אור ברסלב

שות מנחת שי חלק ב· רבי שמואל יצחק שור

תשובה פה

תשובה פד

מרחוק אקרא בשלום ידידי הרב המאוה"ג הצדיק המפורסם בנש"ק מו"ה מנחם מענדיל האנטר נ"י האבד"ק זאבלאטוב יע"א:

מכתבו היקר בצירוף ההעתקות מכתבי הרב הג' ראבד"ק קאלימייא נ"י ומשפטו אשר פרץ בדבר השו"ב ממחניכם להוציאם מחזקת כשרותם ולהעמיד משגיח עליהם בשכר אשר ישלמו מכיסם ואם אמנם כי מעודי אני בורח מהמחלוקת ומהגם כי הרב הנ"ל הוא אהוב אצלי וידעתיו לת"ח גדול אך לאשר נכמרו רחמי על השו"ב באשר ידעתי תהלוכות אנשי עיר מצער כאשר מעבירים קול במחנה העברים אשר יש איזה חשש על השו"ב קל מהרה ישמעוהו כשמע הגדי אריות אין מספר. ומה יעשה השו"ב העני הזה המכלכל את ביתו בלחם צר ומים לחץ אם יוציאו בלעו מפיו ממש כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש. לזאת עיינתי בפס"ד הנ"ל והאמת אגיד כי לא מצאתי בדבריו פנים מסבירות להלכה כאשר אבאר בעזה"י:

אשר חשש הרב כי השו"ב רד"צ הודה בעצמו לפניו כי העלים מגיסו ר' מרדכי לאשר הוא חושד את גיסו שהוא מעלים ממנו. אחר שחתמו עצמם באו"ש שלא יעלימו לדעתי אין בזה שום חשש כלל. הנה על ר"מ בודאי אין שום תלונה בשביל החשד של רד"צ כיון שלא הי' שום בירור עליו כמבואר ברמ"א חו"מ סי' ל"ד דאינו נפסל משום חשד ורינון בעלמא. וגם רד"צ בעצמו שהודה שהוא מעלים ג"כ אינו נפסל עפ"י עצמו כמבואר שם סכ"ה ובש"ס פ"ק דסנהדרין ופז"ב דאאמע"ר ואף דהרמ"א פ' שם דאין עושין אותו עד לכתחלה ע"כ הסברא הוא דכיון שעדיין לא ראה העדות ואין פסולו נוגע לשום אדם. רק לאותו העד בעצמו ולגבי עצמו הוא נאמן וא"כ כ"ז דוקא היכא שהודה בעצמו שהוא פסול גמור משא"כ כאן דאמר כמתנצל עצמו שלא חטא רק דהעלים מחמת שחושד את חבירו ואף שטעה בזה לא נפסל כלל כמבואר בחו"מ שם סכ"ד דאינו נפסל רק בדבר שפשוט לכל ישראל שהוא עבירה אבל בדבר שקרוב העושה להיות שוגג צריך להזהירו ואח"כ יפסול עיי"ש. וא"כ ממילא היא הדין אפי' בעבירה שפשוט לכל ישראל כמו גניבה מ"מ אם י"ל דמורה היתר לעצמו אינו נפסל וכ"כ הב"ח להדיא בתשו' הישונות סי' כ"ט דכיון שהאשה לאה ידעה שנאבד שם מעות לבעלה לכך הורית היתר לעצמה ולקחה החמשה זהובים ואינה נפסלת בכך כמבואר בפ"ק דב"מ ובהגוזל קמא דכופר במלוה כשר לעדות ואפי' כופר בפקדון אי ליכא עדים דההיא שעתא הוה בידי' אמרינן לאשתמוטי קא מכוין עיי"ש א"כ גם אם נאמין לדבריו אינו נפסל בכך:

וגם חשש השני מה שמעלים עין שלא לשמור העקציז והגעמיינדע צאשלאג ג"כ אינו נפסל בזה עפ"י הדין כיון דהתשלומין אינו מוטל על השו"ב רק על בעל הבהמה ואף שהשו"ב הוא מסייע לו דזולתו ל"ה באפשרי לגנוב מ"מ הרי מבואר ברמ"א שם ס"ז דגם החולק עם הגנב אינו נפסל ואף דהתומים שם תמה עליו דלא גרע מכופר בפקדון דבא לידו בהיתר ואפ"ה פסול. וה"ה כאן שלוקח ממון חבירו ומעכבו לעצמו ה"ה רשע דחמס עיי"ש מ"מ ה"ד כשי"ל חלק בגניבה משא"כ בנ"ד שהשו"ב לא קבלו שים חלק מזה ל"ה רשע דחמס ואפי' נימא שמחויב להגיד לחבירו ולגלות אזנו מהגניבה. מ"מ אם לא עשה כן לא נפסל כמו שהוכיח הריב"ש בתשו' סי' רס"ו מההיא דפו"ב ח"א קמאי דידי גנב קבא דחושלא וח"א קמאי דידי גנב קבא דבורטייא דאינם נפסלים בזה שלא הגידו ומהא דאומר לשלוחו צא וגנוב דפטור המשלח ועיין בתשו' מהר"מ לובלין סי' פ"א שפי' דברי הריב"ש בצא וגנוב דפטור אם דאם הגיע לידו צריך להשיב לבעלים מ"מ כל שלא הגיע לידו עפ"י שידע מהגניבה ולא הודיע לבעלים אינו נפסל בזה בשום אופן עיי"ש באורך. ואף דכאן השו"ב עושה מעשה לסייע בגניבתו ומבואר בריב"ש סי' ק"ח בנפח שעשה לאשת ראובן שני מפתחות לגנוב משל בעלה דראוי לעונשו על בלי הגיד לבעלה. והובא ברמ"א רס"י שנ"ו. וגם בסי' שס"ט בגזלן דאסור לספדו על שינויו. מ"מ משמע דהוי דק אסורא בעלמא אבל אינו נפסל בזה לשום דבר. וראי' מש"ס סוכה פ' לולב הגזול בסוגייא דאוונכרי דקאמר ליגזזו אינהו כי היכי דלהוי יאוש בעלים בידייהו ושינוי רשות בידיכו עיי"ש ברש"י דבכה"ג אפי' מהב"ע ליכא. ואמאי הרי אסור לסעד להגזלן על שינויו. ואף במקום דל"ש לפ"ע איכא משום מסייע יע"ע דשייך גם בגוי כמ"ש בספרי שו"ת מ"ש סי' כ' דפת הרבה גדולי הראשונים התשב"ץ ח"ג סי' קל"ג והרדב"ז ח"ב בתשו' הקראים עיי"ש שהארכתי בזה. וגם המג"א בסי' שמ"ז דפ' כהש"ך יו"ד סי' קנ"א דבגוי ליכא משום מסייע יע"ע מ"מ הביא שם דברש"י ע"ז נ"ה משמע דאף בגוי אסור לסייעו בדבר שנצטווה. וא"כ איך הסכים רש"י ז"ל בכאן דל"ש מהב"ע בכה"ג. וע"כ דהא דאסור לספדו ולסייעו הוא רק אסורא בעלמא אבל לא להחשב עי"ז מהב"ע וכאן דגם לענין מצוה דמחויב לעשות עצהיו"ט אין לחוש לזה מכ"ש איך נוציא עי"ז אנשים מחזקת כשרותם ולהפסידם ממון ולחתוך פרנסתם וגם הגאון מוהרש"ק ז"ל בקו"א לסומו"ד מה"ת סי' א' שהפריז על המדה הזה להחשיבם כגנב מ"מ סיים שם דאם גונבים העקציז יתרו בהם אולי משגה הוא כי לא ידעו שהוא אסור ואם אחר התראה ועשו כן אז יאסר שחיטתם. הרי דלא ענש אותם על העבר אלא הזהיר להבא שלא יורו היתר לעצמם ונראה מדבריו שלא עשה זאת רק למגדר מלתא וכן מהראוי לעשות בדור פרוץ כזה. ומכ"ש בכאן שהרב בעצמו כ' שלא נתברר הדבר בעדים לזאת איננו רואה שום חשש על השו"ב ולדעתי אם כ"ת ידבר עם הרב מקאלאמייא בעצמו ולהסביר לו עד היכן הדברים מגיעים יחזור מדבריו כי אין בעל הרחמים פוגע בנפשות ומלבד זה כפי אשר אני רואה העתק תשובה הרב הנ"ל לא אוכל להאמין אם יצאו הדברים מפיו ואולי איזה תלמיד טועה העתיק בשמו דהקשה על הדרישה דכ' דנשים לא ישחטו משום דחשידי אלפ"ע א"כ להסוברים דבדרבנן א"ע אלפ"ע א"כ איך נאמנים גם אנשים דהא איכא כמה טרפות מדרבנן. והם דברים שאינו כדאי לשומען דהא כל ישראל בחזקת כשרות ומותר ליקח מהן הן אסורי דאורייתא והן דרבנן כמבואר ביו"ד רס"י קי"ט רק בישראל חשוד או שאינו מוחזק בכשרות להרמ"א שם אסור ליקח אפי' דבר שיש לחוש לאסור דרבנן. וא"כ כיון שהאנשים חשידי אלפ"ע ודאי אין נאמנים הן בדאורייתא והן בדרבנן אבל אנשים שאינם חשודים למה לא יהי' נאמנים אפי' על אסור קל דאינם חשודים להכשיל לחבירו אפי' באסור קל כמבואר פכ"ה גבי דגים שעלו בקערה דאמר רב חס לי' לזרעי' דאבא בר אבא דליספי לי מידי דלא סבירא לי. וכן בפ"ק דיבמות דאמר דעשו ב"ש כדבריהם ואפ"ה לא נמנעו ב"ה מלישא נשים משום דמודעי להו לפרוש מהם ובתשו' מהרשד"ם חיו"ד סי' רכ"ז הוכיח מזה שאסור להכשיל למי שדעתו לאסור ואף כי לדעתו היתר גמור הוא מכ"ש באסור דרבנן ובספרי סי' כ"א הבאתי מדברי רשב"א ומהרי"ט דגם בדרבנן איכא משום מסייע וע"ע ואין להאריך בזה. וגם מ"ש אח"כ מחו"מ סי' שמ"ח דאם הגיע הגניבה לידו צריך לשלם לבעלים כבר הבאתי בשם הריב"ש ומהרמ"ל דמ"מ כל שלא הגיע לידו אין לפוסלו משום שלא הודיעו. לזאת אין שום חשש על השו"ב ואם היה בדעת הרב לעשות איזה תקנות למגדר מלתא ה"ל לעשות באופן שלא יפסידם ממון כמ"ש הש"ך יו"ד סי' קי"ט דלא עשו רבנן תקנה להפסיד ממון וגם שלא לבייש אותם. ומחמת שמחת פורים לא אוכל להאריך יותר. ובזה הנני ידידו הדו"ש:

תוכן העניינים

שות מנחת שי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה