אור ברסלב

שות מנחת שי חלק ב· רבי שמואל יצחק שור

תשובה סב

תשובה סא

כבוד ידי"נ הרב החריף ובקי משנתו זך ונקי ירא ה' מו"ה דוב קומיל דומו"צ בק' סאסוב יע"א.

אחד"ש מכתבו הגיעני במועדו. ויסלח לי אשר אחרתי עד כה להשיבו ביען כי טרדותי רבו. ומלאכת הכתיבה קשה עלי ואיניני משיב רק השאלות הנחוצים ביותר ושאלת כ"ה אינה נחוצה באשר כבר ראה מקור הדין ולא נצרכא לדידי אלא להעדפה אך לאשר עוררני במכתבו שנית מוכרח אני להשיבו אך בקצרה:

ע"ד החיטים שי"ב ס' נגד המצומחים אם יוכל להשהותם בפסח. כבר ראו עיניו מ"ש בתשובתי מ"ש סי' ב' דאסור להשהותם כיון שניכר האסור אין לו ביטול. וכבר הארכתי שם. וכ"כ בש"ע של הגאון מלאדע ז"ל להדיא בסי' תמ"ב סט"ו וט"ז ובסי' תנ"ג דאפי' נתערבו באוף אסור להשהותם אם לא כשטוחנם והוא מהמג"א סי' תמ"ז סקי"א. וגם בתשו' ברית אברהם סי ל"ד נראה דעתו כהמחמירים דמ"ש הרמ"א צריך לראות שיהי' ס' היינו בדיעבד אחר שנטחנו ולא בעודם בעינם.

ואשר תמה כ"ה על אשר המנהג שלא למכור החיטים השמורים הנשארים לדעתי סומכין עצמם ע"ד הגאון רח"כ ז"ל בתשו' סי' ט' דאחר שמבררין מהחיטין כל מה דאפשר לברור ולא נשאר רק מה שצריך טרחא יתירה לברור הוי כאלו לא ניכר האסור. ודומה למ"ש הרמ"א בפת שנפל ליין דאעפ"י שנטלו משם אסור בפסח דחיישינן שמא נשארו לו פירורין ואפ"ה כ' הח"י שם דמותר לקיימו וכ"כ בשם הרשב"א ה"ה כאן שאינו ניכר להדיא מותר לקיימו עיי"ש. ודי בזה ליישב המנהג להשהות חיטים השמורים כיון שכבר הוברר מהם כל האפשר וכמדומה לי שבתשו' רמ"ץ סי' למ"ד כ' איזה היתר להשהות חיטים של פסח ואינו תח"י כעת:

וע"ד הד"ת שבא לפניו בראובן שקנה משמעון מאה ק' חיטים ונתן לו אדראהן ארבע מאות ר' וגם שלים צעטיל. וכעת בא הקונה לקבל החיטים. וטוען המוכר אשר הגיד לו בפירוש כי החיטים קנה מלוי. ושם נשרפו החיטים. ודעת כ"ת כיון שנקנו לו החיטים עפ"י ד"ת כמבואר בהגהות חכמת שלמה סי' ר"א חל ההפסד על הקונה. הנה אמת נכון הדבר כמבואר בסמ"ע סי' קצ"ה סק"ב בשם תשו' הרא"ש בראובן שה"ל בהמות לשחוט ומכר העורות לשמעון בקנין חליפין וברחו הבהמות וטבעו בנהר ופ' דהפסד העורות על שמעון. מאחר שלקחו בקנין נקנו העורות בכ"מ שהן. אולם עוד הדין הזה מתחלק לכמה אופנים. דעכ"פ צריך המוכר לברר שהדליקה לא היתה בפשיעות לוי וחוץ לזה צריך לברר שנשרפו ממש. ולא שנגנבו מחמת השריפה. וגם שלא הי' באפשרי ללוי להציל לא ע"י עצמו ולא ע"י אחרים. כמבואר ברמ"א סי' ש"ג לענין ש"ש דבנפלה דליקה ונשרפו החפצים הוי אונס דוקא אם ל"ה יכול להציל לא ע"י עצמו ולא ע"י אחרים. אבל אם א"י בבירור רק שהי' בבית שנשרף חייבים לשלם דלמא עכו"ם גנבים. ואף שכ' הב"י סי' קצ"ח. בקנה סחורה מחבירו בקנין שא"י לחזור בו דאפי' נשאר אצל המוכר ל"ה המוכר אפי' ש"ח. אך בנה"מ סי' רצ"א סק"ג כ' ע"ז דזה דוקא אם כבר נתן כל המעות. או שאינו מקפיד על המעות שנותן לו בהקפה. אבל אם אינו רוצה ליתן לו הסחורה עד שיתן המעות הוי ש"ש וכדין מלוה על המשכון עיי"ש. וכ"כ גם בסס"י קצ"ח ודבריו נאמנו מאוד. ואם א"א לברר כ"ז בעדים בודאי מחויב לשלם כי הוא א"י לישבע ע"ז כיון שהמוכר ל"ה אצל לוי בעת השריפה. ואפי' אם נימא דכפי טענתו שידע הלוקח שהתבואה מונח אצל לוי הוי כאלו מסרו לשומר אחר בידיעת הלוקח. ויוכל לוי לישבע ע"ז ויפטר גם ראובן המוכר. אולם כ"ז אם גם לוי לא קבל המעות והוא ג"כ ש"ש. אבל אם לוי כבר קבל כל המעות דאינו שומר כלל לדעת הב"י ודאי לוי הוי כמו איש אחר ואינו מועיל שבועתו. ואפי' אם הי' ש"ח אינו מחויב לישבע רק שלא פשע אבל בגניבה ואבידה פטור ומבואר בקצוה"ח סי' רצ"א סקי"ב דהיכא דגרעי' לשמירתו כגון ש"ש שמסר לש"ח כיון דלענין גו"א הוי כאיש אחר שלא מסר לו שמירתו ואינו מחויב המפקיד לקבל שבועתו של השני. וכיון שמחויב ראובן בעצמו לישבע ע"ז וא"י לישבע ומחויב לשלם ופשוט שאין לוי יכול לפוטרו מחמת עד המסייע כמבואר ברא"ש פ"ק דמציעא גבי יש מקשין הבל. וכ"פ הש"ך סי' פ"ז סקט"ז וסי' ע"ב סקנ"ט:

ואשר שאל אותי בעצה כו' ידידו הדו"ש באהבה:

תוכן העניינים

שות מנחת שי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה