אור ברסלב
שות מנחת שי חלק ב תשובה ק מבן המחבר

שות מנחת שי חלק ב· רבי שמואל יצחק שור

תשובה ק מבן המחבר

תשובה צט

כבוד ידידי החריף המופלג מו"ה צבי בראנפעלד נ"י מקראקא

מכתבו היקר הגיעני ומאוד נהניתי מדבריו הנחמדים ופלפולו הנעים אף דאית לי' פרכא דילדא אימא כוותי' תלד והנני להשיבו על סדר דבריו:

ע"ד קושייתו על הר"ש מקנין דר"ש ל"א דברה תורה כלב"א רק באין הכפלות שוות כמו העבט תעביטנו אבל בכפלות שוות כמו איש איש לא ס"ל דתכלב"א. והקשה מש"ס סנהדרין מ"ו דדריש ר"י משום רשב"י מקבור תקברנו למילין את מתו דעובר בל"ת ול"א דתכלב"א. הנה אם אמנם כי אנכי לא ראיתי דברי הר"ש רק מה שהובא במכתבו אבל לא ידעתי למה הוצרך להביא ממרחק לחמו מש"ס סנהדרין. והלא בלא"ה ק' קו' התוס' ב"מ ל"א ב' ד"ה דברה וכי ל"ל לר"ש כל הנהו דרשות דמייתי שם מהקם תקים ועזוב תעזוב וחבול תחבול הכה תכה. וגם לר"ש גופי' הוצרך לומר משום דלא מסיימי קראי הרי דלא ס"ל דברה אפי' אין הכפלות שוות. ועיי"ש בתוס' ובמנחות י"ז ד"ה מאי קאמר שתי' דמ"ד דס"ל דברה לאו בכ"מ ס"ל כן רק במקום שיש הוכחה שלא לדרוש הכפולות. וראי' ממכות י"ג דאמר אביי מסתברא כמ"ד דברה שלא יהא סופו חמור מתחלתו. ועיי"ש בתוס' שהביאו דר"ש בזבחים ובפסחים ובקידושין דריש איש איש ולא ס"ל דברה. ור"א ביבמות ס"ל גם באיש איש דברה עיי"ש היטב וזה בודאי ג"כ כוונת הר"ש דהיכא דאין הכפלות שוות מצינו דס"ל לר"ש דברה. והיינו היכא דאיכא הוכחה וכנ"ל אבל בכפלות שוות לא מצינו בשום מקום דדריש. אבל באמת בכמה מקומות גם ר"ש לא ס"ל דברה גם באין הכפלות שוות וממילא גם מסנהדרין לק"מ וז"פ:

וע"ד קו' על המל"מ פ"ד ממלוה ולוה הי"ד שהביא בשם הרד"ך דתקנה תיקנו אפי' במלתא דל"ש [דהא דמצינו בש"ס במלתא דל"ש לא גזרו היינו בגדר וסייג דדי לנו במה שהחמירו וגזרו במלתא דשכיחא אבל בדבר שאינו משום גדר רק תקנה בפ"ע שתקנו לתועלת ישראל אמרינן דעל כל צד זכי' ותועלת תקנו] והאחרונים הקשו ע"ז מתקנה שלא יאמרו נשרפו חיטך בעלי' דאמרינן דלא גזרו בלא שכיח. וע"ז הקשה רו"מ מבכורות ג' דמוכר בהמה גסה קונסין עד מאה בדמיו ובמוכר עבדו לנכרי קונסין עד עשרה בדמיו משום דעבד ל"ש ומלתא דל"ש לא גזרו אף דהוי תקנה שלא יפקיע עצמו ממצות לדעתי אין כאן שום קו' דהנה ז"ל הרד"ך שהביא המל"מ שם דהא דמחלקינן בין מלתא דשכיחא למלתא דל"ש ה"ד בגדרים וסייגות וטעמא דדי לנו במה שהחמירו וגזרו במלתא דשכיחא אבל במלתא דל"ש ל"ג דליכא למיטעי משום אקראי בעלמא אבל כשאין הענין משום גדר אלא מלתא באפי נפשי' שרצו לזכות את ישראל פשיטא שעל כל צד זכי' ותועלת תיקנו עיי"ש. – ולכאורה משמע מלשון זה דהחילוק הוא דהיכא דהחמירו באסור משום דלא ליתא למיטעי ל"ג במלתא דל"ש דהוי רק אקראי בעלמא. אבל היכא דלא תיקנו משום חומרא רק אדרבה לטובת ישראל ודאי תיקנו גם בל"ש כל שיש בו תעלת. אבל באמת ז"א דהרי סיים ע"ז המל"מ דהא דמטמא ר' בנזיר פ' כ"ג בנכנס לארץ העמים בשידה תיבה ומגדל משום שלא יצא מארץ לח"ל. אף דהוי מלתא דל"ש הוא מטעמא דהרד"ך הרי דאף שהתקנה היתה לחומרא שלא יצא מא"י לח"ל אפ"ה תיקנו גם בל"ש. רק כוונת החילוק הוא דכל היכא דהאסור הי' מקודם והם לא גזרו רק לעשות סייג להאסור דלא ליתי למיטעי אז אמרינן דל"ג רק במלתא דשכיחא אבל משום אקראי בעלמא לא חששו לטעות משא"כ היכא דהתקנה היתה מלתא באפי נפשי' ולא לחזק אסור שהי' כבר כמו ברבית יתומים וכדומה דתיקנו לתועלת וה"ה לכ"ד שתיקנו חכמים אמרינן דתיקנו גם במלתא דל"ש. וע"כ גם בטומאה שגזרו על ארץ העמים שלא יצא מהארץ לח"ל דהוא תקנה חדשה גזרו גם בל"ש וז"פ. ומעתה בהא דהמוכר עבדו לעכו"ם דהאסור שלא יפקיע אותו ממצות לא הוצרכו לתקן כמבואר בבכורות ל"ד ובתוס' גיטין מ"ד ב' ד"ה נטייבה דלהפקיע ממצות חמור מאסור דאורייתא ולא תיקנו רק הקנס והוא רק סייג לאסור הפשוט וכן מבואר להדיא בהרא"ש פ' השולח שהשיג על הרי"ף שהביא בשם הגאון דהאי קנסא דמוכר עבדו לנכרי אין גובין בבבל וז"ל ותמהתי ע"ד הגאון דמה ענין זה לקנסות דאין גובין בבבל דהיינו קנסות שחייבה תורה כו' אבל אם חכמים תיקנו קנסות לעשות סייג לתורה למה לא יגבו אותם בבבל הרי מבואר דקנס זה של עבד הוא רק לעשות סייג לתורה. וע"כ משום דהאסור פשוט וכנ"ל וא"כ בכה"ג כ' הרד"ך בהדיא דל"ג במלתא דל"ש וז"פ וברור:

ומ"ש על הישוי"ע יו"ד סי' ט"ו שהק' לר"י גיטין י"ז דאמר משום זנות והא זנות ל"ש. ותי' משום דהוא תקנה לעולם תיקנו גם בל"ש. ולא הזכיר מדברי המל"מ והרד"ך הנ"ל. במח"כ לא עיין היטב ביע"ק שם דהוא הק' להיפוך דאף דר"י ודאי ס"ל דזנות שכיחא מ"מ עכ"פ מיעוטא הוי ובכל דוכתא אזלינן בתר רובא ואמאי חייש כאן למיעוט הא איכא חזקה דאתיא מכח רובא דרוב נשים כשרות. ותי' דל"א בתר רובא רק כשאנו דנין על דבר פרטי אבל בתקנה כוללת רצו לתקן גם המיעוט והיינו אפי' היכא דאיכא סייג לתורה מ"מ תיקנו גם המיעוט כיון דעכ"פ שכיח הוא ומה ענין זה לדברי הרד"ך והמל"מ וז"פ:

וע"ד השלשה הנה אני בא מ"ש על הס' יהושיע סי' ל"ט דאף למ"ד וולדות קדשים בהוייתן הם קדושים מ"מ חל קדושת דמים במעי אמן. מש"ס תמורה י"א ב' דבעי שם בהיא שלמים וולדה חולין ושחטה מהו למ"ד וולדות קדשים בהוייתן הם קדושים מי הוי חולין בעזרה. וכפי המבואר במל"מ פ"ב משחיטה דקדושת דמים מותר להכניס בעזרה. ל"ש איבעיית הש"ס וכ' שצע"ג ובמח"כ דימה ענינים נפרדים דהא איבעיות הש"ס הוא אם עובר משום שחיטת חולין בעזרה דבשעה ששוחט האם נשחט הוולד עמה דד' סימנים אכשר בי' רחמנא עיי"ש ברש"י ותוס', והרי המל"מ לא היקל בקדושת דמים אלא להכניס בעזרה. אבל לא לשחוט וכמו שהביא המל"מ בריש דבריו שם מהתוס' ורשב"א לענין חזה ושוק ובכורים ול"ת כיון דאיכא תנופה והגשה ודמיא להקרבה ושחיטה ואסור לשחוט חולין בעזרה. ועיי"ש בכל האריכות של המל"מ שלא התיר בקדושת דמים אלא אם אינו כעין הקרבה עיי"ש. ועיין היטב ברמב"ם ומל"מ שם ויראה ששני ענינים נפרדים הם:

ועל ארבעה לו אשיבנו מ"ש בשם הברוך טעם דהיכא דיש בשליחות דבר מצוה אפי' יש בו עבירה ג"כ ל"א אשלד"ע ס' זו מרפסא איגרא ולא ניתן להאמר כלל דכיון דבמצוה זו לא נעשה רצונו של מקום ואדרבה עבירה הוא ודאי שייך לומר דברי הרב ודברי התלמוד כו' ואלשד"ע ואדרבה בברוך טעם שם דף מ' פ"א ופ"ב כ' להיפוך לענין מילה בצרעת אף דהוי קצת כשני מעשים מ"מ ל"מ משוי שליח כיון שי"ב עבירה מכ"ש היכא שהמצוה והאסור המה משולבים עיי"ש. וגם מה שהקשה על הגרע"א ז"ל שכ' בחידושיו לכתובות י"א דאף דאין שליחות לעכו"ם מ"מ אם בשליחות זה נעשה שליח גם לישראל חל נמי השליחות לגבי עכו"ם. וע"ז הק' מתוס' ב"מ ע"א ד"ה בשלמא שהק' בהעמידו אצל ישראל אמאי ל"ה רבית גמורה דהא נעשה שלוחו של ישראל ראשון. ותי' דא"כ הוי שלוחו של נכרי לזכות במעותיו עבור הישראל וא"ש לעכו"ם הרי דגם בכה"ג אין שליחות לעכו"ם. ובמח"כ אין כאן אפי' ריח קושיא דהתוס' תי' שפיר כיון דהישראל א"י להיות שלוחו של ישראל עד שהנכרי יזכה לו מקודם המעות דהא הגוי אינו מפקיר המעות רק מזכה המעות למלוה ע"י לוה זה. וכ"ז שאין הגוי מקנה לו אין לו במה לזכות ומוכרח להיות מקודם שלוחו של הנכרי לזכות לו המעות ואז יוכל להיות שלוחו של ישראל. וכיון שא"א כלל להיות של עכו"ם ממילא אינו מתחיל כלל השליחות של ישראל. והגרע"א לא כ' רק אם בשליחות א' נעשה שלוחו של ישראל ושל גוי משא"כ כאן דהגוי מזכה והישראל זוכה. ושני שלוחות נפרדים נינהו וז"ב. ודברי הגאון ז"ל נכונים. אבל מ"ש ליישב בזה קו' המנ"ח לענין תמורה דנעשה גם שלוחו של גבוה. אין לו מקום דכי עושה בתמורה זו רצונו של מקום. את כ"ז ראיתי להשיבו למען כבודו וכבוד תורתו ידידו דו"ש:

אברהם שור

תוכן העניינים

שות מנחת שי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה