שות מנחת שי חלק ב· רבי שמואל יצחק שור
תשובה צג
תשובה מאהבה לכבוד ידידי הרב החריף ובקי מו"ה צבי אשפיז נ"י:
ע"ד הד"ת אשר שאל אותי בראובן שמכר לשמעון הרבה קורות של עצים עבות עם המאשין המוכן לחתוך על נסרים במחיר שקצבו ביניהם. ועתה בא הקונה לחזור מהמקח בטענה כי המוכר אמר לו בפירוש אשר העצים המה טובים והמה מן אורגניאל האלץ שלאג עוד לא הי' שום סוחר ביער ולא משמשי בהם ידים. וגם אחר אשר לא ימצא בתוכם בקלאס השני רק ערך חמשה עד עשרה פ' וגם אמר אשר יש בהעצים מ"ה פראצענט פיכטען והמותר טאנמן ושע"ג מהבאן לא יעלה רק fr. 16 מכל וואגאן ואחר שהאמין בדבריו לא שם אל לבו לבדוק כל האילנות כי הוא טורח גדול. וגם הנהוג בין הסוחרים להאמין בענינים כאלו כי הוא מלתא דעבידי לאגלויי ותגר לא מרע חזקתו והתחיל לעסוק במלאכה ולמכור. וראה אשר יש כמה אלנות מרוקבים בתוכם וחשב בלבו אולי מקרה הוא כי בטח הוא מהעשרה פ' אשר הגיד לו המוכר. ואחרי אשר ראו כי רבו לאין מספר התחיל לחקור ולדרוש בזה ונודע לו כי רימה אותו לאשר כבר קדמו סוחר א' ביער ולקח האלנות הטובים והשאיר הפסולת. וגם לא נמצא כ"כ פיכטען כאשר אמר המוכר. ע"כ אמר תיכף להמוכר אשר רצונו לתבוע אותו לד"ת ולא יוכל לעמוד במקח זה ונתעכב הדבר עד היום ויען כי המאשין לא יוכל לעמוד ריקן הוכרח לעבוד לע"ע ונמשך הדבר עד היום. והמוכר השיב כי א"ל בפירוש ראה את אשר לפניך וקנה ולא סמכת עלי. ומדוע מכרת לסוחרים ועשית כאדם העושה בשלו. ע"כ טענות הצדדים. ובקש ממנו דעתי לדינא בזה:
הנה ודאי דהרקבון הוי מום כמבואר בסי' רל"ב סט"ז לענין גבינות. ואם כי יש לחלק דשם יש חשש שיופסד כל המקח ע"י הרקבון. משא"כ כאן שאינו נפסד הכל רק שמפחותו מדמיו. ובזה ישבתי קו' מהרשד"ם על הה"מ הביאו הסמ"ע דבדבר שיכול להבחינו ונשתמש בו מחל דהרי גם בגבינות הי' יכול להבחינו. וצ"ל דגבינות שאני די"ל שמא יופסד הכל אולם בתשו' תשב"ץ ח"ד בטור הראשון סי' ח' מבואר דגם בבגד שנמצא בלוי או אלמוג שנמצא בו שעוה והוא קונה לסחורה ה"ז מום וחוזר וכן באסטיס שלא יוכל לבדוק עד שעת הצביעה ומדרכו למכור לאומנים הצובעים יכול לחזור אפי' אחר כמה שנים וא"ל דהי' לו לנסותו בצבועה כיון דאין המנהג שהוא יצבע בעצמו רק למכור לאומנים. ובלא"ה כ"כ הרשד"ם דדעת הה"מ דעת יחידאה הוא ולא קיי"ל כוותי' ורק אפי' להה"מ אם המוכר א"ל בפי' שהוא טוב אף שא"ל לך וראה מ"מ י"ל דסמך על אמונתו. ובפרט בדבר שי"ב טורח. ויכול לחזור אפי' אחר כמה שנים. והרדב"ז ח"ד סי' קל"ט כ' דיש לפסוק כהה"מ לאוקמי ממונא בחזקתי'. ובתשו' תשב"ץ הנ"ל מבואר ג"כ דהיכא דא"ל המוכר בפי' שהוא טוב יכול לחזור. ומלבד זה פשוט דזה גרע מה שא"ל המוכר שהוא ארגינאל ואח"כ נודע לו שהיא פסולת א"כ הוי כמוכר חוטין יפות ונמצאו רעות דהלוקח יכול לחזור בו המבואר בסי' רל"ג דהוי כשני מינין. ומה שנשתמש בו קודם שנודע לו ודאי ל"ה מחילה. ומה שנשתמש אח"כ ג"כ ל"ה מחילה דהרי הודיע לו מקודם ומבואר במח"א ה' אונאה דאם הודיעו ואח"כ נשתמש בו ל"ה מחילה. וגם בס' יהושוע בפו"כ סי' תל"ב מבואר דאם א"ל שהוא טוב ל"ש לומר דה"ל להבחינו דסמך על אמונתו. ומהגם דאחר דכבר נברר הטובים מתוך הפסולת בלא"ה בטל המקח דהוי כשני מינים. ול"ד למ"ש המרדכי הביאו רמ"א במכר כסף ונמצא בו סוגים דשם ראוי לצירוף כמ"ש הא"ב שם. ויש להאריך בזה הרבה. ידידו: