שות מנחת שי חלק ב· רבי שמואל יצחק שור
תשובה עה
מרחוק אקרא בשלום כבוד ידי"נ ורב חביבי הרב הגדול חריף ובקי מו"ה אברהם מתתיהו חלפן נ"י.
אחדש"ה ושלום תורתו החביב עלי נחמדו השגתי האמנם כי טרדותי רבו. עכ"ז למען אהבתו וכבוד תורתו הנני להשיבו. אשר כ' כ"ת כי נתעוררה השאלה בכל מדינתכם וגם הממשלה נשאלה ע"ז לענין מכר ע"ד הקארינקעס שעושין מהם משקה ממדינתכם ורבים מערערין ע"ז ביען כי אין להם גרפינן בפנים כמו לשאר ענבים וזהו למופת שאינן צמוקים לא דק בלשונו דהא כל היבשים נקראים צמוקים בלה"ק רק כונתו שאין להמשקה תורת יין לענין ברכת פה"ג ושאר ענינים ודעת כת"ר דיש להמשקה תורת יין כי שיש בו טעם יין וגם ניכרים בהם גרעינן ע"י זכוכית מגדול הראות. ורצונו לשמוע דעתי בזה:
הנה במדינתינו לא נשמע ממין הזה ואולי הוא מה שאנו קורין פעסטונג והם צמוקים קטנים דקים אין להם גרעינן ושמינים יותר מצמוקים גדולים ולא נהגו גבן לעשות מהם משקה ורק לדעתי פשוט דהמשקה היוצא מהן הוי יין גמור ולזה כיוונו בש"ס נזיר ועד זג לאתויי דבין הביניים ופירש"י ופי' ר"ת בתוס' ענבים קטנים שבין הגדולים והיינו כיון שאין בו חרצנים רק זג ולכך אתרבי בלשון ועד זג שאין בו רק זג וראי' דהרי רש"י ז"ל פי' מה דקאמר הש"ס מקודם אף כל פרי מאי הוא גוהרקי היינו ענבים קטנים שגדולין בין הגדולים הרי דפשיטא לי' לרש"י דאותם ענבים קטנים הם פרי גמור וא"כ אף שהתוס' פי' גוהרקי בוסר מ"מ ודאי לא יחלוקו במציאות לומר דהנהו ענבים אינם פירות גמורים וכיון שהם פירות גמורים אמאי אצטריך קרא דועד זג לרבות אותם הא בכלל ענבים הם. וע"כ דס"ל לר"ת דכיון שאין להם חרצנים אין לדמות לשאר ענבים ולכך מרבה להוא מקרא דועד זג שאין להם אלא זג לחודי' ולא חרצן או לר"י דהחיצון קרי חרצן אין לו אלא חרצן ולא זג ולכך מרבה להו במילת ועד בין חרצן ובין זג. ובזה מיושב קו' הכ"מ דלא חשוב הרמב"ם פ"ה מנזירות אותן שבין הבינים דכיון דמנה הרמב"ם שם פרי ופסולת פרי ממילא גם דבין הבינים קרי פרי גם לר"ת ואין שום חילוק בין רש"י לר"ת רק משמעות דורשין איכא בינייהו וז"ב:
ועוד יש להביא ראי' מדברי הט"ז או"ח סי' ר"ב סק"י שתמה על המחבר שם שכ' במי שריית צמוקים ותאנים יש להסתפק אם מברך אחריהם בנ"ר משום דאין דרך לשרותן או לשולקן. ותמה הט"ז דהא צמוקים דרך לשרותן ולהוציא יין עיי"ש ומעתה אי נימא דאיכא צמוקים ג"כ שא"א לעשות מהם יין א"כ שפיר כלל המחבר צמוקים בהדי תאנים ונ"מ לאותם צמוקים שאין דרך להוציא מהם יין דיש להסתפק בהם כמו בתאנים. וע"כ דלכל מיני צמוקים המשקה היוצא מהם דינו כיין וע"כ הוי דרך לשרותם. ויש עוד הרבה ראיות לזה אך יען כי אינו נודע לי בבירור צורת המין הזה לא אוכל להאריך בזה ודברי הם להלכה ולא למעשה. וכ"ת יביא הדברים בכור הבחינה:
וע"ד האוזות שהם משונות במה שיש להם גבשושות ממעל לחרטומין אם יש לחוש להם. הנני להעתיק לו מה שהשבתי בקיף הזה אודות עופות החדשים שצוארם ערום בלא נוצות והם אדומים ויש להם להם ג' סימני טהרה. והתרתי אותם וכל הטעמים שכתבתי שם שייכים בנ"ד והאוזות הנ"ל ג"כ כשרים בלי פקפוק. ידידו הדו"ש: