אור ברסלב

שות מנחת שי חלק ב· רבי שמואל יצחק שור

תשובה קו

תשובה קה

כבוד ידידי הרב הישיש וכו' כש"ת מו"ה משה חויז נ"י מו"צ דק' אוסציא.

ע"ד שאלתו ששמע שמועה לא טובה מבתו ר"ל מפי ערלית א'. וגם הערלית הזאת אמרה רק מפי השמועה והתחיל לנהוג אבילות. ואח"כ פיתו אותו אנשי ביתו שלא להאמין לקול השמועה ופסק מלנהוג אבילות ואח"כ ביום וא"ו נודע לו בבירור כי אמת הי'. אם עולים לו אותן הימים שלא נהג אבילות. ועיניו ספיר חזו בפ"ת שהביא בשם הרדב"ז עובדא כזו ופסק שהימים עולין לו. אך בזה נסתפק כיון שהט"ז פ' סי' שצ"ז שאינו מחויב לנהוג אבילות עפ"י גוי מסל"ת כ"ש כאן שהערלית לא אמרה רק מפי השמועה. ול"ה מחויב לנהוג כלל אבילות י"ל דלא עלו לו דהוי כאלו לא שמע כלל:

תשובה הנה בפ"ת מביא דברי הרדב"ז בקצרה כדרכו אבל הרדב"ז בתשו' סי' תקכ"א כ' שם וז"ל ל"מ בנ"ד דאנוס הי' ראובן עפ"י קרובה שהטעהו שאין השמועה אמת דפשיטא שאותן הימים עולים לו אלא אפי' זלזול כו' ומביא שם דברי הטור בשם הראב"ד שמחלק בין אם לא נהג כלל אבילות או זלזול במקצת הימים. ואחר כך כ' וליכא לדחויי דהתם לעולם היה יודע שמת אביו אבל בנ"ד אותם הימים שבנתים הוי כלא ידע ולא שמע כיון שא"ל שאין השמועה אמת. דז"א דכיון שא"ל שאמת היה השמועה הראשונה מאותה שעה הוא מונה כדאמרינן מי שהיה חולה ונתעלף וסבור שמת וקרע ואח"כ מת אם בתכ"ד א"ח וקורע ואם אחר כ"ד חוזר וקורע וטעמא דסבור שמת אבל אם היה אמת שמת תחלה אפי' א"ל עדיין לא מת א"ח וקורע עכ"ד:

ובאמת לכאורה דבריו תמוהים דמנ"ל להוכיח משם דאפי' א"ל לא מת הא שפיר י"ל דבא לאשמעינן דאפי' אם היה רק סבור שמת ולא ידע בבירור מ"מ אם אמת היה הדבר א"ח וקורע ודוקא אם מת אחר כ"ד חוזר וקורט. ובאמת הדבר מבואר בטור שם להדיא בשם הרמב"ן דדוקא אם לא מת אז אבל א"ל מת וקרע והתחיל לנהוג אבילות ואח"כ א"ל לא מת והפסיק וחזרו ואמרו לו בפעם הראשון מת יצא ידי קריעה ויותר ה"ל להביא מדברי הרמב"ן הנ"ל. ועוד דהרי הטור מסיים שם דבא"ל לא מת יצא ידי קריעה אבל לענין אבילות צריך תלמוד. ואיך מביא הרדב"ז ראי' מדין קריעה לדין אבילות. עכצ"ל דבאמת הרדב"ז כיון לדברי הטור והרמב"ן האלו דהא דכ' הטור צריך תלמוד הוא משום ס' הרדב"ז די"ל דל"ד לזלזל במקצת הימים כיון שא"ל לא מת הוי כלא ידע ולא שמע. וע"כ הוכיח הרדב"ז דז"א סברא כלל דהרי חזינן לענין קריעה דבסבור שמת ועדיין לא מת צריך קריעה אחרת. ואפ"ה בא"ל שלא מת והוא מת מקודם אף דהוא סבור שלא מת כיון שא"ל כך מ"מ יצא ידי קריעה כמ"ש הטור והרמב"ן הנ"ל הרי דסברתו לא מעלה ולא מוריד לענין קריעה הן לקולא והן לחומרא. וא"כ ה"ה לענין אבילות דמ"ש לא מת וכן הוא סבור אינו מקלקל ואינו מפסיק האבילות והוי כזלזל במקצת הימים וז"ב. ומעתה אי נימא דיש חילוק בין אם הי' מחויב לנהוג אבילות או לא א"כ איך מייתי ראי' מהי' סבור שמת דלא שמע משום אדם ול"ה מחויב לקרוע באמת משא"כ בשמע דהי' מחויב ולכך יצא אף שא"ל שלא מת. וע"כ דאין חילוק אף שלא שמע רק מעוף הפורח כל שהתחיל לנהוג אבילות אפי' הפסיק בנתיים מחמת שא"ל של"מ עולין לו הימים כנלפע"ד להלכה. ידידו דו"ש:

שמואל יצחק שור

תוכן העניינים

שות מנחת שי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה