שות מנחת שי חלק ב· רבי שמואל יצחק שור
תשובה צט
להנ"ל.
מכתבו היקר השגתי לדאבון לבי. חזות קשה הגיד לי כי בעירכם שלטה המחלה הנוראה ה' ישמור אתכם מכל רע ויאמר למלאך הרף:
וע"ד שאלתו כי לא עשו להנפטר ב"מ שום טהרה ולא הלבישו אותו בטלית עפ"י פקודת השרים רק הטמינו אותו בארון עם הכר מתחת ראשו והטלית נתנו על הארון עם יכולים אנשי העיר לפתוח הקבר ולהלבישו ולטהרו כנהוג:
הנה באמת רע ומר עלי המעשה אשר הניחו ראשי הקהל לעשות כן כי גם בכאן ר"ל בעת הזעם רצו השרים לעשות כן ושלחתי לש"ב היקר וכו' הר' חנא נעכלים נ"י ראש האזרחים דפה. ומיחה בידם כי על חצר ביה"ק ניתן רשות להמתעסקים להתנהג הכל עפ"י ד"ת וכן התנהגו בכל סביבותינו באין פוצה פה. אמנם אחר שכבר נעשה מעשה יפה הורה רו"מ שחלילה לפתוח הקבר ולנוולו כאשר הסכים הח"צ סי' נ' דגם פתיחת הקבר בלא בדיקה הוי ניוול וע"כ לא הוצרכו הפוסקים לטעם חרדת הדין אלא לטלטלו בארון סגור ומסוגר שאין רואין אותו בנוולו אבל לפתחו ולראות בנוולו הוא יותר חמור:
וראיתי במכתבו תמה על הבאה"ג בש"ע סי' שס"ג שציין על הדין דאסור לפתוח הקבר אחר סתימת הגולל משם רבינו ירוחם והלא הוא ש"ס מפורש ב"ב קנ"ה במעשה דבני ברק דאי אתם רשאים לנוולו ולכאורה קושיא הוא. אמנם באמת בב"י גופי' הביא זאת בשם הרבינו ירוחם ולא מהש"ס ועכ"ל דמהש"ס אין ראי' לומר דמיירי דוקא אחר סתימת הגולל ועיין בתשו' כנסת יחזקאל סי' מ"ד שכתב דהש"ס שם מיירי קודם שנקבר דוקא ובזה מיושב קו' החו"י על בעל עבוה"ג שכ' לחלק דבקטן ל"ש חרדת הדין דא"כ אמאי לא א' שם בש"ס בשלמא למ"ד מבן י"ח היינו דליכא אלא משום נוול. אבל למ"ד בן עשרים האיכא משום חרדת הדין. ובתשו' ח"צ סי' מ"ז הק' ע"ז דאדרבה אי נימא דגם בקטן איכא חרדת הדין ודאי ק' למה אמר דוקא משום ניוול ולא משום חרדת הדין וע"כ דנקט החמור יותר עיי"ש. ולהכנ"י ניחא דמיירי קודם שנקבר דל"ש כלל חרדת הדין. ולכך הביא הב"י דין זה בשם הרבינו ירוחם דמוקי לה דוקא אחר שנקבר אחר סתימת הגולל. ובזה מיושב ג"כ הא דלא הביאו החו"י והח"צ מש"ס חולין י"א וכ"ת דבדקינן לי' הא קא מינוול ולא הא' ג"כ משום חרדת הדין ולהנ"ל נכון דשם בעינן למילף דאזלינן בתר רובא מדקטלינן הרוצח ולזה שפיר הוי מצי לדחות דאין הורגין הרוצח רק אחר הבדיקה והיינו עם עדיין לא נקבר דל"ש חרדת הדין וע"כ הוצרך להקשות הא קמינוול דזה שייך גם קודם קבורה משא"כ בב"ב דקאי על מעשה שהי' י"ל דידעי דהמעשה הי' לאחר סתימה הגולל. ולולא דמסתפינא אמינא דגם משם אין ראי' כלל ול"ק קו' החו"י והח"צ דהרי חזינן דגם אסור נוול אינו שוה לכל אדם דהרי מצינו שם בש"ס קנ"ד אא"ב בני משפחה קא מפרערי מש"ה אישתיקו אא"א לקוחות אמאי שתקי לימרו אנן זוזי יהבינן לינוול ולינוול ופירש"י א"א חוששין בבושתו שאינו קרובינו והפסדינו מרובה וכ"כ התוס' שם ד"ה זוזי ועוד שהיא קרובם הרי דעל הקרובים החיוב שלא לנוולו וע"כ הטעם משום דעליהם מוטל לקוברו דהוא ג"כ משום בזיונו וכפירש"י סנהדרין מ"ו שלא יתבזה לעין כל שיראוהו מת ונרקב ומכ"ש שמוטל עליהם שלא יבזוהו אחר קבורתו ואף דבאין לו קרובים החיוב על כ"א היינו באין להם פסידא וכן מבואר בחו"מ סי' ק"ז ס"ב דיכול לעכב קבורת בע"ח עד שיפרעו לו ואם הוא קרובו בני המשפחה מוחין בידו שלא לעכב קבורתו שלא לנוולו ועיין בנה"מ שם וא"כ כ"ז לענין לנוולו שהוא בזיון דזה מוטל על הקרובים אבל משום חרדת הדין שאינו אלא נ"ר לנשמתו זה אין מחויבים הקרובים יותר משאר ב"א כל שמגיע להם איזה היזק מזה ולכך ל"א בש"ס אלא א"א רשאים לנוולו וז"ב לדעתי ולכך גם בחולין ל"א רק הא קמינוול ולזה לא הבנתי מ"ש במכתבו בשם השמ"צ סי' ס"ה דהיכא דאיכא תרתי חרדת הדין ונוול א"ר הלקוחות למיעבד משום הפסד כי למה יפסידו הם משום כבודו או צערו של זה ואין הס' תח"י לעיין בו – וגם מ"ש בשם השבו"י סי' ק"ג דדוקא בחיים אמרינן בזיוני עדיפא משא"כ אחר מיתה הנה בח"צ סי' מ"ז הביא ראי' מסנהדרין מ"ה דהאיש נסקל ערום ואין האשה נסקלת ערומה דבזיונה עדיפא לה מניחא דגופא וא"כ הוא במי שהולך למות ה"ה במתים שכבר מתו עיי"ש הארכתי קצת בזה. וכ"ז היכא שיש איזה פסידא או צורך לאיש אחר אבל משום צורך המת גופי' ודאי פשוט וברור שלא לפתוח קברו ולא לשנות מאומה וכן מצאתי בבל"י סי' שס"ג כ' וז"ל וראיתי בכמה שו"ת ובמעשה שהי' בק"ק ווילנא שהי' הגוי הדר על ביה"ק מפשיט התכרוכין מן המתים ולא התירו לפתוח הקבר רק מה שמתו בשבוע זו ולא יותר כו' וסיים שם ומשמעות הש"ע אסור אחר סתימת הגולל לכן אין להקל בזה. הרי דאין להתיר בשביל צורך המת כלל וחלילה להקל בזה ובפרט דלפ"ד הרופאים יש לחוש לסכנה ר"ל וגם אולי יודע ח"ו להשררה. וכבר נשאלתי ע"ז כ"פ וכן הורתי. וסימן טוב לאדם שלא נקבר כשורה וינוח בשלום על משכבו ולא ישמע עוד שיד ושבר בגבול ישראל כעתירת ידידו הטרוד דו"ש: