אור ברסלב

שות מנחת שי חלק ב· רבי שמואל יצחק שור

תשובה עז

תשובה עו

כבוד ידידי הרב החריף ובקי כ"ש מו"ה חיים ברוך נ"י האבד"ק קראפיץ יע"א.

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו כי רצה כ"ה להנהיג בעירו אשר הכהנים יעלו לדוכן בש"ק שחל בו יו"ט כדעת הט"ז או"ח סי' קכ"ח והשו"ב דשם העיז נגדו ולא רצה לישא כפיו אחר שאמרו לו קודם רצה לעלות ויצא לחוץ. ועוד ענה עזות שכל העולה לדוכן יברך ברכה לבטלה. ושלח לי העתקה ממכתבו של הרב הגאון מברעזאן נ"י וגם מחותנו הרב נ"י לקנוס אה השו"ב ורצונו לשמוע דעתי בזה ואם כי הנני מוטרד למאוד כידוע לו עכ"ז למען כבודו ולמען לימודו חשתי ולא התמהמהתי להשיבו:

תשובה בגוף הענין יפה עשה כ"ת כי כבר נלאו כל הפוסקים למצוא טעם למנהג שלא נהגו לישא כפיו בש"ק שחל בו יו"ט. וגם המג"א כ' שלא ידע טעם לדבר והט"ז כ' בפירוש שראוי לבטל המנהג והטעם שהביא בשם הגאון הקדוש אבד"ק בוטשאטש זצ"ל הוא לחוש שמא יטלטל הכלי והמים לנט"י קודם הדיכן ד"א ברה"ר ג"כ במחכ"ת דחוק מאוד לא מטעם שכ' הגאון אבד"ק ברעזאן נ"י מחמת דנטילה זו לכ"ע הוי דרבנן ואין לחוש שמא יעבירנו דהרי בתשו' הרדב"ז ח"ב סי' תשע"ח העלה דנטילה זו היא מה"ת היכא דהסיח דעתו מנטילת שחרית עיי"ש שכ' דתפלת מוסף לכ"ע הוי היסח הדעת והוי נטילה זו מה"ת. וגם מ"ש כ"ת לחלק דבשופר ולולב החיוב על כ"א ע"כ שייך שמא יעבירנו משא"כ נ"כ דלא משכחת אלא בשנים מדכרו אהדדי ולא אתי למטעי כמבואר בסי' ער"ה הנה אם כי דבר חכמה אמר בזה אבל אינו אמת דאף דגוף המצוה לא משכחת אלא בשנים אולם החשש שמא יעבור הכלי או המים ד"א ברה"ר זאת הוא קודם ב"כ וזה יוכל להיות במקום שאין רואים והרי בסי' ער"ה לא התיר לשנים קורים בענין א' רק בספר א' ולא בשני ספרים עיי"ש מכ"ש כאן בנטילה דאין שייכות להמתברכים רק לכהן וכי יחויב הישראל לראות בעת שיבוא הכהן המים ואף שהמנהג שהלוי יוצק על ידיו מ"מ אין זה מעכב כמבואר שם דאם הלוי ת"ח יטול הכהן בעצמו:

אמנם החילוק שחילק הר"ן בין שופר למילה אינו נוגע כלל לדברי כ"ח ואדרבה הוא להיפוך ממש מדבריו דשפיר קאמר במילה דאינו טרוד רק אבי הבן ואם ירצה להעביר ד"א ברה"ר א"א דלא חזי לי' א' מבני רה"ה ויזכירנו. וע"ז ל"ק קי' משני ספרים דשם כשהוא קורא בביתו ואין שם אלא הוא ואחר עמו ואם הוא קורא בספר אחר י"ל דהשני לא יראה כלל משא"כ כאן כשהוא מעביר ברה"ר במקום דשכיחי רבים א"א שלא יראוהו א' מבני רה"ר ויזכירנו. משא"כ בשופר ולולב דכולם טרודים י"ל שכולם ישכחו וא"כ הוא להיפוך מחילוק של כ"ת דבמצוה שאינו חייב בה רק יחיד אין לחוש כלל שמא יעבור ברה"ר דברה"ר ודאי ימצא א' שיזכירנו ורק הטעם בשופר כיון שכולם טרודים. ועיין בתשו' תשב"ץ ח"ב סי' קצ"ז דלכך הי' תוקעים במקום שיש ב"ר אפי' בשבת משום שהב"ד יזהירו אותם הרי דגם בשופר אם יש א' להזהיר מותר אף שכ"א יכול לתקוע בביתו. ועיין בשעה"מ פ"ב משופר שהק' גם על חילוק הר"ן מ"ש מטבילת כלים דאין הכל טרודים ואפ"ה גזרו שמא יעבירנו ותי' דבאמת גם ברה"ר יש לחוש שמא לא יראה שום אדם או לא ישים אל לב רק כיון דשכיחי רבים הוא חששא רחוקה וע"כ לא גזרו רק בלולב ושופר היכא שטרודים אבל בלא טרידי ל"ג לבטל מילה שהוא מ"ע מה"ת. משא"כ טבילת כלים שהוא מדרבנן י"ל דגזרו אף בכה"ג עיי"ש. הרי להדיא כדברי דעיקר סברא של הר"ן שיראה א' מבני רה"ר. אבל הסברא שכ' כ"ת שא' מאנשי הבית המחויבים עמו במצוה יזכירנו אינו נכון דמנין ידע איש האחר שיהי' עמו בשפת נ"כ מה שיעשה הכהן מקודם בהבאת המים או הכלי לנטילה:

ומעתה לפי שבארתי היטב סברת הר"ן דהיכא דכולם מחויבים במצוה הם טרודים ושייך החשש שמא יעבירנו. א"כ ה"ה כאן לענין נ"כ דכל ישראל חייבים במ"ע זו כמ"ש הגאון בעל הפלאה בכתובות כ"ד דמ"ע על כל ישראל להתברך מהכהנים והביא כן בשם ס' החרידים כמבואר שם פ"ד ממ"ע של תורה התלויות בפה מצוה י"ח לברך כהן את ישראל שנאמר כה תברכו וישראל העומדים פנים כנגד פני הכהנים בשתיקה ומכוונים לבם לקבל ברכתם כדבר ה' הם נמי בכלל המצוה ממנין תרי"ג עיי"ש. וכיון שכולם בכלל המצוה י"ל שטרודים בזה ושייך החשש שמא יעבירנו כמ"ש הגאון הק' מבוטשאטש זצ"ל:

אך דיש להקשות על טעם של הרב הנ"ל מש"ס סוכה מ"ג דלכך גזרו בלולב שמא יעבירנו משום דלא בקאינן בקביעא דירחא ואינה מצוה ודאית שמא אין היום יו"ט. וא"כ כאן בנ"כ רבאמת החיוב בכל יום רק שמנעו מזה משום שאינם שרוים בשמחה או משום טבילה וכדומה וא"כ ביו"ט עכ"פ דל"ש טעמים אלו מה בכך אם הוא באמת יו"ט או בטעות מ"מ עכ"פ הה שרוים בשמחה ואיך שייך בזה החשש שמא יעבירנו. ועיין בשעה"מ שם שהק' מהזאה דהוא מצוה ודאית ואפ"ה גזרו שלא יעביר. וגם על הר"ן דהק' ממילה אף שהיא מצוה ודאית ותי' דהיכא דהוי מצוה דיחיד כמו בהזאה ומילה אף במצוה ודאית גזרו משא"כ בשופר ולולב דהוי מצוה דכל ישראל דאלימא ע"כ הוצרך לומר בש"ס משום דאינה מצוה ודאית עיי"ש:

ומעתה אחר שבררנו דנ"כ נמי הוי מצוה דכל ישראל והוי מצוה ודאית א"כ ל"ש החשש שמא יעבירנו וגם כתבו כל הפוסקים דל"ש חשש שמא יעבירנו רק במידי דצריך בקיאות אז גזרו שמא ילך אצל בקי ללמוד אבל בדבר שא"צ בקיאות ל"ש גזירה זו. ועיין בתשו' רדב"ז ח"ו סי' ר"פ דלכך שלולב ניטל ביום ראשון אפי' בשבח משא"כ בשופר דלא תקעו אלא במקום שיש ב"ד דבשופר כיון דאין הכל בקיאין ואיידי דחביבא לי' חיישינן שמא יעבירנו ורק במקום ב"ד לא גזרו שהם יזהירו את העם אבל בלולב דקיי"ל מדאגבהי' נפק בי' והגבהה א"צ בקיאות וא"צ להעביר אצל בקי אלא לצאת ידי הנענועים ולא חביבא עליו כילי האי וכיון דבגבולין אינו נוטל אלא יום א' והוי מצוה עוברות ע"כ ל"נ משים הנענועים משא"כ בשאר הימים דבמקדש הי' נוטל כל שבעה ותוכל להתקיים מצוה זו בשאר הימים ע"כ חששו גם לחשש כ"ד משום הנענועים הרי להדיא דדבר שא"צ בקיאות ל"ש כלל גזירה דשמא יעבירנו וא"כ כאן בנט"י קודם הדוכן דא"צ שום בקיאות לזה ל"ש כלל גזירה זו. לזאת כתבתי שטעם הרב הגה"ק מביטשאטש זצ"ל הוא דוחק ולא כתבו רק לסניף כ"ד לקיים מנהג המונעים אבל בודאי טוב יותר להנהיג לישא כפיו בשבת שחל בו יו"ט. וגם הטעם שכ' הרב הגאון מברעזאן נ"י משום שא"ל וישמרך שלא להחזיק אותם מאותן הצריכים שמירה בשבת ג"כ אינו נכון דהרי מקודם הי' הכהנים נושאים כפיהם בכל יום וגם שבת בכלל. וגם דלפמ"ש המג"א סס"י רס"ז בשם הזוה"ק דכל יחיד בפ"ע צריך שמירה ולכך אומרים ושמור צאתינו דקאי על כ"א בפ"ע וא"כ גם ב"כ דנאמר בלשון יחיד וישמרך קאי על כ"א בפ"ע ולפי דבריו גם ביו"ט לא ה"ל לישא כפים כמו דא"א שומר עמו ישראל ביו"ט והוא רק לסניף בעלמא דרך צחות. ויפה הנהיג כת"ר וכן אני נוהג:

ומעתה השו"ב הזה שהעיז פניו ולא רצה לעלות ואף אמר בפירוש שהעולה מברך ברכה לבטלה חוצפא יתירה אית בי'. ועיין בתשובת מהרלב"ח סי' ל' באחד שנדה לאיש אחר במקום שיש רב מרא דאתרא וכ' שהוא חציף וראוי לעונש המירה הלכה בפני רבו וראי' מבני אהרן שהי' שוגגים בהוראה שסברי שמצוה להביא אש מההדיוט ולא נענשו רק בשביל שהורו בפני רבם עיי"ש שכ' דאף אם המורה הוא ראוי להוראה והרב אינו רבו ממש כל שהוא רב בעירו הכל חייבין בכבודו ואסור להורות בפניו. וכ"כ להדיא בתשו' הב"ח החדשות לענין הש"ץ שהעיז נגדו. וא"כ לפמ"ש הכו"פ סי' י"ח לענין טבח שלא הראה סכינו למכס דהוי כמורה הלכה בפני רבו שכ' התוס' דלא מסתייעא מלתא להורות כהלכה כן השו"ב יוכל להכשל בסכין שי"ב פגימה רלא מסתייעא מילתא שיעמוד הסכין כראוי. ויש עוד הרבה לדבר בזה אך אני תם על נפש השו"ב אולי איש כשר הוא ובשגגה היתה לו זאת אני מזהיר אותו שיראה לפייס את הרב ולקבל עליו שלא יעשה עוד כזאת ובאם יעמוד במרדו אז ידע כי בנפשו הוא. אקוה כי כאשר יראה השו"ב דברי אלה לא יתעקש עוד וישוב להכניע עצמו לפני כ"ת כדת של תורה ואז יכופר הונו ושב ורפא לו. ובזה הנני ידידו הדו"ש:

תוכן העניינים

שות מנחת שי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה