שות מנחת שי חלק ב· רבי שמואל יצחק שור
תשובה קא
כבוד ידי"נ הרב הגדול בתורה כו' מו"ה נחום אורי נ"י האבד"ק סלאטווינא:
מכתבו היקר הגיעני. ע"ד הבתולה אשר נעשה לה טבעת מקאטשיק להחזיק רחמה איך תתנהג בבדיקה וטבילה וכבר ראו עיניו דברי הנוב"י מה"ק סי' ס"ד ומהדו"ת סי' קל"ה והס"ט ושאר הפוסקים. אך שיש בכאן שינוי מהמבואר בפוסקים א' שאינו עמוק כ"כ שיכולה ליגע באצבעה ע"י הדחק והשני שהטבעת לא ישאיר שם לעולם רק עד ששה חדשים:
הנה עיקר החשש של הנוב"י שיהי' חציצה משום שצריכה להסירה בשעת נקיים ושעת לידה. וע"כ הוצרך לחפש היתר מצד דהוי בליעה. ועיין בח"ס סי' קצ"ב דהחשש של לידה אין חשש דאינה מקפדת רק לפנות מקום לולד ועיקר החשש משום בדיקה וכל שהוא למעלה ממקום שהשמש דש א"צ להיתר של בליעה עיי"ש. ומעתה כפי המבואר בב"ח סי' קצ"ו דמה שצריך לבדוק עד מקום שהשמש דש אינו רק למצוה ולא לעיכוב והיכא דא"א די בחו"ס. ועיין בתשו' ב"ח החדשות סי' ל"ג נדפס תשו' הגאון ר' פייבוש מקראקא שהשיב לבעל הסמ"ע שא"צ לבדוק כ"כ בעומק במקום הפרוזדר רק מקום הארוך עד הפה שיוצא מצואר הרחם וכן מקיל שם גם לענין בדיקת שפופרת ברמ"ת. ובטל ב"ח עצמו סי' ל"ד שם הסכים עמו לענין בדיקת נקיים והפסק טהרה ולא לענין שפופרת. וכאן דא"א באופן אחר ודאי יש לסמוך עליהם דא"צ לבדוק בעומק יותר וכפי שכ' י"ת דא"א ליגע באצבעה רק ע"י הדחק, בודאי עכ"פ הטבעת הוא למעלה בעומק וא"צ להסירה בשעת בדיקה כלל ול"ה חציצה. וגם מחמת היתר השני דיש סכנה להסירה שכתבו הפוסקים ואף שאחר ו' חדשים תוכל להסירו מה בכך ואי משום כל העומד לעשות כעשוי דמי עיין בח"ס סי' קצ"ה לענין שערות הכלה. דל"מ כל העומד לעשות רק אם עומד לעשות בלי הפסק ד"א. משא"כ כאן דלע"ע אין עומד להסיר משום סכנה אף שאחר ו"ח תוכל להסיר ודאי ל"ה עומד לעשות. ויען כי אין הגליון ולא הזמן מספיק מחמת נחיצת ע"ש ויו"ט יספיקו דברי המועטים. ידידו: