אור ברסלב

שות מנחת שי חלק ב· רבי שמואל יצחק שור

תשובה עח

תשובה עז

להרב החריף ובקי וו"ח מו"ה בעריל קומעל נ"י:

ע"ד שאלתו באשה שלבשה חלוק בדוק קודם הטבילה וגם הכינה תחת הכר שני עדים נקיים ולבנים והבעל קינח עצמו בהם אחר תשמיש וחזר והניחם תחת הכר ובבוקר מצאה העדים מלוכלכים בכתמים אדומים וגם על חלוקה מצאה כתמים אדומים. וע"ז נסתפק אם מצטרף מה שנמצא על חלוקה ג"כ להיות דינה כרואה ג"פ מ"ת כיון שלא קינח הבעל בחלוקה והאריך בזה:

תשובה כפי הצעת לשון השאלה אשר לא שימש רק פ"א לא הבנתי שאלתו הלא אפי' אם יקנח בעשר מטפחות ג"כ ל"ה רק פ"א ואף אם הי' ט"ס בשאלתו ואיל שימש ג"פ באותו לילה. אשר לא יצוייר כלל מ"מ מה שמצאה בבוקר על חלוקה ודאי לא מקרי מ"ת כמבואר בש"ך סי' קפ"ז סק"ב דאפי' מצאה ריבוי דם בבוקר על כתונתה מותרת ודוקא בעד שלו אין חילוק בין סמוך למופלג. וגם בתשו' מהרי"א הלוי להגאון מלבוב ז"ל ח"א סי' ס"ט הוכיח דגם בנמצא על עד שלו אם הניחה מקודם תחת הכר ל"ה רואה מ"ת וטעמו כיון דבהניחה תחת הכר יש חילוק בין משיך לעגול דבעגול בעינן כגריס ועוד. והא דבמשוך טמאה בכ"ש משום דנראה דבא ע"י בדיקתה באו"מ. אבל בעד שלו דהוא רק בקינוח ודאי אין חילוק בין משוך לעגול וז"ב. וכפי המבואר בסי' ק"ץ בט"ז ססקכ"ד דהיכא דבעינן יותר מכגריס אינה טמאה רק משום כתם. רמ"ת הטעם משום וסת ובכתמים ל"ש וסת כמבואר בסס"י ק"צ עיי"ש שהאריך מאוד לחזק הדבר בראיות ברורות. וכן בהה"מ פ"ד מא"ב הי"ח מבואר דהך דנמצא על עד שלו מיירי דוקא בהניחו בקופסא. ובחנם תמה רו"מ על הדו"פ שכ' דדוקא בהניחו בקופסא קובעת וסת מהא דמבואר בסס"י ק"צ דכתמי עד הבדוק שוה לראייתה. ומדוע לא תקבע וסת. ובאמה כל שהניחה תחת הכר שוב ל"ה עד הבדוק ואינה מטמאה רק משום כתם ואינה קובעת וסת. וא"כ ל"ש בזה רמ"ת אפי' בג' עדים:

אמנם מה ששאל אם יש לחוש לחומרת החו"ד בסי' קפ"ז ס"י דגם בראתה פ"א מ"ת בליל טבילה צריכה לפרוש לעולם בל"ט ומ"ש בש"ע שם דא"צ לפרוש בל"ט ג' רק בל"ט ב' היינו כשעברה ושמשה בל"ט ב' ולא ראתה דאז נעקר הוסת בהרכבה. והס"ט חולק ע"ז והביאו ראי' מתשו' ב"ש ח"ב סי' ל"ב שכ' להקל אם יש עוד איזה סניף. הנה עיינתי שם בב"ש ולא כ' שום טעם לזה. רק הביא מתשו' גבעת פנחס שכ' טעם. ובאמת בתשו' גבעת פנחס כ' הטעם וז"ל דכיון דיש הפסק זמן ועדיין לא הרגישה בקבועות תו לא חיישא עיי"ש. ודבריו צריכין ביאור דמה בכך דיש הפסק זמן כיון שלא שימשה בל"ט ב' איך נעקר הוסת ואין חילוק בין זמן קרוב לרחוק:

ולפענ"ד בד"ז דבאמת יש להבין ד"ז שכ' המחבר דבחדא זימנא צריך לחוש שלא ישמש בל"ט ב' דהרי כ' הש"ך בסקל"ה דוסת מ"ת חשוב אונס כמו ע"י קפיצה. וא"כ הרי מבואר בסי' קס"ט סי"ז דבוסת ע"י אונס אינה חוששה בפ"א רק אם ראתה ג"פ חוששות כמו לוסת שאינה קבוע. ועיין בישי"ע רס"י קפ"ז דגם ברואה ג"פ מ"ת אינה וסת קבוע רק חשש בעלמא משום דהוי ע"י אונס. ועיי"ש שהביא מתשו' בשמים ראש דבאמת אינו כלל מטעם וסת רק משום דם כנוס שיש במקור למעלה עיי"ש. אמנם לפמ"ש הש"ך שם סקמ"ח דעכ"פ צריכה לחוש לוסת החודש ולהפלגה בפ"א. ולכך י"ל דצריכה לחוש בל"ט ב' משום הפלגה והיינו מיום שהתחילה למנות נקיים אחר הראוי' עד הל"ט שראתה בו. וכמו כן כשהתחיל למנות אח"ת שראתה בו עד ל"ט ב' יהי' ממש בהפלגה כ"כ כמו הימים שהי' מן הראי' שקודם הא' עד ליל הטבילה וע"כ צריכה לפרוש בל"ט ב' משום וסת הפלגה. אבל בל"ט ג' שוב א"צ לפרוש דשוב א"כ הפלגה. כיון דכבר עברו ימים הרבה מן הראי' בל"ט הראשונה עד ל"ט ג'. וי"ל דזהו כונת הג"פ במ"ש כיון דיש הפסק זמן לא חיישא בחדא זימנא היינו דשוב לא משכחת לה וסת הפלגה וכנ"ל. ומעתה ל"ק קו' החו"ד הנ"ל. וא"כ הדבר פשוט דא"צ לפרוש רק ל"ט ב' ולא לעולם וז"ב:

וע"ד שאלתו בגינה עם זרעים העומדת תוך העיר המתוקן בצוה"פ אם אמרינן זרעים מבטלין הדירה. הדבר מבואר בתשו' ח"צ סי' נ"ט שכ' להשיג על הדבר שמואל שהתיר מטעם זה דאין מבטלין אלא בקרפף ולא בעיר וכ' דאין לסמוך ע"ז אלא בשעה"ד שא"א בשום אופן לתקן שלא יכשלו בו רבים. וגם על הטעם הז' שכ' מטעם עירוב תמה עליו דמה ענין עירוב ושותף שעושה את הרבים כאלו דרים במקום ההוא לקרפף יותר מב"ס שאפי' הוא של אדם א' אסור לטלטל בו אלא בד"א עיי"ש ועיין בתשו' מהרי"א הלוי סוף ח"א שהאריך בזה:

וע"ד שאלתו אם הממונה על הפאסט הוא מומר אם יכול להניח ע"ש או"ו על הפאסט כיון שבודאי יכתוב בשבת או יש לחוש משום לפ"ע הנה לדעתי פשוט דיש להתיר עפמ"ש הפ"י חיו"ד סי' ג' דס' לפ"ע מותר גם בישראל וכאן נמי מי אמר שישלחנו בשבת והוי רק ס' לפ"ע. ועיין בשאילת יעב"ץ ח"ב סי' קל"ט דגם לגוי אסור למסור פאקעט בע"ש כיון שמצטרך לחתום שמו עבורו בשבת ואף שהוא לא מצוה לו לחתום והגוי יעשה בעצמו עבורו אסור דיש שליחות לגוי להחמיר ואפ"ה כ' המחבר או"ח סי' רמ"ז דמותר למסור לו אגרת בע"ש אם אינו אומר לו שילך בשבת וקצץ לו דמים מכ"ש כאן דאינו עושה כלל המלאכה בשביל ישראל באו"ו זה רק שליחותו של מלך ואין חשש רק משום לפ"ע וכאן שא"י אם יעשה בשבת מותר וז"ב:

וע"ד שאלתו ע"ד הפירות שי"ב תולעים או מולבין אי מהני יבוש בתנור והביא דברי החכ"א המכשיר בזה. הנה בתשו' טוטו"ד מ"ק סי' קכ"ב השיג על החכ"א וכתב שגם החכ"א לא כ' להלכה למעשה עיי"ש שהאריך:

ואני כבר כתבתי בתשו' להכשיר והארכתי ליישב קושיותיו וגם הבאתי כ"פ המקילין בזה. וכן בלחה"פ פי' פ"ד סקכ"ד הביא בשם מ"כ במאלץ שהתליע דמהני יבוש. והב"ח בתשו' החדשות סי' כ"ג מקיל לגמרי במולבין. וגם בס' כנפ"י סי' פ"ד מתיר לייבשם לכתחלה. וגם בעקרי הד"ט סי' ט' מקיל בזה ע"כ הסכמתי להתיר אם נתייבשו היטב עד שהתולעים נעשו כעפר. ויותר אין להאריך מגודל טרדותי. ובזה הנני ידידך הדו"ש:

תוכן העניינים

שות מנחת שי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה