שות מנחת שי חלק ב· רבי שמואל יצחק שור
תשובה פג
בין גאולה לגאולה. יעלה מעלה מעלה. כבוד ידידי הרב המאוה"ג מו"ה זכרי' נ"י האבד"ק טשערנערליצא יע"א.
מכתבו היקר השגתי בצירוף תכריך מכתבים מהטענות והפסקים של השו"ב ממחניכם ומרוב טרדותי לא הי' לי פנאי לקרותם עד כה ועתה פניתי לעיין בזה וראיתי כי זה לעומת זה מנצחים וראיתי כל הפסקים שהי' ביניהם והנני שולח אותם בחזרה וזאת אשר מצאתי להגיד דעתי עפ"י דתוה"ק בעזהי"ת:
ע"ד הכנסת הזביחה הן מהעיר והן מכפרים הן מעות מזומנים והן מהדרויב מחויבים להתנהג כפי הפס"ד שיצא מהבוררים בשנת תרנ"ד בלי שום שינוי מכמה טעמים. א' דאף דיש דיעות בחו"מ סי' קע"ו דשותפים שנשתתפו באומנות יכולים לחזור על להבא אפי' בקנין. וא"כ הי' מקום לומר המוחזק קים לי כוותייהו מ"מ הרי כ' המהרשד"ם חו"מ סי' קנ"ד בהיכא דיש בזה חומר שבועה או אסור א"י לומר קי"ל. וכ"כ הש"ך חו"מ סי' ע"ג סקכ"ג דמאחר שנשבע א"י לומר קי"ל לענין דבר שאינו קצוב וא"כ כפי שראיתי בפס"ד מבואר שקבלו עליהם בכל אסור חמור דאורייתא לאסור את שחיטתם שוב א"י לומר קי"ל. והשנית דאף אם יבטל השותפות ג"כ לא יוכל לקבל יותר לאשר השו"ב ר' דוב כבר החזיק בשכירותו מעת פטירת חותנו וכיון שלא פשע באומנותו גם רוב הצבור א"י לגרוע שכירותו כמ"ש מהרש"ל ביש"ש פ"ק דחולין סי' כ"ב. וכבר הארכתי בזה בחבורי סי' ל"ו. ואפי' אם הקהל ירצו לעשות שלא עפ"י ד"ת ולגרוע משכירות ר"ד ולהוסיף לרי"ש ודאי יעבור על אסור משיג גבול כמבואר בש"ע סי' רל"ז דאסור למלמד להשכיר עצמו למי שי"ל מלמד אחר בביתו. וה"נ אחר שכבר זכה ר"ד בכל השכירות שלו ומבואר בב"י סי' של"ג דאם קבלו שו"ב והקצבים אינם מניחים לו לשחוט. כיון שהוא לא פשע מחויבים הקהל לשלם לו משלם. איך יוכל השני לקבל לעצמו מה שזכה בו השני. אמנם כ"ז לענין הכנסת הזביחה. אבל לענין השחיטה אם באמת יסכימו רוב הקהל לשנות שיהי' מחצה למחצה יכולים לשנות כי קנין של הפשר אינו חל כ"א על דבר שי"ב ממש כמבואר בסי' י"ב ס"ז והפשר שלא ישחוט יותר משליש הוי רק ק"ד כמבואר בסי' קנ"ז ס"ב לענין קנו מידו לחלוק. ובסי' ר"ג ס"א בקנו מידו לילך למקום פ' או כדומה דאינו חל הקנין ע"ז. ועיין בתשו' בא"פ חו"מ סי' כ"ד דאם נכתב בכתב הפשר שלא להכשיר אינו כלום דהוי ק"ד שאין לך קנין ע"ד שאב"מ גדול מזה ול"ש חליפין בכה"ג כיון שאינו מקנה שוה דבר. וכ"כ הב"י בסי' ר"ו בשם תשו' הרשב"א בקנו מידו למכור דל"מ. ואפי' חיוב ל"מ בכה"ג. כדמוכח בש"ס ריש ב"ב גבי קנו מידו לחלוק דפריך ק"ד הוא ומשני שקנו מידו ברוחות ולא משני שקבל בלשון חיוב ומכ"ש בנ"ד שקבל עליו שלא לשחוט ודאי ל"מ חיוב על שלילה שלא לעשות כמ"ש בתשו' ד"ח. ומ"ש דבתשו' מהרשד"ם סי ש"ע כ' דמהני חייב אפי' בשלילה כבר הארכתי בתשו' דטעו בפי' המרשד"ם דמהרשד"ם לא כ' שם להחמיר רק מכח הח' ולא מחמת החיוב. וא"כ אין הקנין חל כלל ורק מחמת האסור שחיטה שקבלו עליהם. הנה כפי הלשון שראיתי בפס"ד שנכתב באסור חמור דאורייתא לאסור את שחיטתם על כל ישראל באם שיעבור א' מהם ודאי אינו חל כמבואר בשעה"מ פ"ג מנדרים דכיון דלא אסר אלא הנאת שחיטתו ולא שאר הנאות הוי דשלבל"ע וא"א אוסר על חבירו דשלבל"ע אפי' ע"י קונם כמבואר בהג"א כתובות פ' אעפ"י ואפי' אם בגוף הכתב נכתב לשון שבועה או איזהו לשון אחר המועל כגון שאסרו הידים לשחוט מ"מ כיון שהשו"ב משועבדים לקהל. וקבלו אותם ע"ד כן שבכל עת שיצטרכו א' מהקהל לשחוט משועבדים הם לשחוט ועיין בתשו' שו"מ מהד"ג סי' י"ח דמטעם זה פטור השו"ב דמתא לשלם אם קלקלו בשחיטתן דהוי פשיעה בבעלים. א"כ א"י לתקן ביניהם שלא ישחטו זולת ברצון הקהל. ואפי' באומנים אחרים מבואר בחו"מ סי' רל"א דא"י לתקן ביניהם שלא יעשה א' ביום שיעשה חבירו בלא הסכמת רב העיר ומכ"ש בשו"ב שהם שכירים מהקהל א"י לתקן בלי רצון הקהל. וכיון שצריך הסכמת הקהל הרי מבואר ביו"ד סי' רכ"ח סל"א דאפי' אם הקהל עצמם הסכימו בחרם והרוב מסכימים להתירו יכולים להתירו. ושם ברמ"א סל"ה דאם קודם שהתירו הח' תיקנו איזה דבר נגד ח' הראשון יש מחמירין ובט"ז שם סקמ"ד דעכ"פ התקנה השני' קיימת וצריך שיתירו הח' הראשון ושם בסל"ג דאף אם ישבע שלא ליכנס בתקנת הקהל הוי שבועת שוא ובט"ז וש"ך שם בשם הרמב"ן דצריך לשאול על שבועתו ולקבל עליו תקנת הקהל. ועיין בתשו' תשב"ץ ח"א סי' קכ"ג באמצע תשובותו כ' וז"ל והגע עצמך שהצבור או רובם התקינו לעשות איזה דבר. ואח"כ עלה בדעתם ונראה להם שהטוב והישר הוא שלא לעשותו כו' האפשר לעלות ע"ד אדם לומר שהיחיד יכול למחות על ידם כו' וא"כ יהי' הרבים משועבדים ליחיד שלא לעשות תקנתם היפוך הדין עיי"ש. וא"כ מכ"ש בשו"ב שהם שכירים מהקהל ודאי מחויבים לקיים התקנה השני' ודינו ממש כנשבע שלא יכנס בתקנת הקהל וצריך להתיר השבועה ולקיים תקנה השני'. אך כבר בארתי בספרי מ"ש סי' ל"ו דמה שהלכו לקבץ חתימות זה לא נקרא רוב דאין רוב אלא מתוך הכלל אם הי' ביחד באסיפת עם כמבואר בתשו' הרשב"א הובא בב"י חו"מ סי' י"ג ובמהרי"ט ובמהרשד"ם ומהרלב"ח רק יתוועדו יחד כל קרואי העדה ויכריזו שכל מי שלא יבא בטלה דעתו. ואם הרוב יסכימו שתהי' הזביחה מחצה למחצה אז יוכלו לשנות ואם יש בכתב איזה שבועה מחויבים להתירו. ובזה כל העם על מקומם יבואו בשלום. ידידו: