שות מנחת שי חלק ב· רבי שמואל יצחק שור
תשובה צד
לרב א'
מכתבו עם שאלתו שאלת חכם הגיעני. ואם כי נפשינו נבהלה מאוד מקול רעש השעות הרעות המתרגשות בעולם עכ"ז הנני לעשות רצונו ולהשיבו אך בקצרה:
ע"ד הביהכנ"ס ממחניכם אשר נטו יסודותי' ליפול והפקידה באה מהבעצירק לתקן בדקה ובאם לאו יסתרו הביהכנ"ס וטוענים אנשי העיר שאותן שיש להם מקומות בביהכנ"ס בשם המה יתנו ההוצאה. וע"ז הביא רו"מ דעת הח"ס או"ח סי' כ"ט דבעלי המקומות יש להם קנין בגוף הקרקע. וגם דברי המ"ב והנה"מ דאין להם קנין בגוף הקרקע. ובאמת גם בתשו' הרשב"א סי' תתקל"ה מבואר להדיא דקונה מקום בביהכנ"ס יש לו קנין בגוף הקרקע. אמנם בתשו' ב"ל הביא ראי' מש"ס יומא י"ב דפריך וביהכנ"ס של כפרים מי מטמא בנגעים והתניא כו' אין כ"א מכיר את שלו כו' ואמאי לא משני דמיירי בביהכנ"ס שקנה כ"א מקום מיוחד וע"כ דגם במקום מיוחד אין לו קנין בגוף הקרקע. ובאמת מכאן אין ראי' כלל דהא עכצ"ל מה דלא פריך הש"ס מברייתא זו גם על בית השותפים דמטמא והא אין כ"א מכיר את שלו רק דהי' אפשר לשנויי דמיירי בכ"א מכיר את שלו. וע"כ קו' הש"ס הוא דודאי טעמא דאין כ"א מכיר את שלו אינו מטמא משום דא"י להשתמש שם כחפצו דחבירו ימחה בידו ואינו מיוחד אליו וא"כ הה"נ ביהכנ"ס אף דקנה מקום מיוחד ואפי' אם נימא די"ל קנין בגוף הקרקע מ"מ כיון דא"י להשתמש בו שום תשמיש אחר א"כ אינו מיוחד אליו וז"פ. אולם בתשו' שמן רוקח סי' ב' כ' ג"כ דאין לו זכות בגוף הקרקע והביא ג"כ מחו"מ סי' רי"ש דכיון שאינו רשאי לחפור בורות אין לו רק קנין פירות כמ"ש רו"מ ובתש' שו"מ מ"ק ח"ב סי' כ"א השיג עליו ולדעתי יש לדחות כל השגותיו מ"ש להשיג דבסי' רו"ב לא קאמר רק דמי שיש לו ק"פ א"י לחפור בורות אבל לא להיפוך דמי שא"י לחפור בורות אין לו רק קנין פירות וגם דהא דא"י לחפור בורות הוא רק משום קדושת ביהכנ"ס. ובאמת לפע"ד אין זה השגה כלל דשפיר הוכיח הש"ר מהא דסי' רי"ב דחזינן דהיכא דמוכר רק לפירות אין לו זכות בגוף הקרקע לחפור בורות וכדומה וא"כ בביהכנ"ס דאינו רשאי לחפור בורות משום קדושה ולא לעשות בו שאר תשמיש א"כ ע"כ לא מכרו זט"ה המקומות רק לישיבה בלבד והוי כמוכר שדהו בפירוש לפירות דהא אינם רשאים למכור כלל לשאר דברים א"כ ממילא באמת אין לו שום קנין בגוף הקרקע כמו שאר מוכר לפירות וז"פ. ומ"ש בשו"מ שם עוד מש"ס ס"פ השולח אי לאו דאר"י ק"פ כה"ג דמי לא מצאנו ידינו ורגלינו בביהמ"ד דאר"י האחין שחלקו לקוחות הן ומחזירין זל"ז ביובל ול"מ מייתי בכורים אלא חד בר חד עד יב"נ ובתוס' שם הקשו דא"כ אנן איך מצאנו ידינו ורגלינו דאנן קיי"ל דלאו כקנין הגוף דמי. ותי' דדוקא באב לגבי בן לאו כקה"ג דמי אבל בכ"מ הוי כקה"ג וא"כ אי נימא כהש"ר דהיכא דאינו רשאי לחפור בורות ל"ה כקה"ג ולפמ"ש המל"מ בפי"א משמטה ויובל דבמוכר בזמן היובל אינו רשאי לחפור בורות הדק"ל דלא מצי מייתי בכורים אלא חד בר חד ע"כ קו' אף שאין זה לשונו כי הוא מגומגם קצת ואינו מובן הקו' ואני הסברתי הדבר היטב. ובאמת לפמ"ש בספרי סי' ע"ד י"ל דבלא"ה בזמן היובל לא גרע מקונה לזמן דיכול לחפור בורות כמ"ש הקצוה"ח בסי' רנ"ז וגם בקונה לזמן אף דיכול לחפור מ"מ צריך לשלם אח"כ עבור הקלקול והמל"מ שהביא הירושלמי דמרבה מקרא דושב לאחוזתו דא"י לחפור בורות היינו דל"מ אח"כ תשלומי מעות רק צריך למלאות הבורות ולהשיב לו אח"כ הקרקע בעינה אבל כ"ז שהוא תחתיו קודם היובל ודאי דיכול לחפור כמו בשאר קונה לזמן ומקרא דושב לאחוזתו א"א למילף רק בשעה שמחזירה ולא כ"ז שהוא בידו:
ובזה מיושב קו' המל"מ שם מש"ס דקאמר אי דזבן מיזבן נמצא צדיק קבור בקבר שאינו שלו ולא פריך דהא אי זבן מיזבן ל"ה רשאי לחפור שם ולקבור כלל. ולהנ"ל לק"מ דבאמת קודם היובל הי' רשאי לחפור רק דכיון דצריך להשיבה אח"כ בעינה נמצא קבור בקבר שאינו שלו הא חדא ועוד דאפי' נימא דבאמת דבכ"מ ק"פ כקה"ג דמי מ"מ כאן בביהכנ"ס לכ"ע אינו כקה"ג ואין לו חלק בקרקע עפמ"ש התוס' ב"ב כ"ז א ד"ה לא שש עשרה שהק' אמאי בקנה אילן א' אינו מביא וקורא מ"ש ממוכר שדהו לפירות והא האי תנא ס"ל דכקה"ג דמי. ותי' בתי' א"נ התם הקרקע קנוי לו לכ"ד למישטח בה פירא ולחיזרא בה סילקא וירקא אבל הכא בקנה אילן א' אין לו אלא יניקה לבדה עיי"ש הרי דמחלק דאף אי כקה"ג דמי היינו ביש לו הנאת כל תשמישים וא"כ כאן בביהכנ"ס דאינו רשאי להשתמש שם שום תשמיש רק בישיבה לצורך תפלה דמי ממש לקונה אילן א' ולכ"ע אין לו שום זכות בקרקע וצדקו דברי השמן רוקח. אמנם בגוף הדין מי מחויב ליתן ההוצאה. מ"ש השמן רוקח לדמות למ"ש חו"י סי' י"ב סי"ז דאם א' בית זה אני משכיר לך ונפל או נשרף אינו חייב לבנותו יפה דחה בשו"מ שם דהא מבואר שם דבלא נפל אלא שנתקלקל והוא מסוכן לדור בו חייב המשכיר לתקנו ועיי"ש בסי' כ"ו שכ' דמ"ש השערי אפרים דבעלי המקומות צריכים ליתן עיקר ההוצאה היינו בנחרב הביהכנ"ס אבל כשאין ביהכנ"ס נופל רק שצריך תיקון למה נפסיד את בעלי המקומות חנם עיי"ש. ודבריו צריכין ביאור דהא גם השט"א מיירי רק שנשרף הגג והביהכנ"ס קיים וא"כ מחויבים אנשי העיר לתקן דהא יש להם שכירות מקודם דהיינו המעות שקבלו מאז עבור המקומות כמ"ש הוא בעצמו שם ועכצ"ל דכיון שכ' שם דהוכרחו להשתדל מהשררה בסך גדול שיתן רשות לבנות הוי כמו נפל כיון דעומד לסתור וע"כ צריכים בעלי המקומות ליתן עיקר ההוצאה וא"כ בנ"ד נמי כאן שפקודת השררה היתה לסתור הכותל הוי כעומד לסתור ומחויבים בעלי המקומות ליתן עיקר ההוצאה אך לאו דוקא אותן המקומות שבכותל זה רק כל בעלי המקומות שבביהכנ"ס לפי ערך חשיבותם כמ"ש ועכ"ז בודאי נכון לעשות כפי הפשר של הח"ס חו"מ סי' קנ"ט כי א"א להעמיד על קו הדין בענינים הללו. את זאת ראיתי להשיבו בענין הזה תן לחכם ויחכם עוד ידידו: