אור ברסלב

שות מנחת שי חלק ב· רבי שמואל יצחק שור

תשובה פב

תשובה פא

כבוד ידידי הרב החריף ובקי משולש ביוחסין מו"ה ארי' ליב אופיטער נ"י מו"צ בק' בורשטין יע"א:

מכתבו היקר השגתי. וע"ד שאלתו בס"ת שנדבק בשם רגל השמאלי של הא בואו שאחרי' עד שנשתנה צורת האות וא"י אם נעשה מתחלת הכתיבה או אח"כ אם מותר לתקן. ואיך יהי' אופן התיקון אם צריך לגרור כל הרגל או די בגרירת הדיבוק לבד:

תשובה הנה כבר ראו עיניו דברי הש"ע יו"ד סי' רע"ו סי"א בהי' אותיות השם דבוקות יש לגורדו. רק שחשש לדברי הנוב"י מה"ת סי' קס"ט דדוקא בנעשה כן בשעת הכתיבה אבל בנעשה אח"כ כיון שיש דיעות המכשירים אסור לגרור. אך שכ' שבס' קסת הסופר חולק על הנוב"י. והנה הס' הזה לא ראיתי מעולם אך הדבר מבואר בפמ"ג או"ח סי' ל"ב במ"ז סקי"ח כ' וז"ל והוי יודע אותיות השם שנגמרו ודבוקן למטה רשאי לגמור דא"ת דמדסומכין על הרשב"א לקולא דכל הראוי לבילה וכו' וכשר בלא תיקון] כ"ש לחומרא ודלמא א"צ גרירה ומוחק בחנם. זה שיבוש דאם אסור לגרור באותיות השם שוב א"ר לבילה ופסול הוא ושפיר מפריד ול"ד לאסור שבת שהביא הט"ז בשם הב"ח] שבעבור הזמן א"ר לבילה הרי דלא כהנוב"י:

אך כ"ז אינו ענין לנדון שלנו דשם מיירי בלא נשתנה צורת האות ע"י הדביקות ואז א"צ לגרור מגוף האות כלל רק להפריד בין הדבקים כמבואר גם באו"ח סי' ל"ב סכ"ו אם אותיות של השם דבוקות יכול להפרידם ובזה ל"ש רק החשש של הרשב"א כיון דראוי לבילה וע"ז שייך סברת הפמ"ג משא"כ בנ"ד דנשתנה צורת האות עי"ז דמבואר דינו במג"א סי' ל"ב סקכ"ז דדינו כמו מם שנסתמה וכ"כ החו"מ בסי' קכ"ה וא"כ צריך לגרור כל הרגל השמאלי של ההא ומבואר ביור"ד סי' רע"ו בהגה' בהא של שם שכרעה נוגעת בגגה עד שדומה לחית מותר למחוק או לגרור הרגל ולתקנה דכיון שנפסלה אין עליה קדושה כלל ודמיא לדיו שנפלה על האות ואם נוגעת רק מעט עד שהעולם קורין אותה הא הוי כמוחק את השם. ועיין בתשו' פני יהושוע סי' א' שהק' דהא גם בדביקות אותיות השם ע"כ מיירי דהאותיות עומדת בצורתן וא"כ ודאי כ"ע קורין אותן כהלכתן ואפ"ה מותר לגוררן. ותי' דשם אין היתר רק לגרור הדיבוק ואינו נוגע בגוף האות ול"ה כמוחק את השם משא"כ כאן שצריך לגרור כל הרגל והוי כמוחק. וא"כ כאן שנשתנה צורת האות וצריך למחוק כל הרגל אם אין העולם קורין אותה הא מותר למחקו ואף דהרמ"א כ' בתשו' ס' ל"ו דשם מיירי דוקא בנעשה מתחלת הכתיבה אבל אם נגמר בהכשר יש לחוש לדעת הסמ"ק דאם נפלה טפת דיו אחר שנגמר דיכול ליטלה וגם הרשב"א מתיר בלא תיקון וא"כ אסור למחוק. ואף שהג"ה בסי' קכ"ה סקל"ט הביא בשם הרד"ק דהא דמכשיר הרשב"א היינו בלא נשתנה ע"י הדיבוק לאות אחר אבל בנשתנה לאות אחר צריך לגרור הדבק. מ"מ כיון דלדידן צריך לגרור כל הרגל. וזה ודאי אסור להרשב"א וכאן ל"ש היתר של הפמ"ג דהא בזה אין ההיתר משום כל הראוי לבילה כו', מ"מ כ"ז אם הי' ודאי שנעשה אחר הכתיבה אבל כאן דהוי ס' אימת נעשה איכא ס"ס שמא נעשה בשעת הכתיבה. ואפי' אם נעשה אח"כ שמא הלכה כרוב הפוסקים והוי מחיקה לצורך תיקון. וגם בתשו' בית אפרים חיו"ד סי' ס"א כ' דאף דלהרשב"א כשר כיון דעכ"פ סה"ת ושאר הגדולים ס"ל דפסול ומשום ס' זה צריך לגרור והוי מוחק ע"מ לתקן ושרי לכ"ע. וגם בתשו' הרדב"ז ח"ב סי' תקצ"ו כ' דבספק אם נעשה מתחלת הכתיבה יש למחוק כל הרגל וז"ב. אמנם אם נשתנה הצורה באופן שעדיין קורין אותה הא אז יש מקום לחוש עפ"ד הרמ"א והריא"ס הנ"ל. אך אני הארכתי בספרי מ"ש סי' ג' ובארתי בעזהי"ת מכמה פוסקים דזה דוקא בהא הנוגעת בגגה כחוט השערה מטעמים המבוארים שם באופן דחשש זה ל"ש בכאן ואשר חשש מחמת שלא כסדרן מבואר בספרי סי' הנ"ל שאין לחוש לזה רק לכתחלה וכן הסכימו כל האחרונים הרה"ג מהרש"ק ז"ל בס' סת"ם בכמה תשובות וגם הגאון בס' יהושוע והגאון מצאנז זצ"ל וגם בשו"מ. וגם אודות אם לעשות המחיקה ע"י קטן בתשו' ח"ת ח"ו סי' ח' אינו מסכים לזה באשר קטן אין לו מחשבה אך הרבה פוסקים מסכימים לדעת הבא"פ ודעביד כמר עביד. ואם ספרי נמצא בשם יוכל לעיין שם וימצא הכל באר היטב. ויאמין לי כ"ה כי לבי בל עמדי כעת מחמת סבות שונות. ורק לאשר עוררני היום במכתבו שנית הוכרחתי להשיבו אך בקיצור נמרץ. ובזה הנני ידידו הדו"ש:

תוכן העניינים

שות מנחת שי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה