הר"ן דהאי תירוץ לא סליק אלא לפום פירושיה דפירש במזונות שעברו מיירי וכו' עכ"ל ואנכי העבד ברא כרעא דאבוהי עמדתי משתומם דאיך הבין מדבריו של הרב שס"ל כדעת הר"ן ז"ל דאיירי במזונות של להבא כי זה אפי' תנוק בן יומו לא טעי בדברי הר"ן לפרשו כן האמנם כוונת הרב בצלאל מבוארת דה"ק דתקנת מזונות לא אלימא כולי האי ומש"ה בעיא ליה לר"י במזונות דלהבא וה"ט דלא אלימא כולי האי משום דכיון דמזונות שעברו שנתחייבו בהם מהמני לומר בהם פרעתי משום דמזונות עשויין לפרוע בכל יום וכדתריץ הר"ן ז"ל ור"ל על מזונות שעברו א"נ דהו"ל כשאר חוב דעלמא דמהמני יתמי לו' פרעתי וכן נמי במזונות שעברו משמע דס"ל לרש"י ז"ל דהוו כשאר חוב דעלמא ויכלי יתמי למימר פרענו כשאר מלוה ע"פ דנאמן לומר פרעתי וא"כ כיון דמצינו דבמזונות שעברו לא אלימא תקנתייהו ויכולים לומר פרעתי וכיון דתקנת מזונות לא אלימא כולי האי א"כ לכך בעי ר"י אם גם בלהבא לא אלימא תקנתייהו ויכולים לומר פרענו קודם חיובנו כדי שלא לתבוע אותנו בכל יום או דילמא מזונות של שנה הבאה לא מהמני כיון דעדיין לא נתחייבו והוי כמו תוך זמנו זהו כוונת הר"ב לע"ד בלי ספק ומעולם לא עלה על דעתו שהר"ן תריץ על מזונות של שנה הבאה ובזה ג"כ נדחית הקושי' האחרת שהק' עוד מר ניהו רב"א ז"ל עליה דהר"ב ז"ל וז"ל עוד כת' הר' ז"ל דהויא כשאר ב"ח דעלמא וכו' ולא ידעתי דאיך הא בהא תליא דבב"ח שאני כיון שהם מחוייבים לו נאמנים לומר פרעתי אבל הכא שעדיין לא נתחייבו לה בודאי. אין נאמנים לומר נתננו דמי מזונות לשנה הבאה עכ"ל ואדרבא בכתובה הו"ל לר"י למבעי דדמיא לבעל חוב שמשעה שגרשה נתחייבו לתת לה כתובתה סוף דבר שדברי רש"י מוקשים ודבריו צריכין תלמוד עכ"ל דאין הכוונה כמו שהבין הוא ז"ל דקא מדמה הר"ב בעל חוב למזונות של שנה הבאה כי זה אפילו בר בירב דחד יומא יראה שיש הפרש ביניהם הרבה אלא הכוונה היא דכיון דלגבי מזונות שעברו סבירא ליה לרש"י ז"ל דדינם כחוב דעלמא ויכול לומר פרעתי א"כ ש"מ דקילא ולא אלימא כל כך ואם כן מה שאמר הכתוב בעי ר"י אף במזונות דלשנה הבאה דיש מקום לומר דלא דמו כ"כ לחוב שהוא תוך זמן דהכא במזונות שאני אף על גב שהם להבא כיון דעבידי ליתנם בכל יום יש מקום וצד לומר דנאמני' על מה שהם אומרים דנתננו דעבידי ליתן כדי שלא יתבעו אותם בכל יום כנלע"ד:

נאום אבי"ע ס"ט

תוכן העניינים

שות מר ואהלות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה