אור ברסלב

שות מנחת שי חלק ב· רבי שמואל יצחק שור

תשובה פו

תשובה פה

החיים והשלום לכבוד ידידי הרבני המופלג החכם השלם אוצר בלום מושלם במעלות כ"ש מו"ה דוד משה מעלליר נ"י:

מכתבו הגיעני ואם אמנם כי קשה עלי מאוד מלאכת הכתיבה כי איננו בבריאות אך נכמרו רחמי על בנו היקר נ"י אשר כפי מכתבו הוא במצור ובמצוק וחייו תלויים לו מנגד לזאת לא אוכל להתאפק מלחוות דעי כפי אשר יורוני מן השמים:

תורף שאלתו. זה זמן כביר אשר מחו' השו"ב ר"א קבל את חתנו הוא בנו הר' זאב לסייע לו בעסק שו"ב והי' שוחט דקות ועופות בהסכמת הרב הגאב"ד דשם וכעת אשר נתחדש כי רצון הרב נ"י אשר אנשי העיר יזכו בחותמם לבנו הרב נ"י, שימלא את מקומו. והמה ממאנים בזה ואחרי רואו כי אנשי העיר אוהבים את בנו הר' זאב נ"י ובחותמם זכו לו למלאות מקום חותנו ר' אנטשיל נ"י ומבקשים אשר יתחיל לשחוט גם גסות מצא הרב מקום להכריח בזה את הצבור למלאות שאלתו לזאת לא יאבה ליתן הסכמתו על בנו הר' זאב. ועוד רוצה לדחותו משחיטת הדקות באמרו אשר גם מתחלה לא הרשה אותו לשחוט רק הדקות לוויען. ומה ששחט בעיר הוסיף מדעתו. ואינו רוצה להסכים ע"ז. ונפשו בשאלתו אם יוכל הרב למחות בידו באשר כל אנשי העיר חפצים והוא אומן ומומחה גדול. וגם כבר החזיק בעסק זה ויש לו חזקה מחותנו. והכל הי' ברשות הרב. וגם יש בידו פס"ד מרבנים מסטאניסלאב ופאדהאץ אשר שייך לו החזקה מחותנו. ואשר נכתב בפס"ד אשר אנשי העיר יתנו חתימתם לבן הרב לא הי' בדרך תנאי רק בדרך עצה טובה ע"כ שאלתו:

תשובה אם אמנם כי אנשי העיר אינם מתנהגים כשורה נגד הרב כי עפ"י הדין מחויבים ליתן כתר הרבנות לבנו הרב נ"י כמבואר ברמב"ם פ"א ממלכים דכל השררות וכל המיניין שבישראל ירושה לבנו ולב"ב עד עולם. ואף כי בתשו' ח"ס פקפק ע"ז ובנה יסודו ע"ד מהרשד"ם הובא במג"א סס"י נ"ג דכתר התורה אינו בירושה. ועיין בספרו מ"ש סי' נ' ונ"א העתקתי דברי מהרשד"ם דגם הוא לא אמר רק היכא שאין הבן ראוי לכך או שאחרים גדולים ממנו כ"כ שאין להם יחוס כלל עמו אבל בלא"ה בנו קודם. וגם הבאתי שם מהתשב"ץ בטור הא' ומהרב גור ארי' ז"ל דגם בחייו יוכל למנות א' מבניו יעיי"ש. וגדולה מזה מצאתי בתשו' שמחת יו"ט להגאון מהרי"ט אלגזי ז"ל שכ' שם בסי' ואו באם סברו הקהל שאין הבן ראוי לכך וקבלו רב א' ונשבע לו בשבועה חמורה ואח"כ הביא הבן סמוכה מרבנים מובהקים ופ' דיכולים לחזור בהם ולקבל אה בן הרב והשבועה אינה חלה דהוי כנשבע לבטל את המצוה ד"ת. והביא מתשו' ג"א דדרשא זו מה"ת הוא ודברי מהרשד"ם יחידאה הוא. והריב"ש וכל הפוסקים חולקין עליו ואלו הי' רואה דבריהם לא הי' חולק עליהם. וגם לבעל עמ"א שהביא המג"א הנ"ל עכ"פ הוי דרבנן מהלל ואילך והוי כנשבע לבטל מצוה דרבנן עיי"ש. וא"כ עכ"פ משורת הדין מגיע הרבנות לבן הרב נ"י. ובנו הר' זאב נ"י בודאי מחויב להחזיק בידו בכל מה דאפשר לו ויש בכוחו לעשות כגון שלא ישחוט בלא שכירות שלו וכדומה. אולם בדבר שאין ביד השו"ב לעשות כמו בנ"ד שרוצה להכריח את אנשי העיר שיחתמו וכי הם כולם עבדים כנענים להשו"ב שיעשו כל מה שיצוה עליהם ודיו שיפקיע א"ע פשוט וברור שאין יכול הרב לדחות את בנו הר' זאב מחזקתו עי"ז אחרי שזכה בחזקתו עפ"י הד"ת. דכל הזכיות שיש לבן הרב הנ"ל שייך ג"כ בחתן השו"ב כמבואר בתשו' מבי"ט. וביחוד אחר שבנו כבר החזיק באומנת זו זמן רב. ומבואר בתשו' ד"ח ס"ב ובא"א הביאו בקצרה אך בס' עיקרי הד"ת חאו"ח סי' ג' הביאו באורך דבין רב או ש"ץ או שו"ב אם מינה הזקן את בנו בחייו לסייע לו אף שלא הי' בהסכמת הפרנסים א"י הקהל אח"כ לסלק את הבן. א"כ אף לפ"ד הרב שלא הרשה אותו לשחוט בעיר רק שהחזיק בעצמו בזה א"י עוד לסלקו. וכן מבואר להדיא ברמ"א או"ח סי' נ"ג סכ"ה בש"ץ שהזקין ורוצה למנות בנו לסייעו לפרקים אעפ"י שאין קול בנו ערב כקולו אם הבן ממלא מקומו בשאר דברים בנו קודם וא"י הצבור למחות בידו. והוא מתשו' הרשב"א סי' ש' והביאו המג"א שם דאף אם לא הי' האב ראוי לכך שה"ד שבנו קודם עיי"ש. א"כ עפ"י הדין ל"ה צריך רשות הקהל אם לסייעו. ומהגם שהרב נ"י ראה ושתק ולא מיחה בידו ודאי א"י לדחותו עוד. ומהגם שגם עתה רוב הצבור מסכימים עליו ומבואר שם סי' י"ט דאחר שקבלוהו א"י היחידים למחות ועיי"ש במחה"ש סקכ"א דגם מחצה א"י למחות וכאן הוי כמו אחר שקבלוהו כיון שי"ל חזקה עפ"י הדין וגם כבר התחיל לשחוט ועיין בתשו' ל"ר להגאון בעל ל"מ ז"ל דאף שרוב הצבור יכולין למחות בידו דוקא אם יש להם טעם הגון אבל בלי טעם א"י לביישו ולפוסלו ופשיטא דרב אב"ד לא עדיף מרוב הצבור שא"י להעבירו אם שי"ל טעם הגון עפ"י ד"ת באיזה פשיעה באסור שחיטה ולא בענינים א' וגם באסור שחיטה דוקא מה שהוא עפ"י ד"ת או למיגדר מלתא דאסורא כמבואר בתשו' מהרי"ל סי' ס"ז להדיא דאם הרב אומר לא מחילנא רק לטבח דזהיר וזריז טפי א"י להכריח הצבור דכל קהל שוכרין מאת דאפשר להו או מחמת דמוזיל גבייהו או משום קירוב דעתא אע"ג דאיכא דזהיר וזריז טפי וידע עיי"ש באורך הרי דהרב א"י להכריח הצבור רק לקבל שו"ב הכשר עפ"י הדין. ומבואר בש"ע יו"ד סי' י"ח דאף בטבחא דלא סר סכינא קמי' חכם דודאי חמור הוא מ"מ בנמצא יפה מנדין אותו משום כבודו של חכם אבל א"י להעבירו. והרי שם מיירי כשהחכם אינו מוחל על כבידו דבמוחל על כבידו אין מנדין אותו ג"כ ואפ"ה א"י להעבירו. ועיין בתשו' ב"ש ביו"ד ס"ט דגם להריטב"א שם בשם מורו שאם ראה חכם להחמיר בדינו של טבח הרשות בידו היינו רק בעניני שחיטה ולא בשאר ענינים. ועיין בתשו' רש"ל סי' ב' וביש"ש פג"ה דגם טבח שמכר טרפה בשגגה אין להעבירו ואם הקהל רוצים להחמיר ע"ע מחוייבים לשלם לו שכירותו ובאופן שיגידו דעתם לש"ש. ואף בתשו' ב"ח הישונות סי' ד' כ' דרב שנבחר מהקהל רשאי לאסור שלא מה"ד עיי"ש שהתנה בזה שיהי' למיגדר מילתא דאסורא. וכן מבואר דבריו להדיא בתשו' ב"ח החדשות סי' מ"ב התנצל בעד הג' מהר"א מפרעמישלא ז"ל שהעביר שו"ב בתוך זמנו שעשה כן עפ"י ר"י ב' התוס' שאם פשע בשום דבר שמפורסים לכל העולם שהוא שלא כהוגן מעבירין אותו אפי' תוך זמנו אין לך פשיעה גדולה מזו שפוקר בתלמוד ובגאוני ארץ וכו' עיי"ש הרי דאף דהרב מהר"א הי' רב בפרמישלא מ"מ א"י להעבירו אלא בפשיעה. וגם בתשו' מהר"ל בן חביב סי' ע"ט מבואר דכל שלא נמצא בו פסול א"י להעבירו וכאן איזה פסול מצא הרב כעת בבנו הר' זאב ורק משום שהקהל יחתמו על בנו הרב הרי הוא דבר שאין מסור בידו ומבואר ברמ"א יו"ד סי' של"ד סט"ו דגם רב שגזר נידוי ואין תלמידיו יכולים לעמוד בגזירתו א"צ לקיים וכן מבואר בסי' רכ"ח לענין הסכמת הקהל אם א"י לעמוד בהן וכאן ודאי דבר שא"א לעמוד בו. ומ"ש בס' ד"ק ס' י"ח דגם אם נוגע להרב בעניני ממון הוי כלא סר סכינא היינו אם השו"ב מעלים שכירות שלו או עושה לו היזק אחר אבל אם יגזור הרב שלא ישחוט עד אשר אם הבראן ראמשילד יתן לו את ממונו יקול גזירתם הס מלהזכיר ה"נ ממש בנ"ד איך יכול לכופו בשביל כל הקהל אף שהם נוהגים שלא כשירה וכי טובי' חטא וזיגוד מנגיד ואף אם הוא בתחלת מינויו דיחיד יכול למחות מבואר באו"ח סי' נ"ג דצריך שיהי' לו טעה"ג עפ"י טובי העיר וכ"ש כאן שמגיע לו עפ"י הדין ורבים חפצים בו ודאי ראוי לקרב לעשות כרצון הצבור בזה. תא חזי מה בין תקיפי קדמאי מי לנו גדול הרא"ש בתשובה כלל ואו ס"ד כ' לענין אם טעו השמאים בשומת המס ואח"כ נודע שהאנשים יש להם יותר פטורים האנשים. וסיים שם וז"ל נמלכתי בפורעי המס ונראה להם כך גם לי נ"כ הרי שהרא"ש ז"ל לא רצה לעשות מדעת עצמו בדבר הנוגע לצרכי צבור ולא החמירו רבותינו על השו"ב משום כבוד הרב רק בדבר הנוגע בענין שחיטה כנ"ל. וכן מבואר להדיא בתשו' תשב"ץ סי' קי"א דאף שפגם בכבוד הרב והוא בכלל הכ"ד דברים שמנדין מ"מ רשאי הוא לשחוט ולבדוק בין בשלו בין בשל אחרים והמעכב על ידו הוא מעכבו מלעשות מצוה. ועיי"ש ועכ"ל דמה שהחמיר הנוב"י במה"ת סי' מ"ח בשו"ב שהעיז נגד הרב דגליל וכ' משום קנס למיגדר מלתא ע"כ הי' בעניני שחיטה עיי"ש. ואודות הפס"ד מ"ש באות י"ב ח"ל למען חזק עמודי השלום על מכונו ולהעמיד הד"ת על תלו דעתינו אשר בעת שיתרצה הרב כו' לעטר בנו בכתר הרבנות מחויבים בני העיר להיות בחותמיהן נכון לו ואז בודאי יתן הרב הסכמתו על ר"ז כי בלתי הסכמת הרב לא יוכל להיות שו"ב עכ"ל. הנה אם נכון הדברים כפשוטן שעפ"י פס"ד אונו רשאי להיות שו"ב אין לו ביאור כלל דאיך הטיל חיובי בני העיר על השו"ב וגם דיהי' דבריהם סותרים למ"ש באות ב' ששייך החזקה לר"ז וכיון שעפ"י ד"ת מגיע לו החזקה איך יוכל להיות שהרב לא יסכים לזה וכי הרב אינו מחויב לציית ד"ת. אולם הפי' הפשוט הוא יען כי הפס"ד נעשה בין הרב ובין השו"ב ובין אנשי העיר והציעו מקודם הזכות והחובה השייך להשו"ב ואח"כ הזכות והחובה השייך להרב ובאות י"ב התחילו לדבר מחיובי בני העיר ליתן חתימתם ואגב אורחא הודיע להם התועלת שיהי' בזה כי אז יסכים הרב בלב שלם. ובלתי הסכמתו באמת לעולם יהי' מריבה ביניהם ולא יוכל השו"ב לעמוד בחזקתו. ומבואר בח"מ סי' מ"ב ס"ה דגם בשטר אם יש שני דברים הסותרים זא"ז ואפשר לקיים שניהם מקיימים ובסמ"ע שם דאף אם הקיום הוא בדוחק מ"מ מקיימים ואף להש"ך שם מ"מ כאן אין דוחק כלל ואדרבה הפי' הפשוט דקאי על אנשי העיר דמה ענין חיוב זה להשו"ב ומהגם דגם בלא הפס"ד עומד בחזקתו ולדעתי גם הרב נ"י אומר כן רק להפחידו. אמנם להתחיל לשחוט גסות אינני מסכים לעשות בלי רשות הרב כי לענין זה הוי תחלת הקבלה ואין לעשות בלי רשות הרב וידוע מ"ש הפלתי בסי' י"ח דהוי כמורה הלכה בפני רבו ולא מסתייעא מלתא לעשות כדין ולאשר בנו הוא ירא ה' יזהר להשמר מזה ולע"ע יעמוד באומנותו לשחוט דקות ועופות עד יערה ה' רוח ממרום ויתן בלב הרב לאהבה אותו. ידידו:

תוכן העניינים

שות מנחת שי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה