שות מנחת שי חלק ב· רבי שמואל יצחק שור
תשובה צו
שלום וברכה ושלות השקט לכבוד ידידי הרב הגאון החריף ובקי המפורסים לתהלה כש"ת מו"ה ישראל מתתיהו אויערבאך נ"י האבד"ק גוואדזיטץ יע"א.
נחמדו הגיעני ויסלח לי מעכ"ת כי לא השבתיו עד כה יען קשה עלי הכתיבה לתשות כחי. ולמען לא אצטרך להעתיק השאלה לכן אנכי משיב על גוף מכתב מעכת"ה:
הנה ידוע שהקבלה שקבלו הקהל את הרב עפ"י קאנסיס ודאי קיים ומחויבים כל הקהל לקיים כמבואר ברמ"א חו"מ סי' קס"ג ובתשו' סי' נ' ובב"י סי' של"ד וברא"ש ובמהרשד"ם סי' ש"ע דכל דברי הקהל א"צ קנין ולא שטר ואינו רשאי שום אדם להשיג גבולו:
ומה שטענו המערערים שהתנו בפירוש בשעת הקבלה שיתפשר עם הרבנית וכיון שלא קיים כפי הפשר בזמנו בטלה הקבלה הנה גם לפי דבריהם אינה טענה כלל דכיון שכתבו לו אח"כ כמה אנשים בחותם הקהל שיקלקלו השכירות וידוע שזה בנקל לעשות עפ"י דד"מ ל"ה מחויב ליתן המעות עד שיתבטל הערעור כמבואר בחו"מ סי' רכ"ו במוכר שדה ויצא עלי' עסוקין דכל שלא נתן עדיין המעות יכול לחזור בו ובסמ"ע שם סקי"א דכל שעדיין לא נהנה הלוקח מהמקח אף אם בא א' ואמר יש לי עדים ושטר ולא הראה השטר יכול לחזור בו ובנה"מ שם דאין כוונתו שיתבטל המקח לעולם משום שאומר א' יש לי עדים או שטר דא"כ לעולם יוכל לבטל המקח בהוזל שיבקש מא' שיאמר י"ל שטר רק הכוונה דעכ"פ אינו מחויב ליתן מעות עד שיתבטל הערעור ומבואר שם דעכ"פ א"י המוכר לחזור בו כ"ז שלא נתבטל המקח בהורמנא דב"ד עיין סמ"ע שם ועיין בנה"מ סי' ר"ל ועיין תשו' רדב"ז ח"א סי' תקמ"ח דל"ד במוכר שלא באחריות רק אפי' בסתם דאחריות ט"ס הוא מ"מ אינו מחויב ליתן המעות עד שיתבטל הערעור. וא"כ בנ"ד אין לך ערעור גדול מזה דקלקול השכירות הוא דבר שבנקל לעשות ועכ"פ לא גרע מהראה המערער שטר שאינו מקויים. ואדרבה כ"ש הוא משם דהא כאן העיכוב בא מחמת אנשי העיר בעצמם שכולם שותפים לקבלת הרב ואיך אפשר לומר שיתבטל המקח בשביל שלא נתן מעות והרי הם בעצמם גרמו העיכוב הגע עצמך שני שותפים בסחורה א' אם השותף הא' לא ירצה למסור הסחורה לקונה וכי יכול השותף השני לכוף את הקונה ליתן לו מעות ואם לאו יתבטל המקח זה ודאי לא יאמר שום אדם וה"ה ממש בנ"ד. ועוד כיון דאפי' לפי טענתם לא התנו אלא שיתפשרו עם הרבנית וכיון שהתפשר עמה והסכימה לקבלתו רק שאחר שני חדשים יתן לה מעות הוי המעות חוב עליו ואינו מבטל כלל הקבלה כמבואר בא"ע סי' ק"כ בקבל גט מהסופר ע"מ שישלם לו אח"כ דהוי המעות חוב עליו והגט כשר ועיין בג"פ שם דכל שהי' בתורת מקח אף שאינו משלם אינו אלא כחוב בעלמא ומה להם להקל בזה וגם הרבנית אין לה טענה להקהל בזה ואפי' בחוב גמור אם המחה אותו אצל אחר והי' סבור שיסלק פטור הממחה כמבואר בחו"מ סי' קכ"ו ובש"ך סקמ"ג וכ"ז לפ"ד המערערים שהי' תנאי גמור בשעת הקבלה ואולם לפי טענת הרב של"ה שום תנאי ולא באנו רק משום הכתב שעשה עם הרבנית ודאי אינו טענה מכמה טעמים. חדא דאף שכ' בכתב לשון חיוב הרי מבואר בסי' מ' דאף בחיוב בעינן קנו מידו. והקצוה"ח בסי' מ' דחיוב מהני רק מחמת הודאה והיכא דליכא עדים ל"מ הודאה ובעי קנין וגם להנה"מ שם מ"מ המוחזק י"ל קי"ל עיי"ש ובש"ך שם הסכים דחיוב על תנאי ודאי בעי קנין וכאן הי' החיוב רק מל תנאי אם יקבל השכירות וכיון דל"ה עדים על הכתב וידוע של"ה שם קנין אין החיוב חל כלל ואף אם הי' קנין הרי דעת הט"ז יו"ד סי' רל"ו דאם איחר הזמן באונס אינו מבטל המקח דהוי דבר שאין גוף הענין תלוי בו ואף להש"ך חו"מ סי' כ"א דאם התנה בתחלת המקח ל"מ טענת אונס מ"מ היינו באונס שאינו בגוף הענין רק שנולד להלוקח איזה אונס אז יוכל המוכר לומר מה לי ולאונסך אונס רחמנא חייבי' ל"א אבל באונס שהוא בגוף המקח שא"ר למסור לו המקח ודאי א"צ ליתן המעות עד שימסרו לו הסחורה בשלימות ולא גרע ממום שאפשר לתקנו דמחויב המוכר לתקן כמבואר בחו"מ סי' רל"ב ס"ה. ומה שהתחייב עצמו הרב שלא להורות אם לא יסלק בזמנו זה ודאי אינו חל דהוי קנין דברים דהא הוי דבר שאין בו ממש כמבואר חו"מ סי' קנ"ז וסי' ר"ג וכמה דוכתי ואף שנכתב בלשון חיוב דמהני לענין דשלבל"ע אבל לא לענין דבר שאב"מ וראי' מש"ס ריש ב"ב דפריך בקנו מידו לחלוק מאי הוי ק"ד הוא ומשני שקנו מידו ברוחות ולא משני שקבל בלשון חיוב וטעמא רבא איכא במלתא דדוקא לענין דשלבל"ע דעכ"פ כשיבוא לעולם יהי' נתפס בקנין וע"כ מהני כשמחייב גופו להעמיד הדבר כשיבא לעולם משא"כ בדשאב"מ דלעולם לא יהי' שום קנין נתפס בו דהא אין בו ממש ועל מה יחול הקנין והחיוב:
ובזה מיושב תשו' הרשב"א שהביא ב"י סי' ר"ו בקנו מידו שימכור ביתו דל"מ דהוי ק"ד ובמה נתחייב למכור ובתשו' לחם רב סי' ר"ט ור"י הקשה דדבריו סותרים למ"ש הב"י סי' קצ"ה בשם תשו' הרשב"א לענין קנין אתן דכל שקנו מידו אף שלא אמר לשון חיוב חייב דהקנין מתקן הענין וכאלו מחייב עצמו באותו הדבר שא"ל ליתן וא"כ גם גבי למכור נימא הכי ולהנ"ל נכון דשם כיון דעכ"פ המעות הוי דשיב"מ אמרינן דכונתו הי' לחייב עצמו בגוף הבית דהא כשימכור הבית יצטרך קנין אחר ועיין בתשו' בית אפרים חו"מ סי' כ"ד דשלא להשכיר ושלא למכור לכ"ע ל"מ שום קנין וה"ה כאן שלא להורות וגם בתשו' דברי חיים להגאון מצאנז זצ"ל ת"א סי' ל"א דשום חיוב ל"מ ע"ד שלילה דאיך יחייב עצמו שלא לעשות אם כי בתשו' מהרשד"ם סי' ש"ע רצה לומר לענין סילוק מטעם חיוב אך במסקנתו לא העלה כן עיי"ש וא"כ בודאי הרשות בידו להורות אף אם לא יתן לה המעות אף בלי שום טענה ומהגם לפ"ד הרב שלא תרעה אותו כלל ודאי אין לה שום טענה כמבואר בתשו' מה"ג סי' ז' ובש"ך סי' רל"ב בשם הש"ג דאף בהלואה גמורה אם לא תבעה אינו מחויב לשלם וחוץ לזה הריני כתבה לו בעצמה שמוחלת לו על איחור הזמן והוי כאומרת הריני כאלו התקבלתי. ומה שטענו שהרב א"ל שאינו רוצה עוד ברבנות. הוה אינה טענה כלל כיון שהי' בדרך כמם כמבואר ברמ"א חו"מ סס"י של"ג ובלא"ה אינו נמחל בדבור בעלמא כמבואר בחו"מ סי' ע"ב וש"ג לענין משכון שא"ל יהי' שדך דל"ק ובחו"מ סי' קס"ו וברדב"ז ח"א סי' ש"נ וגם מבואר בחו"מ סי' קפ"ט וכ"ד שכל שנתקיים המקח אף מחלו אח"כ זל"ז ל"מ וכן בריב"ש סי' תק"י לענין שכירות דל"מ כשמסלק עצמו ואף להמח"א הל' שכירות סי' ט' שחולק עליו בשכירות יודה כאן ובתשו' מהרי"ט בשניות סי' ק' שכ' בשדוכין דכל שנתחרט הא' יכול גם השני לחזור בו היינו מטעם שכ' שם דבשדוכין עיקר הוא החיוב משום הבושת וזה נגמר בדבור בעלמא משא"כ בענין אחר לא נגמר החזרה בדבור בעלמא. א"כ הדבר פשוט דל"ה רשות לאנשי העיר להביא שום דיין או מורה רק החיוב הי' עליהם להשתדל להשקיט הערעור:
ומעתה הדיין הזה שבא לעיר ודאי אינו רשאי להורות באתריה דרב כמבואר ברמ"א יו"ד סי' רמ"ה ועיין תשו' מהרשד"ם חיו"ד סי צ' דלא דוקא כשרב יושב מקודם אינו רשאי אחר לבא מחדש להורות רק אפי' אם האיש יושב שם מקודם והרב בא אח"כ אינו רשאי להורות באתרי' דרב ועיין תשו' מהרד"ך בית כ"ב דאף אם הרב לא נתקבל כלל היכא דיש גדול בעיר ואין כמותו בעירו רב העיר נקרא דאתרי' הוא וכולם תלמידיו ואינם רשאים להורות. ואם הרב נתקבל שם אף אם יש גדול כמותו אין לו להורות או לדרוש שם. וא"כ בנ"ד שהרב נתקבל במוסכם והחזיק ברבנות קודם שבא הדיין הדבר פשוט שאסור להדיין להורות שום הוראה ולא לסדר גיטין וקידושין והוא בכלל משיג גבול רעהו ואם יעבור ע"ז מהיום והלאה כל הוראתיו יהי' אסורות ודיניו בטלים ואסור לסמוך עלי' אפי' כביעותא בכותחא. וכבר בארנו שכל עוד שהמחזיקים בידו לא יעבירו את הדיין מהתמונתו והשכירות לא יהי' בתקפו כפי הקאנסיס אינו מחויב הרב ליתן להרבנית המעות שהבטיח לה כפי הכתב. ידידו הדו"ש ושלום תורתו באהבה: