שות מנחת שי חלק ב· רבי שמואל יצחק שור
תשובה סה
שלום לאהובי בני הרב הגדול בתורה החריף המופלג מו"ה אברהם צבי יחי':
נחמדך הגיעני ואשר עוררת ע"ד הפלתי סי' ק"ב שכ' דחדש בזה"ז דרבנן ובטלה מצות חדש וכשיבנה המקדש וישוב אסור חדש לחול יחזור לאסורו דעיקר אסור הנף הוא משום מהרה יבנה. והק' דמה ענין יום הנף לכאן. לדעתי פשוט דבא ליישב קו' הב"ח והמרדכי דאיך אכלי חדש משום חדש בח"ל דרבנן והוי סד"ר הא הוי דשיל"מ ובאמת מזה אין קו' כ"כ דהא ר"פ משמע בביצה דלא ס"ל כר"א דדשיל"מ בדרבנן ליב ונ"ל דגם רהבדר"י ס"ל כן רק הקושיא על רבנן דר"א דבודאי כרבים ס"ל וס"ל חדש דאורייתא וריב"ז מדרבנן קאמר ובספיקא לא והא הוי דשיל"מ ועיין בצל"ח בילה וע"ז תי' הפלתי דאחר שיבנה המקדש חוזר יום הנף לאסורו ול"ה דשיל"מ וז"ב ומ"ש הפלתי דחדש בזה"ז דרבנן י"ל לפמ"ש דחדש של נכרי בא"י אינו נוהג אלא דרבנן א"כ בזה"ז שרוב התבואות של עכו"ם בטלה מצות חדש וכשיבנה ביהמ"ק ותחזור הארץ לנו יהי' חוזר. וגם י"ל בכונתו דחדש בזה"ז אחר האיר המזרח דרבנן דריב"ז מדרבנן קאמר לרבנן דר"א וכשיבנה ביהמ"ק יהי' אסור דאו' עד שיבא עומר אך לשון הפלתי אינו מסכים לזה. והאמת הברור דהי' פשוט בעיניו כהנ"ל דלמ"ד חדש בח"ל דרבנן גם בזה"ז בא"י דרבנן. ומ"ש בשם הפ"י דא"א לומר כן דהא כתיב לדורותיכם תמה אני אם יצאו הדברים דהא האי לדורותיכם בהבאת עומר וא"כ הוא דוקא בזמן ביהמ"ק ואדרבה י"ל מכאן דזה"ז דרבנן:
ומ"ש קו' הפ"י על התוס' מנחות גבי חדש בח"ל דרבנן דכ' פלוגתא דתנאי הוא בקידושין ל"ז ומנ"ל דת"ק דר"א בקדושין ס"ל דאסור מדרבנן ואדרבה מדלא תני לה גבי כלאים מוכח דאף מדרבנן שרי והבאת ראי' דת"ק ס"ל כן. ולדעתי א"א לומר כלל דת"ק יסבור כן כמבואר בתוס' שם במשנה דהירושלמי פריך למה לא תני חלה והוצרך לשנוי לפי שאינה בשל גוי עיי"ש שהתוס' פי' דהקו' על ר"א והב"ח ביו"ד השיג עליהם דהקו' לת"ק בין כך וב"כ מאי פריך והא חלה בח"ל לכ"ע דרבנן וא"כ לא תני כמו דלא תני חדש דהוא ג"כ דרבנן אע"כ דחדש אף מדרבנן אינו נוהג. אמנם הקו' מעיקרא ליתא ודקארי לה מאי קארי לה ולדעתי פשוט דכונת התוס' על פלוגתת התנאים שם דש"ס ע"ז ר"י ור"ע או מושב לאחר ירושה וישיבה או בכ"מ שאתם יושבים וז"ב. ומ"ש ראי' ממנחות דף ה' דחדש של גוי מותר דאל"כ אכתי מתיר אף בשבועות תבואה של גוי דא"נ שבועות ועיי"ש בכ"מ פ"ד משמיטה ויובל הא דא"נ שביעית היינו למ"ד ספיחים אין אסורים אלא משום גזירה וכאן דקאי אליבא דר"ע דספיחים אסורים מה"ד מקרא דכן לא נזרע ולא נאסוף גם שביעת נוהג בשל גוי ועיין ביע"ק. ומ"ש ליישב קו' הפ"י גבי תני חדש דאמאי ל"א דסני אף אכלאים דהרכבת אילן דהוא דאורייתא וכ' דלמ"ד הרכבת אילן אסור ממילא שדך קאי לכלאי זרעים וא"כ הדק"ל לר"א למה לא תני תרומה ויליף בק"ו מחדש וליכא יוכיח מכלאים ז"א דאמאי לא נימא יוכיח גם מכלאי זרעים. ואני אמרתי שפיר לענין ערלה לילף מחדש וע"ז ליכא יוכיח מכ"ז דמה לכ"ז שאין אסור הנאה משא"כ בתרומה דג"כ אין אס"ה מה"ת ואף הנאה של כילוי אינו מה"ת כמבואר בר"ן סוף תרומות ובמ"ל פ"ב מתרומות שפיר איכא יוכיח וגם כיון דהשתא קיימינן דר"א ס"ל אין ערלה בח"ל א"כ י"ל ערלה תוכיח דא"נ ולענ"ד מלבד קו' הפ"י קשה עוד לפמ"ש התוס' בדיבור שאח"ז דהא דלא מוקמינן שדך לכלאי זרעים היינו משום דהק"ו דחדש איכא לכה"כ אבל בלא"ה הוי מוקמינן לכ"ז וא"כ כיון דהשתא קיימינן דאין ערלה בח"ל א"כ ליכא קו' מחדש אף בכה"כ די"ל ערלה תוכיח וא"כ מוקמינן כפשטי' לכ"ז וא"כ כה"כ גופי' דאו' ושפיר תני אף אכלאים. ואחר העיון הדבר נכון דהש"ס פריך מכח ממ"נ דאי כלאים דאו' ושדך לכ"ז א"כ בודאי קשה אמאי אין ערלה בח"ל והא איכא ק"ו לערלה מחדש ול"ל כה"כ יוכיחו אע"כ דכלאים דרבנן א"כ איך תני אף החדש וז"ב. ומ"ש דאכתי ק' דלמא ר"מ ס"ל כר"ש לגמרי דכלאים וחדש נוהגים גם בח"ל מדאורייתא תמהתי הלא אנכי בארתי היטב דהא מתני' דערלה דתני חדש נוהג בח"ל וערלה הלכה היינו משום דדריש שדך ואיכא יוכיח מכלאים משא"כ לר"מ אי לא דריש שדך א"כ תיקשי ל"ל הלכה בערלה וע"כ דא"נ חדש בח"ל. ומ"ש דר"מ אינו משועבד לומר דערלה הלכה יש סתירה בדבריך דאח"כ כ' בשם המקנה דדוחק לומר דר"ש לא ס"ל ערלה הלכה אך האמת הברור דמי יחלוק על סתם משנה דערלה הלכה ודוקא לענין חדש בח"ל דיש סתם ואח"כ מחלוקת בקדושין אמרינן דפ' כת"ק משא"כ בהא דערלה הלכה דל"מ שום חולק ומ"ש בכונת התוס' דפריך על ר"ש כיון דיליף באמת מק"ו א"כ אוסר ספיקו ול"ל הלכה להתיר ספיקו א"א לומר כן דלר"ש יהי' ס' אסור נגד הסתם משנה בח"ל יורד ולוקט וכשהקשה על ר"י דמפרש המשנה הלכה למשה מסיני ממתני' דס' מותר והוצרך לשנויי כך נאמרה הלכה וא"א אכתי קשיא לר"ש. ומ"ש דאף למ"ד מושבותיכם לאחר ירושה וישיבה מ"מ אינו מיעוט לח"ל רק מסברא ממעטינן דהוא חובת קרקע משא"כ לענין עומר וש"ה דהוא חובת הגוף לא מימעט. הוא נגד ש"ס קידושין דאמר ר"י ללמדך כ"מ שנא' מושב אינו אלא לאחר ירושה וישובה וא"ל ר"ע והרי שבת שנא' בו מושבות ונוהג בארץ ובח"ל ולדבריך מאי קי' שאני שבת דהוא חובת הגוף ולא מומעט מסברא. ומ"ש על שלא הקשו האחרונים גם להתוס' דהבאת קרבן ל"ח הנאה דמצות לל"נ מ"מ נהנה בהבאת עומר שמתיר חדש ז"א דהא ההנאה מחדש אינו רק אחר שכבר קרב העומר והרי אז כבר מותר בהנאה. ומ"ש על התוס' חולין בהקדש בהמת ע"ה איך חל הקרבן דהא לאו דידי' הוא מש"ה ב"ק. ז"א דאמאי לא הקשה בקדושין נ"ו דקידש בערלה דהק' תוס' דיכולה ליהנות שלכדה"נ והא עכ"פ לאו דידי' הוא וע"כ דכיון דיכול ליהנות שלכדה"נ א"כ לענין זה חשוב שלו ה"ה כאן אי נימא דכשר הקרבן לענין זה חשוב שלו. וק"ו מש"ה להרמב"ם פשיטא דלק"מ דבש"ה ל"ש לומר דידי' הוא לענין להקדישו דהא מצוה ועומד בכל שעה לסוקלו משא"כ בערלה וכה"כ רק להתוס' דמיירי בע"ה נמי לק"מ דבש"ה בלא"ה פסול מטעם נוגח ועיין בח"ס ובח"ץ ודו"ק:
ואשר שאלת לכתוב לך מ"ש לפרש בש"ס סוף כריתות וברש"י שם. מה שהגדתי אז אינני זוכר אך כעת נ"ל לפרש דברי רש"י שכ' אם כשב היינו קרא דדריש ר"ש במתניתין ולעיל מני' כתיב והביא שעירת עזים ומאי בעי בזה והרי פי' הכל במשנה והנראה דרש"י קאי על דברי רבינא דאמר אף מקרא לא קרא אם כבש ואם עז ואיך מוכח מזה דשקולין. אדרבה מזה מוכח דכבשים קודם לעזים בכ"מ ע"כ פירש"י דרבינא ג"כ סמך ע"ד ר"ש במתני' דכ' מקודם והביא שעירת עזים ואח"כ אם כבש רק דלכאורה אין ראי' משם דהא שם אתא לרבות כבש לאלי' כמ"ש כאשר יוסר חלב הכשב מזבח השלמים כמבואר ברש"י ובג' ובעז אין מקריבין אלי' ואם הי' מקדים כבש קודם הי' צריך אח"כ בעז למעט מאלי' וע"כ הקדים עז. וע"כ אמר ר"א דלא שנה במשנה דר"ש דריש מכאן דשקולין אבל מגוף הקרא אין הכרע כנ"ל. וע"כ בא רבינא לומר דאף מקרא לא קרא דמגופא דקרא מוכיח דהרי בשלמים כ' אחר כבש עז ולא חש למה דבכבש קרב אלי' וכ' אח"כ אם עז והפסיק הענין דאינו קרב אלי' כמבואר בתו"כ. א"כ ע"כ דבחטאות הקדים עז לומר דשקולין ולכך קא' רבינא אם כבש אם עז היינו דבחטאת כ' אם כבש אחר העז ובשלמים כ' עז אחר כבש אף דבשניהם בכבש קרב אלי' ולא בעז ובע"כ דשקולין וע"כ כ' רש"י על אם כבש דרבינא היינו קרא דדריש ר"ש במתני' ומקודם כתיב שעירת עזים והיינו שלא תטעה לומר דאם כבש דרבינא היינו אם כבש דשלמים דקודם לעז דמזה אינו מוכח כלום כנ"ל רק אם כבש דחטאת ואם עז דשלמים וזה נכון. ואף דבחטאת כתיב ואם כשב ורש"י העתיק כבש, אין קפידא בכך דגם בגמ' כתב אם עז ובקרא כתיב ואם עז. וגם בתו"כ יש קצת תימא דכ' ואם עז הפסיק הענין ופי בק"א מדלא כ' ואם עז בואו מבואר דלא בא להוסיף על הראשון ובאמת בפ' כתיב ואם עז בואו ודו"ק. דברי אביך אוהבך באהבה רבה: