אור ברסלב

שות מנחת שי חלק ב· רבי שמואל יצחק שור

תשובה קב

תשובה קא

כבוד ידי"נ הרב החריף ובקי וו"ח מו"ה פ' מו"צ בק' פ':

מכתבו הגיעני ע"ד שאלתו באיש שנשא אשה ושהה עמה עשר שנים ואומר שיש לה אוטם ברחם וא"י להכניס האבר. וע"ע לא ידע מחומר האסור וכעת ראה בס' א' בלשון אשכנז חומר האסור של ז"ל רי"ל לכן רוצה לגרשה וגם תיכף אחר החתונה יצא עלי' קלא דל"פ שאין לה ווסת ואינה טובלת רק להטעותו. ורצונו שתצא מאתו בלא כתובה והאשה מכחשת כ"ז. והגידה לה שתסע ללבוב ולהביא מכתב תעודה ע"ז מרופאים מומחים ולא רצתה ליסע מחמת הבושה ואם רוצה דוקא לגרשה יתן לה הכתובה. ונתווכח כ"מ עם הדיין שכנגדו בפי' דברי הב"ש סי' קנ"ד סקכ"ב ובקש מאתי להגיד דעתי לדינא בזה:

תשובה לדעתי הדבר פשוט דמחויב ליתן לה הכתובה אם אמנם כי בפירוש דברי הב"ש צדקו דברי רו"מ דודאי לשיטת הרמב"ן והרא"ש אם הוא טוען ברי שהמניעה ממנה כגון שפולטת הזרע אף שהיא מכחשת זאת מ"מ אינה טוענת ברי להיפוך שהמניעה ממנו ולכך אין לה כתובה זולת אם טוענת ברי שאינו יורה כחץ והמניעה ממנו ואז הוא א"י להכחיש והיא נאמנת. ולהרמב"ם אפי' הוא אינו טוען ברי שהמניעה ממנה כל שהיא ג"כ אינה טוענת ברי שאינו י"כ והמניעה ממנו אז מוקמינן ממון בחזקת בעלים זהו לדעת הב"ש סקי"א שם. וזהו ג"כ דבריו בסקכ"ב דלרוב הפוסקים אפי' לא אמרה שאינו י"כ מחויב ליתן הכתובה זולת אם הוא טוען ברי שהמניעה ממנו והוא א"י אם אינו י"כ אף שמכחשת אותו בזה שאין המניעה ממנה אבל אינה אומרת ברי שהמניעה ממנו ולכך אין לה כתובה. ולזה הקשה שם על המחבר דבס"י פ' כרמב"ם דכשהיא אינה טוענת ברי אין לה כתובה אפי' הוא אינו טוען ברי וכאן כ' יוציא ויתן כתובה. ועיין בס' בני אהובה להג' מו"ה יהונתן זצ"ל פט"ו מאשות שדחה דברי הלח"מ והב"ש והאריך להוכיח דגם הרמב"ם ס"ל דבעינן שיטעון ברי ומ"ש חזקת חולי ממנה היינו שטוען ברי שהמניעה ממנה והיא אינה טוענת ברי שאינו י"כ אז אין לה כתובה אבל אם שניהם טוענים ברי או שניהם אינם טוענים ברי יש לה כתובה עיי"ש. ולפי"ז הי' מקום לדבריו שהוא טוען ברי שי"ל אוטם ברחם והמניעה ממנה ואף שהיא מכחשת מ"מ עכ"פ א"י לטעון ברי שהמניעה ממנו י"ל דאבדה הכתובה אבל באמת לא זו הדרך ידידי יקירי במשפט הזה ואין מקור דין זה משם דשם בסי' קנ"ד לא מיירי מטענות מומים רק הטענה הוא על ביטול פ"ו שהוא אומר שהמניעה ממנה שפולטת הזרע והיא אומרת ממנו. אבל כאן שאומר שי"ל אוטם ברחם ודינו מבואר בסי' קנ"ז לענין מומין בס"ב שם ובב"ש סק"ט והוא מהטור בשם תשו' הרא"ש דיבדקו ע"י נשים. ומבואר שם בס"י דאם בא עלי' אח"כ אתר שנודע לו המום שוב אין לו שום טענה וצריך ליתן לה הכתובה כמבואר שם בב"ש סקי"ט עיי"ש. ושאלה כזו בעינה מבואר בתשו' ח"צ סי' מ"א בא' ששהה עם אשתו י"ג שנים ונשבע לה שלא ישא אחרת עלי' וטוען שיש לה אוטם ברחם. וסיים שם אחר כל האריכות וז"ל ועוד כ' ה"ה נר"ו והאריך דבנ"ד הבעל פטור מן התוס' כיון דאין לה אורח כנשים זה י"ג שנים ועוד שי"ל אוטם ברחם עד שאין הבעל יכול לשמש עמה כדרך כל הארץ ועוד שהוא מתקשה בשעת תשמיש כו' ולענ"ד אדרבה מטוני' כאן דשהה עמה זמן ארוך כ"כ אחר שנודע עלי' המומין ולא גירשה סבור וקבל וכ"כ הרמב"ן כו' וכו' ולא עוד אלא ששהה עמה יג"ש לית דינא ולית דיינא דודאי אמרינן ראה ונתפייס הוא עכ"ל. ומה שטען שלא ידע חומר האסור עד הנה ודאי אינה טענה כלל וז"פ יאמין לי כי זה המעט כתבתי רק למען אהבהו ידידו:

תוכן העניינים

שות מנחת שי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה