שות מנחת שי חלק ב· רבי שמואל יצחק שור
תשובה פז
כבוד ידידי הרב החריף ובקי וכו' כש"ת מו"ה ישראל גינצבורנ נ"י האבד"ק זאדאווא יע"א.
מכתבך השגת אם כי אני נאחז בסבך הטרדות אך למען כבוד אביך הרב הגדול נ"י ולמען לימודך כי אני רואה אשר אתה שוקד על ספרי פניתי מכל טרדותי להשיבך בקיצור לפי מיעוט הזמן:
כתבת ליישב דברי הגאון מהרש"ק ז"ל שכ' לחדש דהיכא דאיכא תרי רובי גם ר"ת מודה דל"ח למיעוט דהוי כמיעוטא דמיעוטא. והקשיתי ע"ז מרמ"א יו"ד סי' שט"ז ומש"ס נדה ר"פ בא סימן. ויצאת לחלק דשם כיון דאיכא חזקה חיישינן וגם למיעוטא דמיעוטא. הנה באמת הוא סברא נכונה והי' מקום לומר כן אולם עומד לנגדך דברי התוס' ריש גיטין דף ב' סתם ספרי דדייני מגמר גמירי והוי כמו מיעוטא דמיעוטא דל"ח אפי' לר"מ אף דאיכא חזקת אסור דא"א עיי"ש ותבין. ועיין תוס' בכורות כ' ד"ה חלב פוטר שכ' והא דאמרינן רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן ול"א סמוך מיעוטא לחזקה כו' ההוא רובא מצוי הוא כמ"ש בריש גיטין סתם ספרי דדיינא מגמר גמירי עיי"ש. הרי דחשבו לה למיעוט שאינו מצוי ובגיטין קראו לה מיעוטא דמיעוטא ול"מ חזקה ודו"ק:
אולם מ"ש על דברי בסי' נ"ח לא דקדקת היטב דהרי שפיר הביא המהרי"ט ראי' מש"ס דמתחלה דנוהו שהוא שוטה. ואח"כ כשראו דמסברו לי' וסבור הבינו שהוא רק פתי והא דשדו קשייתו לא עשה משום שטות רק משום חוצפא. וא"כ דזה אינו מעשה שטות לא נשאר עוד אצלו שום מעשה שטות בפועל. ולכך מהני באסברו לי' כמ"ש המהרי"ט ומיושב קו' הב"א וטו"ג. דהוצרך לומר דתלינן בחוצפא דאל"כ אלא נימא דעשה דרך שטות בפועל ל"מ אסברו לי' ומה זה שהקשית דהוי כזורק אבנים דהא תלינן דלא עשה כלל דרך שטות:
ומה שהקשית עוד על הפוסקים שכ' דדוקא בד' דברים האמורים בש"ס לא תלינן אבל הא דשדי קשייתא תלינן כיון שאינו מבואר בש"ס. וכתבת דיש לחלק כיון דראו אח"כ שהוא חכם ע"כ תלינן משא"כ שם בחגיגה. ג"כ לא דקדקת בזה דהרי שם בחגיגה מיירי שהוא חכם בשאר דברים רק שאלו הד' דברים עושה דרך שטות ואפ"ה לא תלינן. וגם מה שהקשיתי על התו"ג והגר"א מהירושלמי דקאמר דאתיא ר"י דתרומות כר"י בנו של ריב"ב והא בתרומה בעינן דעת וכתבת דהתו"ג לא קאמר רק היכא דאיכא דעת ורצון לא כוונת יפה דהרי ודאי גם בתרומה בעינן רצון ודעתו לחוד בלא רצונו ודאי ל"מ מידי וז"פ כדמוכח בש"ס גבי כלך אצל יפות. ועיין בספרי מ"ש סי' כ"ד מ"ש בשם הרי"ט אלגזי והמח"א בזה. וגם מ"ש על מה שהקשיתי במוסגר שם דאיך אתיא ר"י דתרומות כר"י בנו של ריב"ב דהא גם לר"י בנו של ריב"ב עכ"פ בעי עע"ג. וכתבת דשם דוקא משום חומרא דא"פ בעי עע"ג ז"א דא"כ י"ל דאתי גם כרבנן ומשום חומרא דא"פ אמרו דאין קידושיהן קידושין:
וע"ד מה שהקשית על המל"מ ספי"ז מא"ב שכ' דכה"ג אסור באיילונות מטעם דמקטנותה יצאה לבגר מש"ס יבמות ס"א דפריך הש"ס אמשנה דתנן כהן הדיוט לא ישא איילונית אא"כ י"ל אשה ובנים כהנים הוא דמפקדי אפ"ו ישראל לא מיפקדו כו' ולדברי המל"מ לישני דמתני' אתא לדיוקא דדוקא כה"ד מותר בי"ל אשה ובנים אבל כה"ג כלל וכלל לא. וכתבת ליישב דהרי"ף מפרש במשנה אא"כ י"ל אשה ובנים דוקא שניהם ובכ"ג לא משכחת לה דכ"ג אסור לישא שתי נשים והוכחת זה דהרי"ף ע"כ לא ס"ל כהרמב"ם דהרי הרי"ף במשנה דלא יבטל מפ"ו אא"כ י"ל בנים לא העתיק הא דאמר בש"ס מתני' דלא כר"י דס"ל דנ"מ לענין מכירת ס"ת. ואכתי תיקשי ממשנה דלא ישא איילונות דאתיא דלא כר"י דאל"כ איך מותר בי"ל בנים לבד עכ"ד. הנה רואה אני כי לבך לב חכם בשכל הישר אולם טל ילדות עליך לקשור נימא בנימא. כי איך אפשר לפרש כן במשנה דאשה ובנים תרווייהו דוקא. וגם אם יש לו אשה בת בנים אסור לישא איילונות אם אין לו בנים עדיין והלא אינו מצווה כלל לישא אשה אחרת אם י"ל אשה בת בנים זולת בשהה עמה עשר שנים ולא ילדה והמשנה דאא"כ י"ל אשה ע"כ לא מיירי בזה וכיון שאינו מצוה לישא אשה אחרת מי ימחה בידו מלישא אשה איילונות וז"פ לכל בר שכל. וכן מבואר במל"מ פ"ב מהל' סוטה ריש ה"י וז"ל אבל החלוקה דאם י"ל אשה הוא מיותרת דליכא למ"ד דמי שי"ל אשה ב"ב שלא יוכל ליקח אשה זקנה ואיילונות עיי"ש. ולכך באמת רש"י ז"ל לא גריס רק אא"כ י"ל בנים ומאן דגריס אא"כ י"ל אשה ובנים. ע"כ מפרש כפי' הרמב"ם או אשה ובנים. ומה שדחקך לזה למה לא פריך על משנה דכה"ד לא ישא את האיילונות דהוא דלא כר"י. באמת לק"מ דהרי מבואר במשנה פ"ד דסוטה פליגי ר"א וחכמים באיילונות וזקנה דחכמים ס"ל לא שותות ולא נוטלות כתובה משום שאין ראויין לקיימן ור"א ס"ל יכול הוא לישא אשה אחרת ולפרות ולרבות הימנה ולפי"ז משנתינו דכה"ד לא ישא האיילונות ע"כ כרבנן אתיא דלר"א אף אם עדיין אין לו אשה ב"ב מותר לישא איילונות ויכול אח"כ לישא ב"ב. ועיין בתויו"ט שם שהקשה דהרי רבנן בעצמם ס"ל גבי מעוברת ומינקת חבירו דל"מ אינו ראוי לקיימה כיון שיכול להפרישה ולהחזירה לאח"ז ולמה פליגי על ר"א באיילונות ותי' דשאני באיילונות דאסורי' משום פ"ו ולהחזיק מצוה מה"ת אסרוהו. אבל מעוברת חבירו אין בזה להחזיק שום מצוה רק לתקנת התינוק עיי"ש. ולפי"ז כיון דהא דלא ישא איילונות הוא רק להחזיק מצות פ"ו. והרי הרי"ף כ' דהא דר"י הוא רק מדרבנן. וא"כ ל"ש לגזור בזה היכא דכבר י"ל בנים שלא ישא איילונות דהא הוי גזירה לגזירה. וא"כ גם מתני' אתייא אפי' כר"י, ורק שם במשנה דלא יבטל מפ"ו אא"כ י"ל בנים דמשמע דבי"ל בנים מותר לבטל מפ"ו לגמרי וזה ודאי הוי דלא כר"י והוצרך לומר דנ"מ לענין מכירת ס"ת ולק"מ:
אמנם עיקר קושייתך על המל"מ מהא דלא משני הש"ס דכה"ד אתא לדיוקא דכה"ג. מעיקרא. לק"מ דהרי המל"מ אסר לה מטעם דמקטנותה יצאה לבגר והרי מבואר במשנה הקודמות דכה"ג לא ישא את הבוגרות. ול"ל להשמיעינו כאן מדיוקא. ואדרבה לדעתי ראי' מפורשת ממשנה זו להמל"מ דאי נימא דאיילונות אינה בכלל בוגרות א"כ איך אמר דכה"ד לא ישא איילונות. הל"ל כהן לא ישא איילונות דמשמע בין כה"ג ובין כה"ד אא"כ י"ל בנים דאז גם כה"ג מותר דהא הא דיש לו אשה בלא"ה מיותר הוא כנ"ל. וע"כ דכה"ג בלא"ה אסור באיילנות כהמל"מ ואסורו נכלל בכלל בוגרות המבואר במשנה הקודמות. הנה השבתי לך על כל דבריך ואתה חזק ואמץ בתורה. אקוה כי תגדול ותהי' לאיש חיל בתורה. כחפצך וחפץ ידידך: